שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי גילה את סוד הזכוכית השקופה ואיך מייצרים אותה?
את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.
אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.
רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.
סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך למלאכת אומנות והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.
אז גם החלו לייצר לוחות זכוכית שקופים שיקבלו עם השנים את השם "חלונות". נהגו אז להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. בעזרת ברזל חם הם נהגו לחתוך אז את הגליל לאורך, לשטח אותו ללוח שקוף ולהכניס לתוך התנור. נוצרה אז זגוגית.
הנה ההיסטוריה של הזכוכית:
https://youtu.be/FoE2g_dhr2E
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
ואמני הזכוכית המנפחים כלי קריסטל כיום:
https://youtu.be/WQ8N6cPB-nY
מהן גולגולות הקריסטל?
גולגולת קריסטל (Crystal skull) היא פריט שמשלהב כבר שנים את חובבי המסתורין. הסרט בסדרת אינדיאנה ג'ונס החזיר אותן לתרבות ובגדול. רבים רוצים להאמין שיש בהן דברים שהם מעבר להבנתנו, בעוד אחרים רואים בהן עוד נוכלות שעשתה המון כסף לאנשים שמנצלים את התמימות האנושית.
רבים מהגולגלות הללו גולפו בימי קדם בתרבויות מרכז אמריקה ובמיוחד אצל האצטקים. הרבה מסתורין ואגדות נרקמו סביב גולגלות הבדולח האצטקיות, כשבמיוחד מלהיב את הדמיון הסיפור על כך שהן שרידים מביקורים של חוצנים אצל האצטקים בתקופות שבטרם הכיבוש הספרדי.
האמת היא ששום השערה עדיין לא זכתה להוכחה מוחצת. ארכיאולוגים, מדענים ואנשי גל חדש מרבים להתווכח ולמשוך לכיוונם. כל אחד מנסה לספר את סיפור הגולגלות בדרכו שלו.
לארכיאולוגים כמו מייקל סמית' מאוניברסיטת אריזונה, נראה שהגולגולת הקריסטלית הייתה סמל תחיה. הם משערים שגולגלות בדולח ייצגו אלילים שבהם האמינו האצטקיים.
חוקרים במוזיאונים שונים כמו המוזיאון הבריטי והסמיתסוניאן האמריקני השתמשו בציוד מתקדם וגילו במיקרוסקופ אלקטרוני סימני גילוף שרק מכשור מודרני יכול ליצור, כמו גלגלי ליטוש. העניין הציבורי בתרבויות עתיקות היה בשיאו במהלך המאה ה-19. בשני המוזיאונים קבעו שהגולגלות נוצרו באותה תקופה. הם משערים שנוכלים יצרו את הגולגלות המזויפות כדי לספקן למוזיאונים שחיפשו אז להציג ממצאים שכאלה.
פרדריק אלברט מיטשל-הדג'ס, מי שהיה ההשראה לדמותו הקולנועית של אינדיאנה ג'ונס, מצא בשנות ה-30, ביחד עם בתו אנה, גולגולת קריסטל מהיפות שנמצאו אי-פעם, בבליז שבמרכז אמריקה. ההרפתקן האמין בכל לבו שבליז היא אטלנטיס האבודה ששבה ועלתה מן הים. הוא היה לאחד מרודפי הגולגלות באותה תקופה.
כמו רבות מסוגה הייתה הגולגולת שלו מגוש קוורץ שקוף והיא בגודל של גולגולת אדם אמיתית וגם דומה לה מבחינה אנטומית.
הרוחניקים מצידם מספרים על הכוחות העל-טבעיים שלהן ועל כוחות הריפוי והיכולות העל-טבעיות שבהן זכו אנשים שהתקרבו אל הגולגלות המסתוריות. אחד מהם הוא ג'ושוע שפירו, ממחברי הספר "חשיפת מסתרי גולגלות הקריסטל", המספר על ריפוי אנשים ששהו בקרבתן ועל התגלויות ודימויים הולוגרפיים. כמות האנרגיה הנמדדת בתוך הגולגלות או בסביבתן היא לטענתו גדולה במיוחד. באופן כללי, הוא גורס, הן מכילות את ההיסטוריה של העולם...
