שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך נאלץ הצייר גויה להלביש את המאיה העירומה?
"המאיה", או בספרדית "לה מאחה" (La Maya), הוא אחד הציורים המפורסמים של הצייר יליד כרתים פרנסיסקו דה גויה.
זה אחד הציורים המעניינים בציוריו של הצייר הגאון שהתיישב בספרד, התפרסם בה ובהרבה מובנים הקדים את זמנו בתולדות האמנות.
היום הציור הזה ידוע בשם "המאיה העירומה". כי מאיה צוירה בו... ובכן, עירומה.
וזה לא סתם עירום. בקודים של התקופה הציור הזה הוא בוטה, ישיר, אפילו חצוף. הוא לא מותיר הרבה לדמיון. ונזכיר שהוא צויר בספרד הקתולית וחמורת הסבר, בתחילת המאה ה-19, תקופה שמרנית שבה ציורי עירום, במיוחד כל כך מפורשים וגלויים, לא היו מקובלים.
את תווי פניה של המאיה המצוירת טשטש גויה והפך לפנים כלליות של אישה, כל אישה. ודאי עשה זאת על מנת שלא יזהו אותה. רבים חשבו שהמאיה המצוירת היא הדוכסית מאלבה, שגויה היה ככל הנראה מאוהב בה בסתר. אבל כנראה שזו הייתה דווקא אחת מהפילגשים של המלך בארמון.
מכל מקום, בשאר הנושאים בציור הוא לא חסך בפרטים. שימו לב למבט הישיר שלה אל המתבונן, לגופה הלא מתבייש, להבלטת המותניים, הירכיים ואלוהים איתנו - החזה שלה...
הציור, ברור היה, עלול ובסוף אכן גרם לאמן הדגול להסתבך עם האינקוויזיציה הספרדית, אחד הגופים האחרונים בהיסטוריה שהיית רוצה להסתבך איתו.
כי כמו רבים בתקופתו, גויה די שנא את האינקוויזיציה (פרטים בתגית "אינקוויזיציה"). עשור וחצי אחר כך הוא גם תיאר אותה בהתאם, בציור "בית הדין של האינקוויזיציה", שהשלים בשנת 1819.
אבל עכשיו, אחרי החקירה שעבר במרתפיה, הוא יצא בזול ולא נענש בידיהם. למזלו.
יתכן שמה שתרם ל"זיכויו" היא העובדה המעניינת שלמעשה היו שני ציורי "מאחה". שניהם הוקדשו לאותה מאיה מסתורית ונועזת.
כי גויה עשה כאן תעלול אמנותי מחוצף ופרובוקטיבי של ממש, אבל כדרכו, תעלול גאוני.
בתחילה הוא הראה את מאיה העירומה רק לחברים קרובים. אבל טיפין טיפין, כשהחלו שמועות להתגלגל בארמון ואחריהן קולות שמרניים וגוברים של התנגדות לציור הבוטה והחושפני שהגאון מסתיר בסדנה שלו, צייר גויה ציור נוסף, בו הוא פשוט "הלביש" את המאיה העירומה.
כאילו אמר לשמרנים, "רציתם אותה לבושה? - קבלו ותיהנו! - ובבקשה אל תביטו אל הציור השני, המופקר... הוא לא בשבילכם!"
אז שני הציורים, "המאחה העירומה" ו"המאחה הלבושה", הן אותה מאיה. המבקרים, ששתקו מאז, לא הבינו את הסאב טקסט המתוחכם שהסתתר במעשה האמנותי וגם החברתי של גויה. למעשה, נתן האמן מדריך פשוט לאיך נראית כל אישה, וכמובן כל אדם, מתחת לבגדים.
והדמיון החופשי... הוא תמיד חופשי!
כי לעזאזל האינקוויזיציה, כיום שני הציורים, מאיה העירומה ולידה דמותה הלבושה, תלויים לתפארת, זה לצד זה, במוזיאון הפראדו במדריד. עירום באמנות של ימינו כבר הרבה פחות מסעיר או מטריד וכל מה שנותר מהסערה שנמנעה אז הוא סיפור טוב ושתי מאיות מרתקות ויפות, השוכנות זו ליד זו וממתיקות סוד.
