שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היה כלוב הבושה?
באירופה ההיסטורית שימש הביוש הציבורי אמצעי פופולרי של הרתעה וענישה של פושעים ועושי צרות. אחד מאמצעי ההשפלה והעונש היעילים היה "כלוב הבושה" (Cage of Shame). מדובר בכלוב שהוצב במקום מרכזי ובו נהגו לכלוא עבריינים בעת העתיקה ובימי הביניים אל מול קהילתם ובכך להשפיל ולהזהיר אחרים.
אחד השרידים האחרונים של הכלוב המבייש הזה נמצא בכיכר פאול שבעיירה הסלובקית לבוצ'ה. הוא הגדול וההיסטורי ביותר מסוגו, עשוי ברזל יצוק, מזכיר כלוב ציפורים גדול עם דלת מתכת בצורת לב, נבנה בתחילת המאה ה-17 והוא מהגדולים שנותרו שלמים ומעידים על העונש המשפיל שהיה נהוג באירופה של ימי הביניים.
כלוב הבושה הספציפי הזה שימש החל מהמאה ה-17 לענישת ראווה. במיוחד הוכנסו אליו נשים ונערות "מופקרות". עבירות כאלה יוחסו למי ששבו הביתה בשעות מאוחרות. מעת לעת הוכנסו אליו גם פושעים וגנבים.
כל אלו הושפלו בכלוב במשך ימים ארוכים, כדי לבייש אותם ולמנוע מהם לשוב לסורם. המקומיים השתתפו בביוש בכך שנהגו להשליך על הכלואים ירקות רקובים או יריקה לא נעימה.
לא פעם הוצב כלוב הבושה ליד בית העיריה או בסמוך לכנסייה המקומית. באופן זה אנשים "פגשו" את העבריינים והפושעים, כמו גם את הנשים שלא הקפידו על צניעות, בדרך לסידורים או לתפילה בכנסייה.
בעיירה הסלובקית הנ"ל הוא הוצב בסמוך לבית מתקופת הרנסאנס שניצב גם ליד קתדרלת סנט ג'יימס הגדולה של העיירה, מהמאה ה-14, כנסיה פרוטסטנטית מרשימה ששימשה את מרבית התושבים.
הנה כלוב הבושה העתיק בעיירה לבוצ'ה:
https://youtu.be/RW6LNZgcCcQ
כלוב בושה בסרט:
https://youtu.be/peLfL69z40A
עונש דומה ואכזרי הרבה יותר היה כלוב ההוצאה להורג שנקרא Gibbeting:
https://youtu.be/np_OOuBi1Mo
הייתה גם מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשות, בד"כ נשים שריכלו והפיצו שמועות, למשך כמה שעות:
https://youtu.be/T7lGsWO5R10
ובמאה ה-20 הפעילו הכובשים של וייטנאם כלא שמזכיר כלוב בושה עבור שבויים ומקומיים שפשעו:
https://youtu.be/fMm85KyLGx0
מהו אות הקלון?
אות קלון (Badge of shame) היה סימן שהטילו בבני-אדם כדי לבייש אותם. הרומאים הכריחו פושעים ופושעות ללכת כשהם לבושים בבגדי קלון מסומנים. באירופה של ימי הביניים הטילו בפושעים שהורשעו אות קלון, על ידי הטבעת סימן משפיל בעורם באש. בעבירות קלות יותר הכריחו אותם ללכת כשמסכות קלון מביישות, נעולות על פניהם במנעול. להשפלה יתרה היו קושרים אותם לעמוד הקלון בכיכר העיר ותושבי העיר היו עוברים על פני העבריין ומשפילים אותו גם הם.
גם היהודים היו קורבן לאותות קלון באירופה של ימי הביניים. כבר אז הכריחו אותם לשאת על בגדיהם את הטלאי הצהוב והמשפיל. אלה היו אותות קלון שתייגו אותם והמחישו לציבור באופן גרפי שהם לא כמו הנוצרים. הנאצים השתמשו גם הם באותו טלאי צהוב, אבל כדי להחמיר עוד יותר את המסר ולהמחיש את העובדה שהיהודים הם תת-אדם ובני מוות.
המקור למנהג הקלון היה אות הקלון התנכ"י, שמוזכר כבר בספר "בראשית", עת הוטל אות כזה בקין, הרוצח הראשון, ונקרא גם על שמו בעברית "אות קין".
הנה עונשים מימי הביניים, כולל הצריבה בעור, שהייתה נהוגה אז כדי להשפיל:
http://youtu.be/e5yQVJV7SFs
מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשים למשך כמה שעות, לרוב אלה היו נשים שריכלו והפיצו שמועות:
https://youtu.be/T7lGsWO5R10
מסכות בושה מימי קדם:
https://youtu.be/zTsYOpLRwlk
וסיפור מודרני על ילדה שזכתה לשמלת קלון מהוריה, על שלעגה לילדה בכיתתה:
http://youtu.be/tBhsg2ZaVU0
מי המציא את הגיליוטינה?
הגיליוטינה (Guillotine) זכתה לפרסום בהיסטוריה במהלך המהפכה הצרפתית, כששימשה מתקן לעריפת ראשים של בני האצולה ובית המלוכה. אך רבים לא יודעים שהגיליוטינה הייתה מתקן פופולארי להוצאה להורג בארצות נוספות באירופה.
תחילתה של גיליוטינה כמתקן עתיק לשחיטת בהמות, שנולד ככל הידוע באנגליה, כ"גרדום הליפקס". במהלך המאה ה-14 החלו להשתמש בגרדום השחיטה בארצות שונות ברחבי אירופה, להוצאות להורג של פושעים.
בארצות אחרות זכה "גרדום הליפקס" לשמות מגוונים. באיטליה הוא כונה "מאנאיה" ובסקוטלנד הוא כונה "הבתולה הסקוטית".
היה זה צחוק הגורל שדוקטור בשם ז'וזף איגנס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin) הביא את "גרדום הליפקס" לצרפת, בכוונה להשתמש בו להקטנת סבלם של הנידונים למוות בהוצאות להורג. גיוטן יזם את שכלולו של המתקן שבו ימצאו בעתיד את מותם רבים מהשלטון הצרפתי המלכותי והחל להפעילו בצרפת, עד שאושרה הפעלתו באופן קבוע.
בתחילה נקראה הגיליוטינה בצרפת "הלואיזה" אבל בהמשך ייקרא המתקן לימים בשם "גיליוטינה", שם שניתן לו על ידי הציבור הצרפתי, על שם הדוקטור גיוטן. הוא, אגב, ביקש שזה לא יקרה וסורב.
בעברית תורגם שם המתקן, שמן הסתם לא הופעל מעולם בארץ, בשם "מערפת".
