שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו טוהר הנשק?
עיקרון "טוהר הנשק" מלווה כבר שנים רבות את פעילות צה"ל וכוחות הביטחון בישראל. הוא מדבר על כך שחייל או איש כוחות הביטחון בישראל לא יירה בחף מפשע ולא יפגע בחסר-ישע. כלומר, חייל צה"ל לא יפגע באנשים שאינם לוחמים וגם בשבויים, לוחמים שנתפסו ואינם מאיימים עליו.
המקרה האחרון של הירי במחבל והריגתו היא דיון לא פשוט. חובת ההוכחה לטענת החייל שהוא חשש מהפעלת מטען על ידי המחבל ששכב פצוע על הארץ, היא עליו. היא צריכה להנתן בבית המשפט והשופטים הם שיחליטו אם פגע בטוהר הנשק או שהיה לו יסוד סביר להניח שהמחבל אינו חסר ישע ועלול לפגוע באנשים שמסביב.
זהו מקרה אופייני של מקרה טוהר נשק. בניגוד לשמועות שמפיצים מעת לעת על חיילי צה"ל בעולם, החיילים שלנו לרוב מקפידים על טוהר נשק בכל מעשיהם. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, למעט מקרים בודדים שבהם יחידים עשו דין לעצמם ונשפטו על כך, מקפידים החיילים בצה"ל על טוהר הנשק כעיקרון יסוד ומהווים מופת למוסר וחמלה, אפילו במקרי מבחן של חובשים שטיפלו קודם בשבוי או אפילו מחבל פצוע קשה, לפני חבריהם הפצועים קשה פחות.
הצירוף "טוהר הנשק" נולד בדבריו של ברל כצנלסון, בקונגרס הציוני ה־21 בתקופת המאורעות: "יהי נשקנו טהור... אנו מתייצבים בפני הקמים עלינו, אך איננו רוצים שנשקנו יוכתם בדם נקיים". זה הפך למוטו בכוחות ההגנה העברית ומפקד הפלמ"ח יצחק שדה הרבה להשתמש בו.
כשחיבר הפרופסור אסא כשר את הקוד האתי של צה"ל, הוא התייחס בו לטוהר הנשק במילים הבאות: "החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם."
הנה פרשה שמציגה את הדילמות שעומדות בבסיס עקרון טוהר הנשק (עברית):
https://youtu.be/YIz0v4VrleE
חייל מתאר סיטואציות שבהן הקפידו על טוהר הנשק (עברית):
https://youtu.be/hcGVbW2ZwIY
הטבח בכפר קאסם היה מקרה קשה ויוצא מן הכלל, שנגד את טוהר הנשק באופן חמור (עברית):
https://youtu.be/Ku860DY21Lc
וזה ההיפך המוחלט ממנו - טייס מציל טייס של האויב ממוות:
https://youtu.be/vxTXVDkSJE0
מה הייתה הסליחה של רואנדה?
סליחת רואנדה (Rwanda's forgiveness) היא סליחה עממית נדירה בין חלקי העם המסוכסכים ברואנדה, לאחר שבוצע ברואנדה טבח (Rwanda's genocide), רצח עם, מאורגן ועצום. בכל זאת ובאופן די נדיר בהיסטוריה של האומות, העדיפו הנפגעים ומשפחותיהם לסלוח ובכך לאפשר לרואנדה לשקם את המדינה.
הכל מתחיל כשבלב אפריקה, במדינה הקטנה רואנדה, התרחש אחד האירועים הטרגיים ביותר בהיסטוריה המודרנית. במשך 100 ימים בלבד, בין אפריל ליולי 1994, נרצחו כ-800,000 בני אדם באכזריות חסרת תקדים.
כדי להבין כיצד הגיעה מדינה שלמה לשפל כה נורא, עלינו לחזור אחורה בזמן ולבחון את השורשים העמוקים של הסכסוך.
