בוסתן (Bustan), שריד ליישוב הקדום, הוא גן ביתי צנוע, שבו עצי פרי, שיחי ירק וצמחי תבלין המיועדים לכלכלת המשפחה ולצריכה הביתית. על עצי הבוסתן נמנים עצים כמו עצי תאנה, זית, שקד, רימון, גפן ליד הפרגולה ולא פעם גם משוכות צבר, המשמשים לסגירה שלו מפני כניסה של זרים.

המילה 'בוסתן' היא מילה נרדפת למילים 'גן' ו'פרדס' בעברית. מקורה הוא בשפה הפרסית. היא ככל הנראה נולדה בתקופת האימפריה בפרס.

משמעות המילה 'בוסתן' בפרסית היא "מקום של ריח". המילה "בו" בפרסית פירושה "ריח", בעוד "אסתן" משמעותו "מקום".

את הבוסתן, שנפוץ בעיקר במזרח התיכון דל-המשקעים, בונים בדרך כלל ליד מקור מים. כך מובטח שלא יחסרו בו מים להשקייה, על אף המיעוט בגשמים.

חומת הבוסתן הנהוגה בבוסתנים הקנתה להם במהלך הדורות מימד מסתורי משהו. הנוהג לתחום את הבוסתן בחומת אבנים או בטון, נוצר בכדי לשמור עליו מוגן ממי שיהיו מעוניינים ליטול לעצמם מפרי העץ ושאר הגידולים.

במזרח התיכון נהוג לומר שכמו הרעלה המוסלמית, המשקפת את נפש האישה שמאחוריה באמצעות העיניים החשופות, כך מסגיר שער הבוסתן שבמרכז החומה שלו, את קיומו של הבוסתן שמאחורי הגדר ומנגד שומר ומגן עליו ועל הירקות ופירות למאכל שבו.

מהרוחות הגנו על הבוסתן ברושים או עצים עמידים דומים, בעוד שבצד השמש, בצידו הדרומי של הבוסתן נוהגים לשתול חלקות של ירקות ותבלינים.

אם בעבר היו בוסתנים רבים בנוף הארץ ישראלי, כיום הביאו השפע וזמינות המזון הגדולה עבור המשפחה הישראלית להיעלמות כמעט מוחלטת של צורת הנוף האוטרקית הזו.

אם נשאר כיום ביטוי לצורת הנוף הזו, הרי שאפשר למצוא אותו על גג הבית, בצורה של פרגולת גפן וענבים תלויים בה, מה שנותן תנובה מתוקה ליושבי הבית והגנה מהשמש כל הגג בקיץ המזרח תיכוני הלוהט.


הנה בוסתן בישראל:

https://youtu.be/MUN_GRR5_Ts


הגפן היא מרכזית בבוסתן הים תיכוני (עברית):

https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y


כך מתאימים את עצי הפרי לבוסתן (עברית):

https://youtu.be/D28Mv1F9ew0


כך בוחרים אותם במשתלה (עברית):

https://youtu.be/MI-LjjhfRj8


ושיקום בוסתן עתיק בישראל (עברית):

https://youtu.be/aO9-qlw3nbQ?long=yes

בּוֹגֶנְוִילֵיאָה (Bougainvillea) הוא צמח מופלא, בעל עלים במגוון גדול של צבעים, ששלל הגוונים והצבעים המרשימים שלו מושך לא רק מאביקים אלא גם בעלי גינות וחובבי גינון.

הבוגנוויליה, שמוצאו בדרום אמריקה, נקרא על שם אדמירל ומגלה ארצות צרפתי בשם לואי אנטואן דה בוגנוויל. הוא נוטה להשתלט על סביבתו ואף לפגוע בגדילה של הצמחים שמסביבו.

המעניין הוא שמגוון צבעיו של הבוגנוויליה לא בא מפרחיו, שהם אגב זעירים וצהובים תמיד. אלה העלים שלו שמפתים את המאביקים בצבעיהם העזים, מתחזים מרחוק לתפרחת ומסמנים למאביק את הפרחים הזעירים שלידם.

כן, נפלאות האבולוציה. הצבעים המרהיבים של הוורוד פוקסיה, האדום, כתום, כחול והסגול, הם צבעי עליו. בגודל של עד חצי סנטימטר, פרחי הבוגנוויליה הזעירים הם צהבהבים לבנבנים בלבד.

כך או כך, קצב הצמיחה המהיר שלו, מגוון צבעיו וה"פייק פריחה" המרהיב שלו שנמשך לאורך מרבית ימות השנה, מושכים לא מעט בעלי גינות.

סיבה טובה לגדלו, לפחות את הבוגנוויליה הסגול, היא ההגנה שהוא מספק מפני זבובוני החול, שמעבירים את מחלת "שושנת יריחו" האיומה. מחקרים מצאו שתוחלת החיים של זבובוני החול שאכלו ממנו התקצרה פלאים, מה שהקטין משמעותית את ההדבקה במחלה.

ועדיין רבים נמנעים מלגדל אותו, במיוחד בגינות קטנות. קוצים נסתרים בין עליו מכאיבים מאוד, במיוחד לילדים.

בוגנוויליה אוהב שמש ישירה או חצי צל ומתפתח נהדר באזורים מוארים ובהירים. הוא גם חסכוני בטיפול וכמעט ולא דורש מים.

את הבוגנוויליה מומלץ לגדל כגדר חיה, אך לא בגובה ההולכים על המדרכה. אפשרות נוספת היא לגדל אותו בתוך עציץ ולהגביל את השתלטותו.


הנה תמונות הבוגנוויליה באיי יוון:

https://youtu.be/C5e3_lKUYAA


הסבר על הבוגנוויליה ותכונותיו:

https://youtu.be/VB33QfHP0VA


מצגת וידאו נפלאה של בוגנביליה בסביבתה הים תיכונית:

https://youtu.be/yyMS62Nq5Ik


הצמח שהפך לאייקון בסנטוריני, אי הפוסטר של איי יוון:

https://youtu.be/NRG1wov8dNc


ודישון מומלץ לבוגנביליה:

https://youtu.be/lZJKgWQLS1s

הגרניום (Geranium), או בשמו המדויק והנכון פֵּלַרְגּוֹנְיוּם, הוא צמח רב שנתי שנמנה על צמחי הגינה והבית הנפוצים באזורי הים התיכון ומיועד למרפסת או לגינה.