הנה תולדות הגיליוטינה:
https://youtu.be/dbBkybZMa7g
ממציא הגיליוטינה, שהתחרט על המצאתו בשל האכזריות בה נוצלה:
https://youtu.be/bdvhcXLRWHE
על האדם האחרון שהוציא להורג בצרפת באמצעות הגיליוטינה:
https://youtu.be/DL2lVyqDwTw
עדיף לראות במשחק מחשב - גיליוטינה בפעולה:
http://youtu.be/eI4_imk_4iQ
היתכן שהממציא היה בכלל מישהו אחר?
https://youtu.be/XVlbsxOQup4
על הבילוי הפריזאי של צפייה בגיליוטינה:
https://youtu.be/OnP8WDkRIZs?long=yes
וסרט תיעודי של תולדות הגיליוטינה:
https://youtu.be/OyBzNQIH5Kc?long=yes
למה שימש עמוד הקלון?
עמוד הקלון (Pillory) היה סד ענישה שהושארו בו פתחים לידיים ולראש של הנענש. באירופה של ימי הביניים השתמשו בעמוד הקלון כדי לבייש בציבור עבריינים שפשעו פשעים קטנים. על ידי קשירתם לעמוד הקלון בכיכר העיר היו מענישים אותם בהשפלה ומזהירים אחרים מדרך הפשע. כשהם היו קשורים שעות רבות ולמולם עוברים חבריהם ומכריהם ובזים להם על פשעיהם, היה לפושעים הרבה זמן לחשוב על ציות ושמירת החוק.
עמוד הקלון הוא המשך של אות הקלון התנכ"י, שמוזכר כבר בספר "בראשית", עת הוטל אות כזה בקין, הרוצח הראשון, ונקרא גם על שמו "אות קין". בימי הביניים באירופה הטילו בפושעים שהורשעו אות קלון, על ידי הטבעת סימן משפיל בעורם באש.
כך נראו האנשים שנכבלו אל עמוד הקלון:
https://youtu.be/TF6mAXhT97M
בסרטים יש לעיתים מהפכים מפתיעים:
https://youtu.be/6lac59xKEH8
סצינה בה משחררים נערה שנכבלה לעמוד הקלון כיוון ש"רקדה ביום ראשון":
https://youtu.be/K88hpI7vHTY
וגלימת השיכורים (Drunkard's Cloak) שעקרון בה דומה אבל הייתה ניידת:
https://youtu.be/7Uezij6mQXU
מהו עונש הצליבה שקיבל ישו?
צליבה (Crucifixion), אחד העונשים האיומים בהיסטוריה, הייתה עונש מקובל בתרבויות עתיקות. זו הייתה צורה משפילה ואכזרית של הוצאה להורג באימפריה הרומית, בה סובל מי שמוציאים אותו כך להורג, סבל בל יתואר.
כי הצליבה היא שיטה עתיקה להוצאה להורג, בה קושרים או ממסמרים את הנידון למוות אל צלב עץ ומשאירים אותו כך עד מותו.
עונש הצליבה זכה לפרסום רב בזכות ישו הנוצרי שנענש בו. טענתו של ישו, שככל הידוע ראה בעצמו "מלך היהודים", נתפסה על ידי הרומאים כמרד. ומשום ההתחזות למלך היהודים הם גזרו עליו מוות בצליבה.
צליבת ישו נחשבת אירוע מכונן בדת הנוצרית ויעיד על כך הצלב, שבעקבותיה היה לסמל הדת הנוצרית כולה.
מבחינה רפואית, זוהי ככל הנראה צורת המוות האיומה ביותר. מוות מכאיב ופומבי שכזה יכול היה להמשך ימים ארוכים, בהתאם למשתנים רבים, כולל בריאות הצלוב, שיטת הצליבה, מזוג האוויר ועוד.
מבחינת הרתעה זו צורת מוות המטילה אימה על אחרים ומקטינה את הסיכוי להתגרות במשטר. מי רוצה לסבול במשך 3 ימי גסיסה על הצלב, עד למותו.
היסטוריונים משערים שעונש הצליבה נולד בפרס הקדומה. עדויות מצביעות על כך שבמאה ה-7 לפני הספירה נצלבו שודדי ים שנתפסו על ידי האתונאים.
היה זה אלכסנדר הגדול שהפיץ ברחבי ממלכתו את העונש המרתיע. גם במצרים ובקרתגו העתיקה השתמשו בו והרומאים שראו אותו בקרתגו, הענישו בו עבדים שמרדו, פושעים וגם אזרחים רומים שהורשעו בבגידה.
מפורסמת גם צליבתם של המורדים שלחמו עם ספרטקוס, במלחמות האזרחים ובמרידות באימפריה הרומית.
בכתביו של יוסף בן מתתיהו ובמקורות נוספים מאותה תקופה ישנן עדויות על צליבת אלפי אנשים בארץ בידי הרומאים. ביניהן היו מורדים במרד הגדול של היהודים ובמרד בר כוכבא.
השיטה העתיקה להמתה פומבית ומכאיבה - הנה הצליבה:
https://youtu.be/V0gNIL5GAdE
הצד הרפואי של ההוצאה האכזרית הזו להורג והמשמעות שהנוצרים נותנים לה:
https://youtu.be/-Ndho6Ppzw4
השערה מדעית שצורת הצלב הייתה שונה לחלוטין:
https://youtu.be/_3ffhnInxzo
מרצה שמסביר על העונש של הצליבה:
https://youtu.be/_h-VdIO8Jck
וחבורת מונטי פייטון שצחקה גם על זה והצלובים בה שרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...
https://youtu.be/SJUhlRoBL8M
כיצד השתמשו בעבר בגיליוטינה ולמה?
גיליוטינה (Guillotine) היא מתקן ששימש בעבר לעריפת ראשים בהוצאות להורג בצרפת ומעט בארצות נוספות באירופה.
הגיליוטינה שימשה במהלך המהפכה הצרפתית, כמכשיר ההוצאה להורג של תקופת המהפכה. באמצעותה הוצאו להורג רבים מהשלטון הצרפתי המלכותי ומי שנתפסו כבוגדים ופושעים. השימוש הרב שנעשה בה להוצאות להורג, בנוכחות קהל רב ובכיכרות הערים, הפכו אותה לסמל הטרור של המשטר המהפכני.
לפחות 20 אלף איש הוצאו להורג במהפכה הצרפתית, ביניהם גם מלך ומלכת צרפת, המלך לואי ה־16 והמלכה מארי אנטואנט, שהוצאו להורג בשנת 1793.
