שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה סיפורם של המלחין ויוולדי ושל היצירה ארבע העונות?
4 העונות (The Four Seasons), היצירה הידועה כל כך של אנטוניו ויואלדי היא אחת היצירות הקלאסיות המוכרות, המבוצעות, המוקלטות והפופולריות ביותר בעולם.
ויוואלדי כתב 500 קונצ'רטי (קונצ'רטו בלשון רבים). בגיל 40, לאחר שהיה לגדול הכותבים למנדולינה, הוא הפך למאסטרו די קונצ'רטו. כל מלחיני התקופה נדהמו מהווירטואוזיות של הכתיבה שלו ומהאופן שבו הוא למד לנצל את הפוטנציאל של הכינור המודרני של תקופתו, כלי ששופר על ידי משפחת אמאטי והיה לכלי מדויק ואיכותי מאי-פעם.
הגאונות של המלחין הוונציאני עוררה קנאה בכל אירופה. אחד אחרי השני, ישבו רבים מהמלחינים ולמדו את הטכניקות, המהלכים, המרקמים והפראזות שכתב בקונצ'רטי שלו לכינור. הוא היה אשף והם למדו ממי שרבים מהם ראו כגדול מביניהם.
הקריירה שלו בכלל החלה כילד מוכשר מאוד למוסיקה, שלמד בכנסייה, כמו כל בני תקופתו שרצו השכלה במאה ה-18. בתקופתו בוחרים רבים בקריירה במסגרת הכנסייה ובגיל 20 הוא הפך לכומר. אבל 5 שנים אחר כך הוא פרש מהכנסייה ומצא עבודה כמורה למוסיקה בבית מחסה ליתומות בעיר ונציה.
בבית המחסה הוא לימד את הבנות התלמידות לנגן במנדולינה. הוא נהג לכתוב להן סונטות ששילבו מוסיקה נהדרת עם סוג של אימון בנגינת הכלי. כך הוא גרם לתלמידותיו להתאמן, מבלי לסבול את תרגילי הנגינה המשעממים, שכל נגן ותלמיד נגינה יספרו לכם שהם אולי הגורם העיקרי לפרישה מלימודי הנגינה. הם פשוט משעממים. מאוד משעממים. אז הוא כתב להם קונצ'רטו אחרי קונצ'רטו למנדולינה ועודד אותן להצטיין כדי לקבל את הסולואים. כן, כבר אז רבים ומתחרים על סולואים...
ואז הוא מגלה את הכינור והופך לאשף בכתיבת קונצ'רטי לכלי הזה וזוכה לתהילה בחוג המוסיקאים של אירופה. אבל הצלחתו המוסיקלית של ויואלדי לא הועילה להצלחתו האישית. הציבור לא כל כך מכיר אותו והמוסיקאי הגאון נכשל שוב ושוב בקבלת תפקידים שיהלמו את יכולותיו. ברומא למשל, מקום אליו שאף להתקבל, בדקו בכנסייה הקתולית למה הוא לא נשוי ומצאו שהוא חי בחטא עם זמרת, ללא נישואין. אז הוא נדחה בבושת פנים.
כך הוא נדחה שוב ושוב בקבלת משרה מכבדת שתאפשר לו להתפרנס, כמו באך או היידן, מהלחנה של מוסיקה גדולה. אבל זה לא עבד והוא לא התקבל וממש לא מסיבות מוסיקליות. ויואלדי נותר תקוע וכמה שנים אחר-כך הוא מת עני ושבור לב, בבית חברים.
ממש כמו מוצרט, מת הקומפוזיטור הגאון מוונציה מות עניים וממש כמוהו, הוא נקבר בקבר אחים. את מוצרט שכרו והיללו אחרי מותו, אבל ויואלדי נשכח למשך 200 שנה. כמו ששכחו את באך, שתודות למנדלסון התגלה שוב לעולם והפך לאחד משלושת ה-Bים של המוסיקה הקלאסית, השלישיה שלו ושל בטהובן וברהמס שהוכרה כגדולי המוסיקה.
רק במאה ה-20, בזמן השלטון הפשיסטי של מוסוליני, ישב מוסיקולוג בשם ג'אזטו וחוקר את מוסיקת הבארוק. לצד גאונים כמו אלבינוני, שג'אזטו חקר והתעמק בעבודותיהם (תוך שהוא מחולל את הפלא של האדאג'יו, אבל זה בערך אחר) הוא גילה את האוצר של ויואלדי. במחקריו גילה ג'אזטו קטעים ביצירות של באך, שברור היה לו שאינם של המלחין הגרמני. כשהמשיך לחקור הוא גילה את סיפורו של המורה האלמוני והנשכח מבית היתומות בוונציה. הסתבר לו שבאך הגדול, גאון הבארוק שכולם משתחווים בפניו, העתיק מיצירות ויואלדי בלי חשבון (אל תיכנסו להיסטריה - באותה תקופה זה היה מקובל).