הנה סיפור מציאתה המסתורי של גולגולת הבדולח בין חורבות בליז:
https://youtu.be/YUlPTvTkvfI
האם הגולגולת הזו מאחסנת מידע עצום, כמו שגבישי הקוורץ של ימינו מאחסנים?
https://youtu.be/VM1CRdFBKc4
ולסיום - סרט תיעודי על גולגלות הבדולח:
https://youtu.be/CgczRKNTnOg?long=yes
מהי מגדת העתידות ומהו כדור הבדולח?
מגדת עתידות היא בעלת מקצוע שאומרת לאנשים את גורלם בעתיד. המקצוע הזה קשור במיסטיקה ושורשיו הם עוד בעולם העתיק. כבר בתקופה הקלאסית ואולי אף לפניה, רצו היוונים והרומאים לדעת מה צופן העתיד. באותה תקופה נעזרו קוראי העתידות בכדורי בדולח, בהם נעזרו לניבוי ולפירוש חלומות.
אנשים שיודעים לחזות את העתיד הם לרוב אנשים שעוסקים במשהו מסתורי ורבים חושדים שהדברים אינם אמיתיים. מצד שני, רבים מעידים שנעזרו במנחשי עתידות ולמדו דברים חשובים שסייעו להם לקבל החלטות חשובות ונכונות בחייהם.
יש מנבאי עתידות שרואים את העתיד באמצעות קריאה בקפה, אחרים בוחנים את כף היד של הלקוח או פותחים לו חבילת קלפים ומנחשים את העתיד. ויש העושים את השימוש המפורסם בכדור בדולח.
כדור בדולח נקרא בעבר גם "כדור המכשפות". כבר אלפי שנים שהוא משמש אמצעי נפוץ לחיזוי עתידות. האמונה היא שניתן לראות דרכו אירועים עתידיים, לצד חזיונות, סמלים ומידע על אדם ועל הסובבים אותו.
לפי המיסטיקנים, כדור הבדולח הוא מעין תווך, או צינור, שמקשר בין העולם החומרי הרגיל לעולם הרוחני. מבט ממושך בכדור הבדולח מכניס את המתקשר או את מגדת העתידות למצב של תודעת-על, שנקרא טראנס. במצב כזה הוא מתקשר עם ישויות עליונות, תוך התנתקות זמנית מעולם החומר.
אגב, כדור הבדולח, בניגוד לשמו, לא עשוי מקוורץ קריסטל, אלא מזכוכית או בדולח, שהוא מעין זכוכית עם מתכת כבדה, דוגמת עופרת.
חברת מיקרוסופט פיתחה ב-2014 את מה שהיה מעין "כדור בדולח דיגיטלי", ניסיון יפה שכבר לא מתקיים, לייצר מערכת לניבוי התפתחויות בתחום המדיני, טכנולוגי, חברתי ועוד.
כך או כך, יש מי שמאמינים שניתן לראות בכדור הבדולח את העתיד. אנחנו מאמינים שהוא פשוט יפה.
הנה סרטון שבו מגדת עתידות מתארת את עבודתה (עברית):
http://youtu.be/ou7LnaCuEvc?t=5s
ופרק מהסדרה שבה קופיקו מחליט להיות מנחש עתידות (עברית):
http://youtu.be/04ELfhqvikk
איך מנגנים על כוסות יין?
כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.
השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".
הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:
http://youtu.be/lAEXH9DAH98
ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":
https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188
איך התפתחה הזכוכית לאורך ההיסטוריה?
ההיסטוריה של הזכוכית (Glass) היא עניין של אלפי שנים. קשה אולי להאמין שמה שהיום ברור מאליו, בצורת חלונות שקופים בבתי המגורים, לא היה פעם ובהמשך היה רק נחלתם של העשירים ביותר. שלא לדבר על מסכי הזכוכית והמגע בטלפון הנייד ובטלוויזיה המודרניים שלנו.
