שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה מיוחד בג'ים מוריסון והדלתות?
מה מיוחד בבית הקברות פר לשז?
בית העלמין פֵּר לָשֵז (Père Lachaise) הוא אולי בית הקברות המפורסם בעולם. כשפוסעים בתוכו לעיתים נדמה שאתם נמצאים בספר היסטוריה. יש כאן ייצוג כמעט לכל מי שהצליח להטביע חותם בתרבות הצרפתית במאות האחרונות, עם דגש על הפריזאים שביניהם.
בפר לאשז ניתן לראות לא מעט מצבות מפוארות שהן בעצם מבנים המזכירים כנסיות זעירות. אלה בדרך כלל קברים משפחתיים שבהם קבורים רבים מבני המשפחה, לאורך דורות. זה נובע מהמנהג של הקתולים לקבור באותו מקום כמה מתים.
בית העלמין נוסד בשנת 1804 כשהשטח, שהיה אז מחוץ לפאריס, נרכש על ידי העיריה והפך לבית קברות. זו הייתה יוזמה של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה, אבל על ההמונים זה לא השפיע. איש לא התלהב לקבור את קרוביו בבית העלמין הרחוק כל כך מהעיר, ורק מעטים השתכנעו. אבל הנהלת בית הקברות לא התייאשה וערכה קמפיין לקידום המכירות של הקברים בפר לשז. הם העבירו אל בית הקברות החדש לא מעט מקבריהם של מפורסמי התקופה, ביניהם המחזאי מולייר, כותב המשלים לה פונטיין ואחרים. כבר אז ידוענים היו מגנט להמונים והקמפיין הצליח. רבים החלו לקבור את מתיהם ליד הסלבס המתים של פר לשז והמקום הפך להצלחה מסחררת. כיום קבורים בו מעל 300 אלף איש.
בין המפורסמים שקבורים בפר לשז ניתן למצוא את המלחין פרדריק שופן, יוצר הקולנוע המוקדם ז'ורז' מלייס, המחזאי המבריק אוסקר וויילד, הזמרת הצרפתית החשובה ביותר אדית פיאף, לצד זמרים כמו ז'ילבר בקו ואיב מונטאן שקבור ביחד עם אשתו השחקנית סימון סיניורה. הקבר המפורסם והנערץ על הצעירים שם הוא קברו של אליל הרוק משנות ה-60, מנהיג להקת "הדלתות" ג'ים מוריסון, שמת בפאריס ונקבר בפר לשז.
מקור שמו של בית הקברות הוא משמו של האב פרנסואה דה לָה שֵז, מי שהיה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14.
הנה סיפורו של בית הקברות פר לשז:
https://youtu.be/YbGv_fpIC78
שיטוט שקט בבית העלמין פר לאשז:
https://youtu.be/i87MUtcLMZU
וקצת על האישים הקבורים בבית הקברות פר לאשז:
https://youtu.be/C_umAQ8zAAw
מהו מועדון ה-27?
האם יש מועדון של כוכבי פופ שלא תרצו להיות חברים בו? - יתכן שכן..
רבים מזמרי הרוק והבלוז הגדולים מתו בדיוק בגיל 27. התופעה כל כך מוזרה ולא מובנת שמכנים אותו כבר מזמן "האנשים שיישארו תמיד בני 27" או בקיצור "מועדון 27" (Forever 27 club) והוא כולל אמנים רבים שבאופן מוזר מתו בדיוק בגיל הזה.
בין הבכירים במועדון המקולל של כמעט 50 אמנים שמתו כל כך צעירים ניתן למצוא את הגיטריסט ג'ימי הנדריקס, הזמרים ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין ואיימי ויינהאוס, את "האבן מתגלגלת" בריאן ג'ונס ואפילו את נציגת ישראל, מנהיגת להקת "המכשפות" המצוינת, הגיטריסטית והזמרת יוצרת ענבל פרלמוטר.
מה יכולה להיות הסיבה שכל כך הרבה מוסיקאים חשובים ואייקוניים מצאו את מותם בגיל הזה דווקא? - הסיבות למותם של המוסיקאים המוערכים כל כך, כולם בשיא הקריירה שלהם, הן מגוונות. אבל יש כמה שכיחות יותר, כמו שיכרות וסמים, או החיים הפרועים ומלאי ההרס עצמי שהם ניהלו.