הודות לפרחיו השופעים של הגרניום ולצבעיו העזים, הוא מציע בכל שנותיו מראה מרהיב ביופיו.

צמח הגרניום הססגוני גדל בשמש חזקה מלאה, הוא עמיד מאוד וצמח יפה, הפורח במגוון צבעים רחב ולאורך מרבית ימות השנה. צבעיו האופייניים הם ורוד, סגול, אדום, לבן וצבע ארגמן.

הגרניום נחשב עמיד במיוחד ובישראל הוא אחד מהצמחים החסכוניים ביותר במים ולכן מומלץ בישראל במיוחד. למעשה, ברוב המקרים בהם הוא מת, זה יקרה בשל עודף מים ולא בגלל מחסור בהם, מה שנכון בעיקר בחודשים החמים בשנה.

פירוש המילה "פלרגוס" ביוונית הוא חסידה ומכאן שמו פלרגוניום. הוא קיבל אותו בזכות הפרי שלו, שמזכיר את מקור החסידה.

בנוסף לגרניום הזוחל, נפוץ בישראל גם הגרניום הזקוף, עוד אחד מהאהובים ומוכרים בארץ ובאיזורי הים התיכון. הוא פורח רוב השנה, בתנאים מגוונים


#טיפ
את הגרניום מומלץ לשתול בעונת הסתיו. לשיא פריחתו הוא יגיע בדרך כלל במהלך עונת האביב.


הנה הגרניום וכיצד הוא יצליח אצלנו (עברית):

https://youtu.be/9Ki_qgjvoU4


צבעי הגרניום הרבים:

https://youtu.be/7D-tt1Ia8-0


כך מטפחים את הפרחים החדשים (עברית):

https://youtu.be/xhtGEDZWBg8


וזו הדרך להשריש גרניום:

https://youtu.be/Lg1rmkhQ2y0

רוזמרין (Rosemary) הוא עשב רב שנתי וארומטי, שמקורו בים התיכון. הוא אוהב שמש מלאה ולא סובל מחום בדרך כלל.

הרוזמרין מוסיף טעם מצוין לבשר וכצמח מרפא הוא מועיל לזרימת דם לקויה. הוא בעל ניחוח מרענן וחזק, אך גם מסייע ומגדיל ריכוז.

יחד עם עשבי תיבול כמו אורגנו, בזיליקום, לבנדר וטימין, הרוזמרין הוא בן למשפחת הנענע.


#תולדות הצמח
התיעוד הכתוב הראשון של הרוזמרין מופיע על לוחות אבן משנת 5,000 לפני הספירה, בכתב יתדות מוקדם.

בהמשך ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו ברוזמרין בטקסי הקבורה שלהם, בעוד ביוון ורומי העתיקה הוא מופיע כצמח מרפא באחד מספרי צמחי מרפא החשובים בהיסטוריה "materia medecina". בסין מופיע הרוזמרין ומתועד בתקופת קיסרות הָאן (Han), הידועה כ"שושלת האן המאוחרת", בין השנים 25-220 לספירה.

לאנגליה לא ידוע מתי הצמח מגיע. ההיסטוריונים מאמינים שהיו אלה הרומאים שהביאו אותו לאי, במאה ה-1 לספירה כשפלשו לאנגליה. עם זאת, עד המאה ה-8 אין שום תיעוד ברור לכך.

הצמח גם לא מתועד בספרות האיים הבריטיים, לפחות עד המאה ה-14, תקופה בה מתועד שימוש נרחב ברוזמרין למטרות רפואיות והוא מתחיל להיות מוזכר ברוב התיעודים של צמחי המרפא באנגלית.

בשלהי ימי הביניים מתחיל להיות מוזכר הרוזמרין כאות וכסמל לזיכרון המתים באירופה. מאז, משמש הצמח להנצחת הנופלים במלחמות ובלוויות ביבשת נוהגים אבלים רבים לזרוק אל הקברים עלי רוזמרין.

בתרבות האירופית רוזמרין הוא צמח המשמש כאות זיכרון. בהנצחת מלחמות ולוויות באירופה, נהגו אבלים לזרוק עלי רוזמרין אל הקברים כסמל של זיכרון למתים.


#גינון
הרוזמרין הוא צמח חזק, עמיד, קל לגידול וחסכוני בדרישות ההשקיה שלו. מדובר בצמח תבלין, רב שנתי, ירוק תמיד ופורח בחורף. לא כדאי לקצוץ את פרחיו כי אם נעזוב אותו כך, באביב הוא יפרח נהדר. גם ריחו עז וקשה לפספס אותו.

יש לו שני זנים, אחד שמטפס או ניתן להשתמש בו כצמח לכיסוי שטח בגינה, והשני שצומח כלפי מעלה, בגובה שיכול להגיע עד לגובה של 2 מטר ואפילו לשמש כגדר חיה.

זהו שתיל בעל סגולות רבות וצמח שנראה נהדר לאורך כל חודשי השנה. הוא לא אוהב הרבה מים אז חשוב שלא להציף אותו. אם ההשקייה שלו צנועה, הוא יתפתח כצמח עמיד, חזק וקל לגידול בגינה ובמרפסת.

למרות שהוא אוהב סביבה יבשה, חשוב שתהיה תמיד מעט לחות באדמת האדנית. הקפידו שלעולם היא לא תתייבש לחלוטין.


#מטבח
הרוזמרין הוא צמח תבלין מצוין לתיבול של סלט ירקות וגם באפייה, לצד מאכלי תפוח אדמה, עוף, או דגים.

גם במטבח הים תיכוני המסורתי, עלי הרוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות שונים, כמו מלית עוף, טלה צלוי ובשר חזיר.

אפשר להשתמש ברוזמרין גם במשקאות חמים, כמו תה צמחים הודי.


#בריאות
הרוזמרין הוא צמח מושלם לתיבול, אך לצד טעמו והתיבול שלו יש לו גם סגולות רפואיות ברורות.

זהו עשב אנטי-מיקרוביאלי יעיל שיש בו חומצה קפאינית וחומצה רוזמרינית, הידועות כנוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות. המינרלים שבו יסייעו בהחזרה של איזון האלקטרוליטים בגוף ולעתים יקלו על התכווצויות שרירים.