בתחילה נקראה הגיליוטינה בצרפת "הלואיזה" ורק בהמשך זכתה לשם גיליוטינה, שניתן על ידי ההמונים, על שמו של מי שאחראי להפעלתה בצרפת, דוקטור ז'וזף איגנס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin). גיוטן הוא שיזם את שכלולו של מתקן עתיק לשחיטת בהמות, שכבר מהמאה ה-14 השתמשו בו ברחבי אירופה להוצאות להורג. המתקן נולד כ"גרדום הליפקס" האנגלי, משם התפשט לארצות אחרות וזכה לשמות כמו "מאנאיה" באיטליה, ו"הבתולה הסקוטית" בסקוטלנד. בעברית אגב נתנו לה את השם "מערפת".
הגיליוטינה הכילה סכין גדולה וכבדה, ששחרורה ערף את ראש הנידון למוות, שנפל אל תוך סל המונח למרגלותיה. היא נועדה להמית את הנידון למוות, במהירות וללא סבל. למרבה האירוניה היא נועדה להחליף אמצעים אחרים, כמו הגרזן והחרב, שנתפסו כאכזריים וכגורמים לסבל מיותר. עם זאת, רבים ראו בגיליוטינה אמצעי שמוזיל חיי אדם והפך בתקופת המהפכה לפס ייצור אדיר של מוות ואמצעי לחיסול חשבונות והטלת טרור על העם.
כך שימשה הגיליוטינה במהפכה הצרפתית:
http://youtu.be/VEZqarUnVpo
הוצאתו בקולנוע להורג של מלך צרפת לואי ה-16 בשיא המהפכה הצרפתית:
http://youtu.be/XB5fyimVXUo
ההוצאה להורג של מארי אנטואנט ויומה האחרון:
https://youtu.be/lB1eh5_Mwf0
בימינו הגיליוטינה נשארה שעשוע מפחיד בלבד:
http://youtu.be/3fr8O6Tn6nc
בצרפת של הימים ההם ההמונים באו לראות הוצאות להורג כבילוי מרגש:
https://youtu.be/OnP8WDkRIZs?long=yes
איך הליכון הכושר שימש בעבר כאמצעי ענישה?
הליכון הכושר (Treadmill) משמש בימינו בכל חדרי הכושר ואצל מתאמנים בבית הפרטי. הוא משמש כאמצעי כושר חיובי ובריא ורבים מתאמנים עליו באופן יומיומי. אך לא כולם מודעים לכך שמה שעם הזמן השתנה לאביזר פופולרי ובריא, החל את דרכו בעבר דווקא כמכשיר... עינויים.
כן, את דרכו החל ההליכון דווקא כמכשיר ענישה וכלי שליטה בבתי כלא. הסיפור שמאחורי המכשיר שידוע היום כאביזר בריאותי מתחיל במאה ה-19 באנגליה ומגולל היסטוריה מרתקת של שינוי ייעוד ומשמעות חברתית.
בשנת 1818 המציא המהנדס וארכיטקט האנגלי ויליאם קיוביט (William Cubitt) מכשיר שכונה "גלגל הדריכה" (Treadwheel) או "גלגל ההליכה" (Treadmill). בניגוד להליכון המודרני שבו המשטח נע תחת רגלי המתאמן וללא מסך או אפשרות להאזין למוסיקה, המכשיר הזה פעל בעיקרון הפוך - האסירים דרכו על מדרגות קבועות על גלגל ענק, וכך הניעו אותו בכוח שריריהם.
למעשה, הם נאלצו לטפס ללא הפסקה על מדרגות שלא הובילו לשום מקום.
קיוביט פיתח את המכשיר במיוחד עבור בית הכלא בריקסטון (Brixton Prison) בלונדון, כחלק ממדיניות הענישה שהייתה מקובלת בתקופה הוויקטוריאנית. הרעיון היה לשלב עבודה קשה ומייגעת עם מה שנחשב אז כתרומה לחברה. האסירים נדרשו לדרוך על הגלגל בין 6 ל-10 שעות ביום, והאנרגיה המכנית שהם הפיקו שימשה לטחינת תבואה, לשאיבת מים או לפעולות תעשייתיות אחרות.
אנקדוטה מעניינת היא שאוסקר ויילד (Oscar Wilde), הסופר האירי המפורסם, נאלץ לעבוד על גלגל הדריכה בזמן מאסרו בכלא רדינג (Reading Gaol) בשנים 1895-1897. הוא תיאר את החוויה כ"עינוי מתמשך" שגרם לו לכאבים עזים. ויילד כתב על כך ביצירתו המפורסמת "בלדת כלא רדינג" (The Ballad of Reading Gaol), שהפכה לאחת העדויות הספרותיות החשובות על תנאי הכליאה הויקטוריאניים.
העבודה הייתה מפרכת. ההערכה היא שאסירים טיפסו מרחק שווה ערך לכ-2,400 מטרים ביום, והתנועה המונוטונית גרמה לכאבי שרירים קשים, פציעות ולעתים אף למוות במקרים של אסירים חלשים במיוחד. למרות הביקורת ההולכת וגוברת, השימוש בגלגלי הדריכה התפשט ברחבי אנגליה, וב-1840 כבר היו כ-109 גלגלים כאלה בשימוש בבתי כלא ברחבי המדינה.
פרט מפתיע הוא שהרשויות באנגליה היו כה מרוצות מהמכשיר עד שב-1823 העניקו לקיוביט מדליית זהב על המצאתו "המועילה", מהחברה המלכותית לעידוד האמנויות (Royal Society of Arts). זאת למרות שכבר אז היו קולות שהשוו את המכשיר למכשיר עינויים מימי הביניים.
עם הזמן, השימוש במכשיר לצורכי ענישה הלך ודעך. הביקורת הציבורית על האכזריות שבשימוש במכשיר גברה, ובשנת 1902 בוטל סופית השימוש בגלגל הדריכה בבתי הכלא הבריטיים. אולם בעוד גלגל הדריכה העונשי נעלם, הרעיון של מכשיר המדמה הליכה קיבל חיים חדשים בתחום אחר לגמרי.
בתחילת המאה ה-20 החלו להופיע גרסאות ראשוניות של הליכונים למטרות רפואיות. אחד הראשונים תועד בפטנט משנת 1913, אם כי ישנם ספקות היסטוריים לגבי זהותו המדויקת של הממציא. הליכונים אלו היו רחוקים מאוד מההליכונים החשמליים של ימינו, אך סימנו את תחילת השינוי בתפיסה.
סיפור מרתק נוסף קשור בטייס המפורסם אלברט צ'נדלר (Albert Chandler). זה היה בשנת 1946, כשצ'נדלר, שהיה טייס מסחרי, פיתח הליכון ביתי פשוט כדי לשמור על כושרו בזמנים שנתקע בבתי מלון בערים שונות בזמן מזג אוויר סוער. המצאתו הייתה אחת הגרסאות הראשונות של הליכון נייד לשימוש ביתי.
