שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך פועלות כריות אוויר?
איפה הכי בטוח לחצות את הכביש?
מעבר חצייה הוא מסלול מעבר בטיחותי להולכי רגל, המיועד לאפשר להם לחצות את הכביש בביטחה. בדרך כלל מעבר החצייה ממוקם ליד צומת, במקום שנהגי הרכב יכולים לראות את הולכי הרגל המבקשים לחצות. חלק ממעברי החצייה מכילים רמזורים המיועדים להולכי הרגל. מכיוון שגם הנהגים יודעים שזהו המקום שבו הולכי רגל אמורים לחצות, הם יותר עירניים באזור זה של הכביש.
בישראל מעברי חציה מסומנים כפסים מקבילים, לרוחב הכביש. ישנן מדינות בהן מעבר חצייה מסומן באמצעות שני פסים מקבילים לאורך הכביש, התוחמים את שטח המעבר.
מעברי חצייה היו קיימים כבר לפני יותר מ-2000 שנה. למשל, בחורבות העיר הרומית פומפיי אפשר למצוא אבנים גדולות שמונחות בתבנית המזכירה את פסי מעבר החצייה שאנו מכירים בימינו. האבנים שימשו את הולכי הרגל כדי לחצות את הרחוב בלי להתלכלך מהביוב והרפש שזרמו ברחוב עצמו. המרווחים בין האבנים אפשרו לעגלות לעבור בבטחה ביניהן.
עם זאת, מעברי החצייה כפי שהם מוכרים כיום, הומצאו רק בתחילת המאה ה-20, כאשר כמות המכוניות בכבישים גדלה מאד וחציית הכביש נהייתה עניין מסוכן.
לומדים איך נכון לחצות את הכביש (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=PTysym690ZI
מעבר חצייה מודרני, בטוח יותר בשעות החושך:
https://www.youtube.com/watch?v=q4z1ynJs0AU
ואיך בוחנים עד כמה מכונית היא בטוחה מבחינת פגיעה בהולכי רגל:
https://www.youtube.com/watch?v=YdjN7dIXRXo
מתי הומצא מעבר החצייה?
מעבר חצייה (Pedestrian crossing) הוא מסלול מעבר בטיחותי להולכי רגל, המיועד לאפשר להם לחצות את הכביש. בדרך כלל מעבר החצייה ממוקם ליד צומת, במקום שנהגי הרכב יכולים לראות את הולכי הרגל המבקשים לחצות.
מכיוון שגם הנהגים יודעים שזהו המקום בו הולכי רגל אמורים לחצות, הם יותר עירניים באזור זה של הכביש. חלק ממעברי החצייה מכילים רמזורים המיועדים להולכי הרגל.
בישראל מעברי חציה מסומנים כפסים מקבילים, לרוחב הכביש. ישנן מדינות בהן מעבר חצייה מסומן באמצעות שני פסים מקבילים לאורך הכביש, התוחמים את שטח המעבר.
מעברי חצייה היו קיימים כבר לפני מעל אלפיים שנה. בחורבות העיר הרומית פומפיי, למשל, אפשר למצוא אבנים גדולות שמונחות בתבנית כמו של פסי מעבר החציה שאנו מכירים כיום. האבנים שימשו את הולכי הרגל כדי לחצות את הרחוב מבלי להתלכלך מהביוב והרפש שזרמו ברחוב עצמו. המרווחים בין האבנים אפשרו לעגלות לעבור בבטחה ביניהן.
עם זאת, מעברי החצייה הבטיחותיים, כפי שהם מוכרים כיום, הומצאו רק בתחילת המאה ה-20, כאשר כמות המכוניות בכבישים גדלה מאד וחציית הכביש הפכה עניין מסוכן.
כך נראים מעברי חצייה במזרח הרחוק כשההמונים חוצים בצומת סואן:
https://www.youtube.com/watch?v=apI6U82ScL0
הדרך לחצות נכון במעבר החצייה:
https://www.youtube.com/watch?v=WgCCdMaPJng
מעבר החצייה המפורסם ביותר בעולם - ליד אולפני "אבי רוד":
https://youtu.be/z4sJmEwn_TQ
ושיר קצר על מעבר חצייה:
https://www.youtube.com/watch?v=JhLstEJulx0
איך להינצל מטביעה בים?
אחד מגורמי הטביעה האיומים הוא זֶרֶם סַחַף ( Rip current) או זרם חוזר. זהו זֶרֶם נָסוֹג, האוסף את המים שנשטפו עם הגלים אל החוף ומחזיר אותם לים. מימים ואגמים גדולים ועד אוקיינוסים ענקיים - הזרמים הללו קיימים בכל חוף עם גלים.
הזרם הזה מתחיל באשליה של אזור רגוע במים, אזור ליד החוף, שמפתה להיכנס אליו, במקום לאזורים הסמוכים לו, שאותם שוטפים גלים מאיימים.
אבל הזרם החוזר שמאפיין את האזור השקט הזה, סוחף למעשה את השוחים בו, אל עומק הים, למקום בו הוא עמוק. הוא מאיים להכניע את הנסחפים מתשישות, כי כשהם מתנגדים לו ומנסים לחתור אל החוף, הם נחלשים וניגפים בפני הזרם החזק שמושך אותם אל תוך הים פנימה, הרחק מהחוף, למקום בו ייחלשו ולא יצליחו לשחות יותר.
ודאי לא תאמינו ש-80% מהטובעים שהמצילים רצים להציל הם מי שנקלעו לזרמים כאלה.
לזרם הזה שמות מגוונים. יש המכירים אותו בתור זרם פריצה, אחרים מכנים אותו זרם הסחף ויש המשתמשים בכינוי "הבור".
על פניו הוא נראה כיותר בטוח ויותר שקט, כמעט ללא גלים ועם גוון מים כהה יותר. אבל מדובר באזור הים המסוכן ביותר ליד החוף. במהירות של כחצי מטר בשנייה, עד ל-2.5 מטרים לשנייה, זהו זרם שהוא מהיר יותר ממהירות השחייה של בני-אדם.
#לפני הכניסה למים
ההמלצה היא קודם כל לשחות רק בחופים מוכרזים, תחת עיני המצילים. בשום אופן אל תתפתו להיכנס לאזור המים שנראה רגוע, שצבע המים בו שונה ואין בו גלים.
זה אסור סכנה. אפילו אם אתם מתכוונים רק לעמוד בתוך המים. אם כבר אז היכנסו, לעמוד או לשחות באזור עם הגלים, ליד הזרם החוזר ובניגוד לאינסטינקט שלכם.
בהנחה שאין דגל שחור או אדום ואם אתם רוצים לשחות, אז קחו שנייה, התבוננו במים וזהו את זרמי פריצה שאליהם לא תרצו להיכנס. אם כבר, אז שחו באזורי המים שיש בהם גלים. הם לא יסחפו אתכם אל הים, אלא דווקא אל החוף.
#איך להינצל, אם נקלעתם לסחיפה?
במקרה בו אתם נסחפים אל עומק הים, הריק מהחוף, התחילו בלהירגע ולא להיכנס ללחץ. אל תנסו לשחות אל החוף ונגד הזרם החזק. זה רק יתיש אתכם ויסכן אתכם בטביעה. זכרו שהזרם הזה לא מושך אתכם אל מתחת למים, אלא מרחיק מהחוף.
ולכן, במקום להתנגד ולשחות אל החוף, שחו במקביל לחוף, אל האזור בו יש גלים, עד שתצאו אל מחוץ לזרם. היתרון באזור שיש בו גלים נשברים, שתמצאו את עצמכם נעים לכיוון החוף, עם המים ולא כנגדם.
אם אתם עייפים מדי לשחות הצידה, אל מחוץ לזרם החוזר, הסתובבו לשכיבה על הגב ותצופו על המים. זכרו שמרבית מקרי הטביעה הם תוצאה של עייפות, בליעת מים, שרירים תפוסים ולחץ של מי שנאבק בזרמים החזקים הללו.
#איך נוצר זרם הסחיפה?
זרם הסחף הוא לרוב זרם צר, שעובר בערוץ העובר במעין תעלה תת-ימית, תעלה שנוצרת בין תילי חול, שנוצרו וקיימים מתחת לפני המים.
הזרם נוצר מרוח שיוצרת גלים חזקים. הגלים הללו דוחפים את המים לעבר החוף. הגלים המתקרבים הודפים את המים שנדחפו אל החוף והמים הללו זורמים לאורך החוף, עד שהם מגיעים לאזור השקט, אזור בו אין גלים.
זהו אזור הזרם החוזר. באזור זה אין גלים ולכן המים בו יכולים לזרום בחזרה אל הים. את זה הם עושים בכוח רב ומכאן הסכנה שבהם.
#ובקשה מהמציל...
מצילים וגולשים מנוסים יודעים לזהות בקלות את הזרמים הללו. גם להם הם נראים כיותר בטוחים ושקטים, אבל לא. להם ברור שזרמי הפריצה החוזרים הם המסוכנים יותר.
לכן כדאי שהמצילים יזהו ויסמנו בדגלים, בתחילת המשמרת שלהם, את זרמי הסחף הללו. הכל כדי להרחיק מהם מתרחצים.
הנה הזרם המסוכן הסוחף למעמקים (עברית):
https://youtu.be/ERbWL7H53ZQ
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/M9OMIKsTuqY
הבור שמושך אליו במראהו השקט (עברית):
https://youtu.be/QACherGdhLU
המלצות ותיאור מדויק של ההיחלצות הנכונה מטביעה בזרם (עברית):
https://youtu.be/o0XRtQCt07Q
עיריית אשדוד מסבירה את זה יפה (עברית):
https://youtu.be/9wLTHp0d2Qs
וכתבה על התוצאות העגומות של הזרם החוזר והקטלני (עברית):
https://youtu.be/uEcEBMn0pyw
כיצד יימנעו תאונות בעתיד?
מערכות למניעת תאונות דרכים יוכלו בעתיד לאפשר נהיגה בטוחה וחסכון אדיר בחיי אדם, נזקי רכוש של תאונות ובעיקר - למנוע את הכאב המתלווה לאובדן, הנכות או השיקום שעל הפצועים בתאונות דרכים לעבור. המערכות הללו הן הכרחיות לפיתוח המכונית ללא נהג, קונספט שחברות רכב שונות ובראשן חברת גוגל עובדות עליו כיום.
