שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד נפל אוסקר וויילד משיא התהילה?
ודאי שמעתם את השם אוסקר וויילד (Oscar Wilde) אבל מה אתם יודעים על האיש? - מיהו גיבור התרבות הנערץ של בריטניה הוויקטוריאנית שנפל ממעמדו אל תהום העבריינות, הכלא וההשפלה ובהמשך לעוני גדול וחיים עלובים בגלות, בה בחר להתרחק מארצו?
זה קרה באנגליה בשנת 1895. הימים הם ימי התקופה הוויקטוריאנית ואוסקר וויילד הוא מהסופרים המבריקים והמצליחים ביותר של התקופה באנגליה. מי שנולד למשפחה אירית משכילה בדבלין ב) 1854 הוא דמות מרכזית ונערצת בחיי התרבות של לונדון בסוף המאה ה-19.
בשיא הצלחתו, ויילד הוא המחזאי המבוקש ביותר בלונדון. המחזה שלו "חשיבותה של רצינות" (The Importance of Being Earnest) זכה להצלחה עצומה והרומן "תמונתו של דוריאן גריי" (The Picture of Dorian Gray) הוא כבר קלאסיקה ספרותית.
ויילד ידוע בשנינותו המבריקה, בסגנון הלבוש האקסצנטרי שלו ובאישיות הכריזמטית והמוערכת כל כך. אבל מעבר לפינה מחכה לו פרשה שתהרוס את חייו.
נפילתו של ויילד החלה בשנת 1895, כשהוא תבע את המרקיז קווינסברי (Marquess of Queensberry) על הוצאת דיבה. המרקיז, הסתבר לו, השאיר כרטיס ביקור במועדון של ויילד עם הכיתוב, שכלל שגיאת כתיב מכוונת "posing as a somdomite".
מה הסיפור?
בעצם, המרקיז האשים את ויילד בקיום יחסים הומוסקסואליים עם בנו, לורד אלפרד דגלאס (Lord Alfred Douglas). ויילד כאמור תבע אותו, אך במהלך המשפט המתוקשר התביעה התהפכה על ויילד. זה קרה כשבמהלך המשפט התגלו ראיות למערכות היחסים שלו עם גברים, דבר שהיה אסור ומנוגד לחוק באנגליה של אותם ימים.
המשטרה מיהרה לעצור את ויילד והוא הועמד למשפט על "התנהגות מגונה". לונדון סערה והעיתונים חגגו. האיש, סמל אנגלי מוערך עד אין קץ, עומד למשפט בשל קשריו ההומוסקסואלים.
גזר הדין היה נורא. הסופר והמחזאי הנודע נשפט לשנתיים בכלא עם עבודת פרך. הוא נאסר בכלא רדינג (Reading Gaol). בכלא עבר האיש הרגיש התעללות קשה. בריאותו התדרדרה והוא איבד את כל כספו ומעמדו החברתי.
לאחר שחרורו מהכלא בשנת 1897, לא היה לויילד מה לחפש בפריז. איש לא חיכה לו ומרבית מעריציו וחבריו הפנו לו עורף. אוסקר ויילד מיהר לעבור לפריז. הוא בחר בגלות ושם נטל את השם סבסטיאן מלמות' (Sebastian Melmoth), שם שנבחר כהתייחסות לספר גותי "מלמות הנודד" (Melmoth the Wanderer) שנכתב על ידי דודו צ'ארלס מטורין (Charles Maturin).
בפריז אוסקר ויילד חי בעוני, נטוש על ידי רוב חבריו ובני משפחתו. למרות מצבו הקשה, הוא כתב אז את "הבלדה של כלא רדינג" (The Ballad of Reading Gaol), יצירה כואבת ומרגשת המתארת את חוויותיו בכלא.
ויילד נפטר בפריז ב-30 בנובמבר 1900, בגיל 46, מדלקת קרום המוח שהתפתחה כתוצאה מדלקת אוזן כרונית שהחמירה בעקבות נפילה. בחדר מלון זול, כשלצדו רק מעט חברים נאמנים, הוא מת.
על מצבתו בבית הקברות פר-לשז (Père Lachaise) שבפריז נחרטו כמה מילים מ"הבלדה של כלא רדינג". סיפור חייו הטרגי הפך לסמל למחיר הכבד שגבתה החברה הוויקטוריאנית מאלה שהעזו לחיות בניגוד למוסכמות הנוקשות. כחצי מאה אחריו ייטול את חייו גאון אחר, ראו בתגית "אלן טיורינג" מחשש מאותו החוק בדיוק.
משפטיו של אוסקר וויילד הם חלק מאחת הפרשות העצובות בהיסטוריה, של אמן מוכשר ואחד מגדולי התרבות הבריטית והעולמית, שנשפט על עבירה שכיום אינה קיימת בספרי החוקים של מדינות העולם המתקדמות.
הנה סיפורו העצוב של אוסקר וויילד:
https://youtu.be/HZoUlMrWuCU
מצגת וידאו על אחד מספריו הידועים (עברית):
https://youtu.be/ysqDWv2lPRM
וסרטון על תמונתו של דוריאן גריי:
https://youtu.be/qvODuh2v9SA
פודקסט של פרופסור הרסגור על וויילד - חלק א' (עברית):
https://youtu.be/NYFTj1StHi4
חלק ב' (עברית):
https://youtu.be/m6sYuy3fzvA
והצגת "חשיבותה של רצינות" המלאה מתלמה ילין (עברית):
https://youtu.be/6gpFniS9_GA?long=yes
מה הפך את אדריאנוס קיסר לאחד מגדולי רומי?
אדריאנוס (Hadrian), או ליתר דיוק הדריאנוס, ששלט בשנים 117-138 לספירה היה קיסר רומי מוכשר, חובב אמנות, פילוסופיה, אוהב היסטוריה ואדריכלות - מי שבנה כמה מהמבנים המרהיבים בתולדות האימפריה, בנה ערים מרשימות במיוחד ומורשתו ממשיכה להשפיע על התרבות המערבית עד היום.
לצד היותו אחד מחמשת הקיסרים ה"טובים" שהובילו את רומא לתקופת שגשוג יוצאת דופן, הקיסר הזה נחשב לאחד השליטים המשפיעים והיעילים ביותר בהיסטוריה של האימפריה הרומית.
הוא היה ידוע כהומוסקסואל שבביקורו במצרים בשנת 130 טבע אהובו אנטינוס בנהר הנילוס. בעוד הוא תקוע עם אשתו שהוא לא סובל, ביכה הקיסר את אהובו המת, החליט והפך אותו לאל רומי ובנה במצרים את העיר אנטינופוליס (Antinopolis), על שמו.
פובליוס אאיליוס הדריאנוס (Publius Aelius Hadrianus) נולד בשנת 76 לספירה, בעיר איטליקה (Italica) שבפרובינציה הרומית היספניה בטיקה (Hispania Baetica), כיום בספרד.
הוא בן למשפחה רומית מכובדת ממוצא ספרדי שבצעירותו התייתם מאביו ואומץ על ידי קרוב משפחתו טריאנוס (Trajan). אותו טריאנוס יהפוך לימים לקיסר רומא והקרבה שלו לקיסר תפתח בפני הדריאנוס דלתות רבות ותאפשר לו להתקדם במהירות בצבא ובפוליטיקה הרומית.
בנישואים פוליטיים שחיזקו את מעמדו הוא נשא לאשה את ויבייה סבינה (Vibia Sabina), קרובת משפחה של טריאנוס. בשנת 117 הוא זוכה להפוך לקיסר ומשנה את המדיניות הרומית מקצה לקצה. בניגוד לקודמין שדגלו בהתפשטות וכיבושים, הוא בחר לבצר את גבולות האימפריה ולחזקה.
אחד הפרויקטים הידועים שלו היה בניית "חומת אדריאנוס" (Hadrian's Wall) האדירה בבריטניה, שנועדה להגן על האימפריה משבטים פראיים בצפון האי. החומה שעומדת על תילה עד היום היא אתר תיירות פופולרי.
אדריאנוס ידוע כקיסר של שלום בדרך כלל, אך יודע להיות תוקפני ואף אלים כשמעצבנים אותו. מרד בר-כוכבא פרץ בעקבות החלטתו לבנות על חורבות ירושלים עיר רומית בשם איליה קפיטולינה (Aelia Capitolina), לאסור על קיום מצוות היהדות ובמיוחד ברית מילה. הוא דיכא באכזריות והכריע את המרד, הרג מאות אלפי יהודים והגלה רבים אחרים, תוך שהוא משנה את שמה של יהודה ל"סוריה פלסטינה", בניסיון למחוק את הזהות היהודית של האזור.
אבל אדריאנוס הוא אינטלקטואל ואוהב של תרבות יוון העתיקה. הוא כונה "הקיסר היווני", כי דיבר יוונית ובניגוד לקודמיו המגולחים בקיסרות הוא גידל זקן מלא כמו הפילוסופים של יוון. באופן יוצא דופן לשליט רומי, הוא יצא למסעות נרחבים ברחבי האימפריה, מבריטניה ועד למצרים.
