שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי החתמה אצל בעלי חיים?
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ההחתמה (Imprinting) היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
כיצד הוחתמו גוזלי ברווזים לקופסת קרטון?
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנתנ המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, או אפילו קופסת קרטון חומה שהוא הזיז.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שכשהיא הוזזה באמצעות חוט, הם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך, ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
איך עופות מים כמו אווזים וברווזים שוחים?
לאווז (Goose) שמגעגע בקול יש בכפות רגליו קרומי שחייה, ההופכים את הרגליים למשוטים יעילים. עוד יותר ייעול מקנה להם המיקום בחלקו האחורי של הגוף, כמו בירכתיים שבהם ממוקמים גם מדחפי אוניות וספינות.
גם לברווז יש קרומים כאלה ברגליו וגם הוא מגעגע ומתקדם כך במים. אולי בגלל זה אנחנו קצת מתבלבלים ביניהם לפעמים. עופות נוספים שיש להם בכפות רגליהם קרומי שחיה כאלו הם ברבורים ושחפים.
כך מאפשרות רגלי המשוט לעופות המים תנועה חלקה בתוך המים. בעזרתם הם שוחים במים ומתקדמים קדימה. על פני היבשה, אגב, הן קצת פחות יעילות, מה שגורם לעופות הללו להתנדנד בהליכה, מצד לצד.
הנה אווזים צעירים בשיעור שחייה:
http://youtu.be/i7XH3YXvaHg
האווז שוחה:
http://youtu.be/0WJJpL-nRg4
ואווזים נאמנים ששבים כל יום לבקר אצל מי שהצילו אותם:
https://youtu.be/2fU4WF40W74
למה רק לקולו של הברווז אין הד?
במשך מאות שנים חשבו שקול הברווז אינו מייצר הד. איש לא הבין כיצד באותם תנאים שכל הקולות המוכרים השמיעו הד, רק קולם של הברווזים, אותו געגע משונה, דווקא הוא לא מייצר הד. חוקרים בריטיים בראשות פרופ' טרוור קוקס, מומחה לאקוסטיקה, החליטו לבחון האם אכן אין הד לברווז. העניין של המומחה היה לא רק למטרות מדעיות, אלא גם כדי ללמוד מהברווזים את השיטה שבה הם הצליחו להחליש או אף להעלים את ההד. כך יוכלו בעתיד לבנות אולמות קונצרטים עם צליל טוב יותר וכללית הרבה יותר טובים מבחינה אקוסטית.
המחקר התבצע בעזרת תא "אנאקואי" שבולע את ההדים ותוכנת מחשב, שסייעה בניתוח קולות דייזי הברווזה. ראשית, הממצאים הוכיחו שגם געגועי הברווזים זוכים להד, בדיוק כמו כל הצלילים בטבע. אבל החוקרים גם גילו שיש אמת במיתוס על ההד הנעלם של קול הברווז - לדבריהם הברווז מגעגע בקול המסתיים בצליל "אאאקקק". צליל זה מייצר מעין מיסוך של הקול ומחליש מאד את ההד שנוצר. מחליש, אומר החוקר, ולא מעלים את הצליל!
הנה סרטון שמדגים את זה בחדר מהדהד:
http://youtu.be/Tzmqp55H0uM
ברווזים
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ההחתמה (Imprinting) היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנתנ המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, או אפילו קופסת קרטון חומה שהוא הזיז.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שכשהיא הוזזה באמצעות חוט, הם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך, ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
לאווז (Goose) שמגעגע בקול יש בכפות רגליו קרומי שחייה, ההופכים את הרגליים למשוטים יעילים. עוד יותר ייעול מקנה להם המיקום בחלקו האחורי של הגוף, כמו בירכתיים שבהם ממוקמים גם מדחפי אוניות וספינות.
גם לברווז יש קרומים כאלה ברגליו וגם הוא מגעגע ומתקדם כך במים. אולי בגלל זה אנחנו קצת מתבלבלים ביניהם לפעמים. עופות נוספים שיש להם בכפות רגליהם קרומי שחיה כאלו הם ברבורים ושחפים.
כך מאפשרות רגלי המשוט לעופות המים תנועה חלקה בתוך המים. בעזרתם הם שוחים במים ומתקדמים קדימה. על פני היבשה, אגב, הן קצת פחות יעילות, מה שגורם לעופות הללו להתנדנד בהליכה, מצד לצד.
הנה אווזים צעירים בשיעור שחייה:
http://youtu.be/i7XH3YXvaHg
האווז שוחה:
http://youtu.be/0WJJpL-nRg4
ואווזים נאמנים ששבים כל יום לבקר אצל מי שהצילו אותם:
https://youtu.be/2fU4WF40W74
במשך מאות שנים חשבו שקול הברווז אינו מייצר הד. איש לא הבין כיצד באותם תנאים שכל הקולות המוכרים השמיעו הד, רק קולם של הברווזים, אותו געגע משונה, דווקא הוא לא מייצר הד. חוקרים בריטיים בראשות פרופ' טרוור קוקס, מומחה לאקוסטיקה, החליטו לבחון האם אכן אין הד לברווז. העניין של המומחה היה לא רק למטרות מדעיות, אלא גם כדי ללמוד מהברווזים את השיטה שבה הם הצליחו להחליש או אף להעלים את ההד. כך יוכלו בעתיד לבנות אולמות קונצרטים עם צליל טוב יותר וכללית הרבה יותר טובים מבחינה אקוסטית.
המחקר התבצע בעזרת תא "אנאקואי" שבולע את ההדים ותוכנת מחשב, שסייעה בניתוח קולות דייזי הברווזה. ראשית, הממצאים הוכיחו שגם געגועי הברווזים זוכים להד, בדיוק כמו כל הצלילים בטבע. אבל החוקרים גם גילו שיש אמת במיתוס על ההד הנעלם של קול הברווז - לדבריהם הברווז מגעגע בקול המסתיים בצליל "אאאקקק". צליל זה מייצר מעין מיסוך של הקול ומחליש מאד את ההד שנוצר. מחליש, אומר החוקר, ולא מעלים את הצליל!
הנה סרטון שמדגים את זה בחדר מהדהד:
http://youtu.be/Tzmqp55H0uM
