שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה המלחין גיום דה מאשו?
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
גדולה במיוחד הייתה השפעתו של מאשו בפיתוח של המוטט והשיר החילוני, במיוחד התבניות הקבועות של הלאי, הווירלאי והבאלאדה.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(הערך מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
ומוסיקה כלית נפלאה נוספת של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
מה מאפיין את תנועת "ארס נובה" במוסיקה?
התקופה הסגנונית "ארס נובה" (Ars Nova) הוא שמה של המהפכה המוסיקלית של ימי הביניים המאוחרים, משמעותה בלטינית "אמנות חדשה". היא מייצגת את אחת התקופות המרתקות והמהפכניות בתולדות המוסיקה המערבית.
ראשיתו של הסגנון היצירתי והמבריק שנובע מתנועה הזה היא באיטליה, ממנה הוא התפשט במהירות לצרפת. מטרתו הייתה לשחרר את המוסיקה מכבליה הנוקשים של ה"ארס אנטיקה" וליתר דיוק "ארס אנטיקווה" (Ars Antiqua), הסגנון המוסיקלי הרווח במאה ה-13 .
פרח באירופה במאה ה-14 (בקירוב 1300-1400), בעיקר בצרפת ואיטליה, ארס נובה הציג שפה מוסיקלית חדשנית שסללה את הדרך למוסיקה של תקופת הרנסנס המוקדם ולסגנון "ארס סובטיליור" (Ars Subtilior) שהתפתח בסוף המאה.
תחילתה של מהפכת "ארס נובה" כשהתיאורטיקן הצרפתי פיליפ דה ויטרי (Philippe de Vitry) מפרסם את חיבורו המפורסם "ארס נובה" בסביבות 1320-1325. בחיבור זה הוא מעניק לתקופה את שמה. דה ויטרי מציג בו שיטות כתיבה מוסיקלית חדשות ורעיונות פורצי דרך שאפשרו למלחינים לבטא רעיונות מוסיקליים מורכבים יותר מבעבר.
משמעותה התרבותית של תנועת ארס נובה חרגה הרבה מעבר למוסיקה עצמה. היא שיקפה את רוח החדשנות והסקרנות האינטלקטואלית שאפיינה את שלהי ימי הביניים, ובמובנים רבים בישרה את גישת ההומניזם שהגיעה לשיאה בתקופת הרנסנס.
חשוב להבין שהמהפכה המוסיקלית של ארס נובה לא התרחשה בחלל ריק, אלא הייתה חלק מתמורות חברתיות ותרבותיות רחבות יותר באירופה של המאה ה-14, תקופה של שינויים עמוקים בתפיסת האדם, האמנות והידע.
#מאפיינים מוסיקליים
הבולט ביותר של ארס נובה היה המהפכה בתחום המקצב והחלוקה הריתמית. בניגוד לסגנון ה"ארס אנטיקווה" שקדם לו, ארס נובה הציג מערכת מקצבית משוכללת יותר שאפשרה חלוקות זמן מורכבות, שילוב של קצבים שונים במקביל ויחסים ריתמיים מתוחכמים בין הקולות השונים ביצירה.
טכניקה מרכזית שפותחה בתקופה זו הייתה האיזוריתמיה (Isorhythm) - שיטת קומפוזיציה מתוחכמת המבוססת על דפוסים ריתמיים החוזרים על עצמם, בשילוב עם סדרות טונים משתנות, שאפשרה יצירת מבנים מוסיקליים מורכבים ומתוחכמים.
אמנם ארס נובה הרחיבה את השימוש בדיסוננסים (בעברית "תצרימים", צלילים צורמים), אך זאת במסגרת כללים נוקשים למדי. המלחינים החלו להשתמש בדיסוננסים באופן מחושב יותר כחלק מההתפתחות ההדרגתית של השפה ההרמונית של התקופה.
מבחינה טכנית, מלחיני ארס נובה המשיכו את התפתחות שיטת הכתיבה המוסיקלית שהחלה בתקופות קודמות. התיווי התפתח באופן הדרגתי עם הוספת סימנים חדשים שאפשרו רישום מדויק יותר של ערכים ריתמיים, דבר שהוביל ליכולת לכתוב מוסיקה מורכבת יותר.