בהדרגה, ההליכון התפתח והפך למכשיר כושר פופולרי, במיוחד אחרי שהרופא האמריקאי רוברט ברוס (Robert Bruce) פיתח בשנות ה-60 של המאה ה-20 פרוטוקול אימון על הליכון לבדיקת מחלות לב, הידוע עד היום כ"פרוטוקול ברוס" (Bruce Protocol).
המהפכה האמיתית הגיעה בשנת 1968, כאשר ד"ר קנת קופר (Kenneth Cooper) פרסם את ספרו "אירוביקס", שהדגיש את חשיבות האימון האירובי לבריאות הלב וכלי הדם. הפופולריות של אימונים אירוביים, יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית של הליכונים חשמליים בשנות ה-70, הפכו את ההליכון למכשיר הכושר הפופולרי והנמכר ביותר בעולם.
ההליכון המודרני של ימינו הוא מכשיר מתוחכם המצויד במסכי מגע, חיישנים מתקדמים, תוכניות אימון מותאמות אישית ואפילו אפשרויות שילוב מציאות רבודה. ההליכון עבר מטמורפוזה מלאה, מכלי עינויים לסמל של אורח חיים בריא.
מדהים איך מכשירים יכולים לעבור שינוי בתפקידם ובמשמעותם החברתית לאורך השנים, ובמקרה זה כיצד טכנולוגיה שנועדה להעניש במאמצים קשים וסבל הפכה לכלי המקדם בריאות וחיים ארוכים יותר.
הנה הליכון בפעולה: (ללא מילים)
https://youtu.be/dtf4OwqjBC4
תיאור של הליכון כושר מקצועי:
https://youtu.be/LZd5WpuxItE
איך לרוץ וללכת נכון על ההליכון? (עברית)
https://youtu.be/j-L2WXm_2bk
כך ההליכון שימש בעבר לענישת אסירים (מתורגם):
https://youtu.be/Al-30Z-aH8M
מה עדיף - ריצה או הליכה? (עברית)
https://youtu.be/_4booxeYVCA
קליפ ההליכונים המפורסם של להקת OK GO היצירתית:
http://youtu.be/dTAAsCNK7RA
והיתרונות הגדולים של ההליכה על הליכון:
https://youtu.be/LVfgR9wNNbE?long=yes
מה זה חרקירי?
חרקירי, סֶפּוּקוּ או הרקירי (Harakiri) היא מעשה התאבדות יפאנית בחיתוך הבטן. החרקירי היה נהוג בעבר ונולד כחלק מקוד הכבוד של הסמוראים, הלוחמים היפאנים הגדולים. ניתן לומר שחרקירי הוא אמצעי ענישה עצמית, שבאמצעותו נוטל הסמוראי אחריות על מעשיו וכשלונו.
הסמוראים נהגו בעבר לשים קץ לחייהם, אחרי פגיעה בכבודם שנבעה מכישלון כבד או תבוסה מאכזבת. בפעולת החרקירי נטל אחריות הסמוראי ושם קץ לחייו, על ידי פתיחת בטנו וריטוש קרביו. פעמים רבות הוא ביקש לפני המעשה מעוזרו או מחבר לערוף את ראשו לאחר מכן, בכדי להימנע מגסיסה ממושכת וסבל מיותר.
זה היה קוד כבוד אכזרי וקשה, אבל במקרה של תבוסה או כישלון מחפיר הסמוראי לא ראה דרך אחרת. כי אצל הסמוראים, מי שעשה חרקירי זכה להערכה רבה והחזיר בכך את כבודו, שנפגע בשל התבוסה או הפציעה הקשה.
כיום המנהג הקשה הזה כמעט ואינו נעשה ביפאן. אחד האחרונים שעשו זאת היה האדמירל היפאני וראש הצי היפאני המובס במלחמת העולם השנייה. לאחר תבוסת יפאן במלחמה רבים ממפקדי הצבא הרגישו מושפלים ומובסים והתקשו להביט בפני אחרים בעיניים. עם זאת, רובם התגברו, השלימו עם התבוסה והמשיכו בחייהם. רק מעטים עשו זאת. זה היה ביטוי מסוים לכך שהחברה היפאנית בשלה להפוך לחברה מודרנית ומתקדמת.
כיום משמש הביטוי "חרקירי" לתיאור של מעשה שתוצאותיו הרסניות למבצע, מעין התאבדות עסקית, חברתית, מעמדית וכדומה.
לצערנו לא מצאנו סרטונים על מנהג החרקירי.
למה התעללה האינקוויזיציה באנשים?
האינקוויזיציה (Inquisition) הייתה מוסד חקירה ושיפוט שהקימה הכנסייה הקתולית באירופה, החל מימי הביניים, כדי לחקור ולהעניש אנשים שלדעתה לא היו נאמנים לנצרות והאמונה הקתולית. בתי-הדין שכונו "אינקוויזיציה" הוקמו לאורך השנים בארצות נוצריות שונות.
אנשי האינקוויזיציה לא ידעו חוכמות. הם אסרו על כל ביטוי של כפירה במה שהכנסייה חשבה וכל חשד לסטייה מהמקובל והמותר על ידי הכנסייה זכתה לחקירה ובדרך כלל לענישה חמורה. את גלילאו גליליי הם הכניסו למאסר בית עד למותו. את כל השאר הם הוציאו להורג.
בראש בית הדין של האינקוויזיציה בימי הביניים ישב שופט ראשי שכונה "אינקוויזיטור". ביחד איתו שפטו מספר שופטים נוספים. העונש שהטילו על אשמים שהודו באשמה והביעו חרטה, היה קל. מנגד, מי שלא התחרטו, נידונו לעונשים כבדים, ביניהם עינויים, מאסר ואף הוצאה להורג באמצעות עליה על המוקד.
האינקוויזיציות המפורסמות בהיסטוריה היו אלה האינקוויזיציה של ימי-הביניים, האינקוויזיציה הספרדית והאינקוויזיציה הרומית.
ולמעשה, האינקוויזיציה מעולם לא בוטלה או נסגרה. בשלב מסוים שינו בכנסייה הקתולית את שמה והיא זכתה לשם הנקי של "החברה להפצת הדת". אבל לא בטוח שמכשירי העינויים ומתקני ההוצאה להורג הושלכו שם לפח. הם בטח אוחסנו זמנית בבוידעם...