רואנדה, כמו מדינות אפריקאיות רבות, סבלה מהשלכות הקולוניאליזם. תחת השלטון הבלגי, ההבדלים בין שתי הקבוצות האתניות העיקריות - הוטו (Hutu) וטוטסי (Tutsi) - הועצמו והפכו למכשיר שליטה. הבלגים העדיפו את המיעוט הטוטסי, העניקו להם תפקידי מפתח ויצרו מערכת תעודות זהות אתניות שחיזקה את ההפרדה בין הקבוצות.
עם עזיבת הבלגים ב-1962, הרוב ההוטו תפס את השלטון. שנים של דיכוי ואפליה כלפי המיעוט של הטוטסי הובילו לגלי פליטים ולהקמת תנועות מחתרת, ביניהן החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF) באוגנדה. מתחים אלו, בשילוב עם משבר כלכלי חריף ותעמולת שנאה מתוזמרת, יצרו חבית חומר נפץ שחיכתה לניצוץ.
הניצוץ הגיע ב-6 באפריל 1994, כאשר מטוסו של הנשיא ג'ובנאל האביארימנה, בן ההוטו, הופל בעת נחיתה בקיגאלי (Kigali). זהות מפילי המטוס נותרה שנויה במחלוקת, עם האשמות הדדיות בין קיצוני הוטו ל-RPF. אך ללא קשר למבצעים, האירוע שימש כתירוץ לתחילתו של מסע הרג מתוכנן היטב.
תוך שעות ספורות, החלו מחסומי דרכים לצוץ ברחבי קיגאלי. מיליציות הוטו, ובראשן האינטרהמווה הידועה לשמצה, החלו ברציחות שיטתיות של טוטסי ושל הוטו מתונים. הרצח התפשט במהירות מהבירה לכל רחבי המדינה, כשהוא מונע על ידי תעמולת שנאה ברדיו ובעיתונות המקומית.
במשך שבועות, נרצחו אלפים מדי יום. שכנים הפכו נגד שכנים, מורים נגד תלמידים, ואפילו כמרים וכוהני דת לקחו חלק בטבח. הקהילה הבינלאומית, שזה עתה ספגה כישלון מהדהד בסומליה, נמנעה מהתערבות משמעותית. כוח שמירת השלום הקטן של האו"ם שהיה במקום קיבל הוראות שלא להתערב ונותר חסר אונים אל מול הזוועות.
בזמן שהעולם עמד מנגד, ה-RPF, בהנהגתו של פול קגאמה, פתח במתקפה צבאית מהגבול עם אוגנדה. ככל שכוחות ה-RPF התקדמו, כך גברו הרציחות בשטחים שעדיין היו בשליטת הממשלה.
ב-4 ביולי 1994, כ-100 ימים לאחר תחילת הטבח, כבש ה-RPF את קיגאלי וסיים למעשה את רצח העם. במהלך תקופה זו טבחו בני ההוטו בבני הטוטסי ורצחו כ-800 אלף איש.
אך סיום הלחימה היה רק תחילתו של תהליך ארוך ומורכב של שיקום ופיוס, לאחר הטרגדיה שקרעה את רואנדה לגזרים. ממשלת מעבר הוקמה, עם פסטור ביזימונגו, הוטו מתון, כנשיא וקגאמה מהטוטסי כסגן נשיא. האתגרים היו עצומים: מאות אלפי פליטים, כלכלה הרוסה, ומרקם חברתי קרוע לגזרים.
הממשלה החדשה נקטה בגישה ייחודית לטיפול בפושעים ובקורבנות. במטרה לקדם צדק ופיוס ברמה המקומית, הוקמו 6 "כפרי פיוס". שוכנו בהם גם הרוצחים שביקשו סליחה, לצד קרובי הנרצחים שאיבדו את יקיריהם. השלטונות ברואנדה החליטו להוכיח שריפוי וסליחה הם הכרחיים ואפשריים והם החליטו להשתמש בשיטה מסורתית.