ברוב המקרים תופעות אלה הן שגרמו לפרידה המוקדמת של חברי המועדון מהעולם. היו שסבלו מדיכאון ולא עמדו בהצלחה ובערעור החיים הנורמליים שהביאה ההצלחה והתהילה והתאבדו.
ואולי את הפרסום הגדול ביותר למועדון 27 תרמה אימו של קורט קוביין, סולן ומנהיג להקת נירוונה שהתאבד, שמספרים שאמרה אחרי מותו: "עכשיו הוא הצטרף למועדון המטופש הזה. ביקשתי ממנו שלא להצטרף למועדון המטופש הזה."
היא מייצגת לא רק את עצמה. רבים ובתוכם אנחנו חוששים שהסגידה למועדון היוקרתי הזה, תדרדר מוסיקאים וצעירים לחיי הרס עצמי וזלזול בחיים. אז חבל על החיים וזכרו תמיד שמאחרי כל הסיפורים האלה יש רק מוות. לכל מצוקה יש עזרה אפשרית ואסור להתייאש ולגלוש במורד. כי אפשר לעצור ויש מי שיעזור לכם במקום שתגלשו לייאוש והרס עצמי. ראו בתגית "התאבדות זה רע".
הנה תופעת "מועדון 27":
http://youtu.be/ZUhLfRAC9BQ
ג'ימי הנדריקס שנפטר מחנק בגיל 27:
https://youtu.be/_PVjcIO4MT4
קולו של ג'ים מוריסון, מנהיג להקת ה-Doors שמת צעיר מדי מקדימון לסרט (מתורגם):
https://youtu.be/dTvChWD1cPQ
איימי ויינהאוס, הצעירה במועדון:
https://youtu.be/TJAfLE39ZZ8
זמרת הבלוז האגדית ג'ניס ג’ופלין:
https://youtu.be/7uG2gYE5KOs
התאבד והשאיר את העולם באבל - סולן “נירוונה” קורט קוביין מי שהיה הרוקר החשוב בדורו (עברית):
https://youtu.be/3kWZwLCwz8I
ענבל פרלמוטר, סולנית להקת “המכשפות", הנציגה הישראלית, שמתה בתאונת דרכים:
http://youtu.be/fE2eJTlMwVw
והחשש שסגידה למועדון ידרדר מוסיקאים וצעירים למוות בגיל צעיר:
http://youtu.be/AJ2H47-vMjM
מי כתב את האדאג'ו של אלבינוני?
זה נשמע לא יאומן שאת אחת היצירות המוסיקליות הכי ידועות ומזוהות של תקופת הבארוק, כתב בכלל מוסיקאי מהמאה ה-20.
לא פחות מדהים הוא שהיצירה, הידועה בכל העולם בתור "האדאג'ו בסול מינור של אלבינוני" (Albinoni Adagio in G minor), היא בעצם של מוסיקאי אחר ולא של אלבינוני.
אז יצירה בסגנון הבארוק, שנכתבה במאה ה-20, נחשבת ליצירה של מלחין ברוקי מפורסם, שכלל לא כתב אותה.
מדהים.
הסיפור המוזר הזה מתחיל ברמו ג'אזוטו (Remo Giazotto), פרופסור למוסיקולוגיה באוניברסיטת פירנצה וחוקר מוסיקת בארוק. ג'אזוטו, שהתמחה במחקר יצירותיו של אלבינוני, מלחין איטלקי מתקופת הבארוק, קיבל לבקשתו את תווי סונאטה פרי עטו של המלחין בן תקופת הבארוק, שנמצאה בספריית מדינת סקסוניה בגרמניה.
כשפרסם ג'אזוטו קטע מלודי ויפה להפליא שהועתק לדבריו מתוך אותה סונאטה של אלבינוני, הוא זכה להצלחה רבה. לא הייתה תזמורת שלא ניגנה אותו והוא הפך לפריט חובה בכל רשימת קטעים קלאסיים אהובים שנעשתה בעולם. דומה היה שהיצירה המצודדת שהתפרסמה בתור "אדאג'ו בסול מינור מאת אלבינוני", היא שיא של עידון ויופי בן 300 שנה. האדאג'ו הפך כה מוכר ואהוב בעולם עד שנחשב בעיני רבים למייצג של מוסיקת הבארוק כולה.