הנה המאיה העירומה והמאיה הלבושה - ציורי ה"לה מאחה" במוזיאון הפראדו בספרד:
https://youtu.be/zYcExlVbjCI
הסיפור כולו:
https://youtu.be/IrqQJtqQ5UY
והיצירה לגיטרה של גרנדוס, שהוקדשה למאיה מהציור המפורסם של גויה:
https://youtu.be/gSlnhvYTB14
מהם הציורים השחורים של גויה?
הציורים השחורים של גויה (Goya's Black Paintings) הוא הכינוי של סדרת יצירות מטרידות ורבות עוצמה שיצר בשנותיו האחרונות פרנסיסקו גויה (Francisco Goya), אחד מגדולי האמנים הספרדים.
סדרת "הציורים השחורים", בספרדית Pinturas Negras, קיבלה את שמה מהיותם כהים וקודרי-חזיונות המוצגים בהם. צוירה בין השנים 1819-1823, ישירות על קירות ביתו הכפרי והמבודד מחוץ למדריד, "קינטה דל סורדו" (Quinta del Sordo), בית שכינויו "בית האיש החרש".
ב-1874, עשורים אחרי מותו של גויה, העביר הצייר סלבדור מרטינז קוביס (Salvador Martínez Cubells), בתהליך עדין ומסובך, את הציורים מהקירות לבדי קנבס של ציורים וכיום הם מוצגים במוזיאון פראדו במדריד, שם הם ממשיכים להטיל את צלם האפל על צופיהם.
מספרם המדויק של הציורים בסדרה שנוי במחלוקת, אם כי בדרך כלל נוהגים להחשיב בה 14 יצירות.
#על הציורים
הסדרה מהווה עדות מצמררת למסעו האישי של האמן אל תוך מחוזות האימה והייאוש. כי גויה, עם נפשו המיוסרת והממורמרת, בגיל 72 ולאחר שהתאושש ממחלה קשה שהותירה אותו חירש לחלוטין, החל לצייר את הציורים הללו.
נוצרו בטכניקת al secco (ציור על טיח יבש), הציורים לא נועדו לעיני הציבור אלא שיקפו את מצבו הנפשי, בצל חששו מאי-השפיות המשתלטת ואת עולמו הפנימי המעורער של אמן שחווה תקופה רוויית זעזועים פוליטיים וחברתיים בספרד.
בניגוד ליצירותיו המוקדמות, שכללו דיוקנאות מלכותיים ססגוניים וסצנות חברתיות מרהיבות, הציורים השחורים של גויה מאופיינים בפלטת צבעים מצומצמת של שחורים, חומים, אפורים וצהובים עכורים. משיכות המכחול עזות, פרועות לא פעם, מאד לא אופייניות לתקופה והדמויות בהן מעוותות, מפחידות ולעתים גרוטסקיות, והן מציגות נושאים אפלים כמו אלימות, טירוף, מוות וכישוף.
שמות ליצירות לא ניתנו על ידיו אלא על ידי היסטוריונים לאמנות. אחת היצירות המפורסמות בסדרה היא "סאטורן אוכל את בנו" (Saturn Devouring His Son). זה ציור שמציג את האל הרומי כשעיניו קרועות לרווחה והבעת טירוף על פניו, בעודו טורף את גופתו של אחד מצאצאיו. יצירה מזעזעת אחרת, "השבת של המכשפות" או "שבת המכשפות" (Witches' Sabbath), מתארת טקס אפל שבמרכזו דמות שחורה ומאיימת שנראית כמו השטן ומסביבה מקהלת נשים מעוותות.
#המשמעות ופריצת הדרך
התמונות השחורות, בעיני רבים מההיסטוריונים ומבקרי האמנות, הן שזיכו את פרנסיסקו דה גויה בתואר "אבי האמנות המודרנית".
מהיצירות בסדרה מובן היטב מדוע לא מעט מומחים לאמנות רואים בסדרה הזו סוג של נבואה חלוצית, שהקדימה את זמנה בהרבה, לתנועות האקספרסיוניזם והסוריאליזם, זרמים שעתידים לפרוח מאות שנים אחריו, רק במאה ה-20.