ככל הידוע, השימוש הראשון בזכוכית היה מחומר טבעי, אובסידיאן. זה היה סוג של זכוכית געשית ששימשה בתקופת האבן לייצור של סכינים, כלי נשק חדים וראשי חיצים.
מכאן החל ייצור מלאכותי של זכוכית בתקופה של כ-3,000-4,000 שנה לפני הספירה, כשאפר משריפת זרעים התחבר לחול בטמפרטורות גבוהות ויצר זכוכית סיליקטית.
אף שחוקרים מסוימים סבורים שמקור הזכוכית הוא באזור ארם נהריים ושאברהם אבינו היה אמן זכוכית שהיגר מאור כשדים לחרן, מקום שיהיה לו קל לייצר אותה, הדעה הרווחת היא שהראשונים שממש ייצרו זכוכית היו פיניקים מאזור צור וצידון בלבנון של ימינו.
ככל הנראה היו אלה אנשים שנחתו על חוף ים כלשהו והדליקו מדורה, הקיפו אותה בגושי נֶתֶר שהיו במטענם, כדי שהאש לא תתפשט. אבל הנתר, שהוא סוג של מֶלָח, ניתך מחום האש, התערבב עם החול והם גילו שנוצרה לפניהם זכוכית.
משגילה האדם את הדרך בה ניתן לייצר זכוכית נולדו בעלי מלאכה שעשו זאת, עם כבשן לוהט שבנו לשם כך. אך מכיוון שהיה קשה לייצר אותה, הזכוכית הייתה יקרה מאוד בעת העתיקה. לכן עשו ממנה בעיקר כלי זכוכית, אגרטלים וחרוזים לתכשיטים.
בסביבות שנת 300 לפני הספירה התחילו לייצר במצרים כלי זכוכית בתבניות. הזכוכית של אותם ימים היא אטומה למחצה או צבעונית, אך לא שקופה.
במאה ה-1 לספירה, הרומאים הם הראשונים שמצליחים לייצר זכוכית שקופה יחסית. טכניקה מיוחדת שהם מגלים עושה שימוש בחול נקי במיוחד ותוספת של חומרים מיוחדים כמו סודה לתערובת. הם משכללים את טכניקת ניפוח הזכוכית והיא הופכת את ייצור הזכוכית לפשוט ומהיר הרבה יותר.
במקום לעטוף זכוכית מותכת סביב תבנית, אמני רומא ניפחו אוויר לתוך הזכוכית ויצרו ממנה בועה, שאותה ניתן לעצב לצורות שונות ולכלים מגוונים. כך הפכה הזכוכית לנפוצה יותר באימפריה הרומית, ושימשה לייצור כלי קיבול גדולים ואף גביעים לאירועים חשובים.
לאחר נפילת האימפריה הרומית, המשיכו מרכזי ייצור הזכוכית לפעול ברחבי אירופה. איטליה ושוודיה היו ידועים אז והתפרסמו בעיצובים הייחודיים שלהן. גילדות של זגגים שמרו בקנאות על סודות המקצוע והעבירו את הידע מדור לדור.
במאה ה-16, הפכה בוהמיה (אזור צ'כיה של היום ומסביבה) למרכז חשוב של ייצור זכוכית. אך אמני בוהמיה העדיפו לא לחקות את העדינות השבירה של הזכוכית הוונציאנית ויצרו כלים כבדי משקל ומעוטרים בשפע של קישוטים ועיטורים. בצרפת מקימים באותה תקופה את בית החרושת "סן גובן", ממפעלי הזכוכית הגדולים בעולם.
במאה ה-17, מפותחת שיטת ייצור חדשנית של זכוכית באמצעות גליל. שיטה זו אפשרה לייצר לוחות זכוכית גדולים יותר ושקופים יותר. הם היו יקרים, אבל העשירים יכולים היו סוף סוף ליהנות מחלונות גדולים ושקופים בטירות ובבתי המידות שלהם.
אנשים רגילים המשיכו לצערם לטבול בדים או ניירות פרגמנט בשמן ולסגור על החלונות, כך שקרני האור ייכנסו ויאירו מעט את בתיהם.