למרות יחסו הקשה ליהודים, לאימפריה הרומית שהנהיג הוא עשה טוב ותרם תרומה גדולה. הוא הנהיג רפורמות משפטיות חשובות, ביניהן ה"אדיקטום פרפטואום" (Edictum Perpetuum), קודקס חוקים שהפך לבסיס המשפט הרומי. אדריאנוס גם שיפר את מעמדם של העבדים ואסר על עינוי עבדים ללא אישור מראש.
האדריכלות בתקופתו הגיעה לשיאים חדשים. כך תוכנן ונבנה מחדש בהוראתו הפנתיאון ברומא, מהמבנים המרשימים ביותר מהעת העתיקה שעומד עד היום. עוד עדות לאהבתו לאדריכלות ולאמנות היא וילה אדריאנה (Villa Adriana) שליד טיבולי, ארמונו המפואר.
בשנת 138 לספירה מת הקיסר אדריאנוס, לאחר מחלה ממושכת. למרות יחסו האכזרי ליהודים, הוא נחשב לאחד הקיסרים החשובים בהיסטוריה הרומית, מי שהביא יציבות ושלום ברחבי האימפריה, זו שזכתה לשם "פאקס רומנה" (Pax Romana) ונמשכה כמעט 100 שנים.
הנה אדריאנוס קיסר (עברית):
https://youtu.be/SliK-vXd594
הוא היה מהמוכשרים החכמים והטובים שבקיסרי רומי:
https://youtu.be/mq2U-NmBPJ8
על מינויו המבריק לקיסר:
https://youtu.be/WsowAnC7tk4
כך הוא הכריע את מרד בר-כוכבא ביהודה:
https://youtu.be/4SIqbQoen8E
על חומת אדריאנוס שבנה באי הבריטי:
https://youtu.be/__qgHhgaZnk
שחזור פניו מפסל שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/nH2rkmT6tBA
וסרט תעודי על אדריאנוס:
https://youtu.be/s5u_Xz-AGDQ?long=yes
מהי "היללה" של אלן גינסברג?
בעולם השירה הכתובה נדיר מאד ששיר אחד יהפוך משורר לסופרסטאר. זה בדיוק מה שקרה לאלן גינסברג (Allen Ginsberg), משורר יהודי-אמריקאי, ששיר אחד שכתב, הפך אותו כמעט בן לילה, לגיבור שנות ה-60. הוא היה לגורו, מורה דרך רוחני ומשורר, שביטא טוב מכל אחד אחר את רחשי הלב של דור הצעירים של ארצות הברית.
אין הרבה משוררים שזוכים, כמו אלן גינסברג, שדור שלם יראה בהם עוד בחייהם, מורי דרך ונביאים. וזה קרה לו בזכות שיר אחד. שיר נבואי, אמיץ, חושפני ופוגע. ולא, לא הייתה זו פואמת ההספד המרטיטה והמרגשת "קדיש", שהקדיש גינסברג לאִמו חולת הרוח, נעמי. זו הייתה נהמה אחרת של כאב. על אמריקה כולה.
הכל מתחיל ב-1955, בסן פרנסיסקו. גינסברג, צעיר בן עשרים, כותב את השיר, הפואמה "יללה" (Howl). בפואמה הזו הוא מתאר את האדם הקטן והנשחק בחברה המודרנית. מרגע שהקריא גינסברג את היצירה, בערב קריאת שירה, ב"גלריה שש" שבעיר, היא חוללה שתי תופעות מנוגדות. מחד, היא הייתה להצלחה מיידית. מנגד, הכתיבה המופגנת והבוטה שבה, ליחסי מין ובתוכם ליחסים הומוסקסואלים, הקנו לה שם של דבר תועבה. במשפט שניהלה המשטרה כנגדו, על פרסום דבר תועבה, זכה גינסברג בגדול. השופט עצמו העיד על חשיבותו הציבורית של השיר ו"השליך את המשטרה מכל המדרגות".
התוצאה של המשפט הייתה פרסום מטורף של היצירה. באחד מאותם רגעים שבהם האירוניה מנצנצת מאפילת הנסיון להשתיק את המשוררים, הפכה הפואמה "יללה" להצלחה מסחררת ולקריאת מרד של דור שלם. היא הייתה למניפסט, לסמל של דור הביט ולשיקוף של תחושות הצעירים באמריקה של אותם זמנים. היא ביטאה את מה שהעסיק אותם - סמים, סקס, הזיות ושיגעון. תפס אותם במיוחד החיבור שעשה גינסברג ב"יללה", בין עולמו הפנימי והמיוסר, של צעיר המתמודד עם כאביו הפרטיים, לתחושות של הדור הצעיר בכלל, דור שמנסה להתמודד ולהבין את השינויים החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בתקופה זו.
ל"יללה" הייתה השפעה רבה על הספרות והתרבות האמריקאית. בשפה הגולמית והרגשית שלו ובתיאורים האמיצים של החיים באמריקה שלאחר מלחמת העולם השנייה, השיר על שלושה חלקיו חוקר נושאים של כאב, ניכור, חיפוש רוחני, מיניות ושימוש בסמים.
הפואמה הזו הפכה את גינסברג במהירות לסוג של "גורו". בתוך זמן קצר הפך המשורר המבולבל והכואב, על נטיותיו המיניות וההתמכרויות שלו עצמו, למדריך רוחני. דורות של צעירים, ששוב ושוב התאכזבו מהגנרלים והמאצ'ו האמריקאי שלא הביא לאמריקה אלא מלחמות וסבל, מצאו בו מנהיג אידיאולוגי ראוי ואמיץ. הם לא התרגשו מבעיותיו האישיות שבוטאו בשיר וראו דווקא בו לוחם חופש ולוחם זכויות האדם. חולשותיו היו בעיניהם לכתר.
כך הפך גינסברג לפעיל חברתי מוביל. ממבקר חריף של התרבות האמריקנית הוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות והמובילות של מי שייקראו "דור הביט", של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו. בשירה חופשית ממשקל וחריזה, מלאת סינקופות משקליות ברוח הג'אז שהוא אהב לשמוע, בשירה טבעית שנשמעת כמו דיבור זורם, הוא החל לדבר את אמריקה הצעירה ולהשמיע את קולה.
כמו וולט ויטמן, משורר אחר שייצג תקופה קודמת בחייה של ארצות הברית, גינסברג עתיד לייצג בשירתו את התקופה החדשה בהיסטוריה שלה. הוא ינדוד ברחבי ארצות הברית, תוך תיאור בשיריו, של הנוף הפיזי והאנושי שלה, המצוקה, הפערים, התופעות הקשות והחולות, של המגלומניה, הנהנתנות והגזענות. יותר ויותר יעסיק אותו בשיריו הניגוד שבין החידושים הטכנולוגיים של אמריקה ובין השקיעה המוסרית שלה, בין גורדי השחקים הנישאים של הלבנים ובין הגטאות של המיעוטים העניים, בין מטוסי הסילון והפאר להשחתה של הכסף והסמים. בין חזונה של אמריקה המוסרית והחופשית לבין הניוון, השטחיות והכוחנות של אמריקה שהוא יראה מסביבו.
הוא וחברים נוספים ב"דור הביט", ביניהם יוצרים כמו ויליאם ס' בורוז, ג'ק קרואק, גרגורי קורסו, טימותי לירי ופרנצ'סקו קלמנטה, יעודדו את ה"ביטניקים" למרד של מעורבות ושינוי. זה היה מחול מטורף, שעירב רעיונות פילוסופיים ואמנות עם סמים, הזיות, פשע ושחרור מיני. הם עיצבו דור שיתנגד לתרבות הצריכה והקפיטליזם ששטף את אמריקה, יצעק בגאווה קריאות כנגד המלחמה, יימשך למיסטיקה של המזרח ויצרוך סמים בכמות מטורפת.
בהנהגתו של גינסברג, הביטניק מגודל השיער ובעל הזקן המבולגן, יהפוך הדור הזה בשנות ה-60 ל"ילדי הפרחים", ההיפים המקסימים שחלמו על שינוי ואז קמלו סופית. אבל עד אז, באותן שנים של הביט וההיפ, עשו הצעירים הללו חיים משוגעים. גינסברג הפואטי יתרום להם את הרעיון הקסום של "כוח הפרח" - הפרחים שינצחו את המלחמות...