חברת מובילאיי היא כיום החברה המובילה במערכות בטיחות שכאלה. MobilEye מפתחת מערכות למניעה של תאונות דרכים, שכבר עתה מסוגלות לזהות סכנות אפשריות בכביש, כלי רכב שמאטים את מהירותם, ירידה של הולך רגל לכביש ועוד.
הנה סרטון שמציג תסריטי תאונות וכיצד מערכות חכמות יודעות למנוע אותם:
http://youtu.be/RzWug3eTm60
פתרון דומה של חברת מרצדס למניעת תאונות:
http://youtu.be/jYPULGbELF8
כתבת חדשות בעברית שמספרת על המערכת למניעת תאונה:
http://youtu.be/859FbB3gT3o
וסרט פרסום שמציג את המערכת וחשיבותה בקול נמוך ועמוק של איש מכירות:
http://youtu.be/HXpiyLUEOOY
מהי קופסה שחורה של מטוס ואיך היא פועלת?
אחרי כל תאונת מטוס, למשל, מתבצע חיפוש רציני אחרי אחד המתקנים החשובים במניעת תאונות עתידיות. המתקן הזה הוא הקופסה השחורה, זו שבאנגלית קוראים לה Flight Recorder, בעברית "מקליט טיסה".
המתקן, שבניגוד לשמו בימינו הוא איננו בצבע שחור, מאפשר לחקור מה קרה במהלך כל שנייה לאורך השעות שלפני תאונה, עד השניות האחרונות שלפני התרסקות מטוס, טביעת צוללת וכדומה.
היא מאפשרת לחוקרי התאונות לקבל מידע רב כגון: (בדרך כלל הקלטה של עד חצי שעה ממועד התאונה) על ידי מכשיר ה-CVR, וכן נתוני הטיסה ממכשיר ה-FDR (רשם נתוני הטיסה).
מהשגיאות שעשו הטייסים, נתוני הטיסה ממכשיר ה-FDR שמתעד את נתוני הטיסות, מדוע ומה קרה כשניתק הקשר עם מגדל הפיקוח, מה היו השיחות בתא הטייס, אילו כשלים היו בחלקי המטוס וכדומה - כדי לדעת את הבעיות או הטעויות שגרמו לאסון, מטרתה העיקרית של הקופסה השחורה היא לתעד ולשמר את כל הפרטים והנתונים הללו.
ניתן למצוא אותה כיום במגוון כלי תחבורה להסעת המונים, כמו מטוסים, מסוקים, צוללות, רכבות, אוטובוסים והיום גם מעבורות חלל ומכוניות ניסוי ולצרכים צבאיים אפילו מל"טים (מטוסים ללא טייס).
כיום, כדי להגדיל ככל הניתן את הסיכויים שלה לשרוד, ממוקמת הקופסה השחורה בזנב המטוס. היא גם עמידה המיוחד בפני חדירה של מים, מכה מאוד חזקה או חשיפה לחום רב.
הקופסה השחורה מקליטה את הטיסה, או הנסיעה של כלי תחבורה. היא מתעדת פרטים ונתונים דוגמת תנאי הנסיעה, תפקוד המערכות, מהירות, תקשורת לאחרים, שיחות בתא הטייס ועוד.
קופסה שחורה מכילה מגוון רכיבים רבים המתחברים ליחידה שלמה. במטוסים, למשל, צבעה כתום. זאת כדי שיהיה קל יותר למצוא אותה, גם בין שרידי מטוס שרופים וכהים.
כדי שלא תהיה תלויה במטוס או כלי התחבורה שאותו היא מתעדת, את המתח החשמלי מקבלת הקופסה השחורה ממקור כוח חיצוני.
ואגב, בתרבות הפך המונח "קופסה שחורה" לנפוץ בתחום התעופה והוא מכוון לכל ציוד אלקטרוני שאנשי צוות המטוס לא אמורים לגעת בו.
כך פועלת הקופסה השחורה:
https://youtu.be/XKAtWAkl4qM
תפקיד הקופסה השחורה בחקר התרסקויות מטוסים (עברית):
https://youtu.be/xFYUveGqVlo
עוד סרטון הסבר:
https://youtu.be/TCry8d7WY48
דוגמה מהחיים והמוות של חקר התרסקות בעזרתה:
https://youtu.be/VGzpv96AQKg
ומה יש בקופסה השחורה והאם היא בכלל שחורה:
https://youtu.be/pYBlDwIUp9M
למה בצמיגים יש חריצים?
מהו כיסא מפלט ואיך הוא פועל?
עם המצאת מטוסי הסילון החליטו המהנדסים שטייס שמטוסו נפגע לא חייב להתרסק עימו. המצאת כיסא המפלט (מושב המפלט) איפשרה לטייסים להיזרק עם כסא הטייס שלהם מהמטוס ולצנוח בביטחה אל הקרקע.
לכיסא המפלט יש מנגנון אוטומטי שמשחרר את הכיסא, כשהטייס צונח באוויר. אחרי זמן מה גם נפתח המצנח האוטומטי והטייס ממשיך לצנוח למטה בביטחון מוחלט. בשל העובדה שהם חשופים להתקפות והסיכוי לפגיעה בהם גבוה יותר, מטוסי קרב מצוידים כיום כמעט תמיד בכיסאות מפלט.
כך פועל כיסא המפלט או מושב המפלט:
http://youtu.be/_E5QSvxbnmw
והנה דרך הפעולה של כיסא מפלט מודרני:
http://youtu.be/e-RcMEDLu7Y
איך להיזהר בצ'אט וברשתות החברתיות?
צ'אטים באינטרנט, שניתן לדבר בהם עם אחרים, כולל זרים שאיננו מכירים כלל, יכולים להיות מקום די מסוכן. אנשים בעלי כוונות רעות, נוכלים ומתחזים, משתמשים לא פעם ברשת האינטרנט כדי למצוא קורבנות למעשי נוכלות ופשע.
האנונימיות של הרשת מאפשרת להם להתחזות לאנשים תמימים ואף לילדים ולהטעות אחרים. הדבר יכול להפיל בפח גם את מי שחושב שהוא יודע להבחין בין אדם טוב לאדם שכוונתו רעה. ברשת בלתי אפשרי להבחין בכך לגמרי.
לכן כדאי לנהוג בזהירות בצ'אט ולסגל התנהגות זהירה במיוחד.
#כמה כללי זהירות ראשוניים:
לא מוסרים פרטים אישיים לאחרים.
לא שולחים לזרים תמונות או סרטונים, בשום מקרה!
בפייסבוק וברשתות חברתיות קבעו את הגדרות הפרטיות רק לחברים שלכם.
לעולם אל תקבעו לפגוש זרים שהיכרתם ברשת. אם ניסו לקבוע אתכם פגישה - ספרו על כך להורים.
אם קיבלתם תמונות או סרטונים שאינם רגילים מאנשים - הראו אותם להורים.
הנה הכללים להתנהגות נכונה בצ'אט:
http://youtu.be/z452tz27eng
הנה הדרכה לזהירות בפייסבוק:
http://youtu.be/3KTHCzXwi1U
הנה דוגמה לצ'אט כמו שהוא היה נראה בעולם האמיתי:
http://youtu.be/LY26nB5ngAc
איך כרית האוויר פועלת?
כרית אוויר (Airbag) לכלי הרכב הומצאה על ידי חברת מרצדס בנץ בשנת 1971.
ב-1974 הוציאה לשוק חברת ג'נרל מוטורס האמריקאית את המכונית המסחרית הראשונה שצויידה בכרית אוויר שכזו.
כיום כרית אוויר נחשבת לציוד בטיחות חובה במכוניות המודרניות ונחשבת לאחת מההמצאות החשובות בתולדות התחבורה.
כריות אוויר מונעות מהנוסעים מוות או פציעה קשה בעת תאונה או בלימת חירום. הן עושות זאת על ידי התנפחות מהירה שמונעת מפניו של הנוסע לפגוע בחלון הקדמי ובחלקו הקדמי של תא הנוסעים. הנוסע אמנם חוטף "אגרוף" מהכרית המתנפחת במהירות הבזק אל פניו, אך מלבד חבטות יבשות הוא יוצא בחלק גדול מהמקרים ללא פגע.
מהי דרך הפעולה של כרית האוויר? - כריות האוויר מתנפחות תודות לתהליך כימי. חיישן שמזהה חשש לתאונה מצית חומר מוצק ויוצר תגובה כימית שהופכת את המוצק בחלקיקי שנייה לגז חנקן. התגובה הכימית הזו יוצרת חום והגז מתפשט, מה שנקרא בכימיה "חוק בויל". הגז ממלא בהרף עין את כרית האוויר ומנפח אותה.
בתוך 50 אלפיות השנייה, מיד לאחר שהתנפחה כרית האוויר ומנעה מוות, מתקרר הגז. בכך הוא גורם לכרית להתכווץ חלקית, מה ששומר על הנוסע מחנק ומאפשר לו מרחב תנועה.
סכנת הפתיחה "בטעות" של כרית אוויר חלפה מהעולם. החיישנים המודרניים של כריות האוויר פותחים אותן כיום רק במקרה של תאונה המפעילה כוחות רציניים על כלי הרכב כולו. עם השנים גם פותחו כריות אוויר לצידי הרכב, לגג, מתחת למושב, במושבים האחוריים ואפילו להולכי רגל שבהם עלול לפגוע הרכב.
כך פועלת כרית האוויר שהמציאה חברת מרצדס בנץ:
https://youtu.be/U6gNknUQbio
עוד על דרך הפעולה של כרית האוויר:
https://youtu.be/SSz6y-W-R_A
והסבר על הכימיה של כריות האוויר:
http://youtu.be/dZfLOnXoVOQ
כרית אוויר (Airbag) לכלי הרכב הומצאה על ידי חברת מרצדס בנץ בשנת 1971.
ב-1974 הוציאה לשוק חברת ג'נרל מוטורס האמריקאית את המכונית המסחרית הראשונה שצויידה בכרית אוויר שכזו.