וכך חזר שמו של גאון הקונצ'רטו הבארוקי לשיח המוסיקלי בגאון. כולם החלו לבצע את יצירותיו המעטות שזוהו ונמצאו. מכירות הביצועים המוקלטים של יצירותיו נמכרים ומבוצעים היום בלי הפסקה והוא מחזיק בשיאי מכירות קלאסיות ובשיאי ביצועים. הוא הפך לקונצנזוס - מורה. מלחין. גאון.
הנה סיפורו של ויואלדי:
https://youtu.be/xfuUhjvbF24
על היצירה הכי מצליחה שלו - 4 העונות של ויואלדי (מתורגם):
https://youtu.be/Xcpc8VDsv3c
"הקיץ" מתוך העונות בביצוע הכנרת הילארי האן:
https://youtu.be/kaoqCARilbA?t=52
"החורף" בליווי של אנימציית חול:
https://youtu.be/Ucoxm41gumo
וכל היצירה כולה בסולו של ג'וליה פישר:
https://youtu.be/kS-W3lfcVvY?long=yes
איך שלח באך את הברנדנבורגים כדי לקבל עבודה?
בשנת 2021 העולם הקלאסי חגג 300 שנה לסדרת יצירות מופלאה, שיצר גדול מלחיני הבארוק, יוהן סבסטיאן באך - היא הקונצ'רטי הברנדנבורגים, יצירות מופת שנולדו מתשוקה ואהבת המוסיקה, הוענקו למי שלא ידע להעריכן ומאות שנים אחרי זינקו למעמד איקוני בתולדות המוסיקה.
הקונצ'רטי הברנדנבורגיים נולדו כמעין פורטפוליו מוקדם, הוכחה לכישרון של מחפש עבודה, אצל אציל שיכול להעסיקו ולשפר את מצבו הכלכלי.
זו אולי בקשת העבודה המרתקת ביותר בתולדות המוסיקה, ובוודאי אחד הפספוסים המוצלחים של מעסיק שקיבל מתנה אדירה, לא הבין את גדולתה והותיר לעולם אוצר מוסיקלי שלם ושמור היטב.
בשנת 1721, יוהן סבסטיאן באך (Johann Sebastian Bach) ארז בקפידה שישה קונצ'רטי מרהיבים ושלח אותם למרקיז כריסטיאן לודוויג מברנדנבורג (Christian Ludwig von Brandenburg). אבל הוא לא סתם שלח אותם לאציל המיוחס. בחבילת התווים היה עוד משהו.
באך צירף לתווים מכתב בקשת עבודה. למוסיקאי העסוק לא חסרה עבודה. הוא עבד אז כמנהל מוסיקלי בחצר הנסיך לאופולד מקתן (Leopold von Anhalt-Köthen) ולמעשה, הוא לא כתב את היצירות במיוחד עבור המרקיז. הוא חיבר אותן עבור התזמורת המעולה שעמדה לרשותו בקתן, תוך ניצול מיטבי של כישורי הנגנים המצוינים שהכיר היטב.
אבל הוא קצה לשפר את תנאיו הכלכליים ואת פרנסת משפחתו. זו תקופה שבה מוסיקאים ברמתו הם לרוב מוסיקאי חצר של אצילים או של כנסייה חשובה.
ששת הקונצ'רטי (הרבים של קונצ'רטו) נכתבו בין השנים 1718-1720 ומשקפים את העומק המוסיקלי העצום של באך ואת יכולתו להתכתב עם המסורת המוסיקלית עד תקופתו, הבארוק, אך תוך הכנסת חידושים מרעישים, של הגאון שהוא היה.
בעבודתו על היצירות, באך שילב השפעות ממלחינים איטלקיים שהוא העריץ, כמו אנטוניו ויוואלדי (Antonio Vivaldi) וארקנג'לו קורלי (Arcangelo Corelli). אבל כמיטב המסורת של הגאון הגרמני - הוא לקח את סגנונם של האיטלקים צעדים מספר קדימה.