במאה ה-19 מתפתחת הטכנולוגיה ומתחילים לבנות מכונות משוכללות יותר. הכימיה והמהפכה התעשייתית מובילים לשיפורים משמעותיים בייצור הזכוכית.
המצאת תהליך הזכוכית הצפה בשנות ה-50 של המאה ה-20 הביאה לייצור המוני של זכוכית שקופה וזולה יחסית, כמו שאנו מכירים היום. מכאן הולך ומתרחב השימוש בזכוכית כחומר עיקרי ליצירת המעטפת של בנייני משרדים ובמיוחד למעטפת של גורדי שחקים.
כיום, קשה לדמיין את חיינו ללא זכוכית. מכלי אוכל ושתייה, דרך חלונות, מראות ותאורה ועד לטלוויזיות, סמארטפונים, כלי רכב וחלליות - היא משמשת אותנו למגוון רחב של מטרות. השימוש בזכוכית ממשיך להתפתח ולהתרחב והיא ממלאת תפקיד חיוני בקידמה הטכנולוגית של המאה ה-21.
הנה ההיסטוריה של הזכוכית:
https://youtu.be/FoE2g_dhr2E
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
זכוכית עשו כבר אז, מהחול שאספו בחופי ים:
https://youtu.be/-UYLyEhS4V4
תעשיית הזכוכית של ימינו היא מתוחכמת הרבה יותר ומבוססת מכונות:
https://youtu.be/EtvdquC90vc
ייצור זכוכית דקה במיוחד למסכי טלוויזיה מודרניים:
https://youtu.be/fTytNLJ25RU
וייצור של לוחות זכוכית:
https://youtu.be/-rKAcjXafYc?long=yes
את ייצור הזכוכית השקופה גילו כבר בימי קדם. עד ימי הרומאים יצרו זכוכיות כאלה והרבה כלי זכוכית שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות הצביעו על המיומנות הגבוהה שלהם בכך.
אבל עם שקיעת האימפריה הרומית, אבד סוד ייצור הזכוכית השקופה. במהלך ימי הביניים התקשו משום כך לייצר זכוכית שקופה.
רק במאה ה-15 התגלתה שוב הטכניקה הנשכחת הזו, על ידי אמני הזכוכית של העיר ונציה. חרשי הזכוכית של ונציה יצרו אז את הזכוכית שזכתה לכינוי בדולח, או קריסטל.
סוג עדין ושקוף זה של זכוכית מעולה, הפך למלאכת אומנות והכלים המיוצרים ממנו נחשבים עד היום למעולים ויקרים מאד.
אז גם החלו לייצר לוחות זכוכית שקופים שיקבלו עם השנים את השם "חלונות". נהגו אז להסיר מגליל הזכוכית המנופח את קצותיו, העליון והתחתון. בעזרת ברזל חם הם נהגו לחתוך אז את הגליל לאורך, לשטח אותו ללוח שקוף ולהכניס לתוך התנור. נוצרה אז זגוגית.
הנה ההיסטוריה של הזכוכית:
https://youtu.be/FoE2g_dhr2E
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
ואמני הזכוכית המנפחים כלי קריסטל כיום:
https://youtu.be/WQ8N6cPB-nY
גולגולת קריסטל (Crystal skull) היא פריט שמשלהב כבר שנים את חובבי המסתורין. הסרט בסדרת אינדיאנה ג'ונס החזיר אותן לתרבות ובגדול. רבים רוצים להאמין שיש בהן דברים שהם מעבר להבנתנו, בעוד אחרים רואים בהן עוד נוכלות שעשתה המון כסף לאנשים שמנצלים את התמימות האנושית.
רבים מהגולגלות הללו גולפו בימי קדם בתרבויות מרכז אמריקה ובמיוחד אצל האצטקים. הרבה מסתורין ואגדות נרקמו סביב גולגלות הבדולח האצטקיות, כשבמיוחד מלהיב את הדמיון הסיפור על כך שהן שרידים מביקורים של חוצנים אצל האצטקים בתקופות שבטרם הכיבוש הספרדי.