כיום כרית אוויר נחשבת לציוד בטיחות חובה במכוניות המודרניות ונחשבת לאחת מההמצאות החשובות בתולדות התחבורה.
כריות אוויר מונעות מהנוסעים מוות או פציעה קשה בעת תאונה או בלימת חירום. הן עושות זאת על ידי התנפחות מהירה שמונעת מפניו של הנוסע לפגוע בחלון הקדמי ובחלקו הקדמי של תא הנוסעים. הנוסע אמנם חוטף "אגרוף" מהכרית המתנפחת במהירות הבזק אל פניו, אך מלבד חבטות יבשות הוא יוצא בחלק גדול מהמקרים ללא פגע.
מהי דרך הפעולה של כרית האוויר? - כריות האוויר מתנפחות תודות לתהליך כימי. חיישן שמזהה חשש לתאונה מצית חומר מוצק ויוצר תגובה כימית שהופכת את המוצק בחלקיקי שנייה לגז חנקן. התגובה הכימית הזו יוצרת חום והגז מתפשט, מה שנקרא בכימיה "חוק בויל". הגז ממלא בהרף עין את כרית האוויר ומנפח אותה.
בתוך 50 אלפיות השנייה, מיד לאחר שהתנפחה כרית האוויר ומנעה מוות, מתקרר הגז. בכך הוא גורם לכרית להתכווץ חלקית, מה ששומר על הנוסע מחנק ומאפשר לו מרחב תנועה.
סכנת הפתיחה "בטעות" של כרית אוויר חלפה מהעולם. החיישנים המודרניים של כריות האוויר פותחים אותן כיום רק במקרה של תאונה המפעילה כוחות רציניים על כלי הרכב כולו. עם השנים גם פותחו כריות אוויר לצידי הרכב, לגג, מתחת למושב, במושבים האחוריים ואפילו להולכי רגל שבהם עלול לפגוע הרכב.
כך פועלת כרית האוויר שהמציאה חברת מרצדס בנץ:
https://youtu.be/U6gNknUQbio
עוד על דרך הפעולה של כרית האוויר:
https://youtu.be/SSz6y-W-R_A
והסבר על הכימיה של כריות האוויר:
http://youtu.be/dZfLOnXoVOQ
מעבר חצייה הוא מסלול מעבר בטיחותי להולכי רגל, המיועד לאפשר להם לחצות את הכביש בביטחה. בדרך כלל מעבר החצייה ממוקם ליד צומת, במקום שנהגי הרכב יכולים לראות את הולכי הרגל המבקשים לחצות. חלק ממעברי החצייה מכילים רמזורים המיועדים להולכי הרגל. מכיוון שגם הנהגים יודעים שזהו המקום שבו הולכי רגל אמורים לחצות, הם יותר עירניים באזור זה של הכביש.
בישראל מעברי חציה מסומנים כפסים מקבילים, לרוחב הכביש. ישנן מדינות בהן מעבר חצייה מסומן באמצעות שני פסים מקבילים לאורך הכביש, התוחמים את שטח המעבר.
מעברי חצייה היו קיימים כבר לפני יותר מ-2000 שנה. למשל, בחורבות העיר הרומית פומפיי אפשר למצוא אבנים גדולות שמונחות בתבנית המזכירה את פסי מעבר החצייה שאנו מכירים בימינו. האבנים שימשו את הולכי הרגל כדי לחצות את הרחוב בלי להתלכלך מהביוב והרפש שזרמו ברחוב עצמו. המרווחים בין האבנים אפשרו לעגלות לעבור בבטחה ביניהן.
עם זאת, מעברי החצייה כפי שהם מוכרים כיום, הומצאו רק בתחילת המאה ה-20, כאשר כמות המכוניות בכבישים גדלה מאד וחציית הכביש נהייתה עניין מסוכן.
לומדים איך נכון לחצות את הכביש (עברית):
https://www.youtube.com/watch?v=PTysym690ZI
מעבר חצייה מודרני, בטוח יותר בשעות החושך:
https://www.youtube.com/watch?v=q4z1ynJs0AU
ואיך בוחנים עד כמה מכונית היא בטוחה מבחינת פגיעה בהולכי רגל:
https://www.youtube.com/watch?v=YdjN7dIXRXo
מעבר חצייה (Pedestrian crossing) הוא מסלול מעבר בטיחותי להולכי רגל, המיועד לאפשר להם לחצות את הכביש. בדרך כלל מעבר החצייה ממוקם ליד צומת, במקום שנהגי הרכב יכולים לראות את הולכי הרגל המבקשים לחצות.
מכיוון שגם הנהגים יודעים שזהו המקום בו הולכי רגל אמורים לחצות, הם יותר עירניים באזור זה של הכביש. חלק ממעברי החצייה מכילים רמזורים המיועדים להולכי הרגל.
בישראל מעברי חציה מסומנים כפסים מקבילים, לרוחב הכביש. ישנן מדינות בהן מעבר חצייה מסומן באמצעות שני פסים מקבילים לאורך הכביש, התוחמים את שטח המעבר.
מעברי חצייה היו קיימים כבר לפני מעל אלפיים שנה. בחורבות העיר הרומית פומפיי, למשל, אפשר למצוא אבנים גדולות שמונחות בתבנית כמו של פסי מעבר החציה שאנו מכירים כיום. האבנים שימשו את הולכי הרגל כדי לחצות את הרחוב מבלי להתלכלך מהביוב והרפש שזרמו ברחוב עצמו. המרווחים בין האבנים אפשרו לעגלות לעבור בבטחה ביניהן.
עם זאת, מעברי החצייה הבטיחותיים, כפי שהם מוכרים כיום, הומצאו רק בתחילת המאה ה-20, כאשר כמות המכוניות בכבישים גדלה מאד וחציית הכביש הפכה עניין מסוכן.
כך נראים מעברי חצייה במזרח הרחוק כשההמונים חוצים בצומת סואן:
https://www.youtube.com/watch?v=apI6U82ScL0
הדרך לחצות נכון במעבר החצייה:
https://www.youtube.com/watch?v=WgCCdMaPJng
מעבר החצייה המפורסם ביותר בעולם - ליד אולפני "אבי רוד":
https://youtu.be/z4sJmEwn_TQ
ושיר קצר על מעבר חצייה:
https://www.youtube.com/watch?v=JhLstEJulx0
אחד מגורמי הטביעה האיומים הוא זֶרֶם סַחַף ( Rip current) או זרם חוזר. זהו זֶרֶם נָסוֹג, האוסף את המים שנשטפו עם הגלים אל החוף ומחזיר אותם לים. מימים ואגמים גדולים ועד אוקיינוסים ענקיים - הזרמים הללו קיימים בכל חוף עם גלים.
הזרם הזה מתחיל באשליה של אזור רגוע במים, אזור ליד החוף, שמפתה להיכנס אליו, במקום לאזורים הסמוכים לו, שאותם שוטפים גלים מאיימים.
אבל הזרם החוזר שמאפיין את האזור השקט הזה, סוחף למעשה את השוחים בו, אל עומק הים, למקום בו הוא עמוק. הוא מאיים להכניע את הנסחפים מתשישות, כי כשהם מתנגדים לו ומנסים לחתור אל החוף, הם נחלשים וניגפים בפני הזרם החזק שמושך אותם אל תוך הים פנימה, הרחק מהחוף, למקום בו ייחלשו ולא יצליחו לשחות יותר.
ודאי לא תאמינו ש-80% מהטובעים שהמצילים רצים להציל הם מי שנקלעו לזרמים כאלה.
לזרם הזה שמות מגוונים. יש המכירים אותו בתור זרם פריצה, אחרים מכנים אותו זרם הסחף ויש המשתמשים בכינוי "הבור".
על פניו הוא נראה כיותר בטוח ויותר שקט, כמעט ללא גלים ועם גוון מים כהה יותר. אבל מדובר באזור הים המסוכן ביותר ליד החוף. במהירות של כחצי מטר בשנייה, עד ל-2.5 מטרים לשנייה, זהו זרם שהוא מהיר יותר ממהירות השחייה של בני-אדם.
#לפני הכניסה למים
ההמלצה היא קודם כל לשחות רק בחופים מוכרזים, תחת עיני המצילים. בשום אופן אל תתפתו להיכנס לאזור המים שנראה רגוע, שצבע המים בו שונה ואין בו גלים.
זה אסור סכנה. אפילו אם אתם מתכוונים רק לעמוד בתוך המים. אם כבר אז היכנסו, לעמוד או לשחות באזור עם הגלים, ליד הזרם החוזר ובניגוד לאינסטינקט שלכם.
בהנחה שאין דגל שחור או אדום ואם אתם רוצים לשחות, אז קחו שנייה, התבוננו במים וזהו את זרמי פריצה שאליהם לא תרצו להיכנס. אם כבר, אז שחו באזורי המים שיש בהם גלים. הם לא יסחפו אתכם אל הים, אלא דווקא אל החוף.
#איך להינצל, אם נקלעתם לסחיפה?
במקרה בו אתם נסחפים אל עומק הים, הריק מהחוף, התחילו בלהירגע ולא להיכנס ללחץ. אל תנסו לשחות אל החוף ונגד הזרם החזק. זה רק יתיש אתכם ויסכן אתכם בטביעה. זכרו שהזרם הזה לא מושך אתכם אל מתחת למים, אלא מרחיק מהחוף.
ולכן, במקום להתנגד ולשחות אל החוף, שחו במקביל לחוף, אל האזור בו יש גלים, עד שתצאו אל מחוץ לזרם. היתרון באזור שיש בו גלים נשברים, שתמצאו את עצמכם נעים לכיוון החוף, עם המים ולא כנגדם.
אם אתם עייפים מדי לשחות הצידה, אל מחוץ לזרם החוזר, הסתובבו לשכיבה על הגב ותצופו על המים. זכרו שמרבית מקרי הטביעה הם תוצאה של עייפות, בליעת מים, שרירים תפוסים ולחץ של מי שנאבק בזרמים החזקים הללו.
#איך נוצר זרם הסחיפה?