אבל הטוויסט בעלילה מגיע כשאותו ג'אזוטו נמלך בדעתו. ביום בהיר אחד הוא הודיע שה"אדאג'ו של אלבינוני" הוא בעצם יצירתו שלו. לטענתו מדובר במוסיקה מקורית שלו, שאמנם התבססה על קו באס שכתב אלבינוני, אבל המלודיה ושאר היצירה הן לגמרי שלו.
העולם המוסיקלי הופתע לשמוע את ההכרזה המסעירה. כשחוקרים ומוסיקולוגים בחנו את הסונטה המקורית של אלבינוני, הם אכן גילו שהאדאג'ו לא נכלל בתוכה. קו הבאס של אלבינוני אכן אותר ביצירה. אך מכיוון שבאס הוא חלק מההרמוניה ועל הרמוניה לא ניתן לרשום זכויות יוצרים, זכה ג'אזוטו, מלחין המנגינה, להירשם בתור מחבר היצירה. למי שחושב שמדובר בעניין טכני או עניין של אגו בלבד, כדאי להזכיר שכשמדובר ביצירה כל כך פופולארית, זכויות היוצרים מניבים כסף רב. מאד.
ואכן, כך נוצר מצב משונה ולא פחות ממדהים, שבו יצירה שנכתבה על ידי מלחין בן המאה ה-20, מקובלת בציבור כאחד הקטעים הפופולאריים והמוכרים של תקופת הבארוק דווקא. לצד הקאנון של פכלבל, עוד "להיט" בארוקי אהוב, נחשב עד היום האדאג'ו בסול מינור לאחד מסמליה העיקריים של מוסיקת הבארוק. גם אם מי שכתב אותו חי 300 שנה אחר-כך...
הנה ה"אדאג'ו בסול מינור" של אלבינוני:
https://youtu.be/_eLU5W1vc8Y
להקת רנסאנס הפכה את הלחן ללהיט ענק בשנות ה-70:
https://youtu.be/FKb2VlcrRn8
ג'ים מוריסון, משורר וסולן להקת "הדלתות", מקריא משירו העצוב בהקלטה מ-1968, על רקע האדאג'יו המפורסם בנגינת הלהקה:
https://youtu.be/rwGX8UtXIlU
בעוגב וכינור:
https://youtu.be/hVgAPrFfvxI
בגיטרה קלאסית:
https://youtu.be/Q1uACEo0D_I
שיר רומנטי על הלחן שלו וקטעי רומיאו ויוליה:
https://youtu.be/8Ay4i7log4U
מילות מזמור ה"אווה ורום" הנוצרי על האדאג'ו:
https://youtu.be/CprYUY9RQ_0
וגם בארץ עשו שילוב בין תזמורת קלאסית לשירה מרוקאית באדאג'ו:
https://youtu.be/cmS629XoZjU
ג'ים מוריסון
מה אנו חייבים לג'ים מוריסון והדלתות?
להקת "הדלתות" (The Doors) הייתה מהלהקות החשובות בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הלהקה והסולן האגדי שלה, ג'ים מוריסון, לא פעלו הרבה זמן. אך הם היו מיצרני הלהיטים הגדולים של התקופה וגם מהעמוקים שבלהקות.
בין להיטי הענק של 'להקת הדלתות היו שירים כמו ''Light My Fire, ''שיר אלבמה'' ו"The End", אולי השיר הנבואי ביותר של ''הדלתות''.
מחבר השירים ג'ים מוריסון (Jim Morrison), מנהיג ''הדלתות'' וכוכב הרוק הגדול של התקופה, היה זמר מצוין, גבר יפה תואר ומלא בכריזמה. בצעירותו היה תלמיד מצטיין שהתעניין בספרות ושירה ואובחן כבעל איי. קיו של גאון (149). מוריסון למד תיאטרון והוא וחבריו ללימודים הקימו בשנת 1965 את ''הדלתות''.