כדי לרפא את המדינה מפצעיה, הופעלה מערכת המשפט "גאצ'אצ'ה". הפושעים-רוצחים הוזמנו להודות במעשיהם ולבקש סליחה, בעוד הקורבנות קיבלו עידוד לסלוח להם. במקביל, הושקעו על ידי המדינה המון מאמצים בחינוך לאחדות לאומית ולטשטוש ההבדלים האתניים בין הטוטסי להוטו בשיח הציבורי.
רק ב-2003, כמעט עשור לאחר רצח העם, התקיימו הבחירות הראשונות, שבהן נבחר קגאמה לנשיא. גם אם היו עדיין פה ושם טענות לפגיעה בחופש הביטוי ולדיכוי האופוזיציה, עברה רואנדה תחת הנהגתו של קגאמה שינוי דרמטי.
השינוי הזה הניב צמיחה כלכלית מרשימה ושיפור ניכר בתחומי הבריאות והחינוך.
30 שנה לאחר הטרגדיה, בשנת 2024, רואנדה ממשיכה להתמודד עם צלקות העבר. בעוד שהמדינה התקדמה באופן מרשים בתחומים רבים, האתגר של יצירת חברה מאוחדת ודמוקרטית אמיתית עודנו קיים ולא הסתיים.
האסון של רואנדה הוא עדות קשה לסכנות של השנאה האתנית ולתוצאות של האדישות הבינלאומית. אך הסליחה ברואנדה היא הוכחה ליכולת האנושית לסלוח ולבנות עתיד משותף גם עם מי שפגעו, מתוך הבנה שרק כך ניתן לעצור ולהתאושש מהזוועות הכי קשות ולבנות עתיד חדש וטוב יותר למי שנשארו.
הנה סיפורו של הטבח ברואנדה (מתורגם):
https://youtu.be/MF7EbUGlaOU
עדות על רצח שני ההורים במהלך ימי הטבח:
https://youtu.be/5GdVtATYePA?si=taldJTgL7GJBAZYJ
מרואיינים משני הצדדים מספרים על הסליחה ברואנדה:
https://youtu.be/jT3RADnbMks
והרצאת טד שלמה על הסליחה העצומה של המדינה הקרועה:
https://youtu.be/uZaDrPdcXSw?long=yes
גדלות נפש
עיקרון "טוהר הנשק" מלווה כבר שנים רבות את פעילות צה"ל וכוחות הביטחון בישראל. הוא מדבר על כך שחייל או איש כוחות הביטחון בישראל לא יירה בחף מפשע ולא יפגע בחסר-ישע. כלומר, חייל צה"ל לא יפגע באנשים שאינם לוחמים וגם בשבויים, לוחמים שנתפסו ואינם מאיימים עליו.
המקרה האחרון של הירי במחבל והריגתו היא דיון לא פשוט. חובת ההוכחה לטענת החייל שהוא חשש מהפעלת מטען על ידי המחבל ששכב פצוע על הארץ, היא עליו. היא צריכה להנתן בבית המשפט והשופטים הם שיחליטו אם פגע בטוהר הנשק או שהיה לו יסוד סביר להניח שהמחבל אינו חסר ישע ועלול לפגוע באנשים שמסביב.
זהו מקרה אופייני של מקרה טוהר נשק. בניגוד לשמועות שמפיצים מעת לעת על חיילי צה"ל בעולם, החיילים שלנו לרוב מקפידים על טוהר נשק בכל מעשיהם. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, למעט מקרים בודדים שבהם יחידים עשו דין לעצמם ונשפטו על כך, מקפידים החיילים בצה"ל על טוהר הנשק כעיקרון יסוד ומהווים מופת למוסר וחמלה, אפילו במקרי מבחן של חובשים שטיפלו קודם בשבוי או אפילו מחבל פצוע קשה, לפני חבריהם הפצועים קשה פחות.
הצירוף "טוהר הנשק" נולד בדבריו של ברל כצנלסון, בקונגרס הציוני ה־21 בתקופת המאורעות: "יהי נשקנו טהור... אנו מתייצבים בפני הקמים עלינו, אך איננו רוצים שנשקנו יוכתם בדם נקיים". זה הפך למוטו בכוחות ההגנה העברית ומפקד הפלמ"ח יצחק שדה הרבה להשתמש בו.