יש הרואים בסדרת הציורים ביטוי לפחדיו האישיים מפני המוות והזקנה. אחרים טוענים שהציורים משקפים את אכזבתו העמוקה של גויה מנפילתן של התקוות לרפורמות ליברליות בספרד, לאחר חזרת המלך פרדיננד השביעי לשלטון ולאחר מלחמות נפוליאון.
מכל מקום, היטיב לציין החוקר רוברט יוז (Robert Hughes) שכתב על הציורים פעם, שהם "עומדים בפני עצמם בתולדות האמנות המערבית, כביטוי של חרדה טהורה שאין לה מקבילה."
הנה צפייה בציורים השחורים עצמם:
https://youtu.be/Ha2I-RN8ymw
סקירה מפורטת של הציורים השחורים:
https://youtu.be/8Nx89zIXxss?long=yes
מה כה חזק בציור "שלושה במאי 1808"?
הציור "שלושה במאי 1808" (The Third of May 1808) הוא אחד מציוריו המפורסמים של הצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה. כדרכו של האמן המתקדם של זמנו, הוא הוקדש לתיאור אימי המלחמה, אבל מזווית מקורית מאוד, חתרנית ואפילו מסוכנת לו עצמו.
כיום נמצא הציור במוזיאון הפראדו במדריד, אבל את הציור יצר גויה בזמן הכיבוש הצרפתי הנפוליאוני של ספרד, ברקע מלחמת השחרור הספרדית. באותה תקופה הוא שימש כצייר הארמון של מלך צרפת. בסודי סודות ובמקביל לשירות המלוכה הצרפתית, הוא צייר סדרה קשה ומזעזעת של 82 הדפסים שקיבלו את השם "זוועות המלחמה". ההדפסים הללו עתידים להתפרסם רק אחרי מותו של גויה והציור הזה יהפוך למפורסם בעבודותיו.
בציור מופיעים חייליו של נפוליאון, המוציאים להורג, בכיתת יורים צבאית, קבוצת מורדים ספרדים שניסו להילחם בצבא הצרפתי החזק.
בדרך שמתאימה לציוריו של גויה, מהציירים האמיצים והמפורשים, שלא עשו הנחות למלכים כשציירו את דיוקנם המכוער ולא חששו להראות אלים כמו סאטורן האוכל את ילדו, זה היה ציור שלא נמנע מלהראות את הברבריות, הברוטליות (אכזריות) והכיעור שבמלחמה.
בשלישי למאי גויה לא מפנק את המתבונן בגיבורים הנלחמים בשדה הקרב. אין כאן תהילה או דגלים מונפים אל על. במקומם הוא מציג את המוות הלא מפואר, רווי הדם והלכלוך, בזמן הוצאה להורג של חבריו הספרדים, בידי חיילי אויב קשוחים. זו תמונה לילית, חשוכה, לא מפרגנת ומאירה בזרקור את החלקים שעד אז לא נראו בציורים אמנותיים.
בעוד כיתת היורים ניצבת כאיש אחד לעשות את מלאכתה, ללא אישיות לכל אחד מהם ואפילו את פניהם איננו רואים כאן, הספרדים מתחננים, מתפללים, מזועזעים ואף מוטלים מתים על האדמה. זוועה בתנועה.
יש כאן גם דימוי דתי. נראה שכל הרובים מכוונים אל הספרדי שעומד במרכז התמונה, לבוש בחולצה לבנה ומרים את ידיו. צבע חולצתו הטהור, צורת עמידתו וידיו המורמות מתקשרים ישירות עם ישו הצלוב. גויה מדמה את היורים לחיילים הרומאים שצלבו את ישו. האור שבציורי התקופה מאיר בדרך כלל את הקדוש והאלוהי עוטף כאן את ישו הספרדי וחבריו, הצלובים המודרניים בידי חיילים מודרניים.
ציירים מאוחרים יותר, כמו מאנה במאה ה-19 ופיקאסו במאה ה-20 הושפעו מהציור הזה בציורי ההוצאות להורג של תקופתם. האחרון אפילו הושפע ממנו ב"גרניקה", אחד מציוריו החשובים ביותר (ראו בתגית "גרניקה").
הנה הסבר על הציור "שלושה במאי 1808":
https://youtu.be/erUTRRQ56DU
הרצאה קצרה על הציור הענקי:
https://youtu.be/ziCighJ4bGA
וסרטון תיעודי שמתייחס לציור ומנתח אותו:
https://youtu.be/_QM-DfhrNv8?long=yes
האם ציור "הקולוסוס" של גויה אינו שלו?