''הדלתות'' בהנהגת מוריסון הושפעו מתנועת הביטניקים, ששילבו מוסיקה עם שירה. כמו הביטניקים גם הלהקה שילבה מוסיקת רוק, אידיאלים נעלים, שירה גבוהה וסמי הזייה והלהיבה את צעירי שנות ה-60 בנושאי השירים שלה, במוסיקה היחודית ובאידיאלים שקידמה.
מבחינה מוזיקלית, אגב, היא הייתה להקת הרוק היחידה אז שלא כללה נגן באס בהופעות. ריי מנזרק, נגן האורגן שלה, עשה עבודה מצויינת של שניים ובמקביל לתפקידי הקלידים, הוא ניגן ביד שמאל את תפקיד הבאס. בהמשך הוא אף רכש את מקלדת הבאס של פנדר רודס, Fender Rhodes Piano Bass. מאז יצאה בתחילת שנות השישים, אפשרה לו המקלדת בת שתיים וחצי האוקטבות לנגן באס אפקטיבי ובשל, שאפשר ללהקה לוותר על באסיסט.
כך או כך, בהדרגה הלכה ונעשתה השירה המשובחת של מוריסון מורכבת ואוונגארדית. היא כללה תכנים נועזים וחתרניים יותר ויותר. מיניות, סמים, תסביך אדיפוס ואנטי אמריקה הלבנה - אם הלהקות האחרות ב-1967 הפגינו את הצד הטוב של טריפ ה-LSD, הדלתות הציגו דווקא את הצד הרע...
ג'ים מוריסון הצעיר ראה עצמו כמשורר וכתב ושר את האמת שלו בלי חשבון. רק לאחר מותו הוא באמת ייחשב ככזה ורבים מונים אותו כיום כאחד מקבוצת המשוררים האמריקאיים.
אך באותה תקופה התערבב לו הכל עם הסמים והמיאוס ההולך וגובר שהוא חש כלפי הפרסום והזוהר. מוריסון הלך והתרחק מהלהקה ומהסמים ובעצם גם מהמוסיקה. השירה הכתובה הפכה לייעודו העיקרי. הוא נעלם מהבמה.
בחודש יולי 1971 מצאו את ג'ים מוריסון מת באמבט. אליל הרוק הפרוע והמבריק נקבר בבית הקברות פר-לשז בפאריס, לא רחוק מקבריהם של ענקי תרבות כמו שופן, אדית פיאף ואוסקר ויילד. כמי שהיה מנהיגו הרוחני של דור שלם, הפך קברו מוקד עליה לרגל. גם שירתו החלה להיות מוערכת יותר ויותר. יתר חברי "הדלתות" המשיכו אמנם להופיע אך נשארו צל חיוור של עצמם בתקופת מוריסון. הוא עצמו נשאר צעיר לנצח ואולי המקבילה הגברית למרילין מונרו - עוד דמות מופלאה של כוכב עצום שנפל.
מקור שם הלהקה "דה דורז", הוא מ"דלתות התפיסה", ספרו של אלדוס האקסלי "דלתות התפיסה", ששאל את המונח מתוך פואמה מהמאה ה-18 של ויליאם בלייק, שבה נכתב: "When the doors of perception are cleansed, things will appear to man as they truly are...infinite."
הנה הקריירה של הדלתות:
https://youtu.be/GLO0bXvf62U
קיצור תולדות הלהקה:
https://youtu.be/-KRb-9kRLaA
השיר "L. A. Woman" עם המון צילומים של הלהקה והסולן מוריסון:
https://youtu.be/TMiAQPABgHA
להיט נוסף "רוכבים בסערה":
https://youtu.be/lS-af9Q-zvQ
קדימון לסרט עליו (מתורגם):
https://youtu.be/dTvChWD1cPQ
"אנשים הם זרים":
https://youtu.be/uCoCNCJFS7A
מקלדת ה"פנדר רודס באס" בה ניגן הקלידן ריי את תפקידי באס:
https://youtu.be/toRILzPufa0
זכרונות ממוריסון:
https://youtu.be/wY8-q2L9n8Q?si=aeORe4rZb09ma7YB
עשרה מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/F7HnO3fV2yQ?long=yes
וסרט תיעודי על ג'ים מוריסון והדלתות:
https://youtu.be/gtE7TTMz9is?long=yes
להקת "הדלתות" (The Doors) הייתה מהלהקות החשובות בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הלהקה והסולן האגדי שלה, ג'ים מוריסון, לא פעלו הרבה זמן. אך הם היו מיצרני הלהיטים הגדולים של התקופה וגם מהעמוקים שבלהקות.