הנה המשורר הנערץ על ההיפים והצעירים של הסיקסטיז:
https://youtu.be/9SdwSmPFDAs
על השיר "יללה", השערורייה המשפטית שיצר והמעמד הנבואי שלו זכה:
https://youtu.be/ySxvteKkL1E
קדימון לסרט על חייו (מתורגם):
https://youtu.be/ilVzmwhQJ0s
סצנת המשפט שיהפוך אותו לאגדה אצל דור הביט, הביטניקים:
https://youtu.be/txfNHEuS4wE
הנה סרטון תיעודי על המשורר שהפך למגדלור:
https://youtu.be/y5z0kakKOZM?long=yes
על חלקו ב"קיץ של אהבה" ובתרבות ההיפים, ילדי הפרחים (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
ובקולו - חלק ראשון של "היללה" מאת אלן גינסברג:
https://youtu.be/MVGoY9gom50?long=yes
כיצד הפך בעל חנות תקליטים למנהל הביטלס?
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
זה מה שבריאן אפשטיין שמע במועדון הקאוורן:
https://youtu.be/2JgcwzhxTQg
תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:
http://youtu.be/d9rXx3uRcmo
קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:
http://youtu.be/gv_0EH-mOBg
בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:
http://youtu.be/_s45_Ky19PE
שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:
http://youtu.be/1cNerJhGwHM
מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:
http://youtu.be/cGOZKF3Jux0
וסיפורו של ספר שיצא על אפשטיין והביטלס:
http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
מי היה מעצב האופנה האגדי איב סן לורן?
מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן (Yves Saint Laurent) נחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה במאה ה-20. הן בתחום אופנת המדף ללבישה מוכנה והן בעולם ה"הוט קוטור", התפירה העילית, הוא היה מעמודי התווך של עולם האופנה הצרפתי.
מי שלימים יאמר ש"כל מה שאישה צריכה כדי להיות יפה היא שמלה שחורה, אפודה שחורה וגבר שיאחז בידה", היה מלא דמיון וסקרנות. שמלות הערב הנהדרות שלו היו מלאות במחוות והתייחסויות לעולמות האמנות, הספרות, התאטרון, הציור ואופנת הרחוב. אמנים דגולים כמו מונדריאן, ואן גוך ומאתיס זכו לבגדים שבהם עשה לאמנותם מחוות משלו.
מהמעצבים המובילים בהשפעה החברתית שלו, איב סאן לורן התפרסם כמי שהכניס את המראה הביטניקי ועיבד אותו לעולם האופנה העילית. הרבה ידוענים חייבים לו את ההופעה האופנתית המושלמת שלהם, כשעל ראשם שיער ארוך או קוקו שמשתלב בקלות באלגנטיות של הבגדים.
אבל אם סן לורן ידוע כמעצב שהוביל מהלכים חברתיים עקביים ומשמעותיים כול כך, זה משום שהאופנאי המהפכן לא עצר כאן. ההישג הכי מוכר שלו הוא העלאת העניין המגדרי לעסקי ה"הוט-קוטור", ההלבשה העילית. בשלב מסוים הוא החל להלביש נשים בבגדים שנועדו עד אז לגברים בלבד.
הסערה לא איחרה לבוא. איב סאן לורן הפך את האישה לגבר. זה היה באמצע שנות ה-60 ועתיד להיות ההישג הבולט ביותר שלו. לורן מכניס אז לאופנה את חליפות המכנסיים לנשים ומחולל שינוי עצום בלבוש הנשי המערבי, שינוי שהוביל ועתיד להשפיע על שינויים חברתיים ועסקיים עצומים.
עם הזמן הוא הפך לסימני ההיכר של בית האופנה שלו את הלבוש הגברי לאישה. חליפות הטוויד, המגפיים הגבוהים והמכנסיים עם הצללית הארוכה והצמודה היו רק ההתחלה. העיצובים שלו הסעירו את פריז גם בשנות ה-70, כולל הסמוקינג, הטוקסידו הנשי, מכנסי הרכיבה וז'קט הספארי המפורסם.
השינוי לא איחר לבוא. כמי שהיה הראשון שהתיר ואף הזמין את הנשים ללבוש בגדי גברים, איב סן לורן זכה להפוך למיתוס אגדי עוד בחייו ועשה מהפכה בעולם האופנה. אם קוקו שאנל שיחררה את הנשים באמצעות האופנה מכבלים חברתיים, היה זה סן-לורן שנתן להן את הכוח לפרוח ולהתקרב לשוויון בעולם של גברים.
תרומה ממשית נוספת שלו לקדמה העולמית ולעולם האופנה תרמה העובדה שאיב סן-לורן היה גם מעצב האופנה הראשון שבחר לתצוגות האופנה שלו דוגמניות שחורות.
כה רבים היו הבגדים האיקוניים שעיצב והפכו לחלק מההיסטוריה של המאה ה-20. חליפת המכנסיים, ז'קט הספארי, מעיל האפונה ומעיל הטרנץ', הפכו כולם לחלק בלתי נפרד מהמלתחה היומיומית של מיליוני נשים.
אבל בשנת 2002 פרש המעצב האגדי, שפעל ועמד בראש YSL, בית האופנה שלו מאז 1961, לאחר שחלה בסרטן המוח. הוא המשיך לבוא בכל יום ולעצב בסטודיו שלו, כשהוא מניח לידו את מה שנחשב לקמיע המזל שלו, זרי חיטה קטנים.
ליווה אותו גם בתקופה הקשה הזו פייר ברז'ה, חברו הקרוב ביותר ובן-זוגו, מי שעזר לו בגיל 21 ופתח עבורו אימפריית אופנה עצמאית, כשאיב סן-לורן החליף את כריסטיאן דיור בבית "דיור" בו עבד.
6 שנים אחר כך הלך המעצב האגדי לעולמו, בביתו שבפריז. הוא היה אייקון אופנה היסטורי, איש מורכב שהצליח להתגבר על נפשו הרעועה והדכאונית באמצעות יצירה והמצאה בלתי פוסקת והפך לאדם דגול.
הנה קיצור תולדות המעצב איב סן לורן (עברית):
https://youtu.be/Nh4wGb1nkxE
קדימון לסרט על המעצב שבגיל 21 ניהל את "דיור" (מתורגם):
https://youtu.be/S6eYMV7jDNc
ורגעים מחייו (מתורגם):
https://youtu.be/3dZvKaqXlBU
מי היה סולן להקת קווין והטווס של עולם הרוק?
שנות ה-70 של המאה הקודמת היו ימי השיא של עידן המתקשטים במוסיקת הרוק בעולם. מדיוויד בואי, דרך להקת קיס ואפילו צביקה פיק שלנו - כולם התקשטו והתחפשו על הבמה. אבל מעל כולם התנשא מלך השואו, פרדי מרקורי, אגדת הרוק הטווסית והסולן של להקת קווין הבריטית, מהלהקות המצליחות בכל הזמנים.
לא רבים יודעים שהזמר עם הקול העוצמתי, התנועות המהממות על הבמה, התלבושות הפנטסטיות והביצועים התיאטרליים והבלתי נשכחים, התגלגל אל הבמה כמעט במקרה. מרקורי, ללא ספק מזמרי הרוק הגדולים בכל הזמנים, נולד בשם פארוק פלוטו בולסרה להורים ממוצא הודי.
בפנימייה בהודו הוא למד לנגן בפסנתר וכשמשפחתו היגרה לאנגליה הוא פנה ללמוד אמנות ועיצוב גרפי. כשהשותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת רוק זניחה, הוא הציע לחבריה להצטרף אליהם ושכנע אותם לשנות את שמה ל-Queen. הם עוד לא ידעו איזה כוכב הם מקבלים.
די מהר פרדי בלט במנעד הקולי המדהים שלו, בפרייזינג של זמרים גדולים, ויברטו יוצא דופן וביכולת לשיר במגוון קולות, טכניקות שירה, בהכפלות הרמוניות מטורפות כמו חמשת הקולות שהקליט לבדו בפתיחה של "רפסודיה בוהמית" ובאינספור הסגנונות שיכול היה לשלב במשפט ובבית אחד של שיר, מבלי להתאמץ.
הוא היה מכונת שירה שעולם הרוק עוד לא ידע שאפשר להמציא, שלא לדבר על הכריזמה, ההופעה המחוצפת שמאז אלביס אף אחד לא ידע לייצר שונה כמוה.
את התהילה קווין החלו לקצור רק באלבום השלישי, עם השיר שיהפוך לאגדה "Bohemian Rhapsody". הקליפ שלו, מראשוני הקליפים בעולם, השתמש בהכפלות צילום בדיוק כמו הכפלת הקולות שבהן השיר מוקלט. מרקורי הביא המון מהראש היצירתי והתפיסה החזותית שלו ללהקה. הוא אפילו עיצב להם את עטיפות האלבומים המיוחדות כל כך.
כשרון המשחק והשטות שלו היה בלתי נגמר. התיאבון שלו להמצאות וחוסר הבושה שלו לעשות הכל בלי לדפוק חשבון - אלו הפכו את הלהקה בכל שלב לסנסציה של ממש. כל קליפ, הופעה ואלבום שלהם היו חגיגה של קול מדהים ומגוון ביכולותיו, כשרון תיאטרלי מופלא, התכתבויות אמנותיות, תחפושות מקוריות וחסרות בושה, עיצוב מרהיב וגרפיקה מקסימה ממוחו הקודח והמוכשר להפליא, בקיצור - אגדה!