זרם הסחף הוא לרוב זרם צר, שעובר בערוץ העובר במעין תעלה תת-ימית, תעלה שנוצרת בין תילי חול, שנוצרו וקיימים מתחת לפני המים.
הזרם נוצר מרוח שיוצרת גלים חזקים. הגלים הללו דוחפים את המים לעבר החוף. הגלים המתקרבים הודפים את המים שנדחפו אל החוף והמים הללו זורמים לאורך החוף, עד שהם מגיעים לאזור השקט, אזור בו אין גלים.
זהו אזור הזרם החוזר. באזור זה אין גלים ולכן המים בו יכולים לזרום בחזרה אל הים. את זה הם עושים בכוח רב ומכאן הסכנה שבהם.
#ובקשה מהמציל...
מצילים וגולשים מנוסים יודעים לזהות בקלות את הזרמים הללו. גם להם הם נראים כיותר בטוחים ושקטים, אבל לא. להם ברור שזרמי הפריצה החוזרים הם המסוכנים יותר.
לכן כדאי שהמצילים יזהו ויסמנו בדגלים, בתחילת המשמרת שלהם, את זרמי הסחף הללו. הכל כדי להרחיק מהם מתרחצים.
הנה הזרם המסוכן הסוחף למעמקים (עברית):
https://youtu.be/ERbWL7H53ZQ
הסבר באנגלית:
https://youtu.be/M9OMIKsTuqY
הבור שמושך אליו במראהו השקט (עברית):
https://youtu.be/QACherGdhLU
המלצות ותיאור מדויק של ההיחלצות הנכונה מטביעה בזרם (עברית):
https://youtu.be/o0XRtQCt07Q
עיריית אשדוד מסבירה את זה יפה (עברית):
https://youtu.be/9wLTHp0d2Qs
וכתבה על התוצאות העגומות של הזרם החוזר והקטלני (עברית):
https://youtu.be/uEcEBMn0pyw
בטיחות
מערכות למניעת תאונות דרכים יוכלו בעתיד לאפשר נהיגה בטוחה וחסכון אדיר בחיי אדם, נזקי רכוש של תאונות ובעיקר - למנוע את הכאב המתלווה לאובדן, הנכות או השיקום שעל הפצועים בתאונות דרכים לעבור. המערכות הללו הן הכרחיות לפיתוח המכונית ללא נהג, קונספט שחברות רכב שונות ובראשן חברת גוגל עובדות עליו כיום.
חברת מובילאיי היא כיום החברה המובילה במערכות בטיחות שכאלה. MobilEye מפתחת מערכות למניעה של תאונות דרכים, שכבר עתה מסוגלות לזהות סכנות אפשריות בכביש, כלי רכב שמאטים את מהירותם, ירידה של הולך רגל לכביש ועוד.
הנה סרטון שמציג תסריטי תאונות וכיצד מערכות חכמות יודעות למנוע אותם:
http://youtu.be/RzWug3eTm60
פתרון דומה של חברת מרצדס למניעת תאונות:
http://youtu.be/jYPULGbELF8
כתבת חדשות בעברית שמספרת על המערכת למניעת תאונה:
http://youtu.be/859FbB3gT3o
וסרט פרסום שמציג את המערכת וחשיבותה בקול נמוך ועמוק של איש מכירות:
http://youtu.be/HXpiyLUEOOY
אחרי כל תאונת מטוס, למשל, מתבצע חיפוש רציני אחרי אחד המתקנים החשובים במניעת תאונות עתידיות. המתקן הזה הוא הקופסה השחורה, זו שבאנגלית קוראים לה Flight Recorder, בעברית "מקליט טיסה".
המתקן, שבניגוד לשמו בימינו הוא איננו בצבע שחור, מאפשר לחקור מה קרה במהלך כל שנייה לאורך השעות שלפני תאונה, עד השניות האחרונות שלפני התרסקות מטוס, טביעת צוללת וכדומה.
היא מאפשרת לחוקרי התאונות לקבל מידע רב כגון: (בדרך כלל הקלטה של עד חצי שעה ממועד התאונה) על ידי מכשיר ה-CVR, וכן נתוני הטיסה ממכשיר ה-FDR (רשם נתוני הטיסה).
מהשגיאות שעשו הטייסים, נתוני הטיסה ממכשיר ה-FDR שמתעד את נתוני הטיסות, מדוע ומה קרה כשניתק הקשר עם מגדל הפיקוח, מה היו השיחות בתא הטייס, אילו כשלים היו בחלקי המטוס וכדומה - כדי לדעת את הבעיות או הטעויות שגרמו לאסון, מטרתה העיקרית של הקופסה השחורה היא לתעד ולשמר את כל הפרטים והנתונים הללו.
ניתן למצוא אותה כיום במגוון כלי תחבורה להסעת המונים, כמו מטוסים, מסוקים, צוללות, רכבות, אוטובוסים והיום גם מעבורות חלל ומכוניות ניסוי ולצרכים צבאיים אפילו מל"טים (מטוסים ללא טייס).
כיום, כדי להגדיל ככל הניתן את הסיכויים שלה לשרוד, ממוקמת הקופסה השחורה בזנב המטוס. היא גם עמידה המיוחד בפני חדירה של מים, מכה מאוד חזקה או חשיפה לחום רב.
הקופסה השחורה מקליטה את הטיסה, או הנסיעה של כלי תחבורה. היא מתעדת פרטים ונתונים דוגמת תנאי הנסיעה, תפקוד המערכות, מהירות, תקשורת לאחרים, שיחות בתא הטייס ועוד.
קופסה שחורה מכילה מגוון רכיבים רבים המתחברים ליחידה שלמה. במטוסים, למשל, צבעה כתום. זאת כדי שיהיה קל יותר למצוא אותה, גם בין שרידי מטוס שרופים וכהים.
כדי שלא תהיה תלויה במטוס או כלי התחבורה שאותו היא מתעדת, את המתח החשמלי מקבלת הקופסה השחורה ממקור כוח חיצוני.
ואגב, בתרבות הפך המונח "קופסה שחורה" לנפוץ בתחום התעופה והוא מכוון לכל ציוד אלקטרוני שאנשי צוות המטוס לא אמורים לגעת בו.
כך פועלת הקופסה השחורה:
https://youtu.be/XKAtWAkl4qM
תפקיד הקופסה השחורה בחקר התרסקויות מטוסים (עברית):
https://youtu.be/xFYUveGqVlo
עוד סרטון הסבר:
https://youtu.be/TCry8d7WY48
דוגמה מהחיים והמוות של חקר התרסקות בעזרתה:
https://youtu.be/VGzpv96AQKg
ומה יש בקופסה השחורה והאם היא בכלל שחורה:
https://youtu.be/pYBlDwIUp9M
מה מטרת החריצים שבצמיגי הרכב?
החריצים שעל הצמיג נועדו כדי לאפשר למים לעבור מתחת לצמיג ולהגדיל את אחיזתו הטובה בכביש. אם לא היו חריצים בצמיג, הוא היה חלק מאד וקשה היה לשלוט בו.
גם צמיג שחוק מאד הופך להיות חלק יותר והחריצים שלו נשחקים ונעלמים. לכן מחליפים למכוניות ואופנועים צמיגים שהתבלו.
אבל מה רע בצמיג חלק? - צמיגים חלקים הם מסוכנים מאד, מפני שהרכב מחליק בהם על הכביש ובמיוחד על כביש רטוב. במצב כזה של החלקה, עלול הנהג לאבד שליטה והרכב יכול בקלות להתהפך או להתנגש ברכב אחר.
כך פועלים החריצים בצמיג:
https://youtu.be/Lualcj06m68
מבנה הצמיג:
https://youtu.be/CX7_6mL7ksA
וצמיגים מיוחדים לכביש רטוב:
https://youtu.be/G5Vi5uDsLVE
החריצים שעל הצמיג נועדו כדי לאפשר למים לעבור מתחת לצמיג ולהגדיל את אחיזתו הטובה בכביש. אם לא היו חריצים בצמיג, הוא היה חלק מאד וקשה היה לשלוט בו.
גם צמיג שחוק מאד הופך להיות חלק יותר והחריצים שלו נשחקים ונעלמים. לכן מחליפים למכוניות ואופנועים צמיגים שהתבלו.
אבל מה רע בצמיג חלק? - צמיגים חלקים הם מסוכנים מאד, מפני שהרכב מחליק בהם על הכביש ובמיוחד על כביש רטוב. במצב כזה של החלקה, עלול הנהג לאבד שליטה והרכב יכול בקלות להתהפך או להתנגש ברכב אחר.
כך פועלים החריצים בצמיג:
https://youtu.be/Lualcj06m68
מבנה הצמיג:
https://youtu.be/CX7_6mL7ksA
וצמיגים מיוחדים לכביש רטוב:
https://youtu.be/G5Vi5uDsLVE
עם המצאת מטוסי הסילון החליטו המהנדסים שטייס שמטוסו נפגע לא חייב להתרסק עימו. המצאת כיסא המפלט (מושב המפלט) איפשרה לטייסים להיזרק עם כסא הטייס שלהם מהמטוס ולצנוח בביטחה אל הקרקע.
לכיסא המפלט יש מנגנון אוטומטי שמשחרר את הכיסא, כשהטייס צונח באוויר. אחרי זמן מה גם נפתח המצנח האוטומטי והטייס ממשיך לצנוח למטה בביטחון מוחלט. בשל העובדה שהם חשופים להתקפות והסיכוי לפגיעה בהם גבוה יותר, מטוסי קרב מצוידים כיום כמעט תמיד בכיסאות מפלט.
כך פועל כיסא המפלט או מושב המפלט:
http://youtu.be/_E5QSvxbnmw
והנה דרך הפעולה של כיסא מפלט מודרני:
http://youtu.be/e-RcMEDLu7Y
צ'אטים באינטרנט, שניתן לדבר בהם עם אחרים, כולל זרים שאיננו מכירים כלל, יכולים להיות מקום די מסוכן. אנשים בעלי כוונות רעות, נוכלים ומתחזים, משתמשים לא פעם ברשת האינטרנט כדי למצוא קורבנות למעשי נוכלות ופשע.