האמת היא ששום השערה עדיין לא זכתה להוכחה מוחצת. ארכיאולוגים, מדענים ואנשי גל חדש מרבים להתווכח ולמשוך לכיוונם. כל אחד מנסה לספר את סיפור הגולגלות בדרכו שלו.
לארכיאולוגים כמו מייקל סמית' מאוניברסיטת אריזונה, נראה שהגולגולת הקריסטלית הייתה סמל תחיה. הם משערים שגולגלות בדולח ייצגו אלילים שבהם האמינו האצטקיים.
חוקרים במוזיאונים שונים כמו המוזיאון הבריטי והסמיתסוניאן האמריקני השתמשו בציוד מתקדם וגילו במיקרוסקופ אלקטרוני סימני גילוף שרק מכשור מודרני יכול ליצור, כמו גלגלי ליטוש. העניין הציבורי בתרבויות עתיקות היה בשיאו במהלך המאה ה-19. בשני המוזיאונים קבעו שהגולגלות נוצרו באותה תקופה. הם משערים שנוכלים יצרו את הגולגלות המזויפות כדי לספקן למוזיאונים שחיפשו אז להציג ממצאים שכאלה.
פרדריק אלברט מיטשל-הדג'ס, מי שהיה ההשראה לדמותו הקולנועית של אינדיאנה ג'ונס, מצא בשנות ה-30, ביחד עם בתו אנה, גולגולת קריסטל מהיפות שנמצאו אי-פעם, בבליז שבמרכז אמריקה. ההרפתקן האמין בכל לבו שבליז היא אטלנטיס האבודה ששבה ועלתה מן הים. הוא היה לאחד מרודפי הגולגלות באותה תקופה.
כמו רבות מסוגה הייתה הגולגולת שלו מגוש קוורץ שקוף והיא בגודל של גולגולת אדם אמיתית וגם דומה לה מבחינה אנטומית.
הרוחניקים מצידם מספרים על הכוחות העל-טבעיים שלהן ועל כוחות הריפוי והיכולות העל-טבעיות שבהן זכו אנשים שהתקרבו אל הגולגלות המסתוריות. אחד מהם הוא ג'ושוע שפירו, ממחברי הספר "חשיפת מסתרי גולגלות הקריסטל", המספר על ריפוי אנשים ששהו בקרבתן ועל התגלויות ודימויים הולוגרפיים. כמות האנרגיה הנמדדת בתוך הגולגלות או בסביבתן היא לטענתו גדולה במיוחד. באופן כללי, הוא גורס, הן מכילות את ההיסטוריה של העולם...
הנה סיפור מציאתה המסתורי של גולגולת הבדולח בין חורבות בליז:
https://youtu.be/YUlPTvTkvfI
האם הגולגולת הזו מאחסנת מידע עצום, כמו שגבישי הקוורץ של ימינו מאחסנים?
https://youtu.be/VM1CRdFBKc4
ולסיום - סרט תיעודי על גולגלות הבדולח:
https://youtu.be/CgczRKNTnOg?long=yes
מגדת עתידות היא בעלת מקצוע שאומרת לאנשים את גורלם בעתיד. המקצוע הזה קשור במיסטיקה ושורשיו הם עוד בעולם העתיק. כבר בתקופה הקלאסית ואולי אף לפניה, רצו היוונים והרומאים לדעת מה צופן העתיד. באותה תקופה נעזרו קוראי העתידות בכדורי בדולח, בהם נעזרו לניבוי ולפירוש חלומות.
אנשים שיודעים לחזות את העתיד הם לרוב אנשים שעוסקים במשהו מסתורי ורבים חושדים שהדברים אינם אמיתיים. מצד שני, רבים מעידים שנעזרו במנחשי עתידות ולמדו דברים חשובים שסייעו להם לקבל החלטות חשובות ונכונות בחייהם.
יש מנבאי עתידות שרואים את העתיד באמצעות קריאה בקפה, אחרים בוחנים את כף היד של הלקוח או פותחים לו חבילת קלפים ומנחשים את העתיד. ויש העושים את השימוש המפורסם בכדור בדולח.