בקונצ'רטו הרביעי, למשל, באך יוצר דיאלוג מופלא בין כינור הסולו לבין צמד החליליות, כשכל כלי תורם את קולו הייחודי למארג המוסיקלי העשיר. הקונצ'רטו החמישי מהווה ממש פריצת דרך היסטורית: לראשונה בתולדות המוסיקה, הצ'מבלו זוכה לתפקיד סולני מרכזי ושווה ערך לשאר כלי הסולו. בקונצ'רטו השישי, באך נותן תפקיד מרכזי לשתי ויולות דווקא - החלטה מפתיעה בתקופה בה הכינור נחשב לכלי הסולו המועדף.
למרבה האירוניה, המרקיז מעולם לא השיב לבאך. סביר להניח שהתזמורת שעמדה לרשותו לא הייתה מסוגלת לבצע את היצירות המורכבות שקיבל ולא יכול היה להבין מה נפל בחלקו. הוא שמר את התווים ואחרי מותו הועברו ונשמרו כתבי היד בארכיון של ברלין.
בשנת 1849 התגלו היצירות מחדש לציבור הרחב, כשפיליפ שפיטה (Philipp Spitta), הביוגרף של באך, העניק להן את השם "הקונצ'רטי הברנדנבורגיים".
היום, הקונצ'רטים הללו נחשבים לאחת מפסגות המוסיקה של תקופת הבארוק. הם מדגימים שילוב מופלא של הרמוניה עשירה, קונטרפונקט מורכב ומרקמים מוסיקליים מתוחכמים, תוך שהם מחדשים את המבנה המסורתי של הקונצ'רטו. באך, שהיה מוערך בחייו בעיקר כנגן עוגב וירטואוז וגם כמלחין של מוסיקה כנסייתית, השאיר לנו ביצירות חילוניות אלה עדות נצחית לגאונותו כמלחין של מוסיקה ולא רק דתית.
כך הפכה בקשת העבודה שלא צלחה לאחת היצירות המשפיעות ביותר בתולדות המוסיקה הקלאסית, ואנחנו, מאזיני המאה ה-21, זכינו במתנה נפלאה שממשיכה להדהד ולהפעים גם שלוש מאות שנה ויותר אחרי שנכתבה.
הנה סיפורם של הקונצ'רטי הברנדנבורגי:
https://youtu.be/tPLUVBuyOpI
הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 1 בפה מז'ור:
https://youtu.be/NWEHKTyaVc0?long=yes
הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 4:
https://youtu.be/xdeWrhtnGRU?long=yes
אנטוניו ויואלדי
4 העונות (The Four Seasons), היצירה הידועה כל כך של אנטוניו ויואלדי היא אחת היצירות הקלאסיות המוכרות, המבוצעות, המוקלטות והפופולריות ביותר בעולם.
ויוואלדי כתב 500 קונצ'רטי (קונצ'רטו בלשון רבים). בגיל 40, לאחר שהיה לגדול הכותבים למנדולינה, הוא הפך למאסטרו די קונצ'רטו. כל מלחיני התקופה נדהמו מהווירטואוזיות של הכתיבה שלו ומהאופן שבו הוא למד לנצל את הפוטנציאל של הכינור המודרני של תקופתו, כלי ששופר על ידי משפחת אמאטי והיה לכלי מדויק ואיכותי מאי-פעם.
הגאונות של המלחין הוונציאני עוררה קנאה בכל אירופה. אחד אחרי השני, ישבו רבים מהמלחינים ולמדו את הטכניקות, המהלכים, המרקמים והפראזות שכתב בקונצ'רטי שלו לכינור. הוא היה אשף והם למדו ממי שרבים מהם ראו כגדול מביניהם.
הקריירה שלו בכלל החלה כילד מוכשר מאוד למוסיקה, שלמד בכנסייה, כמו כל בני תקופתו שרצו השכלה במאה ה-18. בתקופתו בוחרים רבים בקריירה במסגרת הכנסייה ובגיל 20 הוא הפך לכומר. אבל 5 שנים אחר כך הוא פרש מהכנסייה ומצא עבודה כמורה למוסיקה בבית מחסה ליתומות בעיר ונציה.
בבית המחסה הוא לימד את הבנות התלמידות לנגן במנדולינה. הוא נהג לכתוב להן סונטות ששילבו מוסיקה נהדרת עם סוג של אימון בנגינת הכלי. כך הוא גרם לתלמידותיו להתאמן, מבלי לסבול את תרגילי הנגינה המשעממים, שכל נגן ותלמיד נגינה יספרו לכם שהם אולי הגורם העיקרי לפרישה מלימודי הנגינה. הם פשוט משעממים. מאוד משעממים. אז הוא כתב להם קונצ'רטו אחרי קונצ'רטו למנדולינה ועודד אותן להצטיין כדי לקבל את הסולואים. כן, כבר אז רבים ומתחרים על סולואים...