הרוזמרין גם מומלץ לשיפור הזיכרון ומשמש במוצרי ניקוי ושמפו, לצד קטורת.

בגינה ובעציץ הוא מרחיק יתושים. ברפואה עממית מאמינים שהוא מחזק את שורשי השיער, מנקה את הכבד ומסייע לכאבי ראש ולשיעול.

תה רוזמרין יספק לכם ויטמין A, ויטמין C, קרוטנואידים, סידן, מגנזיום, זרחן ואשלגן.


הנה הרוזמרין וההיסטוריה שלו:

https://youtu.be/unUoQ5tUNm0


הנה הרוזמרין (עברית):

https://youtu.be/RW_mjvNAdLQ


סגולות הריפוי של עשב הרוזמרין (עברית):

https://youtu.be/ov69WboEB_Y


על קלות הגידול והשימוש ברוזמרין (עברית):

https://youtu.be/1NTM8jrHcEM


והרצאת וידאו על צמח הרוזמרין:

https://youtu.be/yK8mIUm1FOc?long=yes

אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.

הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.


#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.

האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.

אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.

אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.

אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.

האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.

כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.


#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.

להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.

שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.


#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.

במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים. יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.

במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).

אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.


#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.

אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.


הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):

https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ


כמה מהיתרונות של אורגנו לבריאותנו (מתורגם):

https://youtu.be/lUT1hX7P_kc


אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):

https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo


כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):

https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ


פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):

https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI


וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):

https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes

מרווה (Salvia) היא מצמחי התבלין וצמחי המרפא העתיקים והנפוצים ביותר בישראל ובאזורי צמחייה באזורי הים התיכון.

מעבר להיותו צמח נוי נהדר, בעל פריחות נאות ומגוונות וניחוחות שונים ונעימים, המשמשים גם לקטורת.

המרווה היא צמח תבלין רב שנתי ובעל שימושים רבים גם ברפואה העממית וגם בקולינריה. זרעי מינים שונים משמשים כתוסף תזונה וכמקור לחומצות שומן חיוניות.

בבישול היא מצוינת לחליטות לתה, לתיבול מאכלים ועד למיני בישולים שונים. המרווה היא גם מקור לחומצות שומן חיוניות ותוסף תזונה מצוין.

ריחם הנפלא של זני המרווה הפכו אותה פופולרית מאוד בארץ. במטבח מתבלים איתה בשרים, גבינות וסלטים וברפואה העממית היא מורידה חום ולחץ דם, ומסייעת לטיפול בכאבי בטן.

למרווה מנגנון האבקה מיוחד. יש לה מעל 1,000 מינים ועשרות רבות של תת-מינים. רובם בני שיח ולעיתים רחוקות שיחים, חלקם עשבים חד-שנתיים ואחרים רב-שנתיים.

מיני המרווה השונים נפוצים ברחבי העולם, במיוחד באזורים טרופיים, באזורים הממוזגים ובאזורים סובטרופיים - כמו אגן הים התיכון ומקסיקו.

טיפ לגינון - בכדי להעצים את צמיחת העלים שלה, גזמו את פרחי המרווה.


הנה המרוות, הבריאות והריחות השונים (עברית):

https://youtu.be/zxNfropYIKQ


מרווה צחורה עם פריחה נהדרת (עברית):

https://youtu.be/j0E3AV3dc0U


מקלות מרווה הן מקלות קטורת ם ריחות נפלאים (עברית):

https://youtu.be/Jez9eRErRdA

היום שותלים בעיקר בעציצי פלסטיק, אבל פעם רווח השימוש בעיקר בעציצי חימר. ומי שלא היו מצוידים בתקציבים גדולים השתמשו לא פעם בקופסאות שימורים ומיכלי פח (Tin Can Plant Pot) של חמוצים, בעיקר בגדולות שבהן.

לא ברור איפה החל המנהג של להפוך פחי זיתים וגבינות לעציצים מעוצבים לחצר ולמרפסת. אבל צמחים כמו גרניום (Geranium), עגבניה ופלפלים, למשל, גדלים נהדר בעציץ פח שכזה.

גם צמחי תבלין ומרפא שונים, גדלים יפה ובקלות בעציצי הפח. דומה גם שהחלודה שמצטברת על העציצים הללו עם הזמן, היא רק עושה טוב לצמחים.

עיצובית, לא פעם העציצים הללו נראים יפה יותר אפילו מעציצי החימר היקרים יותר. התוויות האקזוטיות, מארצות רחוקות, משמשות לא פעם חלק חשוב בעיצוב הכללי.

לא פעם אף צובעים בעלי העציצים, את הפחים שישמשו כמיכלי גידול לצמחים, בצבעים אותנטיים לעיצוב הרצוי, כמו כחול, לבן או פוקסיה לגינה או למרפסת בבית ים תיכוני ויווני, או בצבעי פסטל, או מבוססי חום לעיצוב בריאד מרוקאי.


הנה מיכלי פח וקופסאות פח מודפסות שהופכים לעציצים:

https://youtu.be/EZArgJWdNtE


כך צובעים קופסת שימורים:

https://youtu.be/MKvUFc-xHtY


וכך צובעים עציצים בכלל:

https://youtu.be/8Aox4eFRNdc


ואפשר לצבוע כך כל מיכל קיים או קנוי:

https://youtu.be/nV8GP7ys5FM

פטרוזיליה (Parsley), בעברית פטרוזיל, הוא צמח תבלין עתיק ורב-תכליתי, שמקורו באגן הים התיכון ובעולם הקולינריה הוא נחשב לאחד מהתבלינים העתיקים ביותר שיש.

הפטרוזיליה היא סמל לחוכמת הטבע, צמח תבלין מהנפוצים בעולם, מרענן וטעים להפליא, בריא ובעל עלים ירוקים ועדינים.

שני סוגים עיקריים של פטרוזיליה קיימים. העדינה שבהם היא הפטרוזיליה הסלובית, כשהשנייה היא הפטרוזיליה המסולסלת.


#במטבח
הפטרוזיליה (Petroselinum) היא צמח תבלין נפוץ, שמככב בקולינריה מסורתית, הן כעשב תיבול - בתבשילים ומטבלים - והן כעלים למאכל בסלטים חיים. מדובר בתבלין עתיק שהפך לכוכב מרכזי בעולם הבישול, מוסיף ארומה מיוחדת לכל מנה ומציע הרבה יותר מאשר רק טעם ירקרק נעים.