כדור בדולח נקרא בעבר גם "כדור המכשפות". כבר אלפי שנים שהוא משמש אמצעי נפוץ לחיזוי עתידות. האמונה היא שניתן לראות דרכו אירועים עתידיים, לצד חזיונות, סמלים ומידע על אדם ועל הסובבים אותו.
לפי המיסטיקנים, כדור הבדולח הוא מעין תווך, או צינור, שמקשר בין העולם החומרי הרגיל לעולם הרוחני. מבט ממושך בכדור הבדולח מכניס את המתקשר או את מגדת העתידות למצב של תודעת-על, שנקרא טראנס. במצב כזה הוא מתקשר עם ישויות עליונות, תוך התנתקות זמנית מעולם החומר.
אגב, כדור הבדולח, בניגוד לשמו, לא עשוי מקוורץ קריסטל, אלא מזכוכית או בדולח, שהוא מעין זכוכית עם מתכת כבדה, דוגמת עופרת.
חברת מיקרוסופט פיתחה ב-2014 את מה שהיה מעין "כדור בדולח דיגיטלי", ניסיון יפה שכבר לא מתקיים, לייצר מערכת לניבוי התפתחויות בתחום המדיני, טכנולוגי, חברתי ועוד.
כך או כך, יש מי שמאמינים שניתן לראות בכדור הבדולח את העתיד. אנחנו מאמינים שהוא פשוט יפה.
הנה סרטון שבו מגדת עתידות מתארת את עבודתה (עברית):
http://youtu.be/ou7LnaCuEvc?t=5s
ופרק מהסדרה שבה קופיקו מחליט להיות מנחש עתידות (עברית):
http://youtu.be/04ELfhqvikk
כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.
השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".
הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:
http://youtu.be/lAEXH9DAH98
ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":
https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188
בדולח
ההיסטוריה של הזכוכית (Glass) היא עניין של אלפי שנים. קשה אולי להאמין שמה שהיום ברור מאליו, בצורת חלונות שקופים בבתי המגורים, לא היה פעם ובהמשך היה רק נחלתם של העשירים ביותר. שלא לדבר על מסכי הזכוכית והמגע בטלפון הנייד ובטלוויזיה המודרניים שלנו.
ככל הידוע, השימוש הראשון בזכוכית היה מחומר טבעי, אובסידיאן. זה היה סוג של זכוכית געשית ששימשה בתקופת האבן לייצור של סכינים, כלי נשק חדים וראשי חיצים.
מכאן החל ייצור מלאכותי של זכוכית בתקופה של כ-3,000-4,000 שנה לפני הספירה, כשאפר משריפת זרעים התחבר לחול בטמפרטורות גבוהות ויצר זכוכית סיליקטית.
אף שחוקרים מסוימים סבורים שמקור הזכוכית הוא באזור ארם נהריים ושאברהם אבינו היה אמן זכוכית שהיגר מאור כשדים לחרן, מקום שיהיה לו קל לייצר אותה, הדעה הרווחת היא שהראשונים שממש ייצרו זכוכית היו פיניקים מאזור צור וצידון בלבנון של ימינו.
ככל הנראה היו אלה אנשים שנחתו על חוף ים כלשהו והדליקו מדורה, הקיפו אותה בגושי נֶתֶר שהיו במטענם, כדי שהאש לא תתפשט. אבל הנתר, שהוא סוג של מֶלָח, ניתך מחום האש, התערבב עם החול והם גילו שנוצרה לפניהם זכוכית.
משגילה האדם את הדרך בה ניתן לייצר זכוכית נולדו בעלי מלאכה שעשו זאת, עם כבשן לוהט שבנו לשם כך. אך מכיוון שהיה קשה לייצר אותה, הזכוכית הייתה יקרה מאוד בעת העתיקה. לכן עשו ממנה בעיקר כלי זכוכית, אגרטלים וחרוזים לתכשיטים.
בסביבות שנת 300 לפני הספירה התחילו לייצר במצרים כלי זכוכית בתבניות. הזכוכית של אותם ימים היא אטומה למחצה או צבעונית, אך לא שקופה.