האנונימיות של הרשת מאפשרת להם להתחזות לאנשים תמימים ואף לילדים ולהטעות אחרים. הדבר יכול להפיל בפח גם את מי שחושב שהוא יודע להבחין בין אדם טוב לאדם שכוונתו רעה. ברשת בלתי אפשרי להבחין בכך לגמרי.
לכן כדאי לנהוג בזהירות בצ'אט ולסגל התנהגות זהירה במיוחד.
#כמה כללי זהירות ראשוניים:
לא מוסרים פרטים אישיים לאחרים.
לא שולחים לזרים תמונות או סרטונים, בשום מקרה!
בפייסבוק וברשתות חברתיות קבעו את הגדרות הפרטיות רק לחברים שלכם.
לעולם אל תקבעו לפגוש זרים שהיכרתם ברשת. אם ניסו לקבוע אתכם פגישה - ספרו על כך להורים.
אם קיבלתם תמונות או סרטונים שאינם רגילים מאנשים - הראו אותם להורים.
הנה הכללים להתנהגות נכונה בצ'אט:
http://youtu.be/z452tz27eng
הנה הדרכה לזהירות בפייסבוק:
http://youtu.be/3KTHCzXwi1U
הנה דוגמה לצ'אט כמו שהוא היה נראה בעולם האמיתי:
http://youtu.be/LY26nB5ngAc
מה לעשות אם מציקים לי ברשת או שיש עלי חרם?
הבריונות ברשת היא אחד הדברים האיומים שהביא איתו דור הרשתות החברתיות. עלבונות, השפלות, איומים או חרמות - הבריונות כאן היא המשך של הבריונות בחיים ובבית הספר, אבל היא מתבצעת לעיניהם של רבים מאי-פעם.
הבריונות הזו פוגעת ומשפילה וגורמת לילדים לסבול מאד. היו כבר מקרים איומים של ילדים שאיבדו את כל בטחונם בחיים. ילדים אחרים חווים חרם, שאם פעם היה רק במפגש החברתי בבית הספר או בשכונה, היום הוא גם ברשת, ללא הפסקה ובכל שעה ביום.
ולילדים נפגעי רשת - אל תסכימו לראות ולאפשר לבריונות כזו להתקיים לנגד עיניכם! אל תעמדו מנגד! - אם אתם נחשפים להצקות שפוגעות במישהו ברשת, פנו לכל מקום אפשרי כדי למנוע זאת - להנהלת האתר שבו מציקים לילד, אם אינכם מכירים אותו, או להורים, מורים, או ליועצת בית הספר - במקרה שמדובר במישהו שאתם מכירים (חבר לכיתה או מישהו מהחבר'ה).
הנה מה שצריך לעשות כשנחשפים למישהו שסובל מהצקות ברשת:
http://youtu.be/-5PZ_Bh-M6o
הנה חרם ואף אחד לא איתך (עברית):
https://youtu.be/KAsasXXfL-w
כך נראה חרם משפיל בווטסאפ (עברית):
https://youtu.be/xSRKrpyVLCo
קליפ שמדבר על הרוע והאלימות:
https://youtu.be/oC-GflRB0y4
וסרט ארוך על בריונות ברשת (מתורגם):
http://youtu.be/Fjqiaa-SDHA?long=yes
הבריונות ברשת היא אחד הדברים האיומים שהביא איתו דור הרשתות החברתיות. עלבונות, השפלות, איומים או חרמות - הבריונות כאן היא המשך של הבריונות בחיים ובבית הספר, אבל היא מתבצעת לעיניהם של רבים מאי-פעם.
הבריונות הזו פוגעת ומשפילה וגורמת לילדים לסבול מאד. היו כבר מקרים איומים של ילדים שאיבדו את כל בטחונם בחיים. ילדים אחרים חווים חרם, שאם פעם היה רק במפגש החברתי בבית הספר או בשכונה, היום הוא גם ברשת, ללא הפסקה ובכל שעה ביום.
ולילדים נפגעי רשת - אל תסכימו לראות ולאפשר לבריונות כזו להתקיים לנגד עיניכם! אל תעמדו מנגד! - אם אתם נחשפים להצקות שפוגעות במישהו ברשת, פנו לכל מקום אפשרי כדי למנוע זאת - להנהלת האתר שבו מציקים לילד, אם אינכם מכירים אותו, או להורים, מורים, או ליועצת בית הספר - במקרה שמדובר במישהו שאתם מכירים (חבר לכיתה או מישהו מהחבר'ה).
הנה מה שצריך לעשות כשנחשפים למישהו שסובל מהצקות ברשת:
http://youtu.be/-5PZ_Bh-M6o
הנה חרם ואף אחד לא איתך (עברית):
https://youtu.be/KAsasXXfL-w
כך נראה חרם משפיל בווטסאפ (עברית):
https://youtu.be/xSRKrpyVLCo
קליפ שמדבר על הרוע והאלימות:
https://youtu.be/oC-GflRB0y4
וסרט ארוך על בריונות ברשת (מתורגם):
http://youtu.be/Fjqiaa-SDHA?long=yes
איך אשליה אופטית מסייעת לזהירות בדרכים?
האם ראיתם פעם מעברי חצייה הצבועים בדרך היוצרת אשליה אופטית של עצמים תלת-ממדיים שכמו מרחפים מעל הכביש?
האשליה נועדה לגרום לנהגים להאט את מהירות נסיעתם כשהם מתקרבים למעבר החצייה, מחשש שייתקעו בו, ובכך להגביר את בטיחות הולכי הרגל. כל העולם צפה בתמונות של מעברי החצייה התלת-ממדיים הללו. הם מהווים דוגמה מרתקת לחשיבה יצירתית בתחום הבטיחות בדרכים.
הרעיון התפתח באיסלנד בספטמבר 2017 כשעיריית איסאפיורדור (Ísafjörður), עיירת דייגים קטנה בת כ-2,600 תושבים בצפון-מערב איסלנד, החליטה לנסות פתרון חדשני לבעיית המהירות המופרזת של הנהגים בה.
הבמפרים הרגילים, הסביר ראלף טרילה (Ralf Trylla), מנהל התכנון והפיתוח של העיירה איסאפיורדור, נמצאו כפחות מוצלחים, כך קבע מחקר שנערך בשנת 2016 על ידי המכון הלאומי לבריאות בבריטניה. המחקר גילה שבנוסף לתרומתם בזיהום האוויר, הבאמפרים פוגעים ברכב וגורמים לעלייה בכאבי גב אצל נהגים.
איסאפיורדור, שווה לדעת, הוא לא המקום הראשון בעולם שבו מציירים מעברי חצייה תלת-ממדיים. טרילה, שנתקל ברעיון היצירתי בהודו, הציע לאמץ אותו ולהתאימו לצרכי העיר הצפונית. הוא הלך על זה והתוצאה נראתה נהדר.
צביעת מעברי החצייה כשהם נראים כעצמים מוגבהים ובולטים מהכביש נראה פשוט אך בה בעת הוא מתוחכם. הצבע הלבן המסורתי של הפסים מצויר באופן מדויק כך שייצור אשליה של קוביות תלת-ממדיות המרחפות מעל פני הכביש או בולטות מעליו.
בעוד שהולכי רגל רואים אותו כמעבר חצייה רגיל מזווית הראייה שלהם, האפקט האופטי מורגש בעיקר כשמתקרבים ברכב למעבר החצייה.
הניסוי הראשון באיסאפיורדור זכה לתהודה עולמית. תמונות מעבר החצייה הייחודי הפכו לוויראליות ברשתות החברתיות והרעיון משך תשומת לב מערים רבות ברחבי העולם שהתמודדו גם הן עם בעיות דומות של בטיחות בדרכים.
מה שהחל כניסוי מקומי קטן בעיירת דייגים מרוחקת הפך במהרה לתופעה גלובלית. השימוש באשליה אופטית מעולם לא נראה כל כך טוב ולצרכים כה משמעותיים כמו חיי אדם.
האפקטיביות של מעברי החצייה התלת-ממדיים נובעת מכך שהם מפתיעים את הנהגים ומושכים את תשומת ליבם. כאשר נהג רואה לפתע "קוביות צפות" על הכביש, התגובה האינסטינקטיבית היא להאט. באיסאפיירד'ור, אגב, עשו ניסוי גם בצבעים רפלקטיביים, כך שנהגים יראו את התלת ממד גם בלילה.
אז נכון שמחקרים מראים כי האפקט דועך מהר יחסית, במיוחד עבור נהגים מקומיים המתרגלים לאשליה האופטית, אך עדיין נשמרת השפעה חיובית על נהגים חדשים באזור ועל תיירים הנוהגים בו לראשונה.
מאז ההתקנה הראשונית, הרעיון התפשט לערים שונות ברחבי העולם, מהודו ועד סין ובריטניה, הרחק מאיסלנד עצמה. הרשויות במקומות שונים דיווחו על ירידה במהירות הנסיעה באזורים שבהם הותקנו מעברי החצייה החדשניים, מה שהוביל לשיפור בבטיחות הולכי הרגל.
המחלוקת הגדולה, ותמיד תהיה כזו, סביב מעברי החצייה התלת-ממדיים נוגעת לשאלה האם האשליה האופטית עלולה לגרום לבלבול מסוכן אצל נהגים. המבקרים טוענים שהיא עלולה להוביל לבלימות פתע מיותרות או לתגובות לא צפויות.
תומכי הרעיון מנגד מדגישים את העובדה שהאטה בקרבת מעברי חצייה היא בדיוק התוצאה הרצויה. הסיכון הכרוך בבלימות פתע קטן לדעתם מהסיכון הטמון במהירות נסיעה גבוהה באזורים עירוניים.
דוגמה זו ממחישה היטב כיצד פתרונות פשוטים ויצירתיים יכולים לעיתים להשיג תוצאות טובות יותר מאשר אמצעי אכיפה מסורתיים ויקרים. מעברי החצייה התלת-ממדיים מדגימים את הכוח של עיצוב חכם המשתמש בהבנת הפסיכולוגיה האנושית כדי להשפיע על התנהגות.