#מלחינים
גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), הנחשב למלחין הצרפתי החשוב ביותר במאה ה-14, היה הדמות המובילה של סגנון ארס נובה. יצירתו המפורסמת ביותר, "מיסה דה נוטרה דאם" (Messe de Notre Dame), מייצגת את חדשנות התקופה - מיסה בארבעה קולות שלמה ובעלת אחידות סגנונית יוצאת דופן, אם כי היו מיסות רב-קוליות מלאות גם לפניה.
באיטליה, המוסיקה של תקופה זו נקראת "מוסיקת הטרצ'נטו" (Trecento music), כאשר המונח "טרצ'נטו" מתייחס למאה ה-14 בכללותה באיטלקית. המלחינים האיטלקים כמו פרנצ'סקו לנדיני (Francesco Landini) ויאקופו דה בולוניה (Jacopo da Bologna) יצרו סגנון שהיה מלודי יותר, עם דגש על קו שירה זורם וטבעי.
#תכנים
אחד המאפיינים המעניינים של מוסיקת ארס נובה היה העיסוק בנושאים חילוניים לצד הנושאים הדתיים המסורתיים. צורות מוסיקליות חדשות כמו ה"מדריגלה" (Madrigale) האיטלקית, השונה מהמדריגל המאוחר יותר של תקופת הרנסנס. היו גם ה"בלאדה" (Ballade) וה"רונדו" (Rondeau) הצרפתיים שאפשרו למלחינים לעסוק בנושאים כמו אהבה, טבע ומאורעות פוליטיים בדרכים מתוחכמות.
"סופי הוא תחילתי" של גיום דה משו:
https://youtu.be/dcfPr4IN2MM
"הנה האביב" של פרנצ'סקו לנדיני בסגנון ה"ארס נובה":
https://youtu.be/nHXtzNxzOYs?t=7s
מוסיקה של יאקופו דה בולוניה, אחד המלחינים החשובים בזרם:
https://youtu.be/fv_YxMMSYg8
"שיר הציפורים" של קלמנט ז'נקין:
https://youtu.be/ceS9-RUpzXQ
יצירה קולית של פרנצ'סקו לנדיני:
https://youtu.be/YNcfZSBF9ow?t=9s
וסיפורה של התנועה בימי הביניים:
https://youtu.be/Pv_jYkourt8?long=yes
מי היו הטרובדורים?
הטרובדורים היו הזמרים של ימי הביניים. הם הופיעו בטירות של האצילים ונהגו לבדר את האצילים ואורחיהם בטירה. פעמים רבות הם שרו בזמן הארוחה, שכן הייתה אמונה רווחת בימי הביניים שהמוסיקה עוזרת לעיכול בשעת האוכל.
הטרובדורים היו זמרים ומשוררים שהחלו לפעול במאה ה-11, בחבל פרובאנס שבצרפת. הם נהגו לשיר וללוות את עצמם בלאוטה, קתרוס או נבל, לעיתים בהרכב ולרוב לבד. איש לא יודע כיצד נשמעו הטרובדורים בדיוק. להקות מעטות בעולם מנסות לשחזר את הצליל המשוער שלהם ואת צורת ההופעה שהייתה נהוגה אז.
בכל ארץ קראו להם אחרת. בצרפת הם כונו "טרוברים" ובגרמניה "מינזינגרים". עד היום נוהגים לכנות בשם זה זמרים בודדים, השרים בליווי כלי נגינה אקוסטיים בלבד ובשירתם שמים דגש על שירים סיפוריים.
חשוב לדעת שהטרובדורים לא היו זמרים ונגנים נודדים דווקא. המוזיקאי הנודד בימי הביניים נקרא דווקא "מינסטרל" או "ז'ונגלר". הוא היה לרוב עני ונחשב לפשוט שבמוסיקאים. לעומתו היו הטרובדור והטרובר משוררים ומלחינים אצילים או מוסיקאים בכירים, שפעלו בחצרות האצילים. הם היו האליטה המוסיקלית של ימי הביניים.