ואז הוא מגלה את הכינור והופך לאשף בכתיבת קונצ'רטי לכלי הזה וזוכה לתהילה בחוג המוסיקאים של אירופה. אבל הצלחתו המוסיקלית של ויואלדי לא הועילה להצלחתו האישית. הציבור לא כל כך מכיר אותו והמוסיקאי הגאון נכשל שוב ושוב בקבלת תפקידים שיהלמו את יכולותיו. ברומא למשל, מקום אליו שאף להתקבל, בדקו בכנסייה הקתולית למה הוא לא נשוי ומצאו שהוא חי בחטא עם זמרת, ללא נישואין. אז הוא נדחה בבושת פנים.
כך הוא נדחה שוב ושוב בקבלת משרה מכבדת שתאפשר לו להתפרנס, כמו באך או היידן, מהלחנה של מוסיקה גדולה. אבל זה לא עבד והוא לא התקבל וממש לא מסיבות מוסיקליות. ויואלדי נותר תקוע וכמה שנים אחר-כך הוא מת עני ושבור לב, בבית חברים.
ממש כמו מוצרט, מת הקומפוזיטור הגאון מוונציה מות עניים וממש כמוהו, הוא נקבר בקבר אחים. את מוצרט שכרו והיללו אחרי מותו, אבל ויואלדי נשכח למשך 200 שנה. כמו ששכחו את באך, שתודות למנדלסון התגלה שוב לעולם והפך לאחד משלושת ה-Bים של המוסיקה הקלאסית, השלישיה שלו ושל בטהובן וברהמס שהוכרה כגדולי המוסיקה.
רק במאה ה-20, בזמן השלטון הפשיסטי של מוסוליני, ישב מוסיקולוג בשם ג'אזטו וחוקר את מוסיקת הבארוק. לצד גאונים כמו אלבינוני, שג'אזטו חקר והתעמק בעבודותיהם (תוך שהוא מחולל את הפלא של האדאג'יו, אבל זה בערך אחר) הוא גילה את האוצר של ויואלדי. במחקריו גילה ג'אזטו קטעים ביצירות של באך, שברור היה לו שאינם של המלחין הגרמני. כשהמשיך לחקור הוא גילה את סיפורו של המורה האלמוני והנשכח מבית היתומות בוונציה. הסתבר לו שבאך הגדול, גאון הבארוק שכולם משתחווים בפניו, העתיק מיצירות ויואלדי בלי חשבון (אל תיכנסו להיסטריה - באותה תקופה זה היה מקובל).
וכך חזר שמו של גאון הקונצ'רטו הבארוקי לשיח המוסיקלי בגאון. כולם החלו לבצע את יצירותיו המעטות שזוהו ונמצאו. מכירות הביצועים המוקלטים של יצירותיו נמכרים ומבוצעים היום בלי הפסקה והוא מחזיק בשיאי מכירות קלאסיות ובשיאי ביצועים. הוא הפך לקונצנזוס - מורה. מלחין. גאון.
הנה סיפורו של ויואלדי:
https://youtu.be/xfuUhjvbF24
על היצירה הכי מצליחה שלו - 4 העונות של ויואלדי (מתורגם):
https://youtu.be/Xcpc8VDsv3c
"הקיץ" מתוך העונות בביצוע הכנרת הילארי האן:
https://youtu.be/kaoqCARilbA?t=52
"החורף" בליווי של אנימציית חול:
https://youtu.be/Ucoxm41gumo
וכל היצירה כולה בסולו של ג'וליה פישר:
https://youtu.be/kS-W3lfcVvY?long=yes
בשנת 2021 העולם הקלאסי חגג 300 שנה לסדרת יצירות מופלאה, שיצר גדול מלחיני הבארוק, יוהן סבסטיאן באך - היא הקונצ'רטי הברנדנבורגים, יצירות מופת שנולדו מתשוקה ואהבת המוסיקה, הוענקו למי שלא ידע להעריכן ומאות שנים אחרי זינקו למעמד איקוני בתולדות המוסיקה.
הקונצ'רטי הברנדנבורגיים נולדו כמעין פורטפוליו מוקדם, הוכחה לכישרון של מחפש עבודה, אצל אציל שיכול להעסיקו ולשפר את מצבו הכלכלי.
זו אולי בקשת העבודה המרתקת ביותר בתולדות המוסיקה, ובוודאי אחד הפספוסים המוצלחים של מעסיק שקיבל מתנה אדירה, לא הבין את גדולתה והותיר לעולם אוצר מוסיקלי שלם ושמור היטב.