אגב, סיכון שלא יפתיע איש ממי שמכירים את עידן האינסטגרם והטיק טוק הוא בהזדמנויות הצילום של הולכי הרגל שירצו להצטלם על מעבר החציה כשהם "מרחפים באוויר"...
ועדיין, מעברי החצייה התלת-ממדיים של איסלנד הם דוגמה נהדרת לשימוש נפלא ויצירתי באשליה האופטית לצרכי הזהירות בדרכים. יפה לא פחות היא העובדה שרעיון הציור שמכריח את הנהגים להיזהר, לא רק יושם היטב אלא גם פורסם לעולם כולו ומאפשר לבחון אותו בהיקפים גדולים ומגוונים מבחינה תרבותית.
בעולם שבו תאונות דרכים מהוות איום משמעותי על חיי אדם, פתרונות חדשניים כאלה הם דוגמה מעוררת השראה לחשיבה יצירתית על בטיחות בדרכים ושימוש נבון בפסיכולוגיה אנושית.
הנה מעבר החצייה המשתמש באשליה אופטית להאטת הנהגים:
https://youtu.be/x_8cQzBKdUQ
מצגת וידאו של מעברי החצייה המטעים של איסלנד:
https://youtu.be/X2GCC9LSjYo
מראה מעברי החצייה הבולטים:
https://youtu.be/R1SQcXhqefs
כתבה על מעברי חצייה כאלו בקנזס ארה"ב:
https://youtu.be/8XewhV4TDAQ
גם בפורטו שבפורטוגל עשו את זה:
https://youtu.be/0NK7GNupewA
והסבר מקיף על מעברי החצייה התלת ממדיים:
https://youtu.be/aVHXTie9xDE?long=yes
האם ראיתם פעם מעברי חצייה הצבועים בדרך היוצרת אשליה אופטית של עצמים תלת-ממדיים שכמו מרחפים מעל הכביש?
האשליה נועדה לגרום לנהגים להאט את מהירות נסיעתם כשהם מתקרבים למעבר החצייה, מחשש שייתקעו בו, ובכך להגביר את בטיחות הולכי הרגל. כל העולם צפה בתמונות של מעברי החצייה התלת-ממדיים הללו. הם מהווים דוגמה מרתקת לחשיבה יצירתית בתחום הבטיחות בדרכים.
הרעיון התפתח באיסלנד בספטמבר 2017 כשעיריית איסאפיורדור (Ísafjörður), עיירת דייגים קטנה בת כ-2,600 תושבים בצפון-מערב איסלנד, החליטה לנסות פתרון חדשני לבעיית המהירות המופרזת של הנהגים בה.
הבמפרים הרגילים, הסביר ראלף טרילה (Ralf Trylla), מנהל התכנון והפיתוח של העיירה איסאפיורדור, נמצאו כפחות מוצלחים, כך קבע מחקר שנערך בשנת 2016 על ידי המכון הלאומי לבריאות בבריטניה. המחקר גילה שבנוסף לתרומתם בזיהום האוויר, הבאמפרים פוגעים ברכב וגורמים לעלייה בכאבי גב אצל נהגים.
איסאפיורדור, שווה לדעת, הוא לא המקום הראשון בעולם שבו מציירים מעברי חצייה תלת-ממדיים. טרילה, שנתקל ברעיון היצירתי בהודו, הציע לאמץ אותו ולהתאימו לצרכי העיר הצפונית. הוא הלך על זה והתוצאה נראתה נהדר.
צביעת מעברי החצייה כשהם נראים כעצמים מוגבהים ובולטים מהכביש נראה פשוט אך בה בעת הוא מתוחכם. הצבע הלבן המסורתי של הפסים מצויר באופן מדויק כך שייצור אשליה של קוביות תלת-ממדיות המרחפות מעל פני הכביש או בולטות מעליו.
בעוד שהולכי רגל רואים אותו כמעבר חצייה רגיל מזווית הראייה שלהם, האפקט האופטי מורגש בעיקר כשמתקרבים ברכב למעבר החצייה.
הניסוי הראשון באיסאפיורדור זכה לתהודה עולמית. תמונות מעבר החצייה הייחודי הפכו לוויראליות ברשתות החברתיות והרעיון משך תשומת לב מערים רבות ברחבי העולם שהתמודדו גם הן עם בעיות דומות של בטיחות בדרכים.
מה שהחל כניסוי מקומי קטן בעיירת דייגים מרוחקת הפך במהרה לתופעה גלובלית. השימוש באשליה אופטית מעולם לא נראה כל כך טוב ולצרכים כה משמעותיים כמו חיי אדם.
האפקטיביות של מעברי החצייה התלת-ממדיים נובעת מכך שהם מפתיעים את הנהגים ומושכים את תשומת ליבם. כאשר נהג רואה לפתע "קוביות צפות" על הכביש, התגובה האינסטינקטיבית היא להאט. באיסאפיירד'ור, אגב, עשו ניסוי גם בצבעים רפלקטיביים, כך שנהגים יראו את התלת ממד גם בלילה.
אז נכון שמחקרים מראים כי האפקט דועך מהר יחסית, במיוחד עבור נהגים מקומיים המתרגלים לאשליה האופטית, אך עדיין נשמרת השפעה חיובית על נהגים חדשים באזור ועל תיירים הנוהגים בו לראשונה.
מאז ההתקנה הראשונית, הרעיון התפשט לערים שונות ברחבי העולם, מהודו ועד סין ובריטניה, הרחק מאיסלנד עצמה. הרשויות במקומות שונים דיווחו על ירידה במהירות הנסיעה באזורים שבהם הותקנו מעברי החצייה החדשניים, מה שהוביל לשיפור בבטיחות הולכי הרגל.
המחלוקת הגדולה, ותמיד תהיה כזו, סביב מעברי החצייה התלת-ממדיים נוגעת לשאלה האם האשליה האופטית עלולה לגרום לבלבול מסוכן אצל נהגים. המבקרים טוענים שהיא עלולה להוביל לבלימות פתע מיותרות או לתגובות לא צפויות.
תומכי הרעיון מנגד מדגישים את העובדה שהאטה בקרבת מעברי חצייה היא בדיוק התוצאה הרצויה. הסיכון הכרוך בבלימות פתע קטן לדעתם מהסיכון הטמון במהירות נסיעה גבוהה באזורים עירוניים.
דוגמה זו ממחישה היטב כיצד פתרונות פשוטים ויצירתיים יכולים לעיתים להשיג תוצאות טובות יותר מאשר אמצעי אכיפה מסורתיים ויקרים. מעברי החצייה התלת-ממדיים מדגימים את הכוח של עיצוב חכם המשתמש בהבנת הפסיכולוגיה האנושית כדי להשפיע על התנהגות.
אגב, סיכון שלא יפתיע איש ממי שמכירים את עידן האינסטגרם והטיק טוק הוא בהזדמנויות הצילום של הולכי הרגל שירצו להצטלם על מעבר החציה כשהם "מרחפים באוויר"...
ועדיין, מעברי החצייה התלת-ממדיים של איסלנד הם דוגמה נהדרת לשימוש נפלא ויצירתי באשליה האופטית לצרכי הזהירות בדרכים. יפה לא פחות היא העובדה שרעיון הציור שמכריח את הנהגים להיזהר, לא רק יושם היטב אלא גם פורסם לעולם כולו ומאפשר לבחון אותו בהיקפים גדולים ומגוונים מבחינה תרבותית.
בעולם שבו תאונות דרכים מהוות איום משמעותי על חיי אדם, פתרונות חדשניים כאלה הם דוגמה מעוררת השראה לחשיבה יצירתית על בטיחות בדרכים ושימוש נבון בפסיכולוגיה אנושית.
הנה מעבר החצייה המשתמש באשליה אופטית להאטת הנהגים:
https://youtu.be/x_8cQzBKdUQ
מצגת וידאו של מעברי החצייה המטעים של איסלנד:
https://youtu.be/X2GCC9LSjYo
מראה מעברי החצייה הבולטים:
https://youtu.be/R1SQcXhqefs
כתבה על מעברי חצייה כאלו בקנזס ארה"ב:
https://youtu.be/8XewhV4TDAQ
גם בפורטו שבפורטוגל עשו את זה:
https://youtu.be/0NK7GNupewA
והסבר מקיף על מעברי החצייה התלת ממדיים:
https://youtu.be/aVHXTie9xDE?long=yes
מהי גלישה בטוחה באינטרנט?
על אילו כללים כדאי להקפיד לגלישה בטוחה ברשת?
איך להיזהר ברשת?
המשרד לביטחון פנים ממליץ על כמה כללים להתנהגות זהירה בגלישה באינטרנט:
1. תהיו רגישים למסרים שאתם מקבלים ומוסרים ברשתות החברתיות
2. דיווח הוא הגשת עזרה ולא הלשנה
3. הרכוש הציבורי נועד גם בשבילכם- שמרו עליו
4. שיתוף חברים טובים יכול להציל חיים
5. הגוף שלך – שייך רק לך
6. מידע אישי לא מוסרים ברשת
7. אלכוהול שותה לך את החיים
8. חרם על מישהו היום יכול להיות חרם עליך מחר
9. בעת צרה פנו למבוגר אחראי או גורם מקצועי
10. בהימורים בסוף מפסידים
הנה סרטון על חשיבות הגלישה הבטוחה ברשת (עברית):
http://youtu.be/kDGPVF5M8oo
איך להיזהר ברשת?
המשרד לביטחון פנים ממליץ על כמה כללים להתנהגות זהירה בגלישה באינטרנט:
1. תהיו רגישים למסרים שאתם מקבלים ומוסרים ברשתות החברתיות
2. דיווח הוא הגשת עזרה ולא הלשנה
3. הרכוש הציבורי נועד גם בשבילכם- שמרו עליו
4. שיתוף חברים טובים יכול להציל חיים
5. הגוף שלך – שייך רק לך
6. מידע אישי לא מוסרים ברשת
7. אלכוהול שותה לך את החיים
8. חרם על מישהו היום יכול להיות חרם עליך מחר
9. בעת צרה פנו למבוגר אחראי או גורם מקצועי
10. בהימורים בסוף מפסידים
הנה סרטון על חשיבות הגלישה הבטוחה ברשת (עברית):
http://youtu.be/kDGPVF5M8oo
מה לעשות אם יש רעידת אדמה?