הנה הרכב שמבצע את שירי הטרובדורים של ימי הביניים:
http://youtu.be/7gPf24lXa7A
טרובדור במוסיקת נבל מימי הביניים:
https://youtu.be/ZvaRMZPROSo
ומוסיקת טרובדורים לגיטרה:
http://youtu.be/lEqaCvxrl-s
הרכב של כלי נגינה שמרחיב את מושג הטרובדורים:
http://youtu.be/A9Mb2OBGF7Y
גיום דה מאשו
הוא היה רב-תחומי, איש מבריק וחרוץ, יצירתי להפליא ודומה שהוא בכלל הגיע במכונת זמן מהרנסנס לימי הביניים. קראו לו גיום אבל ברור שמדויק היה לקרוא לו גאון.
כי גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), כלומר גיום מהעיר מאשו, הוא מי שניהל בימי הביניים קריירה מסודרת של כומר ומשורר, אך היה קודם ולפני הכל מלחין.
ולא סתם מלחין אלא בעל שיעור קומה ואיש מוכשר להפליא שבתקופה בה יש נפילה יצירתית ותרבותית הוא כבר חשב מחוץ לקופסה ויצר קורפוס עצום של יצירות, לצד היותו המייצג המובהק של תנועת ה"ארס נובה" המוסיקלית.
לא פלא שאפילו במאה ה-15 זכתה השירה שכתב להתפעלות ולחיקויים מצד משוררים שונים. בתולדות המוסיקה הוא ככל הנראה המלחין הצרפתי המפורסם והמשפיע ביותר מהמאה ה-14.
גדולה במיוחד הייתה השפעתו של מאשו בפיתוח של המוטט והשיר החילוני, במיוחד התבניות הקבועות של הלאי, הווירלאי והבאלאדה.
על אף העיסוק שלו במוסיקה דתית, גיום ניהל חיים מלאים בעולם החילוני. כמו כל מוסיקאי מקצועי בתקופתו הוא שירת פטרונים והיה בקשרים הדוקים עם הכתר הצרפתי.
החיים הכנסייתיים שלו התמקדו בהיותו הקאנון של ריימס. בהיותו גם פקיד, מי שיודע קרוא וכתוב (לא מובן מאליו באותה תקופה) ומנגד גם אמן מומחה באמנויות, במקרה הזה במוסיקה ושירה, הוא היה מבכירי ההפקה האמנותית האירופית לפחות באותה מאה.
גיום דה מאשו נולד ככל הנראה במאשו (Machaut) שליד ריימס, בסביבות 1300. הוא יצא בשלום ממגפת הדבר שהרגה שליש מאוכלוסיית אירופה ואת שנותיו האחרונות בריימס הוא בילה בהלחנה ובהעתקה של תווים וכתבי יד שלו מהעבר. את חייו הוא סיים בריימס ב-1377.
לכתיבתו בצורות הפוליפוניות, הבאלאדה והרונדו, נודעה חשיבות היסטורית רבה יותר והמוזיקה שחיבר לטקסט של המיסה היא הראשונה, שאפשר לייחס למלחין יחיד.
כמי שכתב הרבה בצורות הפוליפוניות, האיש ידוע גם בהשפעה המשמעותית שלו על יסודות המוסיקה הפוליפונית. הוא כתב גם בצורות הבלדה והרונדו. תורתו ידועה בתור "האסכולה ההולנדית השנייה" (2nd Dutch School). המילה "הולנדית" כאן מתייחסת לא להולנד עצמה אלא לאזורי השפה ההולנדית דוגמת הולנד הנוכחית, בלגיה בה הוא חי וצפון צרפת.
במיוחד הוא נודע בתור מי שכתב את "מיסה דה נוטר דאם", המיסה הפוליפונית הראשונה בהיסטוריה, שעתידה להשפיע על מלחינים שונים במאות הבאות. המיסה הזו גם ידועה בתור המיסה הראשונה שנכתבה בשלמותה על ידי מלחין יחיד, לטקסט של המיסה.
ידועים גם שיריו החילוניים שהמשיכו את המסורת של הטרובדורים, שגיום נחשב הנציג האחרון החשוב שלה.