הנה תולדות האינקוויזיציה הספרדית (מתורגם):
https://youtu.be/zmcKS47BsAo
עוד מסיפוריה של האינקוויזיציה בספרד:
http://youtu.be/CkzDrLpmIXY
ובחיוך עצוב (עברית):
http://youtu.be/po7DkAbVMdw
באירופה ההיסטורית שימש הביוש הציבורי אמצעי פופולרי של הרתעה וענישה של פושעים ועושי צרות. אחד מאמצעי ההשפלה והעונש היעילים היה "כלוב הבושה" (Cage of Shame). מדובר בכלוב שהוצב במקום מרכזי ובו נהגו לכלוא עבריינים בעת העתיקה ובימי הביניים אל מול קהילתם ובכך להשפיל ולהזהיר אחרים.
אחד השרידים האחרונים של הכלוב המבייש הזה נמצא בכיכר פאול שבעיירה הסלובקית לבוצ'ה. הוא הגדול וההיסטורי ביותר מסוגו, עשוי ברזל יצוק, מזכיר כלוב ציפורים גדול עם דלת מתכת בצורת לב, נבנה בתחילת המאה ה-17 והוא מהגדולים שנותרו שלמים ומעידים על העונש המשפיל שהיה נהוג באירופה של ימי הביניים.
כלוב הבושה הספציפי הזה שימש החל מהמאה ה-17 לענישת ראווה. במיוחד הוכנסו אליו נשים ונערות "מופקרות". עבירות כאלה יוחסו למי ששבו הביתה בשעות מאוחרות. מעת לעת הוכנסו אליו גם פושעים וגנבים.
כל אלו הושפלו בכלוב במשך ימים ארוכים, כדי לבייש אותם ולמנוע מהם לשוב לסורם. המקומיים השתתפו בביוש בכך שנהגו להשליך על הכלואים ירקות רקובים או יריקה לא נעימה.
לא פעם הוצב כלוב הבושה ליד בית העיריה או בסמוך לכנסייה המקומית. באופן זה אנשים "פגשו" את העבריינים והפושעים, כמו גם את הנשים שלא הקפידו על צניעות, בדרך לסידורים או לתפילה בכנסייה.
בעיירה הסלובקית הנ"ל הוא הוצב בסמוך לבית מתקופת הרנסאנס שניצב גם ליד קתדרלת סנט ג'יימס הגדולה של העיירה, מהמאה ה-14, כנסיה פרוטסטנטית מרשימה ששימשה את מרבית התושבים.
הנה כלוב הבושה העתיק בעיירה לבוצ'ה:
https://youtu.be/RW6LNZgcCcQ
כלוב בושה בסרט:
https://youtu.be/peLfL69z40A
עונש דומה ואכזרי הרבה יותר היה כלוב ההוצאה להורג שנקרא Gibbeting:
https://youtu.be/np_OOuBi1Mo
הייתה גם מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשות, בד"כ נשים שריכלו והפיצו שמועות, למשך כמה שעות:
https://youtu.be/T7lGsWO5R10
ובמאה ה-20 הפעילו הכובשים של וייטנאם כלא שמזכיר כלוב בושה עבור שבויים ומקומיים שפשעו:
https://youtu.be/fMm85KyLGx0
אות קלון (Badge of shame) היה סימן שהטילו בבני-אדם כדי לבייש אותם. הרומאים הכריחו פושעים ופושעות ללכת כשהם לבושים בבגדי קלון מסומנים. באירופה של ימי הביניים הטילו בפושעים שהורשעו אות קלון, על ידי הטבעת סימן משפיל בעורם באש. בעבירות קלות יותר הכריחו אותם ללכת כשמסכות קלון מביישות, נעולות על פניהם במנעול. להשפלה יתרה היו קושרים אותם לעמוד הקלון בכיכר העיר ותושבי העיר היו עוברים על פני העבריין ומשפילים אותו גם הם.
גם היהודים היו קורבן לאותות קלון באירופה של ימי הביניים. כבר אז הכריחו אותם לשאת על בגדיהם את הטלאי הצהוב והמשפיל. אלה היו אותות קלון שתייגו אותם והמחישו לציבור באופן גרפי שהם לא כמו הנוצרים. הנאצים השתמשו גם הם באותו טלאי צהוב, אבל כדי להחמיר עוד יותר את המסר ולהמחיש את העובדה שהיהודים הם תת-אדם ובני מוות.
המקור למנהג הקלון היה אות הקלון התנכ"י, שמוזכר כבר בספר "בראשית", עת הוטל אות כזה בקין, הרוצח הראשון, ונקרא גם על שמו בעברית "אות קין".
הנה עונשים מימי הביניים, כולל הצריבה בעור, שהייתה נהוגה אז כדי להשפיל:
http://youtu.be/e5yQVJV7SFs
מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשים למשך כמה שעות, לרוב אלה היו נשים שריכלו והפיצו שמועות:
https://youtu.be/T7lGsWO5R10
מסכות בושה מימי קדם:
https://youtu.be/zTsYOpLRwlk
וסיפור מודרני על ילדה שזכתה לשמלת קלון מהוריה, על שלעגה לילדה בכיתתה:
http://youtu.be/tBhsg2ZaVU0
הגיליוטינה (Guillotine) זכתה לפרסום בהיסטוריה במהלך המהפכה הצרפתית, כששימשה מתקן לעריפת ראשים של בני האצולה ובית המלוכה. אך רבים לא יודעים שהגיליוטינה הייתה מתקן פופולארי להוצאה להורג בארצות נוספות באירופה.
תחילתה של גיליוטינה כמתקן עתיק לשחיטת בהמות, שנולד ככל הידוע באנגליה, כ"גרדום הליפקס". במהלך המאה ה-14 החלו להשתמש בגרדום השחיטה בארצות שונות ברחבי אירופה, להוצאות להורג של פושעים.
בארצות אחרות זכה "גרדום הליפקס" לשמות מגוונים. באיטליה הוא כונה "מאנאיה" ובסקוטלנד הוא כונה "הבתולה הסקוטית".
היה זה צחוק הגורל שדוקטור בשם ז'וזף איגנס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin) הביא את "גרדום הליפקס" לצרפת, בכוונה להשתמש בו להקטנת סבלם של הנידונים למוות בהוצאות להורג. גיוטן יזם את שכלולו של המתקן שבו ימצאו בעתיד את מותם רבים מהשלטון הצרפתי המלכותי והחל להפעילו בצרפת, עד שאושרה הפעלתו באופן קבוע.
בתחילה נקראה הגיליוטינה בצרפת "הלואיזה" אבל בהמשך ייקרא המתקן לימים בשם "גיליוטינה", שם שניתן לו על ידי הציבור הצרפתי, על שם הדוקטור גיוטן. הוא, אגב, ביקש שזה לא יקרה וסורב.