אבל חייו של פרדי מרקורי נקטעו בשל מחלת האיידס שבה לקה. עולם הרוק הבין שהוא איבד את כוכב הצפון שלו ולמד להסתפק ברוקרים עם חולצות טריקו וקסם אישי של פקידי רוק בינוניים. קווין ממשיכה עד היום להופיע, עם סולן מחליף ומשקיע, אבל הרגע החזק באמת בהופעות שלהם הוא הרגע שבו מפציעה דמותו של מרקורי ממסכי הענק והוא מפציץ בשיר מהימים הכי גדולים של הרוק התיאטרלי. המלך מת - יחי קווין!
חייו של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/5bPlgmy9ynY
הנה סיפורה של להקת קווין:
https://youtu.be/diy_J6o0qgQ
"מי רוצה לחיות לעד?" פרדי שר וניבא את העתיד:
https://youtu.be/_Jtpf8N5IDE
מרקורי ולהקת קווין בהופעה אופיינית וגדולה מהחיים:
https://youtu.be/hSTivVclQQ0
"רדיו גא גא" בקליפ שמשתמש בדימויים חזותיים מעולם הקולנוע וההיסטוריה:
https://youtu.be/azdwsXLmrHE
הוא ידע להפעיל את הקהל כמו מנצח של אצטדיונים:
https://youtu.be/jO9C7frk2ss
רפסודיה בוהמית - הלהיט הראשון והגדול ביותר של קווין והישג ווקאלי נדיר:
http://youtu.be/fJ9rUzIMcZQ
כך נראה קליפ אבוד שלו שנמצא לאחרונה (עברית):
https://youtu.be/oSqx8qB_a3o
בסוף חייו יצא הקליפ הזה עם קטעי הופעות וקליפים של קווין ומרקורי:
https://youtu.be/t99KH0TR-J4
סקירה על 10 מהשירים הטובים שלו ושלהם:
https://youtu.be/kVcT4LmiqhI?long=yes
סרט על דרכו של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/ssgapPLhWbY?long=yes
וניתוח מוסיקלי על הכישרון הווקאלי החד-פעמי של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/p3MjsrMNCbU?long=yes
מיהו אבי מדעי המחשב והמחשב אלן טיורינג?
המדען הבריטי אלן טיורינג נחשב לאבי מדעי המחשב והבינה המלאכותית. הוא היה מתמטיקאי שעסק גם במחקר מדעי תיאורטי וגם במעשה, כשתכנן מכונות חישוב מתקדמות. כבר בגיל 25 הפך לפרופסור באוניברסיטת קיימברידג' והוא נחשב למדען גאון ול"ילד פלא".
במלחמת העולם השנייה הוא גויס למודיעין הבריטי ושולב בפרויקט סודי שנקרא "בלצ'לי פארק". טיורינג השתלב בניסיונות לפצח את צופן האניגמה הגרמני. במהלך המלחמה שימש צופן ה"אניגמה" את הנאצים להעברת פקודות לכוחותיהם הפרושים בכל העולם. כל מקלט רדיו יכול היה לקלוט את איתותי המורס של הגרמנים, אבל איש לא הצליח לפענח אותם. צופן זה היה מהצפנים המורכבים בהיסטוריה ואחת ליממה הוחלף הקידוד שלו לחלוטין.
טיורינג שלל את דרכי הפענוח שהופעלו לפיצוחו של האניגמה. במקומם הוא הוביל צוות של מדעני צפנים ומתמטיקאים שגייס, לבניית מתקן לפיצוח הקוד שהוא קרא לו "ויקטורי". המתקן הזה, שאכן הצליח לבסוף לשבור את ההצפנה, היה לאבן דרך שתוביל לפיתוח המחשב הדיגיטלי בשנים שלאחר מכן. פיצוח קוד האניגמה היה הישג רב משמעות לבריטים. הוא הביא לניצחון על הנאצים, או לפחות היה מהגורמים החשובים בניצחון בעלות-הברית.
לאחר המלחמה המשיך טיורינג בפיתוח עולם המחשבים והיה מראשוני תחום האינטליגנציה המלאכותית ולאחד מהאנשים החשובים בו. בין השאר הוא ניסח את "מבחן טיורינג" לבחינה מערכות של בינה מלאכותית, מבחן שמשתמשים בו עד היום.
במקביל, חייו האישיים היו פחות מוצלחים. הוא נרדף בשל מה שנחשב אז "נטיות לא מוסריות", הומוסקסואליות, שכיום היא חוקית לחלוטין אבל אז הייתה פשע. שנה אחרי שנדרש על ידי בית המשפט ליטול תרופות כימיות לביעור הנטייה, הוא התאבד. העולם הפסיד גאון חסר תחליף ואדם שמומחים מעריכים שבזכות גאונותו ניצלו חייהם של לפחות 14 מיליון איש במלחמת העולם השנייה. קשה שלא לחשוב כמה יכול היה טיורינג לתרום לעולם המודרני עם גאונותו וכמה הפסידה בריטניה משמרנותה אז.
במשך 50 שנה נשמרה בסוד עובדת קיומו של פרויקט "בלצ'לי פארק". רק בשנות ה-90 הוא נחשף לראשונה והעולם למד על החוב שהוא חב לטיורינג ועל העוול שנגרם לו. המלכה אליזבת החליטה לחון את אלן טיורינג מהרשעתו בהומוסקסואליות וראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, התנצל בשם הממשלה הבריטית על מה שהגדיר "היחס המחריד שהוא קיבל".
הנה סיפורו של האיש שהביא לניצחון המדינה שעתידה לבגוד בו (מתורגם):
https://youtu.be/ynTAFPukXBk
כתבת טלוויזיה על אלן טיורינג (עברית):
http://youtu.be/oW8EbAkfPcc
תרומתו של אלן טיורינג לתחומי מדע שונים - הצפנה, מתמטיקה ומדעי המחשב:
http://youtu.be/u3Ue7r5Xsyo
וקדימון הסרט "משחק החיקוי" על תרומתו של טיורינג לפיצוח קוד האניגמה:
http://youtu.be/j2jRs4EAvWM
ודאי שמעתם את השם אוסקר וויילד (Oscar Wilde) אבל מה אתם יודעים על האיש? - מיהו גיבור התרבות הנערץ של בריטניה הוויקטוריאנית שנפל ממעמדו אל תהום העבריינות, הכלא וההשפלה ובהמשך לעוני גדול וחיים עלובים בגלות, בה בחר להתרחק מארצו?
זה קרה באנגליה בשנת 1895. הימים הם ימי התקופה הוויקטוריאנית ואוסקר וויילד הוא מהסופרים המבריקים והמצליחים ביותר של התקופה באנגליה. מי שנולד למשפחה אירית משכילה בדבלין ב) 1854 הוא דמות מרכזית ונערצת בחיי התרבות של לונדון בסוף המאה ה-19.
בשיא הצלחתו, ויילד הוא המחזאי המבוקש ביותר בלונדון. המחזה שלו "חשיבותה של רצינות" (The Importance of Being Earnest) זכה להצלחה עצומה והרומן "תמונתו של דוריאן גריי" (The Picture of Dorian Gray) הוא כבר קלאסיקה ספרותית.
ויילד ידוע בשנינותו המבריקה, בסגנון הלבוש האקסצנטרי שלו ובאישיות הכריזמטית והמוערכת כל כך. אבל מעבר לפינה מחכה לו פרשה שתהרוס את חייו.
נפילתו של ויילד החלה בשנת 1895, כשהוא תבע את המרקיז קווינסברי (Marquess of Queensberry) על הוצאת דיבה. המרקיז, הסתבר לו, השאיר כרטיס ביקור במועדון של ויילד עם הכיתוב, שכלל שגיאת כתיב מכוונת "posing as a somdomite".
מה הסיפור?
בעצם, המרקיז האשים את ויילד בקיום יחסים הומוסקסואליים עם בנו, לורד אלפרד דגלאס (Lord Alfred Douglas). ויילד כאמור תבע אותו, אך במהלך המשפט המתוקשר התביעה התהפכה על ויילד. זה קרה כשבמהלך המשפט התגלו ראיות למערכות היחסים שלו עם גברים, דבר שהיה אסור ומנוגד לחוק באנגליה של אותם ימים.
המשטרה מיהרה לעצור את ויילד והוא הועמד למשפט על "התנהגות מגונה". לונדון סערה והעיתונים חגגו. האיש, סמל אנגלי מוערך עד אין קץ, עומד למשפט בשל קשריו ההומוסקסואלים.
גזר הדין היה נורא. הסופר והמחזאי הנודע נשפט לשנתיים בכלא עם עבודת פרך. הוא נאסר בכלא רדינג (Reading Gaol). בכלא עבר האיש הרגיש התעללות קשה. בריאותו התדרדרה והוא איבד את כל כספו ומעמדו החברתי.