הציור "הקולוסוס" (Colossus), כמו רבים מציוריו של הצייר הספרדי פרנצ'סקו גויה, הוא ציור שחייבים לומר שהוא די אופייני לגויה, אמן זוועות המלחמה המסעיר, בן תקופתו של נפוליאון ימי שתיעד בציוריו בין השאר את זוועות כיבוש ספרד בידי נפוליאון וצבאו.
אבל בהחלט יתכן שהציור, המתאר ענק הצועד כשמאחוריו המוני בני אדם מפוחדים, הנמלטים ממנו באימה, הוא לא מה שחשבו שהוא. כי מומחים סבורים ש"הקולוסוס", מסמליו של מוזיאון הפראדו במדריד, הוא בכלל לא של גויה.
מומחי אמנות ממוזיאון פראדו , שגויה נחשב לאחד מסמליו, הגיעו למסקנה שהיצירה המפורסמת צוירה בידי אמן אחר, טענתם הבסיסית היא שהיצירה משתייכם לסגנון הקלאסיציסטי, סגנון ציור שאינו אופייני לגויה.
המומחים הללו נטו לשייך את העבודה לאמן בשם אסאנסיו ג'וליה, ששיתף במשך זמן מה פעולה עם גויה. להבנתם ג'וליה הוא שצייר את הציור ולחיזוק טענתם הם גורסים שגם סגנון הציור הקלאסיציסטי, הוא מסגנון ציור שגויה, הנחשב צייר מתקדם וממנבאי הציור המודרני, ממש לא התאפיין בו.
הדיונים והוויכוחים סביב היצירה האלמותית הזו נמשכים. בכל מקרה, בהחלט ייתכן ש"הקולוסוס", אחת מהיצירות היותר מפורסמות של הצייר הספרדי פרנצ'סקו גויה, בכלל אינה שלו.
הסבר על הציור "קולוסוס":
https://youtu.be/dCRDmVF5UJs
הציור "קולוסוס" בחוויית 360 מעלות מעט מטרידה:
https://youtu.be/gCwbbbHWBBU
גויה
"המאיה", או בספרדית "לה מאחה" (La Maya), הוא אחד הציורים המפורסמים של הצייר יליד כרתים פרנסיסקו דה גויה.
זה אחד הציורים המעניינים בציוריו של הצייר הגאון שהתיישב בספרד, התפרסם בה ובהרבה מובנים הקדים את זמנו בתולדות האמנות.
היום הציור הזה ידוע בשם "המאיה העירומה". כי מאיה צוירה בו... ובכן, עירומה.
וזה לא סתם עירום. בקודים של התקופה הציור הזה הוא בוטה, ישיר, אפילו חצוף. הוא לא מותיר הרבה לדמיון. ונזכיר שהוא צויר בספרד הקתולית וחמורת הסבר, בתחילת המאה ה-19, תקופה שמרנית שבה ציורי עירום, במיוחד כל כך מפורשים וגלויים, לא היו מקובלים.
את תווי פניה של המאיה המצוירת טשטש גויה והפך לפנים כלליות של אישה, כל אישה. ודאי עשה זאת על מנת שלא יזהו אותה. רבים חשבו שהמאיה המצוירת היא הדוכסית מאלבה, שגויה היה ככל הנראה מאוהב בה בסתר. אבל כנראה שזו הייתה דווקא אחת מהפילגשים של המלך בארמון.
מכל מקום, בשאר הנושאים בציור הוא לא חסך בפרטים. שימו לב למבט הישיר שלה אל המתבונן, לגופה הלא מתבייש, להבלטת המותניים, הירכיים ואלוהים איתנו - החזה שלה...
הציור, ברור היה, עלול ובסוף אכן גרם לאמן הדגול להסתבך עם האינקוויזיציה הספרדית, אחד הגופים האחרונים בהיסטוריה שהיית רוצה להסתבך איתו.
כי כמו רבים בתקופתו, גויה די שנא את האינקוויזיציה (פרטים בתגית "אינקוויזיציה"). עשור וחצי אחר כך הוא גם תיאר אותה בהתאם, בציור "בית הדין של האינקוויזיציה", שהשלים בשנת 1819.