בין השאר, הפטרוזיליה מומלצת לתיבול דגים, בשר וסלטים, לצד פסטות שאוהבות את הטעם העמוק של הפטרוזיליה האיטלקית.

מקורה של הפטרוזיליה באגן העתיק של הים התיכון ומשם הוא הפך חלק בלתי נפרד ממנות איכות של מטבחים מודרניים ברחבי העולם. כמו הכוסברה, כשרבים מתבלבלים ביניהן, גם הפטרוזיליה תשלים מגוון גדול של תבשילים ביתיים.

במסורת הקולינרית של המזרח התיכון, הפטרוזיליה היא כוכב אמיתי. מעל מנות חומוס איכותיות הוא חייב להתנוסס, לצד שמן הזית, לימון, כמון ופפריקה מתוקה. בסלט הטבולה המפורסם, היא הופכת למרכיב מרכזי המעניק טריות וחדות. גם השפים המקצועיים מבינים את האמנות העדינה של השימוש בו - לא רק כתבלין, אלא כמרכיב שמוסיף חיים וצבע לכל צלחת.

במטבח האירופי, הפטרוזיליה משתלבת במגוון רחב של מנות, מרטבים עשירים, דרך מרקים מפנקים ובתבשילי בשר מסורתיים. דוגמה מושלמת לאיך הפטרוזיליה יכולה להפוך מנה פשוטה ליצירת אמנות קולינרית היא הגרמולטה האיטלקית המפורסמת, המורכבת מתערובת של פטרוזיליה מגורדת, שום וקליפת לימון.

במטבח האשכנזי, הפטרוזיליה מופיעה בלביבות, בסלט תפוח אדמה ובמנות שורשיות מסורתיות. היא מוסיפה נגיעה של רעננות ועומק טעם שמזכיר לרבים את האוכל המנחם, החם והמזמין של בית סבתא.


#בגינון
הפטרוזיליה, הן האיטלקית והן המסולסלת, מצוינות וגדלות היטב בגידול ביתי.

יש לגדל את הפטרוזיליה באדמה פוריה, עם ניקוז מים טוב. אפשר לשתול אותה בערוגה או בעציצים גדולים. הפטרוזיליה אוהבת קור והרבה מים. בדרך כלל ובמיוחד בעונת החורף יש למקם אותה בשמש מלאה.

רק בשיא הקיץ הלוהט שווה להעביר אותה (אם היא בעציץ), לחצי צל.

כדי להצמיח הרבה פטרוזיליה, במשך חודשים רצופים וללא צורך בשתילה מחדש, מומלץ לגזום את הפטרוזיליה ולהוריד את עליה, כך שיצמחו חדשים.

ובכדי לאפשר צמיחה מחודשת של הפטרוזיליה, מומלץ לקטוף אותה מהעלים ולא מהגבעול.


#ברפואה
לפטרוזיליה ערך תזונתי מרשים. זהו צמח תבלין הידוע כצמח מרפא המנקה את הגוף. היא אינה רק תבלין מטבחי מרהיב, אלא גם צמח מרפא עם היסטוריה עשירה של שימושים רפואיים מסורתיים. מאז ימי יוון ורומא העתיקות, רופאים וחכמי מזרח ומערב ראו בו מקור לידע וריפוי וצמח בעל תכונות מרפא מרתקות.

הפטרוזיליה עשירה בוויטמינים ומכילה נוגדי חמצון המסייעים לבריאות הגוף. היא מכילה חומרים פעילים כמו אפיול ומיריסטיצין, שנחקרים על ידי מדענים בניסיון להבין את השפעותיהם הביולוגיות. מחקרים ראשוניים מצביעים על תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות, אך המדע טרם אמר את המילה האחרונה.

בעולם הרפואה המסורתית, הפטרוזיליה נחשבה לצמח רב-תכליתי. תה פטרוזיליה שימש כטיפול עממי לבעיות עיכול, אך המחקר המדעי המודרני מתייחס לטענות אלה בזהירות ובביקורתיות.

הרכב התזונתי של הפטרוזיליה מרשים. היא עשירה בוויטמין C, ברזל, וויטמין K, ומכילה כמויות משמעותיות של אנטי-אוקסידנטים. עם זאת, חשוב להדגיש - צריכה מבוקרת ומושכלת היא המפתח.

קיימות אזהרות חשובות לגבי שימוש בפטרוזיליה. נשים בהיריון צריכות להיוועץ ברופא לפני צריכתה, שכן כמויות גדולות עלולות לגרום לתופעות לוואי.

במסורות עתיקות ברפואה העממית נהוג לייחס לפטרוזיל תכונות של ניקוי דרכי השתן, טיפול בבעיות עיכול חיזוק מערכת החיסון, הורדת לחץ דם גבוה והקלה על אבנים בכליות. המדע המודרני, לעומת זאת, בוחן בזהירות את השימושים הטיפוליים המסורתיים שעושים בו שימוש.


הנה הפטרוזיליה (עברית):

https://youtu.be/eqjDCZS8S9M


גידול פטרוזיליה בעציצים:

https://youtu.be/J7gtUiGay58


הכנת שמן פטרוזיליה:

https://youtu.be/QBCRdr1ikGQ


פסטו פטרוזיליה (עברית):

https://youtu.be/HM-JL8lGNzA


כך שומרים עשבי תיבול במקרר (עברית):

https://youtu.be/koMvT_2GlY0


ויתרונות הבריאות של הפטרוזיליה (עברית):

https://youtu.be/jVsfvBqtHYs?long=yes

טימין מצוי או תימין (Thyme, Thymine או Thymus vulgaris), בעברית בת-קורנית פשוטה, הוא עשב ארומטי ירוק-עד, רב שנתי במשפחת הנענע.

הטימין ידוע כצמח נוי נהדר וחסכוני במים, הנשפך יפה מעציצים ואדניות, או משתרע בגינה. מיקום בשמש לא חזקה והשקייה מעטה יגדילו את עליו יותר.

כבר אלפי שנים שהמין האנושי עושה בו שימושים רפואיים, קולינריים ושימושי נוי. למעשה, בעולם ישנם מאות זני טימין, כשהנפוץ והמוכר ביותר מביניהם הוא הטימין המצוי, צמח תבלין ומרפא, שאצלנו בעברית נקרא גם קורנית.