לאחר שחרורו מהכלא בשנת 1897, לא היה לויילד מה לחפש בפריז. איש לא חיכה לו ומרבית מעריציו וחבריו הפנו לו עורף. אוסקר ויילד מיהר לעבור לפריז. הוא בחר בגלות ושם נטל את השם סבסטיאן מלמות' (Sebastian Melmoth), שם שנבחר כהתייחסות לספר גותי "מלמות הנודד" (Melmoth the Wanderer) שנכתב על ידי דודו צ'ארלס מטורין (Charles Maturin).
בפריז אוסקר ויילד חי בעוני, נטוש על ידי רוב חבריו ובני משפחתו. למרות מצבו הקשה, הוא כתב אז את "הבלדה של כלא רדינג" (The Ballad of Reading Gaol), יצירה כואבת ומרגשת המתארת את חוויותיו בכלא.
ויילד נפטר בפריז ב-30 בנובמבר 1900, בגיל 46, מדלקת קרום המוח שהתפתחה כתוצאה מדלקת אוזן כרונית שהחמירה בעקבות נפילה. בחדר מלון זול, כשלצדו רק מעט חברים נאמנים, הוא מת.
על מצבתו בבית הקברות פר-לשז (Père Lachaise) שבפריז נחרטו כמה מילים מ"הבלדה של כלא רדינג". סיפור חייו הטרגי הפך לסמל למחיר הכבד שגבתה החברה הוויקטוריאנית מאלה שהעזו לחיות בניגוד למוסכמות הנוקשות. כחצי מאה אחריו ייטול את חייו גאון אחר, ראו בתגית "אלן טיורינג" מחשש מאותו החוק בדיוק.
משפטיו של אוסקר וויילד הם חלק מאחת הפרשות העצובות בהיסטוריה, של אמן מוכשר ואחד מגדולי התרבות הבריטית והעולמית, שנשפט על עבירה שכיום אינה קיימת בספרי החוקים של מדינות העולם המתקדמות.
הנה סיפורו העצוב של אוסקר וויילד:
https://youtu.be/HZoUlMrWuCU
מצגת וידאו על אחד מספריו הידועים (עברית):
https://youtu.be/ysqDWv2lPRM
וסרטון על תמונתו של דוריאן גריי:
https://youtu.be/qvODuh2v9SA
פודקסט של פרופסור הרסגור על וויילד - חלק א' (עברית):
https://youtu.be/NYFTj1StHi4
חלק ב' (עברית):
https://youtu.be/m6sYuy3fzvA
והצגת "חשיבותה של רצינות" המלאה מתלמה ילין (עברית):
https://youtu.be/6gpFniS9_GA?long=yes
אדריאנוס (Hadrian), או ליתר דיוק הדריאנוס, ששלט בשנים 117-138 לספירה היה קיסר רומי מוכשר, חובב אמנות, פילוסופיה, אוהב היסטוריה ואדריכלות - מי שבנה כמה מהמבנים המרהיבים בתולדות האימפריה, בנה ערים מרשימות במיוחד ומורשתו ממשיכה להשפיע על התרבות המערבית עד היום.
לצד היותו אחד מחמשת הקיסרים ה"טובים" שהובילו את רומא לתקופת שגשוג יוצאת דופן, הקיסר הזה נחשב לאחד השליטים המשפיעים והיעילים ביותר בהיסטוריה של האימפריה הרומית.
הוא היה ידוע כהומוסקסואל שבביקורו במצרים בשנת 130 טבע אהובו אנטינוס בנהר הנילוס. בעוד הוא תקוע עם אשתו שהוא לא סובל, ביכה הקיסר את אהובו המת, החליט והפך אותו לאל רומי ובנה במצרים את העיר אנטינופוליס (Antinopolis), על שמו.
פובליוס אאיליוס הדריאנוס (Publius Aelius Hadrianus) נולד בשנת 76 לספירה, בעיר איטליקה (Italica) שבפרובינציה הרומית היספניה בטיקה (Hispania Baetica), כיום בספרד.
הוא בן למשפחה רומית מכובדת ממוצא ספרדי שבצעירותו התייתם מאביו ואומץ על ידי קרוב משפחתו טריאנוס (Trajan). אותו טריאנוס יהפוך לימים לקיסר רומא והקרבה שלו לקיסר תפתח בפני הדריאנוס דלתות רבות ותאפשר לו להתקדם במהירות בצבא ובפוליטיקה הרומית.
בנישואים פוליטיים שחיזקו את מעמדו הוא נשא לאשה את ויבייה סבינה (Vibia Sabina), קרובת משפחה של טריאנוס. בשנת 117 הוא זוכה להפוך לקיסר ומשנה את המדיניות הרומית מקצה לקצה. בניגוד לקודמין שדגלו בהתפשטות וכיבושים, הוא בחר לבצר את גבולות האימפריה ולחזקה.
אחד הפרויקטים הידועים שלו היה בניית "חומת אדריאנוס" (Hadrian's Wall) האדירה בבריטניה, שנועדה להגן על האימפריה משבטים פראיים בצפון האי. החומה שעומדת על תילה עד היום היא אתר תיירות פופולרי.
אדריאנוס ידוע כקיסר של שלום בדרך כלל, אך יודע להיות תוקפני ואף אלים כשמעצבנים אותו. מרד בר-כוכבא פרץ בעקבות החלטתו לבנות על חורבות ירושלים עיר רומית בשם איליה קפיטולינה (Aelia Capitolina), לאסור על קיום מצוות היהדות ובמיוחד ברית מילה. הוא דיכא באכזריות והכריע את המרד, הרג מאות אלפי יהודים והגלה רבים אחרים, תוך שהוא משנה את שמה של יהודה ל"סוריה פלסטינה", בניסיון למחוק את הזהות היהודית של האזור.
אבל אדריאנוס הוא אינטלקטואל ואוהב של תרבות יוון העתיקה. הוא כונה "הקיסר היווני", כי דיבר יוונית ובניגוד לקודמיו המגולחים בקיסרות הוא גידל זקן מלא כמו הפילוסופים של יוון. באופן יוצא דופן לשליט רומי, הוא יצא למסעות נרחבים ברחבי האימפריה, מבריטניה ועד למצרים.
למרות יחסו הקשה ליהודים, לאימפריה הרומית שהנהיג הוא עשה טוב ותרם תרומה גדולה. הוא הנהיג רפורמות משפטיות חשובות, ביניהן ה"אדיקטום פרפטואום" (Edictum Perpetuum), קודקס חוקים שהפך לבסיס המשפט הרומי. אדריאנוס גם שיפר את מעמדם של העבדים ואסר על עינוי עבדים ללא אישור מראש.
האדריכלות בתקופתו הגיעה לשיאים חדשים. כך תוכנן ונבנה מחדש בהוראתו הפנתיאון ברומא, מהמבנים המרשימים ביותר מהעת העתיקה שעומד עד היום. עוד עדות לאהבתו לאדריכלות ולאמנות היא וילה אדריאנה (Villa Adriana) שליד טיבולי, ארמונו המפואר.
בשנת 138 לספירה מת הקיסר אדריאנוס, לאחר מחלה ממושכת. למרות יחסו האכזרי ליהודים, הוא נחשב לאחד הקיסרים החשובים בהיסטוריה הרומית, מי שהביא יציבות ושלום ברחבי האימפריה, זו שזכתה לשם "פאקס רומנה" (Pax Romana) ונמשכה כמעט 100 שנים.
הנה אדריאנוס קיסר (עברית):
https://youtu.be/SliK-vXd594
הוא היה מהמוכשרים החכמים והטובים שבקיסרי רומי:
https://youtu.be/mq2U-NmBPJ8
על מינויו המבריק לקיסר:
https://youtu.be/WsowAnC7tk4
כך הוא הכריע את מרד בר-כוכבא ביהודה:
https://youtu.be/4SIqbQoen8E
על חומת אדריאנוס שבנה באי הבריטי:
https://youtu.be/__qgHhgaZnk
שחזור פניו מפסל שלו (ללא מילים):
https://youtu.be/nH2rkmT6tBA
וסרט תעודי על אדריאנוס:
https://youtu.be/s5u_Xz-AGDQ?long=yes
בעולם השירה הכתובה נדיר מאד ששיר אחד יהפוך משורר לסופרסטאר. זה בדיוק מה שקרה לאלן גינסברג (Allen Ginsberg), משורר יהודי-אמריקאי, ששיר אחד שכתב, הפך אותו כמעט בן לילה, לגיבור שנות ה-60. הוא היה לגורו, מורה דרך רוחני ומשורר, שביטא טוב מכל אחד אחר את רחשי הלב של דור הצעירים של ארצות הברית.
אין הרבה משוררים שזוכים, כמו אלן גינסברג, שדור שלם יראה בהם עוד בחייהם, מורי דרך ונביאים. וזה קרה לו בזכות שיר אחד. שיר נבואי, אמיץ, חושפני ופוגע. ולא, לא הייתה זו פואמת ההספד המרטיטה והמרגשת "קדיש", שהקדיש גינסברג לאִמו חולת הרוח, נעמי. זו הייתה נהמה אחרת של כאב. על אמריקה כולה.