אבל עכשיו, אחרי החקירה שעבר במרתפיה, הוא יצא בזול ולא נענש בידיהם. למזלו.
יתכן שמה שתרם ל"זיכויו" היא העובדה המעניינת שלמעשה היו שני ציורי "מאחה". שניהם הוקדשו לאותה מאיה מסתורית ונועזת.
כי גויה עשה כאן תעלול אמנותי מחוצף ופרובוקטיבי של ממש, אבל כדרכו, תעלול גאוני.
בתחילה הוא הראה את מאיה העירומה רק לחברים קרובים. אבל טיפין טיפין, כשהחלו שמועות להתגלגל בארמון ואחריהן קולות שמרניים וגוברים של התנגדות לציור הבוטה והחושפני שהגאון מסתיר בסדנה שלו, צייר גויה ציור נוסף, בו הוא פשוט "הלביש" את המאיה העירומה.
כאילו אמר לשמרנים, "רציתם אותה לבושה? - קבלו ותיהנו! - ובבקשה אל תביטו אל הציור השני, המופקר... הוא לא בשבילכם!"
אז שני הציורים, "המאחה העירומה" ו"המאחה הלבושה", הן אותה מאיה. המבקרים, ששתקו מאז, לא הבינו את הסאב טקסט המתוחכם שהסתתר במעשה האמנותי וגם החברתי של גויה. למעשה, נתן האמן מדריך פשוט לאיך נראית כל אישה, וכמובן כל אדם, מתחת לבגדים.
והדמיון החופשי... הוא תמיד חופשי!
כי לעזאזל האינקוויזיציה, כיום שני הציורים, מאיה העירומה ולידה דמותה הלבושה, תלויים לתפארת, זה לצד זה, במוזיאון הפראדו במדריד. עירום באמנות של ימינו כבר הרבה פחות מסעיר או מטריד וכל מה שנותר מהסערה שנמנעה אז הוא סיפור טוב ושתי מאיות מרתקות ויפות, השוכנות זו ליד זו וממתיקות סוד.
הנה המאיה העירומה והמאיה הלבושה - ציורי ה"לה מאחה" במוזיאון הפראדו בספרד:
https://youtu.be/zYcExlVbjCI
הסיפור כולו:
https://youtu.be/IrqQJtqQ5UY
והיצירה לגיטרה של גרנדוס, שהוקדשה למאיה מהציור המפורסם של גויה:
https://youtu.be/gSlnhvYTB14
הציורים השחורים של גויה (Goya's Black Paintings) הוא הכינוי של סדרת יצירות מטרידות ורבות עוצמה שיצר בשנותיו האחרונות פרנסיסקו גויה (Francisco Goya), אחד מגדולי האמנים הספרדים.
סדרת "הציורים השחורים", בספרדית Pinturas Negras, קיבלה את שמה מהיותם כהים וקודרי-חזיונות המוצגים בהם. צוירה בין השנים 1819-1823, ישירות על קירות ביתו הכפרי והמבודד מחוץ למדריד, "קינטה דל סורדו" (Quinta del Sordo), בית שכינויו "בית האיש החרש".
ב-1874, עשורים אחרי מותו של גויה, העביר הצייר סלבדור מרטינז קוביס (Salvador Martínez Cubells), בתהליך עדין ומסובך, את הציורים מהקירות לבדי קנבס של ציורים וכיום הם מוצגים במוזיאון פראדו במדריד, שם הם ממשיכים להטיל את צלם האפל על צופיהם.
מספרם המדויק של הציורים בסדרה שנוי במחלוקת, אם כי בדרך כלל נוהגים להחשיב בה 14 יצירות.
#על הציורים
הסדרה מהווה עדות מצמררת למסעו האישי של האמן אל תוך מחוזות האימה והייאוש. כי גויה, עם נפשו המיוסרת והממורמרת, בגיל 72 ולאחר שהתאושש ממחלה קשה שהותירה אותו חירש לחלוטין, החל לצייר את הציורים הללו.