בין להיטי הענק של 'להקת הדלתות היו שירים כמו ''Light My Fire, ''שיר אלבמה'' ו"The End", אולי השיר הנבואי ביותר של ''הדלתות''.
מחבר השירים ג'ים מוריסון (Jim Morrison), מנהיג ''הדלתות'' וכוכב הרוק הגדול של התקופה, היה זמר מצוין, גבר יפה תואר ומלא בכריזמה. בצעירותו היה תלמיד מצטיין שהתעניין בספרות ושירה ואובחן כבעל איי. קיו של גאון (149). מוריסון למד תיאטרון והוא וחבריו ללימודים הקימו בשנת 1965 את ''הדלתות''.
''הדלתות'' בהנהגת מוריסון הושפעו מתנועת הביטניקים, ששילבו מוסיקה עם שירה. כמו הביטניקים גם הלהקה שילבה מוסיקת רוק, אידיאלים נעלים, שירה גבוהה וסמי הזייה והלהיבה את צעירי שנות ה-60 בנושאי השירים שלה, במוסיקה היחודית ובאידיאלים שקידמה.
מבחינה מוזיקלית, אגב, היא הייתה להקת הרוק היחידה אז שלא כללה נגן באס בהופעות. ריי מנזרק, נגן האורגן שלה, עשה עבודה מצויינת של שניים ובמקביל לתפקידי הקלידים, הוא ניגן ביד שמאל את תפקיד הבאס. בהמשך הוא אף רכש את מקלדת הבאס של פנדר רודס, Fender Rhodes Piano Bass. מאז יצאה בתחילת שנות השישים, אפשרה לו המקלדת בת שתיים וחצי האוקטבות לנגן באס אפקטיבי ובשל, שאפשר ללהקה לוותר על באסיסט.
כך או כך, בהדרגה הלכה ונעשתה השירה המשובחת של מוריסון מורכבת ואוונגארדית. היא כללה תכנים נועזים וחתרניים יותר ויותר. מיניות, סמים, תסביך אדיפוס ואנטי אמריקה הלבנה - אם הלהקות האחרות ב-1967 הפגינו את הצד הטוב של טריפ ה-LSD, הדלתות הציגו דווקא את הצד הרע...
ג'ים מוריסון הצעיר ראה עצמו כמשורר וכתב ושר את האמת שלו בלי חשבון. רק לאחר מותו הוא באמת ייחשב ככזה ורבים מונים אותו כיום כאחד מקבוצת המשוררים האמריקאיים.
אך באותה תקופה התערבב לו הכל עם הסמים והמיאוס ההולך וגובר שהוא חש כלפי הפרסום והזוהר. מוריסון הלך והתרחק מהלהקה ומהסמים ובעצם גם מהמוסיקה. השירה הכתובה הפכה לייעודו העיקרי. הוא נעלם מהבמה.
בחודש יולי 1971 מצאו את ג'ים מוריסון מת באמבט. אליל הרוק הפרוע והמבריק נקבר בבית הקברות פר-לשז בפאריס, לא רחוק מקבריהם של ענקי תרבות כמו שופן, אדית פיאף ואוסקר ויילד. כמי שהיה מנהיגו הרוחני של דור שלם, הפך קברו מוקד עליה לרגל. גם שירתו החלה להיות מוערכת יותר ויותר. יתר חברי "הדלתות" המשיכו אמנם להופיע אך נשארו צל חיוור של עצמם בתקופת מוריסון. הוא עצמו נשאר צעיר לנצח ואולי המקבילה הגברית למרילין מונרו - עוד דמות מופלאה של כוכב עצום שנפל.