במקרה של רעידת אדמה כדאי לנהוג כך:
לצאת לשטח פתוח!
אם אי אפשר אז בממ"ד או מתחת למשקופי הדלתות, או בחדר המדרגות בבית משותף.
אם אתם במיטה ורעידת האדמה בשיאה, כסו מהר את הראש בכרית.
התרחק מקירות חיצוניים ומכונניות גדולות.
הנה סרטון הסבר קצר לאיך לנהוג ברעידת אדמה (עברית):
https://youtu.be/cmG7ZgSAQDU
כך זה מרגיש כשהאדמה רועדת:
https://youtu.be/_r_nFT2m-Vg
וסרטון הדרכה מפורט על התנהגות ברעידת אדמה במצבים שונים (עברית):
https://youtu.be/kpbQcb8Y66s?t=15s
במקרה של רעידת אדמה כדאי לנהוג כך:
לצאת לשטח פתוח!
אם אי אפשר אז בממ"ד או מתחת למשקופי הדלתות, או בחדר המדרגות בבית משותף.
אם אתם במיטה ורעידת האדמה בשיאה, כסו מהר את הראש בכרית.
התרחק מקירות חיצוניים ומכונניות גדולות.
הנה סרטון הסבר קצר לאיך לנהוג ברעידת אדמה (עברית):
https://youtu.be/cmG7ZgSAQDU
כך זה מרגיש כשהאדמה רועדת:
https://youtu.be/_r_nFT2m-Vg
וסרטון הדרכה מפורט על התנהגות ברעידת אדמה במצבים שונים (עברית):
https://youtu.be/kpbQcb8Y66s?t=15s
מי המציא את הקופסה השחורה למטוסים?
את הקופסה השחורה המציא חוקר תאונות הטיס האוסטרלי דיוויד וורן בשנת 1953. וורן הוטרד מהעובדה שכשחוקרים תאונות מטוס יודעים מעט מדי על הסיבות לתאונה והנסיבות שבה היא נגרמה. היה לו גם עניין אישי בנושא, כי אביו נהרג בתאונת מטוס, כשהיה ילד, בשנת 1934 ומכיוון שלא היו לה עדים ולא נותרו בה ניצולים, למשפחה לא ניתן כל הסבר על נסיבותיה.
וורן, שהמתנה האחרונה שהעניק לו אביו הייתה מקלט רדיו, התמחה בבית הספר בבנייה של מקלטי רדיו ובאלקטרוניקה בכלל. אז טייפ, או רשמקול שישמור את השיחות בין הטייסים למגדל הפיקוח וביניהם בתא הטייס. כך, הוא חשב, ניתן יהיה לדעת יותר על נסיבות התאונות האיומות והלא ברורות הללו.
אבל כשוורן פנה לרשויות הטיס עם הרעיון, הוא נדחה מכל וכל.
ועדיין, רעיון הקופסה השחורה, שאז כמובן עוד לא נקרא כך, לא הונח על ידו הצידה. להיפך, בשנת 1956 יצא אב-הטיפוס הראשון של הקופסה השחורה, שהקליט אז 4 שעות של שמע. הוא היה קצת מדהים, אבל עדיין לא הרשים את הפקידים...
רצה המקרה ובכיר בריטי בעולם הטיס, שהגיע ב-1958 לביקור באוסטרליה, שמע על וורן וביקש לראות את אב הטיפוס שלא מומש. הוא, בניגוד לרשויות האוסטרליות, הבין מיד את חשיבותו של המכשיר, גם בחקר ובמניעה של תאונות טיס עתידיות וכן, גם את הפוטנציאל המסחרי של מקליט כזה. הוא פנה לוורן והציע לו לממן את הפיתוח ולהיות לשותפו.
מכאן הפך פיתוח ההמצאה למהיר ובמהלכו הוענק לה גם השם "קופסה שחורה". נעשתה שם עבודה מדהימה ביצירת מכשיר שלא ייהרס בחבטה קשה של התרסקות, באש ובמים. עם השנים נוספה לקופסה גם יכולת לשמור את נתוני מערכות המטוס, כדי ללמוד על כשלים טכניים שבגללם מטוסים מתרסקים ולתקנם.
המצאתו של ווקר הפכה בימינו לפריט חיוני, שלא לומר פריט חובה, בכל מטוס. תרומתה לבטיחות הטיסה ולעובדה שמסוכן היום הרבה פחות לטוס, מאשר לעלות על מכונית, היא תרומה שלא תאומן.
כך הפך היתום מאב, שאביו נהרג בתאונת טיסה, למי שהציל ברבות השנים המוני נוסעים אחרים, בזכות כישרון, התמדה, השראה ומיקוד בעשיית טוב. ומה אתם עשיתם למען העולם לאחרונה?
בשנות ה-60 אוסטרליה הייתה הראשונה שחייבה כל מטוס נוסעים להתקין ולשאת קופסה שחורה. זאת אחרי שמטוס נוסעים הולנדי F27 של חברת טראנס אייר אוסטרליה התרסק באחת מהמדינות שלה.
הנה סיפור המצאת הקופסה השחורה (עברית):
https://youtu.be/a5y-RMMUYdY
על המצאת הקופסה השחורה באנגלית:
https://youtu.be/xyfhbWT2gzU
וכך חוקרים התרסקויות של מטוסים (עברית):
https://youtu.be/xFYUveGqVlo
את הקופסה השחורה המציא חוקר תאונות הטיס האוסטרלי דיוויד וורן בשנת 1953. וורן הוטרד מהעובדה שכשחוקרים תאונות מטוס יודעים מעט מדי על הסיבות לתאונה והנסיבות שבה היא נגרמה. היה לו גם עניין אישי בנושא, כי אביו נהרג בתאונת מטוס, כשהיה ילד, בשנת 1934 ומכיוון שלא היו לה עדים ולא נותרו בה ניצולים, למשפחה לא ניתן כל הסבר על נסיבותיה.
וורן, שהמתנה האחרונה שהעניק לו אביו הייתה מקלט רדיו, התמחה בבית הספר בבנייה של מקלטי רדיו ובאלקטרוניקה בכלל. אז טייפ, או רשמקול שישמור את השיחות בין הטייסים למגדל הפיקוח וביניהם בתא הטייס. כך, הוא חשב, ניתן יהיה לדעת יותר על נסיבות התאונות האיומות והלא ברורות הללו.
אבל כשוורן פנה לרשויות הטיס עם הרעיון, הוא נדחה מכל וכל.
ועדיין, רעיון הקופסה השחורה, שאז כמובן עוד לא נקרא כך, לא הונח על ידו הצידה. להיפך, בשנת 1956 יצא אב-הטיפוס הראשון של הקופסה השחורה, שהקליט אז 4 שעות של שמע. הוא היה קצת מדהים, אבל עדיין לא הרשים את הפקידים...
רצה המקרה ובכיר בריטי בעולם הטיס, שהגיע ב-1958 לביקור באוסטרליה, שמע על וורן וביקש לראות את אב הטיפוס שלא מומש. הוא, בניגוד לרשויות האוסטרליות, הבין מיד את חשיבותו של המכשיר, גם בחקר ובמניעה של תאונות טיס עתידיות וכן, גם את הפוטנציאל המסחרי של מקליט כזה. הוא פנה לוורן והציע לו לממן את הפיתוח ולהיות לשותפו.
מכאן הפך פיתוח ההמצאה למהיר ובמהלכו הוענק לה גם השם "קופסה שחורה". נעשתה שם עבודה מדהימה ביצירת מכשיר שלא ייהרס בחבטה קשה של התרסקות, באש ובמים. עם השנים נוספה לקופסה גם יכולת לשמור את נתוני מערכות המטוס, כדי ללמוד על כשלים טכניים שבגללם מטוסים מתרסקים ולתקנם.
המצאתו של ווקר הפכה בימינו לפריט חיוני, שלא לומר פריט חובה, בכל מטוס. תרומתה לבטיחות הטיסה ולעובדה שמסוכן היום הרבה פחות לטוס, מאשר לעלות על מכונית, היא תרומה שלא תאומן.
כך הפך היתום מאב, שאביו נהרג בתאונת טיסה, למי שהציל ברבות השנים המוני נוסעים אחרים, בזכות כישרון, התמדה, השראה ומיקוד בעשיית טוב. ומה אתם עשיתם למען העולם לאחרונה?
בשנות ה-60 אוסטרליה הייתה הראשונה שחייבה כל מטוס נוסעים להתקין ולשאת קופסה שחורה. זאת אחרי שמטוס נוסעים הולנדי F27 של חברת טראנס אייר אוסטרליה התרסק באחת מהמדינות שלה.
הנה סיפור המצאת הקופסה השחורה (עברית):
https://youtu.be/a5y-RMMUYdY
על המצאת הקופסה השחורה באנגלית:
https://youtu.be/xyfhbWT2gzU
וכך חוקרים התרסקויות של מטוסים (עברית):
https://youtu.be/xFYUveGqVlo
על מה להקפיד בגלישה באינטרנט?
באינטרנט, כמו בחיים צריך לנהוג נכון, לא לדבר עם זרים, לא למסור פרטים ולא להעלות תמונות, סרטונים או דברים פרטיים.
יש היבטים משמעותיים מאוד לאובדן הפרטיות שלנו באינטרנט. לרבים זה לא איכפת, אבל חשוב להיות מודעים לכך שאינספור אפליקציות יודעות עלינו המוח דברים שספק אם היינו מספרים להן מרצוננו.
הנה כתבת טלוויזיה על פרטיות במרחב הווירטואלי (עברית):
https://youtu.be/uWCMISNW1Ns
והמדריך הנחמד של סבתא סעדה לשימוש נכון בפייסבוק:
http://youtu.be/JVIk32Z9ikw
באינטרנט, כמו בחיים צריך לנהוג נכון, לא לדבר עם זרים, לא למסור פרטים ולא להעלות תמונות, סרטונים או דברים פרטיים.