הכל מתחיל ב-1955, בסן פרנסיסקו. גינסברג, צעיר בן עשרים, כותב את השיר, הפואמה "יללה" (Howl). בפואמה הזו הוא מתאר את האדם הקטן והנשחק בחברה המודרנית. מרגע שהקריא גינסברג את היצירה, בערב קריאת שירה, ב"גלריה שש" שבעיר, היא חוללה שתי תופעות מנוגדות. מחד, היא הייתה להצלחה מיידית. מנגד, הכתיבה המופגנת והבוטה שבה, ליחסי מין ובתוכם ליחסים הומוסקסואלים, הקנו לה שם של דבר תועבה. במשפט שניהלה המשטרה כנגדו, על פרסום דבר תועבה, זכה גינסברג בגדול. השופט עצמו העיד על חשיבותו הציבורית של השיר ו"השליך את המשטרה מכל המדרגות".
התוצאה של המשפט הייתה פרסום מטורף של היצירה. באחד מאותם רגעים שבהם האירוניה מנצנצת מאפילת הנסיון להשתיק את המשוררים, הפכה הפואמה "יללה" להצלחה מסחררת ולקריאת מרד של דור שלם. היא הייתה למניפסט, לסמל של דור הביט ולשיקוף של תחושות הצעירים באמריקה של אותם זמנים. היא ביטאה את מה שהעסיק אותם - סמים, סקס, הזיות ושיגעון. תפס אותם במיוחד החיבור שעשה גינסברג ב"יללה", בין עולמו הפנימי והמיוסר, של צעיר המתמודד עם כאביו הפרטיים, לתחושות של הדור הצעיר בכלל, דור שמנסה להתמודד ולהבין את השינויים החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בתקופה זו.
ל"יללה" הייתה השפעה רבה על הספרות והתרבות האמריקאית. בשפה הגולמית והרגשית שלו ובתיאורים האמיצים של החיים באמריקה שלאחר מלחמת העולם השנייה, השיר על שלושה חלקיו חוקר נושאים של כאב, ניכור, חיפוש רוחני, מיניות ושימוש בסמים.
הפואמה הזו הפכה את גינסברג במהירות לסוג של "גורו". בתוך זמן קצר הפך המשורר המבולבל והכואב, על נטיותיו המיניות וההתמכרויות שלו עצמו, למדריך רוחני. דורות של צעירים, ששוב ושוב התאכזבו מהגנרלים והמאצ'ו האמריקאי שלא הביא לאמריקה אלא מלחמות וסבל, מצאו בו מנהיג אידיאולוגי ראוי ואמיץ. הם לא התרגשו מבעיותיו האישיות שבוטאו בשיר וראו דווקא בו לוחם חופש ולוחם זכויות האדם. חולשותיו היו בעיניהם לכתר.
כך הפך גינסברג לפעיל חברתי מוביל. ממבקר חריף של התרבות האמריקנית הוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות והמובילות של מי שייקראו "דור הביט", של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו. בשירה חופשית ממשקל וחריזה, מלאת סינקופות משקליות ברוח הג'אז שהוא אהב לשמוע, בשירה טבעית שנשמעת כמו דיבור זורם, הוא החל לדבר את אמריקה הצעירה ולהשמיע את קולה.
כמו וולט ויטמן, משורר אחר שייצג תקופה קודמת בחייה של ארצות הברית, גינסברג עתיד לייצג בשירתו את התקופה החדשה בהיסטוריה שלה. הוא ינדוד ברחבי ארצות הברית, תוך תיאור בשיריו, של הנוף הפיזי והאנושי שלה, המצוקה, הפערים, התופעות הקשות והחולות, של המגלומניה, הנהנתנות והגזענות. יותר ויותר יעסיק אותו בשיריו הניגוד שבין החידושים הטכנולוגיים של אמריקה ובין השקיעה המוסרית שלה, בין גורדי השחקים הנישאים של הלבנים ובין הגטאות של המיעוטים העניים, בין מטוסי הסילון והפאר להשחתה של הכסף והסמים. בין חזונה של אמריקה המוסרית והחופשית לבין הניוון, השטחיות והכוחנות של אמריקה שהוא יראה מסביבו.
הוא וחברים נוספים ב"דור הביט", ביניהם יוצרים כמו ויליאם ס' בורוז, ג'ק קרואק, גרגורי קורסו, טימותי לירי ופרנצ'סקו קלמנטה, יעודדו את ה"ביטניקים" למרד של מעורבות ושינוי. זה היה מחול מטורף, שעירב רעיונות פילוסופיים ואמנות עם סמים, הזיות, פשע ושחרור מיני. הם עיצבו דור שיתנגד לתרבות הצריכה והקפיטליזם ששטף את אמריקה, יצעק בגאווה קריאות כנגד המלחמה, יימשך למיסטיקה של המזרח ויצרוך סמים בכמות מטורפת.
בהנהגתו של גינסברג, הביטניק מגודל השיער ובעל הזקן המבולגן, יהפוך הדור הזה בשנות ה-60 ל"ילדי הפרחים", ההיפים המקסימים שחלמו על שינוי ואז קמלו סופית. אבל עד אז, באותן שנים של הביט וההיפ, עשו הצעירים הללו חיים משוגעים. גינסברג הפואטי יתרום להם את הרעיון הקסום של "כוח הפרח" - הפרחים שינצחו את המלחמות...
הנה המשורר הנערץ על ההיפים והצעירים של הסיקסטיז:
https://youtu.be/9SdwSmPFDAs
על השיר "יללה", השערורייה המשפטית שיצר והמעמד הנבואי שלו זכה:
https://youtu.be/ySxvteKkL1E
קדימון לסרט על חייו (מתורגם):
https://youtu.be/ilVzmwhQJ0s
סצנת המשפט שיהפוך אותו לאגדה אצל דור הביט, הביטניקים:
https://youtu.be/txfNHEuS4wE
הנה סרטון תיעודי על המשורר שהפך למגדלור:
https://youtu.be/y5z0kakKOZM?long=yes
על חלקו ב"קיץ של אהבה" ובתרבות ההיפים, ילדי הפרחים (עברית):
https://youtu.be/blO7AYCKJQ0?long=yes
ובקולו - חלק ראשון של "היללה" מאת אלן גינסברג:
https://youtu.be/MVGoY9gom50?long=yes
בריאן אפשטיין (Brian Epstein) היה מנהל חנות תקליטים גדולה בליברפול, כשאירע לו משהו שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אפשטיין, בחור קטן עם שאיפות גדולות, שמע את האלבום של טוני שרידן, זמר מעט פופולארי בבריטניה של תחילת שנות ה-60. זה היה אחרי שמישהו נכנס לחנות התקליטים שלו וביקש לקנות את האלבום.
אפשטיין התעניין ושם לב שלהקת הליווי של שרידן מנגנת היטב ואפילו מצוינת. כשעשה גוגל (לא באמת. הוא שאל עליהם), בריאן גילה שמדובר בלהקה אנגלית ששמה "הביטלס". כמה בירורים נוספים הניבו עובדה מפתיעה - הלהקה הזו מופיעה כמעט בכל ערב, בלי שרידן, במועדון רוק קטן בשם "The Cavern", שנמצא בליברפול, מרחק של 200 מטרים מחנות התקליטים שלו.
טלפון למועדון הקאוורן סידר לו כניסת VIP כדי לראות את "הבחורים מהמבורג". הוא כבר למד שהם חבורה של צעירים פשוטים, ילידי ליברפול שניגנו זמן מה במעדוני רוק בעיר המבורג שבגרמניה. כשהוא נכנס לתוך מועדון הדחוס והאפלולי, הוא פשוט נדהם. גם אם ההופעה שלהם הייתה מבולגנת, מלוכלכת ולא מנומסת, הלהקה שניגנה במועדון ההומה הייתה הדבר הטוב ביותר ששמע בחייו. אפשטיין, אז לא ידע זאת איש, היה הומוסקסואל בארון. למעשה, הוא התאהב ממבט ראשון במנהיג הכריזמטי והשנון של הביטלס ג'ון לנון.
בשיא הביטחון העצמי ועל המקום, החליט בריאן אפשטיין בליבו להפוך אותם להצלחה. אחרי הכל, יאמרו הציניקנים, מי כמוהו, בעל חנות תקליטים שמבין ברוקנ'רול אבל אין לו כל ניסיון בניהול מוסיקאים או אמרגנות, יכול יהיה לנהל את הלהקה הצעירה והמוכשרת הזו ולהפוך אותה למוכרת באנגליה כולה...