בעברית תורגם שם המתקן, שמן הסתם לא הופעל מעולם בארץ, בשם "מערפת".
הנה תולדות הגיליוטינה:
https://youtu.be/dbBkybZMa7g
ממציא הגיליוטינה, שהתחרט על המצאתו בשל האכזריות בה נוצלה:
https://youtu.be/bdvhcXLRWHE
על האדם האחרון שהוציא להורג בצרפת באמצעות הגיליוטינה:
https://youtu.be/DL2lVyqDwTw
עדיף לראות במשחק מחשב - גיליוטינה בפעולה:
http://youtu.be/eI4_imk_4iQ
היתכן שהממציא היה בכלל מישהו אחר?
https://youtu.be/XVlbsxOQup4
על הבילוי הפריזאי של צפייה בגיליוטינה:
https://youtu.be/OnP8WDkRIZs?long=yes
וסרט תיעודי של תולדות הגיליוטינה:
https://youtu.be/OyBzNQIH5Kc?long=yes
עמוד הקלון (Pillory) היה סד ענישה שהושארו בו פתחים לידיים ולראש של הנענש. באירופה של ימי הביניים השתמשו בעמוד הקלון כדי לבייש בציבור עבריינים שפשעו פשעים קטנים. על ידי קשירתם לעמוד הקלון בכיכר העיר היו מענישים אותם בהשפלה ומזהירים אחרים מדרך הפשע. כשהם היו קשורים שעות רבות ולמולם עוברים חבריהם ומכריהם ובזים להם על פשעיהם, היה לפושעים הרבה זמן לחשוב על ציות ושמירת החוק.
עמוד הקלון הוא המשך של אות הקלון התנכ"י, שמוזכר כבר בספר "בראשית", עת הוטל אות כזה בקין, הרוצח הראשון, ונקרא גם על שמו "אות קין". בימי הביניים באירופה הטילו בפושעים שהורשעו אות קלון, על ידי הטבעת סימן משפיל בעורם באש.
כך נראו האנשים שנכבלו אל עמוד הקלון:
https://youtu.be/TF6mAXhT97M
בסרטים יש לעיתים מהפכים מפתיעים:
https://youtu.be/6lac59xKEH8
סצינה בה משחררים נערה שנכבלה לעמוד הקלון כיוון ש"רקדה ביום ראשון":
https://youtu.be/K88hpI7vHTY
וגלימת השיכורים (Drunkard's Cloak) שעקרון בה דומה אבל הייתה ניידת:
https://youtu.be/7Uezij6mQXU
אמצעי ענישה
צליבה (Crucifixion), אחד העונשים האיומים בהיסטוריה, הייתה עונש מקובל בתרבויות עתיקות. זו הייתה צורה משפילה ואכזרית של הוצאה להורג באימפריה הרומית, בה סובל מי שמוציאים אותו כך להורג, סבל בל יתואר.
כי הצליבה היא שיטה עתיקה להוצאה להורג, בה קושרים או ממסמרים את הנידון למוות אל צלב עץ ומשאירים אותו כך עד מותו.
עונש הצליבה זכה לפרסום רב בזכות ישו הנוצרי שנענש בו. טענתו של ישו, שככל הידוע ראה בעצמו "מלך היהודים", נתפסה על ידי הרומאים כמרד. ומשום ההתחזות למלך היהודים הם גזרו עליו מוות בצליבה.
צליבת ישו נחשבת אירוע מכונן בדת הנוצרית ויעיד על כך הצלב, שבעקבותיה היה לסמל הדת הנוצרית כולה.
מבחינה רפואית, זוהי ככל הנראה צורת המוות האיומה ביותר. מוות מכאיב ופומבי שכזה יכול היה להמשך ימים ארוכים, בהתאם למשתנים רבים, כולל בריאות הצלוב, שיטת הצליבה, מזוג האוויר ועוד.
מבחינת הרתעה זו צורת מוות המטילה אימה על אחרים ומקטינה את הסיכוי להתגרות במשטר. מי רוצה לסבול במשך 3 ימי גסיסה על הצלב, עד למותו.
היסטוריונים משערים שעונש הצליבה נולד בפרס הקדומה. עדויות מצביעות על כך שבמאה ה-7 לפני הספירה נצלבו שודדי ים שנתפסו על ידי האתונאים.
היה זה אלכסנדר הגדול שהפיץ ברחבי ממלכתו את העונש המרתיע. גם במצרים ובקרתגו העתיקה השתמשו בו והרומאים שראו אותו בקרתגו, הענישו בו עבדים שמרדו, פושעים וגם אזרחים רומים שהורשעו בבגידה.
מפורסמת גם צליבתם של המורדים שלחמו עם ספרטקוס, במלחמות האזרחים ובמרידות באימפריה הרומית.
בכתביו של יוסף בן מתתיהו ובמקורות נוספים מאותה תקופה ישנן עדויות על צליבת אלפי אנשים בארץ בידי הרומאים. ביניהן היו מורדים במרד הגדול של היהודים ובמרד בר כוכבא.
השיטה העתיקה להמתה פומבית ומכאיבה - הנה הצליבה:
https://youtu.be/V0gNIL5GAdE
הצד הרפואי של ההוצאה האכזרית הזו להורג והמשמעות שהנוצרים נותנים לה:
https://youtu.be/-Ndho6Ppzw4
השערה מדעית שצורת הצלב הייתה שונה לחלוטין:
https://youtu.be/_3ffhnInxzo
מרצה שמסביר על העונש של הצליבה:
https://youtu.be/_h-VdIO8Jck
וחבורת מונטי פייטון שצחקה גם על זה והצלובים בה שרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...
https://youtu.be/SJUhlRoBL8M
גיליוטינה (Guillotine) היא מתקן ששימש בעבר לעריפת ראשים בהוצאות להורג בצרפת ומעט בארצות נוספות באירופה.
הגיליוטינה שימשה במהלך המהפכה הצרפתית, כמכשיר ההוצאה להורג של תקופת המהפכה. באמצעותה הוצאו להורג רבים מהשלטון הצרפתי המלכותי ומי שנתפסו כבוגדים ופושעים. השימוש הרב שנעשה בה להוצאות להורג, בנוכחות קהל רב ובכיכרות הערים, הפכו אותה לסמל הטרור של המשטר המהפכני.
לפחות 20 אלף איש הוצאו להורג במהפכה הצרפתית, ביניהם גם מלך ומלכת צרפת, המלך לואי ה־16 והמלכה מארי אנטואנט, שהוצאו להורג בשנת 1793.