כשחיבר הפרופסור אסא כשר את הקוד האתי של צה"ל, הוא התייחס בו לטוהר הנשק במילים הבאות: "החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם."
הנה פרשה שמציגה את הדילמות שעומדות בבסיס עקרון טוהר הנשק (עברית):
https://youtu.be/YIz0v4VrleE
חייל מתאר סיטואציות שבהן הקפידו על טוהר הנשק (עברית):
https://youtu.be/hcGVbW2ZwIY
הטבח בכפר קאסם היה מקרה קשה ויוצא מן הכלל, שנגד את טוהר הנשק באופן חמור (עברית):
https://youtu.be/Ku860DY21Lc
וזה ההיפך המוחלט ממנו - טייס מציל טייס של האויב ממוות:
https://youtu.be/vxTXVDkSJE0
סליחת רואנדה (Rwanda's forgiveness) היא סליחה עממית נדירה בין חלקי העם המסוכסכים ברואנדה, לאחר שבוצע ברואנדה טבח (Rwanda's genocide), רצח עם, מאורגן ועצום. בכל זאת ובאופן די נדיר בהיסטוריה של האומות, העדיפו הנפגעים ומשפחותיהם לסלוח ובכך לאפשר לרואנדה לשקם את המדינה.
הכל מתחיל כשבלב אפריקה, במדינה הקטנה רואנדה, התרחש אחד האירועים הטרגיים ביותר בהיסטוריה המודרנית. במשך 100 ימים בלבד, בין אפריל ליולי 1994, נרצחו כ-800,000 בני אדם באכזריות חסרת תקדים.
כדי להבין כיצד הגיעה מדינה שלמה לשפל כה נורא, עלינו לחזור אחורה בזמן ולבחון את השורשים העמוקים של הסכסוך.
רואנדה, כמו מדינות אפריקאיות רבות, סבלה מהשלכות הקולוניאליזם. תחת השלטון הבלגי, ההבדלים בין שתי הקבוצות האתניות העיקריות - הוטו (Hutu) וטוטסי (Tutsi) - הועצמו והפכו למכשיר שליטה. הבלגים העדיפו את המיעוט הטוטסי, העניקו להם תפקידי מפתח ויצרו מערכת תעודות זהות אתניות שחיזקה את ההפרדה בין הקבוצות.
עם עזיבת הבלגים ב-1962, הרוב ההוטו תפס את השלטון. שנים של דיכוי ואפליה כלפי המיעוט של הטוטסי הובילו לגלי פליטים ולהקמת תנועות מחתרת, ביניהן החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF) באוגנדה. מתחים אלו, בשילוב עם משבר כלכלי חריף ותעמולת שנאה מתוזמרת, יצרו חבית חומר נפץ שחיכתה לניצוץ.
הניצוץ הגיע ב-6 באפריל 1994, כאשר מטוסו של הנשיא ג'ובנאל האביארימנה, בן ההוטו, הופל בעת נחיתה בקיגאלי (Kigali). זהות מפילי המטוס נותרה שנויה במחלוקת, עם האשמות הדדיות בין קיצוני הוטו ל-RPF. אך ללא קשר למבצעים, האירוע שימש כתירוץ לתחילתו של מסע הרג מתוכנן היטב.
תוך שעות ספורות, החלו מחסומי דרכים לצוץ ברחבי קיגאלי. מיליציות הוטו, ובראשן האינטרהמווה הידועה לשמצה, החלו ברציחות שיטתיות של טוטסי ושל הוטו מתונים. הרצח התפשט במהירות מהבירה לכל רחבי המדינה, כשהוא מונע על ידי תעמולת שנאה ברדיו ובעיתונות המקומית.
במשך שבועות, נרצחו אלפים מדי יום. שכנים הפכו נגד שכנים, מורים נגד תלמידים, ואפילו כמרים וכוהני דת לקחו חלק בטבח. הקהילה הבינלאומית, שזה עתה ספגה כישלון מהדהד בסומליה, נמנעה מהתערבות משמעותית. כוח שמירת השלום הקטן של האו"ם שהיה במקום קיבל הוראות שלא להתערב ונותר חסר אונים אל מול הזוועות.