אפשטיין החל להגיע ל"קאוורן קלאב" שוב ושוב ויצר עם הביטלס קשרים מסוימים. הם לא כל כך התרשמו מה"נודניק", אבל הוא היה ממוקד מטרה. בשלב מסוים, אחרי שהאמין שהוא התחבב על הצעירים, הוא הזמין אותם למשרדו והציע להם לחתום איתו על חוזה לניהול ענייני הלהקה.
החוזה היה מקור לדיונים אצל החיפושיות ומשפחותיהם. הסתייגות מצד אביו של פול ומצד דודתו של ג'ון, מי שגידלה אותו, כמעט והפילו את החוזה. אבל הם הגיעו לחתום במועד שנקבע, חוץ מפול. כשביקש אפשטיין מג'ון להתקשר אל פול הביתה ולברר למה הוא לא בא לחתימה, ג'ון עשה זאת ואמר לאמרגן שפול במקלחת. אפשטיין אמר בכעס שהוא יאחר מאד. ג'ון הגיב ביובש "נכון, אבל הוא גם יהיה נקי מאד..."
בסוף הוא בא ואפשטיין, החלטי ונחמד ועם המון קסם אישי והסברים על יכולותיו, שכנע את הלהקה לחתום איתו. הם חתמו והסכימו לשלם לו בעתיד רבע מהכנסותיהם. זה היה פי 3 יותר מהמקובל באותם ימים, אבל הלהקה הנואשת להצליח חטפה את ההצעה שלו. איש עוד לא ידע שזה הולך להיות כל כך הרבה כסף...
כבר למחרת החל אפשטיין לעבוד. הוא היה חרוץ, ממוקד וברור היה לו שהוא מחזיק את מה שעולם המוסיקה צריך. הוא לא ידע כמה שהוא צודק. בתוך זמן קצר ואחרי ששינה את לבושם, ממעילי עור לחליפות מכובדות, לא הרשה להם לאכול על הבמה ולספר בדיחות בין השירים, הוא הפך אותם לאמנים אמיתיים, מכובדים ורציניים.
זה עמד להשתלם לכולם. מנהל חנות התקליטים היהודי, בריאן אפשטיין, הפך די מהר את החבורה החביבה הזו ללהקה המצליחה ביותר בעולם.
הוא לא היה מושלם. היו לו אמנם הצלחות כבירות, אבל גם טעויות ניהוליות לא קטנות. שנים אחר-כך הוא חשש שהלהקה עומדת להחליף אותו. אבל לפני שזה יקרה, אם בכלל, הוא מת מסמים, בגיל 32 בלבד. מותו גרם ללהקה הרבה יותר מהלם על אובדן המנהל האהוב ו"החבר החמישי", כמו שראו בו, אלא לאובדן הדבק ביניהם ולהתמוטטות הסדר והחברות בלהקה. בדיעבד ובלי הטיפול המרכך שלו, האיצו מותו והיעדרו של אפשטיין את פירוק הביטלס והטינה הקשה שתתפתח בין פול לג'ון תלך ותקרע את הלהקה לגזרים.
זה מה שבריאן אפשטיין שמע במועדון הקאוורן:
https://youtu.be/2JgcwzhxTQg
תקציר מצויר של סיפורם של בריאן אפשטיין וארבעת המופלאים:
http://youtu.be/d9rXx3uRcmo
קטעים שלו בניהול הלהקה שלא התקבלה בחברות התקליטים, עד שהפך אותה ללהקה המצליחה והחשובה בעולם:
http://youtu.be/gv_0EH-mOBg
בריאן מספר בראיון מ-1964 על הלהקה והדרך שעשה איתה:
http://youtu.be/_s45_Ky19PE
שיר שחיברו לו חברי הלהקה והקליטו באולפן:
http://youtu.be/1cNerJhGwHM
מצגת וידאו על אפשטיין, "החבר החמישי בביטלס" כפי שפול מקרטני כינה אותו:
http://youtu.be/cGOZKF3Jux0
וסיפורו של ספר שיצא על אפשטיין והביטלס:
http://youtu.be/5ecPpQmzA0w
הומוסקסואליות
מעצב האופנה הצרפתי איב סן לורן (Yves Saint Laurent) נחשב לאחד מגדולי המעצבים בעולם האופנה במאה ה-20. הן בתחום אופנת המדף ללבישה מוכנה והן בעולם ה"הוט קוטור", התפירה העילית, הוא היה מעמודי התווך של עולם האופנה הצרפתי.
מי שלימים יאמר ש"כל מה שאישה צריכה כדי להיות יפה היא שמלה שחורה, אפודה שחורה וגבר שיאחז בידה", היה מלא דמיון וסקרנות. שמלות הערב הנהדרות שלו היו מלאות במחוות והתייחסויות לעולמות האמנות, הספרות, התאטרון, הציור ואופנת הרחוב. אמנים דגולים כמו מונדריאן, ואן גוך ומאתיס זכו לבגדים שבהם עשה לאמנותם מחוות משלו.
מהמעצבים המובילים בהשפעה החברתית שלו, איב סאן לורן התפרסם כמי שהכניס את המראה הביטניקי ועיבד אותו לעולם האופנה העילית. הרבה ידוענים חייבים לו את ההופעה האופנתית המושלמת שלהם, כשעל ראשם שיער ארוך או קוקו שמשתלב בקלות באלגנטיות של הבגדים.
אבל אם סן לורן ידוע כמעצב שהוביל מהלכים חברתיים עקביים ומשמעותיים כול כך, זה משום שהאופנאי המהפכן לא עצר כאן. ההישג הכי מוכר שלו הוא העלאת העניין המגדרי לעסקי ה"הוט-קוטור", ההלבשה העילית. בשלב מסוים הוא החל להלביש נשים בבגדים שנועדו עד אז לגברים בלבד.
הסערה לא איחרה לבוא. איב סאן לורן הפך את האישה לגבר. זה היה באמצע שנות ה-60 ועתיד להיות ההישג הבולט ביותר שלו. לורן מכניס אז לאופנה את חליפות המכנסיים לנשים ומחולל שינוי עצום בלבוש הנשי המערבי, שינוי שהוביל ועתיד להשפיע על שינויים חברתיים ועסקיים עצומים.
עם הזמן הוא הפך לסימני ההיכר של בית האופנה שלו את הלבוש הגברי לאישה. חליפות הטוויד, המגפיים הגבוהים והמכנסיים עם הצללית הארוכה והצמודה היו רק ההתחלה. העיצובים שלו הסעירו את פריז גם בשנות ה-70, כולל הסמוקינג, הטוקסידו הנשי, מכנסי הרכיבה וז'קט הספארי המפורסם.
השינוי לא איחר לבוא. כמי שהיה הראשון שהתיר ואף הזמין את הנשים ללבוש בגדי גברים, איב סן לורן זכה להפוך למיתוס אגדי עוד בחייו ועשה מהפכה בעולם האופנה. אם קוקו שאנל שיחררה את הנשים באמצעות האופנה מכבלים חברתיים, היה זה סן-לורן שנתן להן את הכוח לפרוח ולהתקרב לשוויון בעולם של גברים.
תרומה ממשית נוספת שלו לקדמה העולמית ולעולם האופנה תרמה העובדה שאיב סן-לורן היה גם מעצב האופנה הראשון שבחר לתצוגות האופנה שלו דוגמניות שחורות.
כה רבים היו הבגדים האיקוניים שעיצב והפכו לחלק מההיסטוריה של המאה ה-20. חליפת המכנסיים, ז'קט הספארי, מעיל האפונה ומעיל הטרנץ', הפכו כולם לחלק בלתי נפרד מהמלתחה היומיומית של מיליוני נשים.
אבל בשנת 2002 פרש המעצב האגדי, שפעל ועמד בראש YSL, בית האופנה שלו מאז 1961, לאחר שחלה בסרטן המוח. הוא המשיך לבוא בכל יום ולעצב בסטודיו שלו, כשהוא מניח לידו את מה שנחשב לקמיע המזל שלו, זרי חיטה קטנים.
ליווה אותו גם בתקופה הקשה הזו פייר ברז'ה, חברו הקרוב ביותר ובן-זוגו, מי שעזר לו בגיל 21 ופתח עבורו אימפריית אופנה עצמאית, כשאיב סן-לורן החליף את כריסטיאן דיור בבית "דיור" בו עבד.
6 שנים אחר כך הלך המעצב האגדי לעולמו, בביתו שבפריז. הוא היה אייקון אופנה היסטורי, איש מורכב שהצליח להתגבר על נפשו הרעועה והדכאונית באמצעות יצירה והמצאה בלתי פוסקת והפך לאדם דגול.
הנה קיצור תולדות המעצב איב סן לורן (עברית):
https://youtu.be/Nh4wGb1nkxE
קדימון לסרט על המעצב שבגיל 21 ניהל את "דיור" (מתורגם):
https://youtu.be/S6eYMV7jDNc
ורגעים מחייו (מתורגם):
https://youtu.be/3dZvKaqXlBU
שנות ה-70 של המאה הקודמת היו ימי השיא של עידן המתקשטים במוסיקת הרוק בעולם. מדיוויד בואי, דרך להקת קיס ואפילו צביקה פיק שלנו - כולם התקשטו והתחפשו על הבמה. אבל מעל כולם התנשא מלך השואו, פרדי מרקורי, אגדת הרוק הטווסית והסולן של להקת קווין הבריטית, מהלהקות המצליחות בכל הזמנים.