בתחילה נקראה הגיליוטינה בצרפת "הלואיזה" ורק בהמשך זכתה לשם גיליוטינה, שניתן על ידי ההמונים, על שמו של מי שאחראי להפעלתה בצרפת, דוקטור ז'וזף איגנס גִיוֹטַן (Joseph-Ignace Guillotin). גיוטן הוא שיזם את שכלולו של מתקן עתיק לשחיטת בהמות, שכבר מהמאה ה-14 השתמשו בו ברחבי אירופה להוצאות להורג. המתקן נולד כ"גרדום הליפקס" האנגלי, משם התפשט לארצות אחרות וזכה לשמות כמו "מאנאיה" באיטליה, ו"הבתולה הסקוטית" בסקוטלנד. בעברית אגב נתנו לה את השם "מערפת".
הגיליוטינה הכילה סכין גדולה וכבדה, ששחרורה ערף את ראש הנידון למוות, שנפל אל תוך סל המונח למרגלותיה. היא נועדה להמית את הנידון למוות, במהירות וללא סבל. למרבה האירוניה היא נועדה להחליף אמצעים אחרים, כמו הגרזן והחרב, שנתפסו כאכזריים וכגורמים לסבל מיותר. עם זאת, רבים ראו בגיליוטינה אמצעי שמוזיל חיי אדם והפך בתקופת המהפכה לפס ייצור אדיר של מוות ואמצעי לחיסול חשבונות והטלת טרור על העם.
כך שימשה הגיליוטינה במהפכה הצרפתית:
http://youtu.be/VEZqarUnVpo
הוצאתו בקולנוע להורג של מלך צרפת לואי ה-16 בשיא המהפכה הצרפתית:
http://youtu.be/XB5fyimVXUo
ההוצאה להורג של מארי אנטואנט ויומה האחרון:
https://youtu.be/lB1eh5_Mwf0
בימינו הגיליוטינה נשארה שעשוע מפחיד בלבד:
http://youtu.be/3fr8O6Tn6nc
בצרפת של הימים ההם ההמונים באו לראות הוצאות להורג כבילוי מרגש:
https://youtu.be/OnP8WDkRIZs?long=yes
הליכון הכושר (Treadmill) משמש בימינו בכל חדרי הכושר ואצל מתאמנים בבית הפרטי. הוא משמש כאמצעי כושר חיובי ובריא ורבים מתאמנים עליו באופן יומיומי. אך לא כולם מודעים לכך שמה שעם הזמן השתנה לאביזר פופולרי ובריא, החל את דרכו בעבר דווקא כמכשיר... עינויים.
כן, את דרכו החל ההליכון דווקא כמכשיר ענישה וכלי שליטה בבתי כלא. הסיפור שמאחורי המכשיר שידוע היום כאביזר בריאותי מתחיל במאה ה-19 באנגליה ומגולל היסטוריה מרתקת של שינוי ייעוד ומשמעות חברתית.
בשנת 1818 המציא המהנדס וארכיטקט האנגלי ויליאם קיוביט (William Cubitt) מכשיר שכונה "גלגל הדריכה" (Treadwheel) או "גלגל ההליכה" (Treadmill). בניגוד להליכון המודרני שבו המשטח נע תחת רגלי המתאמן וללא מסך או אפשרות להאזין למוסיקה, המכשיר הזה פעל בעיקרון הפוך - האסירים דרכו על מדרגות קבועות על גלגל ענק, וכך הניעו אותו בכוח שריריהם.
למעשה, הם נאלצו לטפס ללא הפסקה על מדרגות שלא הובילו לשום מקום.
קיוביט פיתח את המכשיר במיוחד עבור בית הכלא בריקסטון (Brixton Prison) בלונדון, כחלק ממדיניות הענישה שהייתה מקובלת בתקופה הוויקטוריאנית. הרעיון היה לשלב עבודה קשה ומייגעת עם מה שנחשב אז כתרומה לחברה. האסירים נדרשו לדרוך על הגלגל בין 6 ל-10 שעות ביום, והאנרגיה המכנית שהם הפיקו שימשה לטחינת תבואה, לשאיבת מים או לפעולות תעשייתיות אחרות.
אנקדוטה מעניינת היא שאוסקר ויילד (Oscar Wilde), הסופר האירי המפורסם, נאלץ לעבוד על גלגל הדריכה בזמן מאסרו בכלא רדינג (Reading Gaol) בשנים 1895-1897. הוא תיאר את החוויה כ"עינוי מתמשך" שגרם לו לכאבים עזים. ויילד כתב על כך ביצירתו המפורסמת "בלדת כלא רדינג" (The Ballad of Reading Gaol), שהפכה לאחת העדויות הספרותיות החשובות על תנאי הכליאה הויקטוריאניים.
העבודה הייתה מפרכת. ההערכה היא שאסירים טיפסו מרחק שווה ערך לכ-2,400 מטרים ביום, והתנועה המונוטונית גרמה לכאבי שרירים קשים, פציעות ולעתים אף למוות במקרים של אסירים חלשים במיוחד. למרות הביקורת ההולכת וגוברת, השימוש בגלגלי הדריכה התפשט ברחבי אנגליה, וב-1840 כבר היו כ-109 גלגלים כאלה בשימוש בבתי כלא ברחבי המדינה.
פרט מפתיע הוא שהרשויות באנגליה היו כה מרוצות מהמכשיר עד שב-1823 העניקו לקיוביט מדליית זהב על המצאתו "המועילה", מהחברה המלכותית לעידוד האמנויות (Royal Society of Arts). זאת למרות שכבר אז היו קולות שהשוו את המכשיר למכשיר עינויים מימי הביניים.
עם הזמן, השימוש במכשיר לצורכי ענישה הלך ודעך. הביקורת הציבורית על האכזריות שבשימוש במכשיר גברה, ובשנת 1902 בוטל סופית השימוש בגלגל הדריכה בבתי הכלא הבריטיים. אולם בעוד גלגל הדריכה העונשי נעלם, הרעיון של מכשיר המדמה הליכה קיבל חיים חדשים בתחום אחר לגמרי.
בתחילת המאה ה-20 החלו להופיע גרסאות ראשוניות של הליכונים למטרות רפואיות. אחד הראשונים תועד בפטנט משנת 1913, אם כי ישנם ספקות היסטוריים לגבי זהותו המדויקת של הממציא. הליכונים אלו היו רחוקים מאוד מההליכונים החשמליים של ימינו, אך סימנו את תחילת השינוי בתפיסה.
סיפור מרתק נוסף קשור בטייס המפורסם אלברט צ'נדלר (Albert Chandler). זה היה בשנת 1946, כשצ'נדלר, שהיה טייס מסחרי, פיתח הליכון ביתי פשוט כדי לשמור על כושרו בזמנים שנתקע בבתי מלון בערים שונות בזמן מזג אוויר סוער. המצאתו הייתה אחת הגרסאות הראשונות של הליכון נייד לשימוש ביתי.