במאה ה-1 לספירה, הרומאים הם הראשונים שמצליחים לייצר זכוכית שקופה יחסית. טכניקה מיוחדת שהם מגלים עושה שימוש בחול נקי במיוחד ותוספת של חומרים מיוחדים כמו סודה לתערובת. הם משכללים את טכניקת ניפוח הזכוכית והיא הופכת את ייצור הזכוכית לפשוט ומהיר הרבה יותר.
במקום לעטוף זכוכית מותכת סביב תבנית, אמני רומא ניפחו אוויר לתוך הזכוכית ויצרו ממנה בועה, שאותה ניתן לעצב לצורות שונות ולכלים מגוונים. כך הפכה הזכוכית לנפוצה יותר באימפריה הרומית, ושימשה לייצור כלי קיבול גדולים ואף גביעים לאירועים חשובים.
לאחר נפילת האימפריה הרומית, המשיכו מרכזי ייצור הזכוכית לפעול ברחבי אירופה. איטליה ושוודיה היו ידועים אז והתפרסמו בעיצובים הייחודיים שלהן. גילדות של זגגים שמרו בקנאות על סודות המקצוע והעבירו את הידע מדור לדור.
במאה ה-16, הפכה בוהמיה (אזור צ'כיה של היום ומסביבה) למרכז חשוב של ייצור זכוכית. אך אמני בוהמיה העדיפו לא לחקות את העדינות השבירה של הזכוכית הוונציאנית ויצרו כלים כבדי משקל ומעוטרים בשפע של קישוטים ועיטורים. בצרפת מקימים באותה תקופה את בית החרושת "סן גובן", ממפעלי הזכוכית הגדולים בעולם.
במאה ה-17, מפותחת שיטת ייצור חדשנית של זכוכית באמצעות גליל. שיטה זו אפשרה לייצר לוחות זכוכית גדולים יותר ושקופים יותר. הם היו יקרים, אבל העשירים יכולים היו סוף סוף ליהנות מחלונות גדולים ושקופים בטירות ובבתי המידות שלהם.
אנשים רגילים המשיכו לצערם לטבול בדים או ניירות פרגמנט בשמן ולסגור על החלונות, כך שקרני האור ייכנסו ויאירו מעט את בתיהם.
במאה ה-19 מתפתחת הטכנולוגיה ומתחילים לבנות מכונות משוכללות יותר. הכימיה והמהפכה התעשייתית מובילים לשיפורים משמעותיים בייצור הזכוכית.
המצאת תהליך הזכוכית הצפה בשנות ה-50 של המאה ה-20 הביאה לייצור המוני של זכוכית שקופה וזולה יחסית, כמו שאנו מכירים היום. מכאן הולך ומתרחב השימוש בזכוכית כחומר עיקרי ליצירת המעטפת של בנייני משרדים ובמיוחד למעטפת של גורדי שחקים.
כיום, קשה לדמיין את חיינו ללא זכוכית. מכלי אוכל ושתייה, דרך חלונות, מראות ותאורה ועד לטלוויזיות, סמארטפונים, כלי רכב וחלליות - היא משמשת אותנו למגוון רחב של מטרות. השימוש בזכוכית ממשיך להתפתח ולהתרחב והיא ממלאת תפקיד חיוני בקידמה הטכנולוגית של המאה ה-21.
הנה ההיסטוריה של הזכוכית:
https://youtu.be/FoE2g_dhr2E
כך ייצרו את הזכוכית בימי קדם ובימינו:
https://youtu.be/1VrdUYbHvyo
זכוכית עשו כבר אז, מהחול שאספו בחופי ים:
https://youtu.be/-UYLyEhS4V4
תעשיית הזכוכית של ימינו היא מתוחכמת הרבה יותר ומבוססת מכונות:
https://youtu.be/EtvdquC90vc
ייצור זכוכית דקה במיוחד למסכי טלוויזיה מודרניים:
https://youtu.be/fTytNLJ25RU
וייצור של לוחות זכוכית:
https://youtu.be/-rKAcjXafYc?long=yes