#תולדות הטימין
לקורנית, כלומר הטימין, מקום משמעותי בהיסטוריה של עשבי התיבול והמרפא.

מקורו של הטימין באזור הים התיכון. המצרים הקדמונים במצרים העתיקה השתמשו בו לחניטת המתים. היוונים, אחריהם, שרפו אותו כקטורת, באמונה שהוא מקור לאומץ, כמו גם השימוש שהם עשו בו במרחצאות שלהם.

הרומאים, שאחראים באותה תקופה להתפשטות העולם לרחבי אירופה וממנה, נהגו לטהר את חדרי הבתים באמצעות הקורנית.

במטבח הרומי של אותם ימים העניק הטימין טעם ארומטי לגבינות ולמשקאות חריפים.

בימי הביניים האירופיים, הונח הטימין מתחת לכריות, בזכות יכולתו לסייע בשינה ולהרחיק סיוטים. נשים נהגו לתת אז מתנות שכללו עלי טימין לאבירים וללוחמים, תוך אמונה שהם יתנו להם אומץ ללחימה.

באותם ימים גם האמינו שהטימין מבטיח מעבר לעולם הבא ובמהלך הלוויות הונחו עלי טימין על ארונות קבורה וגם שימשו כקטורת.


#מטבח
הקורנית, טימין, משלב בתוכו את מיטב טעמי המזרח התיכון. עליו משמשים לתיבול מאכלי בשר, דגים, סלטים, עוף ורטבים. במטבח האיטלקי הוא פופולרי מאוד, כולל בפיצות, פסטות, גבינות ועוד.

קורנית השפים היא זן בעל עלים רחבים ובשרניים יותר מהקורנית הפשוטה. קורנית לימונית היא זן בעל ארומה וטעם לימוני ויש אפילו זני טימין בעלי ניחוח אורגנו ועשירים בטעם.


#רפואה
ברפואה שימש הטימין כבר אלפי שנים. ברפואה העממית השתמשו בו להורדת חום ולהסדרת פעולות המעיים. לשיעול תה תימין או סירופ קורנית ישמש נגד השיעול.

לשמן קורנית מיוחסות תכונות של חיטוי וחיזוק. כאבי שרירים מבטיחה להרגיע אמבטיה עם עלי קורנית במים.

נוגדי החמצון האנטי-דלקתיים ומחסלי החיידקים שבו, הועילו רבות לבריאות האדם. בעציץ ובגינה הוא גם מרחיק יתושים.

בעידן שלפני האנטיביוטיקה המודרנית השתמשו בשמן טימין גם לתרופות וחבישה. צריכה של הטימין הבטיחה את מערכת העיכול ואת המערכת החיסונית. בעידן המודרני נמצא שהוא גם בעל תכונות אנטי-סרטניות.


הנה התימין (עברית):

https://youtu.be/VRKjfqPBuV0


ההיסטוריה של התימין:

https://youtu.be/g7xD83nVJ1g


סוגי תימין:

https://youtu.be/DBpO0eLku4Q


יתרונות בריאותיים שלו (עברית):

https://youtu.be/ScRKCvg0fCM


כך תימין תורם לבריאות (מתורגם):

https://youtu.be/Mln8JQ2i1Jg


והמלצות מפורטות לגידול טימין (עברית):

https://youtu.be/Mr2YaPMDhUw?long=yes

כוסברה (Coriander), בעברית "גד השדה", גדל בישראל כצמח בר, או בגידול לשימוש יומיומי. הפריחה שלו באביב ובקיץ היא בצבעים לבן או ורוד עדין.

זהו אחד מצמחי התבלין המוכרים לנו ביותר ושניתן למצוא כמעט בכל בית. הכוסברה היא תבלין שימושי מאוד במטבח ולצד זה בעל ערכים בריאותיים גבוהים.

את הכוסברה מכנים בעולם גם פטרוזיליה סינית.


#במטבח
הכוסברה משמשת כצמח תבלין מצוין לדגים ולירקות. עלים טריים קצוצים של כוסברה הם קישוט טעים בסלטים, מרקים, כמו גם ברטבים, בבשר, על נודלס ועל קארי.

זרעי גד השדה משמשים בקארי, בחמוצים, בלחמים ועוגות וגם בצ'אטני (Chutneys). בכוסברה יש המוצאים טעמים מהפטרוזיליה, המרווה וההדרים.


#גינון
את הכוסברה אפשר לגדל בקלות, כבר משלב הזרע. את הזרע יש לשתול בסוף האביב, היישר בגינה. הוא צריך אדמה פורייה ומנוקזת היטב ומיקום בשמש מלאה או חצי צל.

בסוף הקיץ מומלץ לקצור זרעים. השיטה לעשות את זה היא באמצעות קשירת שקיות נייר על ראשי הפרחים ובהמשך תלייתם הפוכים במקום חמים.

הצמח גדל בקלות אך אם גוזמים יהיה קשה להשתמש בשתיל שוב. מי שרוצים ליהנות מאספקה שוטפת מוזמנים לגדל אותו בכמה אדניות, בשלבים גידול שונים.

כדי להרבות בייצור של עלים, מומלץ לקצוץ ולהסיר גבעולים פורחים.


#ברפואה
מבחינה רפואית זרעי כוסברה הם חזקים ויעילים מאוד. ברפואה העממית הכוסברה מצוינת לניקוי רעלים בגוף. היא עשירה בוויטמין C ומסייעת בהורדת רמות הכולסטרול בדם.

היא מזרזת את תהליך ההרזיה ועירוי סטנדרטי שלה מסייע לעיכול מזון שומני ומרגיע כאבים והתכווצויות של כאבי עיכול. כמו כן היא טובה לטיפול באנמיה, ללחץ דם גבוה ולדלקות בשתן.

בסין העתיקה האמינו שזרעי הכוסברה הם סגולה לאריכות ימים. בצמח הרבו אז להשתמש, כנגד בחילות ולצורך טיפול בטחורים כאבי שיניים.

השמן אתרי של כוסברה יכול לשמש לעיסוי ארומתרפי, לכאבי שרירים ולבעיות עיכול שיש להן קשר למתח נפשי.