יש היבטים משמעותיים מאוד לאובדן הפרטיות שלנו באינטרנט. לרבים זה לא איכפת, אבל חשוב להיות מודעים לכך שאינספור אפליקציות יודעות עלינו המוח דברים שספק אם היינו מספרים להן מרצוננו.
הנה כתבת טלוויזיה על פרטיות במרחב הווירטואלי (עברית):
https://youtu.be/uWCMISNW1Ns
והמדריך הנחמד של סבתא סעדה לשימוש נכון בפייסבוק:
http://youtu.be/JVIk32Z9ikw
למה אין לכבות אש משמן בעזרת מים?
לא מכבים שמן או נפט בוער בעזרת מים, כי זה רק יגדיל את האש ויהפוך לכדור אש. כיבוי של שמן או נפט בוערים יש לעשות על ידי זריית חול מעל האש, או לחנוק אותה באמצעות שמיכה.
כשאנו מכבים שריפה במים, הם מצננים את האש וחונקים אותה. אבל כשנפט או שמן בוערים, המים לא יחנקו את האש אלא דווקא יגרמו להרחבה של שטח השריפה וליצירת כדור אש. זה קורה מפני ששמנים נוטים לצוף על פני המים וכשאנו שופכים עליהם מים, השמן הבוער מתפשט ביחד עם המים.
לכן יש לחנוק אש של שמנים או נפט על ידי פיזור חול על האש, או בכיסוי האש על ידי שמיכה.
הנה מה שקורה כששופכים מים על אש שנגרמה בגלל שמן:
http://youtu.be/v3F4c5o4J7M
המים יורדים למטה והשמן הבוער עולה ומתפרש לכדור אש:
http://youtu.be/3LWYXJvU7yM
כדור האש של מים על אש שמן, בהילוך איטי:
http://youtu.be/-4clsX2MTNw
והדגמה של כיבוי אש משמן על ידי מים (עברית):
http://youtu.be/Y7CutGggNuc?t=4t53s
לא מכבים שמן או נפט בוער בעזרת מים, כי זה רק יגדיל את האש ויהפוך לכדור אש. כיבוי של שמן או נפט בוערים יש לעשות על ידי זריית חול מעל האש, או לחנוק אותה באמצעות שמיכה.
כשאנו מכבים שריפה במים, הם מצננים את האש וחונקים אותה. אבל כשנפט או שמן בוערים, המים לא יחנקו את האש אלא דווקא יגרמו להרחבה של שטח השריפה וליצירת כדור אש. זה קורה מפני ששמנים נוטים לצוף על פני המים וכשאנו שופכים עליהם מים, השמן הבוער מתפשט ביחד עם המים.
לכן יש לחנוק אש של שמנים או נפט על ידי פיזור חול על האש, או בכיסוי האש על ידי שמיכה.
הנה מה שקורה כששופכים מים על אש שנגרמה בגלל שמן:
http://youtu.be/v3F4c5o4J7M
המים יורדים למטה והשמן הבוער עולה ומתפרש לכדור אש:
http://youtu.be/3LWYXJvU7yM
כדור האש של מים על אש שמן, בהילוך איטי:
http://youtu.be/-4clsX2MTNw
והדגמה של כיבוי אש משמן על ידי מים (עברית):
http://youtu.be/Y7CutGggNuc?t=4t53s
מי המציא את סיכת הביטחון?
סיכת ביטחון (Safety Pin) היא המצאה קטנה, נראית שולית ולא משהו מיוחד, אבל היא פתרה בעיה כואבת לאדם, כואבת תרתי משמע. הגאונות שלה מתבטאת גם בפתרון המבריק והפשוט כל כך לחיבור של בדים וגם בבטיחות הנהדרת שלה, בכך שהסיכה הקלאסית נחבאת בה ולא מסכנת בנעיצה כואבת בעורו של הלובש או המשתמש בה.
סיכת ביטחון היא אביזר רכיסה שבו נכללים סיכה, מנגנון קפיצי וחבק שמכסה את קצה הסיכה ומונע ממנו לדקור. זו אחת ההמצאות המרהיבות בפשטותן, שנועדה להדק או לחבר בדים, באופן זמני כמובן ותוך שמירה על קלות הפעלה ובטיחות מירבית.
הממציא וולטר האנט (walter Hunt), או בקיצור וולט, גם הוא דמות מדהימה. הוא מגדולי הממציאים ואחד המוחות הפוריים ביותר בתחום ההמצאה והפתרונות. מנגד, הוא אחד הממציאים הכי פחות מוכרים בעולם, כולל במולדתו - ארצות הברית.
המדהים הוא שסיכת הביטחון המודרנית אינה הראשונה שנועדה לפתור את בעיית הרכיסה של בדים. ב-1849 היא הומצאה מחדש על ידי וולטר האנט, אבל מקור הרעיון, אם כי במימוש פחות מוצלח בהרבה, היה ביוון העתיקה. שם השתמשו באביזר דומה לסיכת הביטחון המודרנית שנקרא פיבולה ונשכח. ביוון העתיקה הוא שימש לרכיסת בגדים ותכשיטים כמו סיכות בגד, אך נשכח והתגלה רק כממצא ארכאולוגי, בעיר מיקנה.
סיכת הביטחון נחשבת לאביזר שימושי ויומיומי, אך היה שלב בהיסטוריה שבו היא הפכה למרכיב אופנתי של ממש. זה היה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, עת הפכה סיכת הביטחון גם לאביזר אופנה. מדובר בתרבות הפאנק, עם האופנה המובחנת שבחרו לעצמם חובבי הז'אנר. הם אמצו את סיכות הביטחון כאמצעי קישוט שכיח לבגדים בסגנון הפנקיסטי.
בתחילה אומצה סיכת הביטחון על ידי הפנקיסטים בשביל הצורך לחבר יחד בגדים מרופטים, קרועים ומחוררים. די מהר הם גם חיברו באמצעותה טלאים עם מסרים וסמלי להקות שהם אהבו, לצד האחורי של הז'קט או הבגד. לעתים הם גם תחבו את סיכת הביטחון לחורי עגילים באוזן, כסוג פשוט וחתרני של מעין "עגילי פאנק".
הנה המצאת סיכת הביטחון:
https://youtu.be/u2La7s3Z5uE
על הגאונות של סיכת הביטחון והתחכום בפשטותה:
https://youtu.be/jzyBsJg1iZY
אופנת הפאנק השתמשה בסיכות ביטחון:
https://youtu.be/d3AW4L3VS3M
הפחד ממגמות שנאה בארצות הברית של טראמפ הזניק את סיכת ביטחון כסימן לתמיכה:
https://youtu.be/kw9YdqjaXzo
וממציא סיכת הביטחון הפורה וחריף המחשבה, שכמעט איש לא מכיר:
https://youtu.be/fYSQuCxJILE?long=yes
סיכת ביטחון (Safety Pin) היא המצאה קטנה, נראית שולית ולא משהו מיוחד, אבל היא פתרה בעיה כואבת לאדם, כואבת תרתי משמע. הגאונות שלה מתבטאת גם בפתרון המבריק והפשוט כל כך לחיבור של בדים וגם בבטיחות הנהדרת שלה, בכך שהסיכה הקלאסית נחבאת בה ולא מסכנת בנעיצה כואבת בעורו של הלובש או המשתמש בה.
סיכת ביטחון היא אביזר רכיסה שבו נכללים סיכה, מנגנון קפיצי וחבק שמכסה את קצה הסיכה ומונע ממנו לדקור. זו אחת ההמצאות המרהיבות בפשטותן, שנועדה להדק או לחבר בדים, באופן זמני כמובן ותוך שמירה על קלות הפעלה ובטיחות מירבית.
הממציא וולטר האנט (walter Hunt), או בקיצור וולט, גם הוא דמות מדהימה. הוא מגדולי הממציאים ואחד המוחות הפוריים ביותר בתחום ההמצאה והפתרונות. מנגד, הוא אחד הממציאים הכי פחות מוכרים בעולם, כולל במולדתו - ארצות הברית.
המדהים הוא שסיכת הביטחון המודרנית אינה הראשונה שנועדה לפתור את בעיית הרכיסה של בדים. ב-1849 היא הומצאה מחדש על ידי וולטר האנט, אבל מקור הרעיון, אם כי במימוש פחות מוצלח בהרבה, היה ביוון העתיקה. שם השתמשו באביזר דומה לסיכת הביטחון המודרנית שנקרא פיבולה ונשכח. ביוון העתיקה הוא שימש לרכיסת בגדים ותכשיטים כמו סיכות בגד, אך נשכח והתגלה רק כממצא ארכאולוגי, בעיר מיקנה.
סיכת הביטחון נחשבת לאביזר שימושי ויומיומי, אך היה שלב בהיסטוריה שבו היא הפכה למרכיב אופנתי של ממש. זה היה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, עת הפכה סיכת הביטחון גם לאביזר אופנה. מדובר בתרבות הפאנק, עם האופנה המובחנת שבחרו לעצמם חובבי הז'אנר. הם אמצו את סיכות הביטחון כאמצעי קישוט שכיח לבגדים בסגנון הפנקיסטי.
בתחילה אומצה סיכת הביטחון על ידי הפנקיסטים בשביל הצורך לחבר יחד בגדים מרופטים, קרועים ומחוררים. די מהר הם גם חיברו באמצעותה טלאים עם מסרים וסמלי להקות שהם אהבו, לצד האחורי של הז'קט או הבגד. לעתים הם גם תחבו את סיכת הביטחון לחורי עגילים באוזן, כסוג פשוט וחתרני של מעין "עגילי פאנק".
הנה המצאת סיכת הביטחון:
https://youtu.be/u2La7s3Z5uE
על הגאונות של סיכת הביטחון והתחכום בפשטותה:
https://youtu.be/jzyBsJg1iZY
אופנת הפאנק השתמשה בסיכות ביטחון:
https://youtu.be/d3AW4L3VS3M
הפחד ממגמות שנאה בארצות הברית של טראמפ הזניק את סיכת ביטחון כסימן לתמיכה:
https://youtu.be/kw9YdqjaXzo
וממציא סיכת הביטחון הפורה וחריף המחשבה, שכמעט איש לא מכיר:
https://youtu.be/fYSQuCxJILE?long=yes