מקור שם הלהקה "דה דורז", הוא מ"דלתות התפיסה", ספרו של אלדוס האקסלי "דלתות התפיסה", ששאל את המונח מתוך פואמה מהמאה ה-18 של ויליאם בלייק, שבה נכתב: "When the doors of perception are cleansed, things will appear to man as they truly are...infinite."
הנה הקריירה של הדלתות:
https://youtu.be/GLO0bXvf62U
קיצור תולדות הלהקה:
https://youtu.be/-KRb-9kRLaA
השיר "L. A. Woman" עם המון צילומים של הלהקה והסולן מוריסון:
https://youtu.be/TMiAQPABgHA
להיט נוסף "רוכבים בסערה":
https://youtu.be/lS-af9Q-zvQ
קדימון לסרט עליו (מתורגם):
https://youtu.be/dTvChWD1cPQ
"אנשים הם זרים":
https://youtu.be/uCoCNCJFS7A
מקלדת ה"פנדר רודס באס" בה ניגן הקלידן ריי את תפקידי באס:
https://youtu.be/toRILzPufa0
זכרונות ממוריסון:
https://youtu.be/wY8-q2L9n8Q?si=aeORe4rZb09ma7YB
עשרה מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/F7HnO3fV2yQ?long=yes
וסרט תיעודי על ג'ים מוריסון והדלתות:
https://youtu.be/gtE7TTMz9is?long=yes
בית העלמין פֵּר לָשֵז (Père Lachaise) הוא אולי בית הקברות המפורסם בעולם. כשפוסעים בתוכו לעיתים נדמה שאתם נמצאים בספר היסטוריה. יש כאן ייצוג כמעט לכל מי שהצליח להטביע חותם בתרבות הצרפתית במאות האחרונות, עם דגש על הפריזאים שביניהם.
בפר לאשז ניתן לראות לא מעט מצבות מפוארות שהן בעצם מבנים המזכירים כנסיות זעירות. אלה בדרך כלל קברים משפחתיים שבהם קבורים רבים מבני המשפחה, לאורך דורות. זה נובע מהמנהג של הקתולים לקבור באותו מקום כמה מתים.
בית העלמין נוסד בשנת 1804 כשהשטח, שהיה אז מחוץ לפאריס, נרכש על ידי העיריה והפך לבית קברות. זו הייתה יוזמה של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה, אבל על ההמונים זה לא השפיע. איש לא התלהב לקבור את קרוביו בבית העלמין הרחוק כל כך מהעיר, ורק מעטים השתכנעו. אבל הנהלת בית הקברות לא התייאשה וערכה קמפיין לקידום המכירות של הקברים בפר לשז. הם העבירו אל בית הקברות החדש לא מעט מקבריהם של מפורסמי התקופה, ביניהם המחזאי מולייר, כותב המשלים לה פונטיין ואחרים. כבר אז ידוענים היו מגנט להמונים והקמפיין הצליח. רבים החלו לקבור את מתיהם ליד הסלבס המתים של פר לשז והמקום הפך להצלחה מסחררת. כיום קבורים בו מעל 300 אלף איש.
בין המפורסמים שקבורים בפר לשז ניתן למצוא את המלחין פרדריק שופן, יוצר הקולנוע המוקדם ז'ורז' מלייס, המחזאי המבריק אוסקר וויילד, הזמרת הצרפתית החשובה ביותר אדית פיאף, לצד זמרים כמו ז'ילבר בקו ואיב מונטאן שקבור ביחד עם אשתו השחקנית סימון סיניורה. הקבר המפורסם והנערץ על הצעירים שם הוא קברו של אליל הרוק משנות ה-60, מנהיג להקת "הדלתות" ג'ים מוריסון, שמת בפאריס ונקבר בפר לשז.
מקור שמו של בית הקברות הוא משמו של האב פרנסואה דה לָה שֵז, מי שהיה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14.
הנה סיפורו של בית הקברות פר לשז:
https://youtu.be/YbGv_fpIC78
שיטוט שקט בבית העלמין פר לאשז:
https://youtu.be/i87MUtcLMZU
וקצת על האישים הקבורים בבית הקברות פר לאשז:
https://youtu.be/C_umAQ8zAAw
האם יש מועדון של כוכבי פופ שלא תרצו להיות חברים בו? - יתכן שכן..