#היסטוריה
מקורה של הכוסברה הוא במזרח התיכון. זרעים של כוסברה נמצאו בקברו של תות אנח עמון, המתוארך לסביבות 1,300 לפני הספירה. עד היום משתמשים במצרים בזרעים ובעלים של כוסברה, הן במרקים והן בהכנת הלחם המקומי.

בתנ"ך, ספר שמות ט"ז 31, משווים את הזרעים שלו לאותו מן שירד מהשמיים והזין את עם ישראל במדבר.

לבריטניה הובאה הכוסברה בידי הרומאים, בהיותם כובשי האי הבריטי. במאה ה-1 לספירה השתמש פליניוס האב בשם קוריאנדרום ומציין את התבלין האיכותי במיוחד שמגיע ליוון ממצרים.


הנה הכוסברה:

https://youtu.be/8TZSUPEjSkY?t=11s


על הכוסברה וההיסטוריה שלו:

https://youtu.be/1hX95CxNMzE


מצגת וידאו עם 5 יתרונות בריאותיים שלו:

https://youtu.be/GRFzJwtZNWM?


וכך השתמשו בכוסברה ברפואה עממית במשך דורות:

https://youtu.be/T5Jg__YFTOE

צמחי תבלין הם צמחים בעלי תכונות מיוחדות של טעם וריח, המשמשים במטבח האנושי כבר אלפי שנים, מאז ימי קדם.

להבדיל מהתבלינים (Spices), שמקורם במזרח הרחוק, מרבית צמחי התבלין (herbs) באים במקור מאגן הים התיכון.

עדויות מוקדמות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו בכתבים מצריים עתיקים, שגילם מוערך בכ-4,500 שנה. יש מהם, כמו הרוזמרין, ששימשו למטרות של חניטה מצרית, של מה שיהיו המומיות המפורסמות משם.

במקביל לכך ואולי אף קודם לכך, שימשו צמחים בעלי תכונות דומות - גם בהודו, בסין ובמטבחים של עוד מעמי המזרח הרחוק, לצרכים קולינריים שונים.

התבלינים היבשים שימשו בעת העתיקה כמשאב מרכזי במסחר לאירופה. בשל ערכם הגבוה הם גם היו סוג של מטבע עובר לסוחר ואפילו עילה למלחמות.

צמחי התבלין, לעומתם, היו לשימוש מקומי ומיידי. הסיבה היא שהשימוש בהם היה לרוב כמוצר טרי ומיידי עם הקטיפה. השימוש בהם היה רב, במאכלים עתיקים, שונים ומגוונים.

כיום מגדלים צמחי תבלין בעציצים פורחים, במרפסות שמש ופטיו, או בחלקות מיוחדות בגינות פרטיות ובגינות גג. כמובן שעבור החנויות, הרשתות ולשווקים הם מופצים טריים, מגידולים חקלאיים ובכמויות מסחריות.

לצד התבלינים היבשים, במטבח של ימינו נעשה שימוש רב בצמחי תבלין טריים, בחלקם שימושים מסורתיים ובאחרים - חדשים יותר. מסלטים ותוספות למאכלים ועד למיצוי, ייבוש והכנת תבלינים או למשקאות תה חמים.


הנה צמחי התבלין (עברית):

https://youtu.be/aCCpngpNUvM


כמה צמחי תבלין שניתן לגדל במים ובלי אדמה:

https://youtu.be/YllaxS_FOhE


על גידול חיל של כמה צמחי תבלין (עברית):

https://youtu.be/7agC_D534PI


את הריחן למשל, הבזיליקום, אפשר לגדל בקלות (עברית):

https://youtu.be/aOSutGqGIjU


והתפעלות מצמחי התבלין בגינה (עברית):

https://youtu.be/6v-9CV7xwkQ?long=yes

עירית (Chives), או שום העירית, ידועים כאחד מצמחי התבלין האהובים והשימושיים במטבח. באנגלית, אגב, מבטאים את שמו צ'ייבס,

צמח העירית הוא רב-שנתי. הוא מספק בקביעות עלים טריים למטבח ומתאפיין בעלים ירוקים, דקים וחלולים, המזכירים בין צינורות זעירים למראה של דשא.

העירית גדלה בצברים צפופים, עד לגובה של 30 סנטימטר. בעונת הפריחה היא תפתיע בפרחים סגולים וקטנים, שהם לא רק יפים בגינה או בעציץ, אלא גם אכילים וישמשו במנות שונות כקישוט אכיל ויצירתי.

במטבח, העירית תוסיף לכל מנה ניחוח ומראה ירוק ורענן. לרוב היא מציעה טעם עדין של בצל. יש גם את העירית השומית, שטעמה מזכיר את זה של השום. אבל לעירית בכל מקרה ארומה עדינה יותר מאלו של הבצל והשום.

נוהגים לקצוץ את העירית כשהיא טרייה ולשלב אותה בסלטים וחביתות ירק. לעתים היא תתווסף לשיפור הטעם של תפוחי אדמה אפויים ומומלץ לשלב אותה גם ברטבים ומרקים.

את העירית מגדלים כיום ברחבי העולם, אך מקורה הוא איפה שהוא בין אסיה לאירופה. חלק מהחוקרים סבורים שמוצאה בסין והם מצביעים על עדויות משוערות משנת 3,000 לפני הספירה. טענה היסטורית לא לגמרי מוכחת היא שמרקו פולו הביא אותה מסין לאירופה. מנגד, מרבית החוקרים טוענים שמקורה באנגליה, ממנה היא הועברה בידי חיילים רומים אל ארצות שונות באימפריה הרומית.

בין היתרונות התזונתיים של העירית יצויין שהיא תורמת לבריאות הכללית, במיוחד בעושר של ויטמין C, ויטמין K וחומרים נוגדי חמצון.

לא מעט אמונות נתלו בעירית בימי קדם. כדי להרחיק מחלות ורוע, תלו רבים אז צרורות של עירית מיובשת בביתם. צוענים ברומניה השתמשו בצמח העירית לגילוי העתיד.

מבחינה רפואית ייחסו לעירית בימי קדם סגולות רפואיות של הקלה על בעיות עיכול. כתבים רומיים עתיקים טענו שהעירית מעלה לחץ דם, מקילה על כאבי גרון וכוויות שמש ומהווה חומר משתן. לא ברור כמה אכן היא עושה את העבודה.