בשנת 1721, יוהן סבסטיאן באך (Johann Sebastian Bach) ארז בקפידה שישה קונצ'רטי מרהיבים ושלח אותם למרקיז כריסטיאן לודוויג מברנדנבורג (Christian Ludwig von Brandenburg). אבל הוא לא סתם שלח אותם לאציל המיוחס. בחבילת התווים היה עוד משהו.
באך צירף לתווים מכתב בקשת עבודה. למוסיקאי העסוק לא חסרה עבודה. הוא עבד אז כמנהל מוסיקלי בחצר הנסיך לאופולד מקתן (Leopold von Anhalt-Köthen) ולמעשה, הוא לא כתב את היצירות במיוחד עבור המרקיז. הוא חיבר אותן עבור התזמורת המעולה שעמדה לרשותו בקתן, תוך ניצול מיטבי של כישורי הנגנים המצוינים שהכיר היטב.
אבל הוא קצה לשפר את תנאיו הכלכליים ואת פרנסת משפחתו. זו תקופה שבה מוסיקאים ברמתו הם לרוב מוסיקאי חצר של אצילים או של כנסייה חשובה.
ששת הקונצ'רטי (הרבים של קונצ'רטו) נכתבו בין השנים 1718-1720 ומשקפים את העומק המוסיקלי העצום של באך ואת יכולתו להתכתב עם המסורת המוסיקלית עד תקופתו, הבארוק, אך תוך הכנסת חידושים מרעישים, של הגאון שהוא היה.
בעבודתו על היצירות, באך שילב השפעות ממלחינים איטלקיים שהוא העריץ, כמו אנטוניו ויוואלדי (Antonio Vivaldi) וארקנג'לו קורלי (Arcangelo Corelli). אבל כמיטב המסורת של הגאון הגרמני - הוא לקח את סגנונם של האיטלקים צעדים מספר קדימה.
בקונצ'רטו הרביעי, למשל, באך יוצר דיאלוג מופלא בין כינור הסולו לבין צמד החליליות, כשכל כלי תורם את קולו הייחודי למארג המוסיקלי העשיר. הקונצ'רטו החמישי מהווה ממש פריצת דרך היסטורית: לראשונה בתולדות המוסיקה, הצ'מבלו זוכה לתפקיד סולני מרכזי ושווה ערך לשאר כלי הסולו. בקונצ'רטו השישי, באך נותן תפקיד מרכזי לשתי ויולות דווקא - החלטה מפתיעה בתקופה בה הכינור נחשב לכלי הסולו המועדף.
למרבה האירוניה, המרקיז מעולם לא השיב לבאך. סביר להניח שהתזמורת שעמדה לרשותו לא הייתה מסוגלת לבצע את היצירות המורכבות שקיבל ולא יכול היה להבין מה נפל בחלקו. הוא שמר את התווים ואחרי מותו הועברו ונשמרו כתבי היד בארכיון של ברלין.
בשנת 1849 התגלו היצירות מחדש לציבור הרחב, כשפיליפ שפיטה (Philipp Spitta), הביוגרף של באך, העניק להן את השם "הקונצ'רטי הברנדנבורגיים".
היום, הקונצ'רטים הללו נחשבים לאחת מפסגות המוסיקה של תקופת הבארוק. הם מדגימים שילוב מופלא של הרמוניה עשירה, קונטרפונקט מורכב ומרקמים מוסיקליים מתוחכמים, תוך שהם מחדשים את המבנה המסורתי של הקונצ'רטו. באך, שהיה מוערך בחייו בעיקר כנגן עוגב וירטואוז וגם כמלחין של מוסיקה כנסייתית, השאיר לנו ביצירות חילוניות אלה עדות נצחית לגאונותו כמלחין של מוסיקה ולא רק דתית.
כך הפכה בקשת העבודה שלא צלחה לאחת היצירות המשפיעות ביותר בתולדות המוסיקה הקלאסית, ואנחנו, מאזיני המאה ה-21, זכינו במתנה נפלאה שממשיכה להדהד ולהפעים גם שלוש מאות שנה ויותר אחרי שנכתבה.
הנה סיפורם של הקונצ'רטי הברנדנבורגי:
https://youtu.be/tPLUVBuyOpI
הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 1 בפה מז'ור:
https://youtu.be/NWEHKTyaVc0?long=yes
הקונצ'רטו הברנדנבורגי מספר 4:
https://youtu.be/xdeWrhtnGRU?long=yes