(הערך מוקדש באהבה למורה הדגול בנימין ברעם ז"ל)
השיר "לה מורה":
https://youtu.be/tJS-HZWB3wE
שיר בליווי נבל:
https://youtu.be/egWRnweu1Wo
מוסיקה דתית שכתב - מתוך מיסת נוטרדאם:
https://youtu.be/vhlLzjE0ONA
שיר רב-קולי משיריו:
https://youtu.be/0yi2MMtIimY
קטע יפה נוסף מיצירותיו:
https://youtu.be/9ti59NdbG1c
ומוסיקה כלית נפלאה נוספת של גיום דה מאשו:
https://youtu.be/hOoYtdFhfqw
התקופה הסגנונית "ארס נובה" (Ars Nova) הוא שמה של המהפכה המוסיקלית של ימי הביניים המאוחרים, משמעותה בלטינית "אמנות חדשה". היא מייצגת את אחת התקופות המרתקות והמהפכניות בתולדות המוסיקה המערבית.
ראשיתו של הסגנון היצירתי והמבריק שנובע מתנועה הזה היא באיטליה, ממנה הוא התפשט במהירות לצרפת. מטרתו הייתה לשחרר את המוסיקה מכבליה הנוקשים של ה"ארס אנטיקה" וליתר דיוק "ארס אנטיקווה" (Ars Antiqua), הסגנון המוסיקלי הרווח במאה ה-13 .
פרח באירופה במאה ה-14 (בקירוב 1300-1400), בעיקר בצרפת ואיטליה, ארס נובה הציג שפה מוסיקלית חדשנית שסללה את הדרך למוסיקה של תקופת הרנסנס המוקדם ולסגנון "ארס סובטיליור" (Ars Subtilior) שהתפתח בסוף המאה.
תחילתה של מהפכת "ארס נובה" כשהתיאורטיקן הצרפתי פיליפ דה ויטרי (Philippe de Vitry) מפרסם את חיבורו המפורסם "ארס נובה" בסביבות 1320-1325. בחיבור זה הוא מעניק לתקופה את שמה. דה ויטרי מציג בו שיטות כתיבה מוסיקלית חדשות ורעיונות פורצי דרך שאפשרו למלחינים לבטא רעיונות מוסיקליים מורכבים יותר מבעבר.
משמעותה התרבותית של תנועת ארס נובה חרגה הרבה מעבר למוסיקה עצמה. היא שיקפה את רוח החדשנות והסקרנות האינטלקטואלית שאפיינה את שלהי ימי הביניים, ובמובנים רבים בישרה את גישת ההומניזם שהגיעה לשיאה בתקופת הרנסנס.
חשוב להבין שהמהפכה המוסיקלית של ארס נובה לא התרחשה בחלל ריק, אלא הייתה חלק מתמורות חברתיות ותרבותיות רחבות יותר באירופה של המאה ה-14, תקופה של שינויים עמוקים בתפיסת האדם, האמנות והידע.
#מאפיינים מוסיקליים
הבולט ביותר של ארס נובה היה המהפכה בתחום המקצב והחלוקה הריתמית. בניגוד לסגנון ה"ארס אנטיקווה" שקדם לו, ארס נובה הציג מערכת מקצבית משוכללת יותר שאפשרה חלוקות זמן מורכבות, שילוב של קצבים שונים במקביל ויחסים ריתמיים מתוחכמים בין הקולות השונים ביצירה.
טכניקה מרכזית שפותחה בתקופה זו הייתה האיזוריתמיה (Isorhythm) - שיטת קומפוזיציה מתוחכמת המבוססת על דפוסים ריתמיים החוזרים על עצמם, בשילוב עם סדרות טונים משתנות, שאפשרה יצירת מבנים מוסיקליים מורכבים ומתוחכמים.
אמנם ארס נובה הרחיבה את השימוש בדיסוננסים (בעברית "תצרימים", צלילים צורמים), אך זאת במסגרת כללים נוקשים למדי. המלחינים החלו להשתמש בדיסוננסים באופן מחושב יותר כחלק מההתפתחות ההדרגתית של השפה ההרמונית של התקופה.
מבחינה טכנית, מלחיני ארס נובה המשיכו את התפתחות שיטת הכתיבה המוסיקלית שהחלה בתקופות קודמות. התיווי התפתח באופן הדרגתי עם הוספת סימנים חדשים שאפשרו רישום מדויק יותר של ערכים ריתמיים, דבר שהוביל ליכולת לכתוב מוסיקה מורכבת יותר.