הנה העירית ושימושיה:

https://youtu.be/laK2I6mej7c


על גידול עירית בעציץ:

https://youtu.be/XcSAV25CAY4


כך מגדלים ומרעננים עירית (עברית):


https://youtu.be/3CMI5NwU8DI


משורש של עירית גדולה מכינים דבק עתיק (עברית):

https://youtu.be/qnL2vdxZT3c


וכך מרבים את העירית:

https://youtu.be/8av9PGr2tIk?long=yes

רבים חושבים שבצל ירוק הוא בצל רגיל שנתנו לו לצמח את הגבעול שלו בחופשיות. זוהי טעות רווחת, שגם אם היא נפוצה היא אינה מדויקת. זה נכון שאפשר לגדל בצל ירוק לשימוש יומיומי מבצל רגיל בתוך עציץ, אבל זה שנמכר בשווקים הוא כמובן שונה.

אז נכון שאם ניתן לזן הבצל המוכר לנו לגדל את הגבעול שלו, נקבל גבעולון ירקרק שיצמח מעט. אבל בשביל לקבל את הבצל הירוק והארוך שאנו מכירים מהמטבח, יש לגדל זני בצל מסוימים.

זנים אלו אינם מתבצלים לבצל לבן וגדול, אלא להיפך - הבסיס הבצלי שלהם קטן ואת מירב האנרגיה מקבל בהם דווקא הגבעול, שיוצר צוואר ארוך וירוק ובזנים מסוימים גם עבה בעלים ומעולה עוד יותר למטבח.

בצל ירוק הוא מרכיב מעולה בסלט, מרקים, חביתות וכריכים טעימים ומתובלים בו.


כך מגדלים בצל ירוק טרי (עברית):

https://youtu.be/cplgpIEfmKY


בצל ירוק מהחלק התחתון של בצל ירוק (עברית):

https://youtu.be/piL1FyCdsZ4


על גידול בצל ירוק בגינה (עברית):

https://youtu.be/iGA-lKDN64I


והטיפול בבצל ירוק (עברית):

https://youtu.be/gVvSu579yvw?long=yes

לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.

עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר, הכנת תרופות טבעיות לרפואה עממית וכתוסף למאכלים במטבח. הוא אפילו מרחיק יתושים ומעט מזיקים.

כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.

הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. יש לו סגולות רפואיות מגוונות.

ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון. בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי.


הנה פריחת הלוונדר:

https://youtu.be/GUJCT_1_iGY


קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס בדרום צרפת:

https://youtu.be/IDkXXWi0d0I


היום הלוונדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:

https://youtu.be/s0mDoEd6qUg


על שימושי הלבנדר:

https://youtu.be/riSfwYYC6Gc


מצגת וידאו של שדות הלבנדר:

https://youtu.be/hc4BFoa-bPo


והכנת הבשמים:

https://youtu.be/EV2E-oDOCIs

פיגם (Achillea millefolium) מצוי, או רודה, הם שמותיו של צמח שיכול לפי האמונה לגרש את השדים והרוחות מהבית ולהביא ברכה לשוכניו.

הרודה, המוכר במסורות עממיות כשומר מפני עין הרע, הוא סמל למלחמה בשדים. צורת העלים שלו מזכירה את ה"חמסה" למזל טוב.

יהודי המזרח גם נהגו להשתמש בעליו לבישום, בזמן ההבדלה של צאת השבת. יהודי צפון אפריקה קראו לו רוטה, התימנים קוראים לו שדאב ("שד בו"), יהודי עיראק זדאב והערבים קוראים לו "פי ג'אן" - כלומר "יש בו שד".


#גינון
הפיגם, הנקרא גם רודה, הוא שיח רב שנתי, עמיד לקרה ולשרב, אוהב שמש ישירה או חצי צל והשקיה בינונית. פריחתו צהובה ובאביב יש לו תפרחת דמויית סוכך.

הוא מדיף ריח עז וריחו החזק לעתים מרתיע אנשים מסוימים, אבל רבים שותלים אותו בעציצים בכניסה לבית ומרחיקים כך את עין הרע.

פריחתו צהובה והוא מפיץ ריח חזק ונהדר. אולי משום כך פונה אליו זחל זנב הסנונית, מהפרפרים היפים שיש, המתגלם על הפיגם. הזחל גם לועס אותו ומוסיף יופי רב לגינה שלנו.


#בריאות
יהודי אתיופיה מכנים את הפיגם "תנאדם", באמהרית "בריאות האדם". ואכן, לפיגם לא מעט סגולות מרפא. תה מעלי פיגם אמור להקל במקרים של הרעלות קיבה, לריפוי דלקות פרקים, לחיטוי ולהרגעה של עצבים והרגעה כללית.

שמן פיגם נחשב מצוין למריחה נגד כאבי ראש, בהצטננות עם קומפרס לחזה, טפטוף לאוזן במקרה של כאבי אוזניים, לטיפול בהרפס ועוד. הוא גם מכווץ ומחזיר טחורים למקומם. נשים בכאבי מחזור ימרחו אותו על הבטן התחתונה ויוקל להן.

אגב, זהירות אם אתם שותים אותו בתה, כי רבים סובלים מאלרגיה אליו.


#מטבח
הפיגם המצוי הוא צמח תבלין עם ארומה נפלאה. יש לו ריח נעים וכתבלין משמשים עליו לתה, לסלטים, למרקים, ירקות כבושים ולמאכלי בשר.

שנים רבות הוא שימש בהרבה מתכונים במזרח התיכון. בעבר הוסיפו אותו לנקניקים, לחמוצים ולזיתים והוסיפו את הניחוח שלו ליינות. היום הוא קצת פחות במטבח.


הנה הפיגם או הרוטה שמרחיק עין הרע ומושך את פרפרי זנב הסנונית המרהיב (עברית):

https://youtu.be/65oKPoLjckY


מלקט צמחים מספר על הפיגם (עברית):

https://youtu.be/8V5HuLmfheU


הצד הבריאותי של הרודה (עברית):

https://youtu.be/hKO0sk-Xlec?long=yes

לימון (Lemon) הוא פרי הדר (citrus fruit), פרי שהוא מגוון ורב תכליתי בשימושיו. מאוכל לניקיון, דרך פולחן דתי והיסטוריה מרתקת, מהלימון שלו עשה המין האנושי לימונדה, במשך אלפי שנים.