נוצרו בטכניקת al secco (ציור על טיח יבש), הציורים לא נועדו לעיני הציבור אלא שיקפו את מצבו הנפשי, בצל חששו מאי-השפיות המשתלטת ואת עולמו הפנימי המעורער של אמן שחווה תקופה רוויית זעזועים פוליטיים וחברתיים בספרד.
בניגוד ליצירותיו המוקדמות, שכללו דיוקנאות מלכותיים ססגוניים וסצנות חברתיות מרהיבות, הציורים השחורים של גויה מאופיינים בפלטת צבעים מצומצמת של שחורים, חומים, אפורים וצהובים עכורים. משיכות המכחול עזות, פרועות לא פעם, מאד לא אופייניות לתקופה והדמויות בהן מעוותות, מפחידות ולעתים גרוטסקיות, והן מציגות נושאים אפלים כמו אלימות, טירוף, מוות וכישוף.
שמות ליצירות לא ניתנו על ידיו אלא על ידי היסטוריונים לאמנות. אחת היצירות המפורסמות בסדרה היא "סאטורן אוכל את בנו" (Saturn Devouring His Son). זה ציור שמציג את האל הרומי כשעיניו קרועות לרווחה והבעת טירוף על פניו, בעודו טורף את גופתו של אחד מצאצאיו. יצירה מזעזעת אחרת, "השבת של המכשפות" או "שבת המכשפות" (Witches' Sabbath), מתארת טקס אפל שבמרכזו דמות שחורה ומאיימת שנראית כמו השטן ומסביבה מקהלת נשים מעוותות.
#המשמעות ופריצת הדרך
התמונות השחורות, בעיני רבים מההיסטוריונים ומבקרי האמנות, הן שזיכו את פרנסיסקו דה גויה בתואר "אבי האמנות המודרנית".
מהיצירות בסדרה מובן היטב מדוע לא מעט מומחים לאמנות רואים בסדרה הזו סוג של נבואה חלוצית, שהקדימה את זמנה בהרבה, לתנועות האקספרסיוניזם והסוריאליזם, זרמים שעתידים לפרוח מאות שנים אחריו, רק במאה ה-20.
יש הרואים בסדרת הציורים ביטוי לפחדיו האישיים מפני המוות והזקנה. אחרים טוענים שהציורים משקפים את אכזבתו העמוקה של גויה מנפילתן של התקוות לרפורמות ליברליות בספרד, לאחר חזרת המלך פרדיננד השביעי לשלטון ולאחר מלחמות נפוליאון.
מכל מקום, היטיב לציין החוקר רוברט יוז (Robert Hughes) שכתב על הציורים פעם, שהם "עומדים בפני עצמם בתולדות האמנות המערבית, כביטוי של חרדה טהורה שאין לה מקבילה."
הנה צפייה בציורים השחורים עצמם:
https://youtu.be/Ha2I-RN8ymw
סקירה מפורטת של הציורים השחורים:
https://youtu.be/8Nx89zIXxss?long=yes
הציור "שלושה במאי 1808" (The Third of May 1808) הוא אחד מציוריו המפורסמים של הצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה. כדרכו של האמן המתקדם של זמנו, הוא הוקדש לתיאור אימי המלחמה, אבל מזווית מקורית מאוד, חתרנית ואפילו מסוכנת לו עצמו.
כיום נמצא הציור במוזיאון הפראדו במדריד, אבל את הציור יצר גויה בזמן הכיבוש הצרפתי הנפוליאוני של ספרד, ברקע מלחמת השחרור הספרדית. באותה תקופה הוא שימש כצייר הארמון של מלך צרפת. בסודי סודות ובמקביל לשירות המלוכה הצרפתית, הוא צייר סדרה קשה ומזעזעת של 82 הדפסים שקיבלו את השם "זוועות המלחמה". ההדפסים הללו עתידים להתפרסם רק אחרי מותו של גויה והציור הזה יהפוך למפורסם בעבודותיו.
בציור מופיעים חייליו של נפוליאון, המוציאים להורג, בכיתת יורים צבאית, קבוצת מורדים ספרדים שניסו להילחם בצבא הצרפתי החזק.
בדרך שמתאימה לציוריו של גויה, מהציירים האמיצים והמפורשים, שלא עשו הנחות למלכים כשציירו את דיוקנם המכוער ולא חששו להראות אלים כמו סאטורן האוכל את ילדו, זה היה ציור שלא נמנע מלהראות את הברבריות, הברוטליות (אכזריות) והכיעור שבמלחמה.