#מלחינים
גיום דה מאשו (Guillaume de Machaut), הנחשב למלחין הצרפתי החשוב ביותר במאה ה-14, היה הדמות המובילה של סגנון ארס נובה. יצירתו המפורסמת ביותר, "מיסה דה נוטרה דאם" (Messe de Notre Dame), מייצגת את חדשנות התקופה - מיסה בארבעה קולות שלמה ובעלת אחידות סגנונית יוצאת דופן, אם כי היו מיסות רב-קוליות מלאות גם לפניה.
באיטליה, המוסיקה של תקופה זו נקראת "מוסיקת הטרצ'נטו" (Trecento music), כאשר המונח "טרצ'נטו" מתייחס למאה ה-14 בכללותה באיטלקית. המלחינים האיטלקים כמו פרנצ'סקו לנדיני (Francesco Landini) ויאקופו דה בולוניה (Jacopo da Bologna) יצרו סגנון שהיה מלודי יותר, עם דגש על קו שירה זורם וטבעי.
#תכנים
אחד המאפיינים המעניינים של מוסיקת ארס נובה היה העיסוק בנושאים חילוניים לצד הנושאים הדתיים המסורתיים. צורות מוסיקליות חדשות כמו ה"מדריגלה" (Madrigale) האיטלקית, השונה מהמדריגל המאוחר יותר של תקופת הרנסנס. היו גם ה"בלאדה" (Ballade) וה"רונדו" (Rondeau) הצרפתיים שאפשרו למלחינים לעסוק בנושאים כמו אהבה, טבע ומאורעות פוליטיים בדרכים מתוחכמות.
"סופי הוא תחילתי" של גיום דה משו:
https://youtu.be/dcfPr4IN2MM
"הנה האביב" של פרנצ'סקו לנדיני בסגנון ה"ארס נובה":
https://youtu.be/nHXtzNxzOYs?t=7s
מוסיקה של יאקופו דה בולוניה, אחד המלחינים החשובים בזרם:
https://youtu.be/fv_YxMMSYg8
"שיר הציפורים" של קלמנט ז'נקין:
https://youtu.be/ceS9-RUpzXQ
יצירה קולית של פרנצ'סקו לנדיני:
https://youtu.be/YNcfZSBF9ow?t=9s
וסיפורה של התנועה בימי הביניים:
https://youtu.be/Pv_jYkourt8?long=yes
הטרובדורים היו הזמרים של ימי הביניים. הם הופיעו בטירות של האצילים ונהגו לבדר את האצילים ואורחיהם בטירה. פעמים רבות הם שרו בזמן הארוחה, שכן הייתה אמונה רווחת בימי הביניים שהמוסיקה עוזרת לעיכול בשעת האוכל.
הטרובדורים היו זמרים ומשוררים שהחלו לפעול במאה ה-11, בחבל פרובאנס שבצרפת. הם נהגו לשיר וללוות את עצמם בלאוטה, קתרוס או נבל, לעיתים בהרכב ולרוב לבד. איש לא יודע כיצד נשמעו הטרובדורים בדיוק. להקות מעטות בעולם מנסות לשחזר את הצליל המשוער שלהם ואת צורת ההופעה שהייתה נהוגה אז.
בכל ארץ קראו להם אחרת. בצרפת הם כונו "טרוברים" ובגרמניה "מינזינגרים". עד היום נוהגים לכנות בשם זה זמרים בודדים, השרים בליווי כלי נגינה אקוסטיים בלבד ובשירתם שמים דגש על שירים סיפוריים.
חשוב לדעת שהטרובדורים לא היו זמרים ונגנים נודדים דווקא. המוזיקאי הנודד בימי הביניים נקרא דווקא "מינסטרל" או "ז'ונגלר". הוא היה לרוב עני ונחשב לפשוט שבמוסיקאים. לעומתו היו הטרובדור והטרובר משוררים ומלחינים אצילים או מוסיקאים בכירים, שפעלו בחצרות האצילים. הם היו האליטה המוסיקלית של ימי הביניים.
הנה הרכב שמבצע את שירי הטרובדורים של ימי הביניים:
http://youtu.be/7gPf24lXa7A
טרובדור במוסיקת נבל מימי הביניים:
https://youtu.be/ZvaRMZPROSo
ומוסיקת טרובדורים לגיטרה:
http://youtu.be/lEqaCvxrl-s
הרכב של כלי נגינה שמרחיב את מושג הטרובדורים:
http://youtu.be/A9Mb2OBGF7Y