הלימון ידוע בצבעו הצהוב הבוהק, בטעמו החמצמץ ובשימושים הרבים והמגוונים שלו במטבח, מבישול ואפייה ועד לבריאות וניקיון הבית. תרבות האוכל מעדיפה אותו להכנת לימונדה טעימה וקישוט למשקאות, הוספת מיץ לימון לסלטים וסחיטת מיץ לימון על דגים ובשרים ועד לימונים כבושים.

הקארוטנואיד (carotenoid) הוא הפיגמנט שמעניק ללימון את הגוון שלו. אגב, זה אותו פיגמנט שנותן גם לגזר את צבעו, הכתום דווקא. המעניין הוא שכאשר הלימון מבשיל והכלורופיל שבו מתפרק, הקרוטנואיד מקבל גוון צהוב שממש זורח.

בזכות העובדה שלימונים מכילים המון ויטמין C, סיבים, אשלגן, מגנזיום ועוד מינרלים. הם מהווים כבר מאות שנים תרופה טבעית לחיזוק המערכת החיסונית. סחיטה של מיץ לימון אל תוך מים חמים והוספת דבש מסייעת להקלה על כאב גרון ועל גודש. הלימון גם עשיר בנוגדי חמצון ויכול להילחם בזיהומים. הלימונים יכולים גם לסייע בירידה במשקל והורדת כולסטרול.

בזכות התכונות האנטיבקטריאליות שלו ויכולתו לחסל חיידקים, הלימון משמש אצל רבים גם לניקוי וחיטוי של משטחים, כמו השיש במטבח ואפילו בשטיפת רצפות. החומץ שמכינים ממנו הוא אחד החומרים הכי יעילים ביום יום של רבים ובסיס להרבה טיפים שימושיים.

הלימון מכיל ציטרונלה, הידוע כדוחה חרקים טבעי. שימוש בתרסיס עשוי לימון או מריחת מיץ לימון יכולים לסייע בהרחקת יתושים וחרקים.

מסורות תרבותיות ודתיות שונות בעולם משתמשות בלימונים כחלק מהפולחן והטקסים שלהן. יש תרבויות שבהן מאמינים בתכונות המטהרות של הלימון ומשתמשים בהם בטקסי טיהור וניקוי הגוף והנפש.

גם ליופי לימון יכול לתרום. שפשוף של קליפת לימון בשיניים, או מריחת מיץ לימון עליהן, יכולים לסייע בניקוי ולהעניק להן מראה בהיר יותר, כמעט הלבנת שיניים.


#תולדות הלימון
מקובל לראות בצפון מערב הודו את מקורם של הלימונים באסיה. בסביבות שנת 200 לספירה הם הובאו כזרעים לדרום איטליה. בסביבות המאה ה-7 לספירה הביאו אותם סוחרים ערבים אל מצרים ובכך הלימון מתחיל לכבוש את לבבות היושבים לחופי הים התיכון.

ליבשת אמריקה היה זה קולומבוס שהביא את זרעי הלימון בשנת 1493, כשהם נשתלו באחד היישובים האירופיים הראשונים בעולם החדש - האי היספניולה.

במשך מאות שנים היו הלימונים נדירים ובעלי ערך כל כך גבוה, שמלכים נהגו להעניק אותם זה לזה, כמתנות וסמל סטטוס. נשים בתקופת הרנסנס האדימו את שפתיהן באמצעות מיץ הלימון הטבעי.

השורשים האיטלקיים עמוקים מאוד והרבה לפני שאמלפי הפכה ליעד תיירותי. בעבר היא הייתה הרפובליקה הימית הראשונה של מה שלימים תהיה איטליה המאוחדת. לפני מילניום וקצת שנים הובאו לימונים לאמאלפי שבדרום איטליה. הם נקלטו במהירות באזור ושגשגו על הטרסות החצובות בצלעות ההרים שמסביב. ההצלחה והשגשוג של הלימון באמאלפי הם אדירים ומתקיימים תוך שהלימון הופך למרכיב מרכזי בנוף הקולינרי של האזור.

באמלפי מגדלים לימונים במשך מאות שנים והם נאכלים כאן יותר כמו תפוח או פרי טעים אחר. מכינים מהלימונים כאן את הפסטות האיטלקיות הנהדרות, כולל הפסטה לימון שכוללת לימונים, שום, פטרוזיליה ולימון. עוד נמכר כאן טורט לימון, עוגה שמוגשת על מפת לימון ומלוטש עם קצת לימונצ'לו, משקה האלכוהול שנחשב הספציאליטה של האזור.

בקליפורניה של שנת 1849, בתקופת הבהלה לזהב, היו מוכנים הכורים לשלם עבור לימון בודד סכומי כסף ניכרים. לקראת סוף אותה מאה, בתקופה הוויקטוריאנית, גידלו עשירי אירופה עצי לימון בבתיהם, בתור סמל סטטוס ריחני ונדיר.

בארצות הברית התרכזה תעשיית הלימון, באותם ימים, בפלורידה. אך בסוף המאה ה-19 הרסה תקופת קיפאון משמעותית את עצי ההדרים של פלורידה. מי שניצלו את זה והפכו את מדינתם למגדלת העיקרית של לימונים בצפון אמריקה היו החקלאים של מדינת קליפורניה.


הנה הדברים החשובים ביותר על הלימון:

https://youtu.be/E9NPyF0VOyw


כך מכינים לימונדה (ללא מילים):

https://youtu.be/Lo6UCxbazTk


חופי אמלפי באיטליה ידועים בלימונים המפורסמים שלהם:

https://youtu.be/FCwL9uDAioQ


כך מכינים מלימונים את משקה הלימונצ'לו של אמלפי:

https://youtu.be/QQt5fT0RErs


לימוני יוריקה סידלס המומלצים למיץ ופרי כל השנה (עברית):

https://youtu.be/IxKl-NxEASw


כמה מכם יודעים שהלימון יכול להיות סוללה? (עברית)

https://youtu.be/y5PQMEYv0rU


חוות לימונים בסורנטו:

https://youtu.be/dzrMA6Hfevk


הכינו תרכיב לימונדה:

https://youtu.be/0KBk0tXJpjg


כך מגדלים את הלימונים המפורסמים של אמלפי:

https://youtu.be/udtMCxWrqtI?long=yes


וסרטון תיעודי על ההיסטוריה של הלימון:

https://youtu.be/TRqDrDo2DG4?long=yes