רבים מזמרי הרוק והבלוז הגדולים מתו בדיוק בגיל 27. התופעה כל כך מוזרה ולא מובנת שמכנים אותו כבר מזמן "האנשים שיישארו תמיד בני 27" או בקיצור "מועדון 27" (Forever 27 club) והוא כולל אמנים רבים שבאופן מוזר מתו בדיוק בגיל הזה.
בין הבכירים במועדון המקולל של כמעט 50 אמנים שמתו כל כך צעירים ניתן למצוא את הגיטריסט ג'ימי הנדריקס, הזמרים ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין ואיימי ויינהאוס, את "האבן מתגלגלת" בריאן ג'ונס ואפילו את נציגת ישראל, מנהיגת להקת "המכשפות" המצוינת, הגיטריסטית והזמרת יוצרת ענבל פרלמוטר.
מה יכולה להיות הסיבה שכל כך הרבה מוסיקאים חשובים ואייקוניים מצאו את מותם בגיל הזה דווקא? - הסיבות למותם של המוסיקאים המוערכים כל כך, כולם בשיא הקריירה שלהם, הן מגוונות. אבל יש כמה שכיחות יותר, כמו שיכרות וסמים, או החיים הפרועים ומלאי ההרס עצמי שהם ניהלו.
ברוב המקרים תופעות אלה הן שגרמו לפרידה המוקדמת של חברי המועדון מהעולם. היו שסבלו מדיכאון ולא עמדו בהצלחה ובערעור החיים הנורמליים שהביאה ההצלחה והתהילה והתאבדו.
ואולי את הפרסום הגדול ביותר למועדון 27 תרמה אימו של קורט קוביין, סולן ומנהיג להקת נירוונה שהתאבד, שמספרים שאמרה אחרי מותו: "עכשיו הוא הצטרף למועדון המטופש הזה. ביקשתי ממנו שלא להצטרף למועדון המטופש הזה."
היא מייצגת לא רק את עצמה. רבים ובתוכם אנחנו חוששים שהסגידה למועדון היוקרתי הזה, תדרדר מוסיקאים וצעירים לחיי הרס עצמי וזלזול בחיים. אז חבל על החיים וזכרו תמיד שמאחרי כל הסיפורים האלה יש רק מוות. לכל מצוקה יש עזרה אפשרית ואסור להתייאש ולגלוש במורד. כי אפשר לעצור ויש מי שיעזור לכם במקום שתגלשו לייאוש והרס עצמי. ראו בתגית "התאבדות זה רע".
הנה תופעת "מועדון 27":
http://youtu.be/ZUhLfRAC9BQ
ג'ימי הנדריקס שנפטר מחנק בגיל 27:
https://youtu.be/_PVjcIO4MT4
קולו של ג'ים מוריסון, מנהיג להקת ה-Doors שמת צעיר מדי מקדימון לסרט (מתורגם):
https://youtu.be/dTvChWD1cPQ
איימי ויינהאוס, הצעירה במועדון:
https://youtu.be/TJAfLE39ZZ8
זמרת הבלוז האגדית ג'ניס ג’ופלין:
https://youtu.be/7uG2gYE5KOs
התאבד והשאיר את העולם באבל - סולן “נירוונה” קורט קוביין מי שהיה הרוקר החשוב בדורו (עברית):
https://youtu.be/3kWZwLCwz8I
ענבל פרלמוטר, סולנית להקת “המכשפות", הנציגה הישראלית, שמתה בתאונת דרכים:
http://youtu.be/fE2eJTlMwVw
והחשש שסגידה למועדון ידרדר מוסיקאים וצעירים למוות בגיל צעיר:
http://youtu.be/AJ2H47-vMjM
זה נשמע לא יאומן שאת אחת היצירות המוסיקליות הכי ידועות ומזוהות של תקופת הבארוק, כתב בכלל מוסיקאי מהמאה ה-20.
לא פחות מדהים הוא שהיצירה, הידועה בכל העולם בתור "האדאג'ו בסול מינור של אלבינוני" (Albinoni Adagio in G minor), היא בעצם של מוסיקאי אחר ולא של אלבינוני.