בהדרגה, ההליכון התפתח והפך למכשיר כושר פופולרי, במיוחד אחרי שהרופא האמריקאי רוברט ברוס (Robert Bruce) פיתח בשנות ה-60 של המאה ה-20 פרוטוקול אימון על הליכון לבדיקת מחלות לב, הידוע עד היום כ"פרוטוקול ברוס" (Bruce Protocol).
המהפכה האמיתית הגיעה בשנת 1968, כאשר ד"ר קנת קופר (Kenneth Cooper) פרסם את ספרו "אירוביקס", שהדגיש את חשיבות האימון האירובי לבריאות הלב וכלי הדם. הפופולריות של אימונים אירוביים, יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית של הליכונים חשמליים בשנות ה-70, הפכו את ההליכון למכשיר הכושר הפופולרי והנמכר ביותר בעולם.
ההליכון המודרני של ימינו הוא מכשיר מתוחכם המצויד במסכי מגע, חיישנים מתקדמים, תוכניות אימון מותאמות אישית ואפילו אפשרויות שילוב מציאות רבודה. ההליכון עבר מטמורפוזה מלאה, מכלי עינויים לסמל של אורח חיים בריא.
מדהים איך מכשירים יכולים לעבור שינוי בתפקידם ובמשמעותם החברתית לאורך השנים, ובמקרה זה כיצד טכנולוגיה שנועדה להעניש במאמצים קשים וסבל הפכה לכלי המקדם בריאות וחיים ארוכים יותר.
הנה הליכון בפעולה: (ללא מילים)
https://youtu.be/dtf4OwqjBC4
תיאור של הליכון כושר מקצועי:
https://youtu.be/LZd5WpuxItE
איך לרוץ וללכת נכון על ההליכון? (עברית)
https://youtu.be/j-L2WXm_2bk
כך ההליכון שימש בעבר לענישת אסירים (מתורגם):
https://youtu.be/Al-30Z-aH8M
מה עדיף - ריצה או הליכה? (עברית)
https://youtu.be/_4booxeYVCA
קליפ ההליכונים המפורסם של להקת OK GO היצירתית:
http://youtu.be/dTAAsCNK7RA
והיתרונות הגדולים של ההליכה על הליכון:
https://youtu.be/LVfgR9wNNbE?long=yes
חרקירי, סֶפּוּקוּ או הרקירי (Harakiri) היא מעשה התאבדות יפאנית בחיתוך הבטן. החרקירי היה נהוג בעבר ונולד כחלק מקוד הכבוד של הסמוראים, הלוחמים היפאנים הגדולים. ניתן לומר שחרקירי הוא אמצעי ענישה עצמית, שבאמצעותו נוטל הסמוראי אחריות על מעשיו וכשלונו.
הסמוראים נהגו בעבר לשים קץ לחייהם, אחרי פגיעה בכבודם שנבעה מכישלון כבד או תבוסה מאכזבת. בפעולת החרקירי נטל אחריות הסמוראי ושם קץ לחייו, על ידי פתיחת בטנו וריטוש קרביו. פעמים רבות הוא ביקש לפני המעשה מעוזרו או מחבר לערוף את ראשו לאחר מכן, בכדי להימנע מגסיסה ממושכת וסבל מיותר.
זה היה קוד כבוד אכזרי וקשה, אבל במקרה של תבוסה או כישלון מחפיר הסמוראי לא ראה דרך אחרת. כי אצל הסמוראים, מי שעשה חרקירי זכה להערכה רבה והחזיר בכך את כבודו, שנפגע בשל התבוסה או הפציעה הקשה.
כיום המנהג הקשה הזה כמעט ואינו נעשה ביפאן. אחד האחרונים שעשו זאת היה האדמירל היפאני וראש הצי היפאני המובס במלחמת העולם השנייה. לאחר תבוסת יפאן במלחמה רבים ממפקדי הצבא הרגישו מושפלים ומובסים והתקשו להביט בפני אחרים בעיניים. עם זאת, רובם התגברו, השלימו עם התבוסה והמשיכו בחייהם. רק מעטים עשו זאת. זה היה ביטוי מסוים לכך שהחברה היפאנית בשלה להפוך לחברה מודרנית ומתקדמת.
כיום משמש הביטוי "חרקירי" לתיאור של מעשה שתוצאותיו הרסניות למבצע, מעין התאבדות עסקית, חברתית, מעמדית וכדומה.
לצערנו לא מצאנו סרטונים על מנהג החרקירי.
האינקוויזיציה (Inquisition) הייתה מוסד חקירה ושיפוט שהקימה הכנסייה הקתולית באירופה, החל מימי הביניים, כדי לחקור ולהעניש אנשים שלדעתה לא היו נאמנים לנצרות והאמונה הקתולית. בתי-הדין שכונו "אינקוויזיציה" הוקמו לאורך השנים בארצות נוצריות שונות.
אנשי האינקוויזיציה לא ידעו חוכמות. הם אסרו על כל ביטוי של כפירה במה שהכנסייה חשבה וכל חשד לסטייה מהמקובל והמותר על ידי הכנסייה זכתה לחקירה ובדרך כלל לענישה חמורה. את גלילאו גליליי הם הכניסו למאסר בית עד למותו. את כל השאר הם הוציאו להורג.
בראש בית הדין של האינקוויזיציה בימי הביניים ישב שופט ראשי שכונה "אינקוויזיטור". ביחד איתו שפטו מספר שופטים נוספים. העונש שהטילו על אשמים שהודו באשמה והביעו חרטה, היה קל. מנגד, מי שלא התחרטו, נידונו לעונשים כבדים, ביניהם עינויים, מאסר ואף הוצאה להורג באמצעות עליה על המוקד.
האינקוויזיציות המפורסמות בהיסטוריה היו אלה האינקוויזיציה של ימי-הביניים, האינקוויזיציה הספרדית והאינקוויזיציה הרומית.
ולמעשה, האינקוויזיציה מעולם לא בוטלה או נסגרה. בשלב מסוים שינו בכנסייה הקתולית את שמה והיא זכתה לשם הנקי של "החברה להפצת הדת". אבל לא בטוח שמכשירי העינויים ומתקני ההוצאה להורג הושלכו שם לפח. הם בטח אוחסנו זמנית בבוידעם...
הנה תולדות האינקוויזיציה הספרדית (מתורגם):
https://youtu.be/zmcKS47BsAo
עוד מסיפוריה של האינקוויזיציה בספרד:
http://youtu.be/CkzDrLpmIXY
ובחיוך עצוב (עברית):
http://youtu.be/po7DkAbVMdw