בזמן שהעולם עמד מנגד, ה-RPF, בהנהגתו של פול קגאמה, פתח במתקפה צבאית מהגבול עם אוגנדה. ככל שכוחות ה-RPF התקדמו, כך גברו הרציחות בשטחים שעדיין היו בשליטת הממשלה.
ב-4 ביולי 1994, כ-100 ימים לאחר תחילת הטבח, כבש ה-RPF את קיגאלי וסיים למעשה את רצח העם. במהלך תקופה זו טבחו בני ההוטו בבני הטוטסי ורצחו כ-800 אלף איש.
אך סיום הלחימה היה רק תחילתו של תהליך ארוך ומורכב של שיקום ופיוס, לאחר הטרגדיה שקרעה את רואנדה לגזרים. ממשלת מעבר הוקמה, עם פסטור ביזימונגו, הוטו מתון, כנשיא וקגאמה מהטוטסי כסגן נשיא. האתגרים היו עצומים: מאות אלפי פליטים, כלכלה הרוסה, ומרקם חברתי קרוע לגזרים.
הממשלה החדשה נקטה בגישה ייחודית לטיפול בפושעים ובקורבנות. במטרה לקדם צדק ופיוס ברמה המקומית, הוקמו 6 "כפרי פיוס". שוכנו בהם גם הרוצחים שביקשו סליחה, לצד קרובי הנרצחים שאיבדו את יקיריהם. השלטונות ברואנדה החליטו להוכיח שריפוי וסליחה הם הכרחיים ואפשריים והם החליטו להשתמש בשיטה מסורתית.
כדי לרפא את המדינה מפצעיה, הופעלה מערכת המשפט "גאצ'אצ'ה". הפושעים-רוצחים הוזמנו להודות במעשיהם ולבקש סליחה, בעוד הקורבנות קיבלו עידוד לסלוח להם. במקביל, הושקעו על ידי המדינה המון מאמצים בחינוך לאחדות לאומית ולטשטוש ההבדלים האתניים בין הטוטסי להוטו בשיח הציבורי.
רק ב-2003, כמעט עשור לאחר רצח העם, התקיימו הבחירות הראשונות, שבהן נבחר קגאמה לנשיא. גם אם היו עדיין פה ושם טענות לפגיעה בחופש הביטוי ולדיכוי האופוזיציה, עברה רואנדה תחת הנהגתו של קגאמה שינוי דרמטי.
השינוי הזה הניב צמיחה כלכלית מרשימה ושיפור ניכר בתחומי הבריאות והחינוך.
30 שנה לאחר הטרגדיה, בשנת 2024, רואנדה ממשיכה להתמודד עם צלקות העבר. בעוד שהמדינה התקדמה באופן מרשים בתחומים רבים, האתגר של יצירת חברה מאוחדת ודמוקרטית אמיתית עודנו קיים ולא הסתיים.
האסון של רואנדה הוא עדות קשה לסכנות של השנאה האתנית ולתוצאות של האדישות הבינלאומית. אך הסליחה ברואנדה היא הוכחה ליכולת האנושית לסלוח ולבנות עתיד משותף גם עם מי שפגעו, מתוך הבנה שרק כך ניתן לעצור ולהתאושש מהזוועות הכי קשות ולבנות עתיד חדש וטוב יותר למי שנשארו.
הנה סיפורו של הטבח ברואנדה (מתורגם):
https://youtu.be/MF7EbUGlaOU
עדות על רצח שני ההורים במהלך ימי הטבח:
https://youtu.be/5GdVtATYePA?si=taldJTgL7GJBAZYJ
מרואיינים משני הצדדים מספרים על הסליחה ברואנדה:
https://youtu.be/jT3RADnbMks
והרצאת טד שלמה על הסליחה העצומה של המדינה הקרועה:
https://youtu.be/uZaDrPdcXSw?long=yes