אז יצירה בסגנון הבארוק, שנכתבה במאה ה-20, נחשבת ליצירה של מלחין ברוקי מפורסם, שכלל לא כתב אותה.
מדהים.
הסיפור המוזר הזה מתחיל ברמו ג'אזוטו (Remo Giazotto), פרופסור למוסיקולוגיה באוניברסיטת פירנצה וחוקר מוסיקת בארוק. ג'אזוטו, שהתמחה במחקר יצירותיו של אלבינוני, מלחין איטלקי מתקופת הבארוק, קיבל לבקשתו את תווי סונאטה פרי עטו של המלחין בן תקופת הבארוק, שנמצאה בספריית מדינת סקסוניה בגרמניה.
כשפרסם ג'אזוטו קטע מלודי ויפה להפליא שהועתק לדבריו מתוך אותה סונאטה של אלבינוני, הוא זכה להצלחה רבה. לא הייתה תזמורת שלא ניגנה אותו והוא הפך לפריט חובה בכל רשימת קטעים קלאסיים אהובים שנעשתה בעולם. דומה היה שהיצירה המצודדת שהתפרסמה בתור "אדאג'ו בסול מינור מאת אלבינוני", היא שיא של עידון ויופי בן 300 שנה. האדאג'ו הפך כה מוכר ואהוב בעולם עד שנחשב בעיני רבים למייצג של מוסיקת הבארוק כולה.
אבל הטוויסט בעלילה מגיע כשאותו ג'אזוטו נמלך בדעתו. ביום בהיר אחד הוא הודיע שה"אדאג'ו של אלבינוני" הוא בעצם יצירתו שלו. לטענתו מדובר במוסיקה מקורית שלו, שאמנם התבססה על קו באס שכתב אלבינוני, אבל המלודיה ושאר היצירה הן לגמרי שלו.
העולם המוסיקלי הופתע לשמוע את ההכרזה המסעירה. כשחוקרים ומוסיקולוגים בחנו את הסונטה המקורית של אלבינוני, הם אכן גילו שהאדאג'ו לא נכלל בתוכה. קו הבאס של אלבינוני אכן אותר ביצירה. אך מכיוון שבאס הוא חלק מההרמוניה ועל הרמוניה לא ניתן לרשום זכויות יוצרים, זכה ג'אזוטו, מלחין המנגינה, להירשם בתור מחבר היצירה. למי שחושב שמדובר בעניין טכני או עניין של אגו בלבד, כדאי להזכיר שכשמדובר ביצירה כל כך פופולארית, זכויות היוצרים מניבים כסף רב. מאד.
ואכן, כך נוצר מצב משונה ולא פחות ממדהים, שבו יצירה שנכתבה על ידי מלחין בן המאה ה-20, מקובלת בציבור כאחד הקטעים הפופולאריים והמוכרים של תקופת הבארוק דווקא. לצד הקאנון של פכלבל, עוד "להיט" בארוקי אהוב, נחשב עד היום האדאג'ו בסול מינור לאחד מסמליה העיקריים של מוסיקת הבארוק. גם אם מי שכתב אותו חי 300 שנה אחר-כך...
הנה ה"אדאג'ו בסול מינור" של אלבינוני:
https://youtu.be/_eLU5W1vc8Y
להקת רנסאנס הפכה את הלחן ללהיט ענק בשנות ה-70:
https://youtu.be/FKb2VlcrRn8
ג'ים מוריסון, משורר וסולן להקת "הדלתות", מקריא משירו העצוב בהקלטה מ-1968, על רקע האדאג'יו המפורסם בנגינת הלהקה:
https://youtu.be/rwGX8UtXIlU
בעוגב וכינור:
https://youtu.be/hVgAPrFfvxI
בגיטרה קלאסית:
https://youtu.be/Q1uACEo0D_I
שיר רומנטי על הלחן שלו וקטעי רומיאו ויוליה:
https://youtu.be/8Ay4i7log4U
מילות מזמור ה"אווה ורום" הנוצרי על האדאג'ו:
https://youtu.be/CprYUY9RQ_0
וגם בארץ עשו שילוב בין תזמורת קלאסית לשירה מרוקאית באדאג'ו:
https://youtu.be/cmS629XoZjU