בשלישי למאי גויה לא מפנק את המתבונן בגיבורים הנלחמים בשדה הקרב. אין כאן תהילה או דגלים מונפים אל על. במקומם הוא מציג את המוות הלא מפואר, רווי הדם והלכלוך, בזמן הוצאה להורג של חבריו הספרדים, בידי חיילי אויב קשוחים. זו תמונה לילית, חשוכה, לא מפרגנת ומאירה בזרקור את החלקים שעד אז לא נראו בציורים אמנותיים.
בעוד כיתת היורים ניצבת כאיש אחד לעשות את מלאכתה, ללא אישיות לכל אחד מהם ואפילו את פניהם איננו רואים כאן, הספרדים מתחננים, מתפללים, מזועזעים ואף מוטלים מתים על האדמה. זוועה בתנועה.
יש כאן גם דימוי דתי. נראה שכל הרובים מכוונים אל הספרדי שעומד במרכז התמונה, לבוש בחולצה לבנה ומרים את ידיו. צבע חולצתו הטהור, צורת עמידתו וידיו המורמות מתקשרים ישירות עם ישו הצלוב. גויה מדמה את היורים לחיילים הרומאים שצלבו את ישו. האור שבציורי התקופה מאיר בדרך כלל את הקדוש והאלוהי עוטף כאן את ישו הספרדי וחבריו, הצלובים המודרניים בידי חיילים מודרניים.
ציירים מאוחרים יותר, כמו מאנה במאה ה-19 ופיקאסו במאה ה-20 הושפעו מהציור הזה בציורי ההוצאות להורג של תקופתם. האחרון אפילו הושפע ממנו ב"גרניקה", אחד מציוריו החשובים ביותר (ראו בתגית "גרניקה").
הנה הסבר על הציור "שלושה במאי 1808":
https://youtu.be/erUTRRQ56DU
הרצאה קצרה על הציור הענקי:
https://youtu.be/ziCighJ4bGA
וסרטון תיעודי שמתייחס לציור ומנתח אותו:
https://youtu.be/_QM-DfhrNv8?long=yes
הציור "הקולוסוס" (Colossus), כמו רבים מציוריו של הצייר הספרדי פרנצ'סקו גויה, הוא ציור שחייבים לומר שהוא די אופייני לגויה, אמן זוועות המלחמה המסעיר, בן תקופתו של נפוליאון ימי שתיעד בציוריו בין השאר את זוועות כיבוש ספרד בידי נפוליאון וצבאו.
אבל בהחלט יתכן שהציור, המתאר ענק הצועד כשמאחוריו המוני בני אדם מפוחדים, הנמלטים ממנו באימה, הוא לא מה שחשבו שהוא. כי מומחים סבורים ש"הקולוסוס", מסמליו של מוזיאון הפראדו במדריד, הוא בכלל לא של גויה.
מומחי אמנות ממוזיאון פראדו , שגויה נחשב לאחד מסמליו, הגיעו למסקנה שהיצירה המפורסמת צוירה בידי אמן אחר, טענתם הבסיסית היא שהיצירה משתייכם לסגנון הקלאסיציסטי, סגנון ציור שאינו אופייני לגויה.
המומחים הללו נטו לשייך את העבודה לאמן בשם אסאנסיו ג'וליה, ששיתף במשך זמן מה פעולה עם גויה. להבנתם ג'וליה הוא שצייר את הציור ולחיזוק טענתם הם גורסים שגם סגנון הציור הקלאסיציסטי, הוא מסגנון ציור שגויה, הנחשב צייר מתקדם וממנבאי הציור המודרני, ממש לא התאפיין בו.
הדיונים והוויכוחים סביב היצירה האלמותית הזו נמשכים. בכל מקרה, בהחלט ייתכן ש"הקולוסוס", אחת מהיצירות היותר מפורסמות של הצייר הספרדי פרנצ'סקו גויה, בכלל אינה שלו.
הסבר על הציור "קולוסוס":
https://youtu.be/dCRDmVF5UJs
הציור "קולוסוס" בחוויית 360 מעלות מעט מטרידה:
https://youtu.be/gCwbbbHWBBU