לא רבים יודעים שהזמר עם הקול העוצמתי, התנועות המהממות על הבמה, התלבושות הפנטסטיות והביצועים התיאטרליים והבלתי נשכחים, התגלגל אל הבמה כמעט במקרה. מרקורי, ללא ספק מזמרי הרוק הגדולים בכל הזמנים, נולד בשם פארוק פלוטו בולסרה להורים ממוצא הודי.
בפנימייה בהודו הוא למד לנגן בפסנתר וכשמשפחתו היגרה לאנגליה הוא פנה ללמוד אמנות ועיצוב גרפי. כשהשותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת רוק זניחה, הוא הציע לחבריה להצטרף אליהם ושכנע אותם לשנות את שמה ל-Queen. הם עוד לא ידעו איזה כוכב הם מקבלים.
די מהר פרדי בלט במנעד הקולי המדהים שלו, בפרייזינג של זמרים גדולים, ויברטו יוצא דופן וביכולת לשיר במגוון קולות, טכניקות שירה, בהכפלות הרמוניות מטורפות כמו חמשת הקולות שהקליט לבדו בפתיחה של "רפסודיה בוהמית" ובאינספור הסגנונות שיכול היה לשלב במשפט ובבית אחד של שיר, מבלי להתאמץ.
הוא היה מכונת שירה שעולם הרוק עוד לא ידע שאפשר להמציא, שלא לדבר על הכריזמה, ההופעה המחוצפת שמאז אלביס אף אחד לא ידע לייצר שונה כמוה.
את התהילה קווין החלו לקצור רק באלבום השלישי, עם השיר שיהפוך לאגדה "Bohemian Rhapsody". הקליפ שלו, מראשוני הקליפים בעולם, השתמש בהכפלות צילום בדיוק כמו הכפלת הקולות שבהן השיר מוקלט. מרקורי הביא המון מהראש היצירתי והתפיסה החזותית שלו ללהקה. הוא אפילו עיצב להם את עטיפות האלבומים המיוחדות כל כך.
כשרון המשחק והשטות שלו היה בלתי נגמר. התיאבון שלו להמצאות וחוסר הבושה שלו לעשות הכל בלי לדפוק חשבון - אלו הפכו את הלהקה בכל שלב לסנסציה של ממש. כל קליפ, הופעה ואלבום שלהם היו חגיגה של קול מדהים ומגוון ביכולותיו, כשרון תיאטרלי מופלא, התכתבויות אמנותיות, תחפושות מקוריות וחסרות בושה, עיצוב מרהיב וגרפיקה מקסימה ממוחו הקודח והמוכשר להפליא, בקיצור - אגדה!
אבל חייו של פרדי מרקורי נקטעו בשל מחלת האיידס שבה לקה. עולם הרוק הבין שהוא איבד את כוכב הצפון שלו ולמד להסתפק ברוקרים עם חולצות טריקו וקסם אישי של פקידי רוק בינוניים. קווין ממשיכה עד היום להופיע, עם סולן מחליף ומשקיע, אבל הרגע החזק באמת בהופעות שלהם הוא הרגע שבו מפציעה דמותו של מרקורי ממסכי הענק והוא מפציץ בשיר מהימים הכי גדולים של הרוק התיאטרלי. המלך מת - יחי קווין!
חייו של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/5bPlgmy9ynY
הנה סיפורה של להקת קווין:
https://youtu.be/diy_J6o0qgQ
"מי רוצה לחיות לעד?" פרדי שר וניבא את העתיד:
https://youtu.be/_Jtpf8N5IDE
מרקורי ולהקת קווין בהופעה אופיינית וגדולה מהחיים:
https://youtu.be/hSTivVclQQ0
"רדיו גא גא" בקליפ שמשתמש בדימויים חזותיים מעולם הקולנוע וההיסטוריה:
https://youtu.be/azdwsXLmrHE
הוא ידע להפעיל את הקהל כמו מנצח של אצטדיונים:
https://youtu.be/jO9C7frk2ss
רפסודיה בוהמית - הלהיט הראשון והגדול ביותר של קווין והישג ווקאלי נדיר:
http://youtu.be/fJ9rUzIMcZQ
כך נראה קליפ אבוד שלו שנמצא לאחרונה (עברית):
https://youtu.be/oSqx8qB_a3o
בסוף חייו יצא הקליפ הזה עם קטעי הופעות וקליפים של קווין ומרקורי:
https://youtu.be/t99KH0TR-J4
סקירה על 10 מהשירים הטובים שלו ושלהם:
https://youtu.be/kVcT4LmiqhI?long=yes
סרט על דרכו של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/ssgapPLhWbY?long=yes
וניתוח מוסיקלי על הכישרון הווקאלי החד-פעמי של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/p3MjsrMNCbU?long=yes
המדען הבריטי אלן טיורינג נחשב לאבי מדעי המחשב והבינה המלאכותית. הוא היה מתמטיקאי שעסק גם במחקר מדעי תיאורטי וגם במעשה, כשתכנן מכונות חישוב מתקדמות. כבר בגיל 25 הפך לפרופסור באוניברסיטת קיימברידג' והוא נחשב למדען גאון ול"ילד פלא".
במלחמת העולם השנייה הוא גויס למודיעין הבריטי ושולב בפרויקט סודי שנקרא "בלצ'לי פארק". טיורינג השתלב בניסיונות לפצח את צופן האניגמה הגרמני. במהלך המלחמה שימש צופן ה"אניגמה" את הנאצים להעברת פקודות לכוחותיהם הפרושים בכל העולם. כל מקלט רדיו יכול היה לקלוט את איתותי המורס של הגרמנים, אבל איש לא הצליח לפענח אותם. צופן זה היה מהצפנים המורכבים בהיסטוריה ואחת ליממה הוחלף הקידוד שלו לחלוטין.
טיורינג שלל את דרכי הפענוח שהופעלו לפיצוחו של האניגמה. במקומם הוא הוביל צוות של מדעני צפנים ומתמטיקאים שגייס, לבניית מתקן לפיצוח הקוד שהוא קרא לו "ויקטורי". המתקן הזה, שאכן הצליח לבסוף לשבור את ההצפנה, היה לאבן דרך שתוביל לפיתוח המחשב הדיגיטלי בשנים שלאחר מכן. פיצוח קוד האניגמה היה הישג רב משמעות לבריטים. הוא הביא לניצחון על הנאצים, או לפחות היה מהגורמים החשובים בניצחון בעלות-הברית.
לאחר המלחמה המשיך טיורינג בפיתוח עולם המחשבים והיה מראשוני תחום האינטליגנציה המלאכותית ולאחד מהאנשים החשובים בו. בין השאר הוא ניסח את "מבחן טיורינג" לבחינה מערכות של בינה מלאכותית, מבחן שמשתמשים בו עד היום.
במקביל, חייו האישיים היו פחות מוצלחים. הוא נרדף בשל מה שנחשב אז "נטיות לא מוסריות", הומוסקסואליות, שכיום היא חוקית לחלוטין אבל אז הייתה פשע. שנה אחרי שנדרש על ידי בית המשפט ליטול תרופות כימיות לביעור הנטייה, הוא התאבד. העולם הפסיד גאון חסר תחליף ואדם שמומחים מעריכים שבזכות גאונותו ניצלו חייהם של לפחות 14 מיליון איש במלחמת העולם השנייה. קשה שלא לחשוב כמה יכול היה טיורינג לתרום לעולם המודרני עם גאונותו וכמה הפסידה בריטניה משמרנותה אז.
במשך 50 שנה נשמרה בסוד עובדת קיומו של פרויקט "בלצ'לי פארק". רק בשנות ה-90 הוא נחשף לראשונה והעולם למד על החוב שהוא חב לטיורינג ועל העוול שנגרם לו. המלכה אליזבת החליטה לחון את אלן טיורינג מהרשעתו בהומוסקסואליות וראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, התנצל בשם הממשלה הבריטית על מה שהגדיר "היחס המחריד שהוא קיבל".
הנה סיפורו של האיש שהביא לניצחון המדינה שעתידה לבגוד בו (מתורגם):
https://youtu.be/ynTAFPukXBk
כתבת טלוויזיה על אלן טיורינג (עברית):
http://youtu.be/oW8EbAkfPcc
תרומתו של אלן טיורינג לתחומי מדע שונים - הצפנה, מתמטיקה ומדעי המחשב:
http://youtu.be/u3Ue7r5Xsyo
וקדימון הסרט "משחק החיקוי" על תרומתו של טיורינג לפיצוח קוד האניגמה:
http://youtu.be/j2jRs4EAvWM
