שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה אלברט שפר, אדריכל השטן?
אלברט שְפֵּר (Albert Speer) היה דמות מרתקת ומורכבת בהיסטוריה של גרמניה הנאצית. מי שייוודע לימים בתור "האדריכל של היטלר" נולד ב-19 במרץ 1905 למשפחה אמידה בעיר מנהיים וגדל בסביבה של מעמד בינוני-גבוה.
למרות שאביו ואף סבו היו אדריכלים מצליחים, שאף אלברט בתחילה ללמוד מתמטיקה. אך לבסוף הוא נכנע ללחץ המשפחתי ופנה ללימודי אדריכלות באוניברסיטאות בקרלסרוהה, מינכן וברלין.
חייו של שפר לפני עלייתו של הנאציזם היו שגרתיים למדי. הוא היה אדריכל צעיר ושאפתן שניסה לבסס את הקריירה שלו בתקופה של משבר כלכלי קשה בגרמניה. בשנת 1931, אחרי ששמע את היטלר נואם בברלין, הצטרף למפלגה הנאצית – צעד שיישנה את מהלך חייו באופן דראמטי.
המפגש המשמעותי של שפר עם היטלר התרחש ב-1933, כאשר הוזמן לשפץ את משרדי המפלגה הנאצית בברלין. עבודתו הרשימה את היטלר עד כדי כך שהוא מינה את שפר לאדריכל של המפלגה. היטלר, שבצעירותו חלם להיות אדריכל, מצא בשפר שותף לחזון הגרנדיוזי שלו לשינוי פני גרמניה. הקשר ביניהם התחזק והפך לאחת ממערכות היחסים הקרובות ביותר שהיו להיטלר עם אדם כלשהו.
שפר תכנן וניהל את הבנייה של הכינוסים המפלגתיים המפוארים בנירנברג, שהפכו להפגנות כוח מרשימות. אחד הפרויקטים המפורסמים ביותר שלו היה "קתדרלת האור" – מיצג אור ענק שבו 152 זרקורים נגד מטוסים יצרו עמודי אור אנכיים אל השמיים, יוצרים אפקט של "היכל" עשוי מאור. האפקט הויזואלי היה מרהיב וחידש את השימוש בתאורה כאלמנט ארכיטקטוני.
השאיפה הגדולה ביותר של שפר והיטלר הייתה תכנון מחדש של ברלין ל"גרמאניה" (Germania) – בירת העולם הנאצית העתידית. התכנית כללה שדרה מרכזית עצומה שבקצה הדרומי שלה תעמוד קשת ניצחון ענקית, פי 3 מגודלו של שער הניצחון בפריז, כשבקצה הצפוני שלה הוא תכנן אולם עצום בעל כיפה שיכול להכיל 180,000 איש. רוב התכנית, שניתן להכיר בתגית "גרמאניה", לא יצאה לפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בפברואר 1942 חל מפנה דרמטי בקריירה של שפר. לאחר מותו של פריץ טודט (Fritz Todt), שר החימוש הנאצי, מינה היטלר את שפר לתפקיד זה. שפר הוכיח את עצמו כמנהל יוצא דופן, כשלמרות ההפצצות של בעלות הברית הוא הצליח להגדיל בצורה משמעותית את תפוקת החימוש של גרמניה. הצלחתו הייתה כה גדולה שהוא כונה "הקוסם" ו"הנס הכלכלי של היטלר".
עם זאת, הצלחותיו של שפר באו במחיר אנושי נורא. תחת ניהולו, השתמש המשטר הנאצי במיליוני עובדי כפייה ואסירי מחנות ריכוז, שעבדו בתעשיית החימוש. מאוחר יותר, שפר ניסה לטעון שלא ידע על התנאים המזעזעים והמוות ההמוני, טענה שנשללה על ידי היסטוריונים.
לקראת סוף המלחמה, כאשר היה ברור שגרמניה מפסידה במלחמה, היטלר הורה להרוס את כל התשתיות שנותרו בגרמניה - פקודה שנודעה כ"פקודת נירון" (Nerobefehl) ומטרתה הייתה להותיר "אדמה חרוכה", לאחר הנסיגה הגרמנית, כדי שהאויב לא יוכל להשתמש במשאבים הללו.
שפר התנגד לפקודה בגלוי וניסה לסכל אותה, פעולה שנחשבה למעשה בגידה במשטר הנאצי.
לאחר המלחמה, הוא נשפט במשפטי נירנברג. בניגוד לרוב הנאשמים האחרים, הוא לקח אחריות חלקית על פשעי המשטר הנאצי ונידון ל-20 שנות מאסר בכלא שפאנדאו (Spandau) בברלין, שם ריצה את עונשו במלואו עד 30 בספטמבר 1966.
עם שחרורו מהכלא הוא פרסם את זיכרונותיו, שכתב בשנות המאסר שלו. הספרים "בתוך הרייך השלישי" (Inside the Third Reich) ו"שפאנדאו: היומן הסודי" (Spandau: The Secret Diaries) הפכו לרבי מכר עולמיים.
לאחר שחרורו חי שפר חיים שקטים יחסית ונהנה מקריירה של סופר ומרואיין מבוקש, בנושאים הקשורים לתקופה הנאצית. ב-1 בספטמבר 1981, במהלך ביקור בבריטניה הוא מת בלונדון, בגיל 76.
אלברט שפר נותר דמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה. מצד אחד, הוא היה האדריכל שעיצב את הסגנון הנאצי המונומנטלי ומנהל יעיל שסייע להאריך את המלחמה. מצד שני, הוא הציג את עצמו כטכנוקרט ו"נאצי הגון" שלא היה מודע לזוועות המשטר והוקסם מכוחו של היטלר - תדמית שרבים טוענים שהיא מניפולטיבית ולא מדויקת.
באופן פרדוקסלי ועל אף שלא השתתף ברציחות ובמנגנון ההשמדה הנאצית, אחריותו הלא-ישירה של שפר לרצח של מיליונים כבדה הרבה יותר מזו של מרבית הנאצים האחרים. זאת מפני שבכשרונו הניהולי ותוך מילוי תפקידו כשר החימוש בשנים האחרונות של המלחמה, הוא ייעל את פיתוח וייצור הנשק לצבא הגרמני.
בכך הוא האריך משמעותית את המלחמה הקטלנית ואפשר את המשך פעולתו של מנגנון ההשמדה הנאצי.
הנה סיפורו של אלברט שפר:
https://youtu.be/QCesi7c2vFw
קדימון לסרט קולנוע עליו (עברית):
https://youtu.be/fb5Mv2sdbFs
השלב בו מבין שר החימוש שפר שגרמניה הנאצית הובסה במלחמה:
https://youtu.be/95dDf0Q7v3U
דבריו של שפר בסוף הקריירה שלו - מילים אחרונות במשפטי נירנברג בהם נידון ל-20 שנות כלא:
https://youtu.be/Q11-PYT1LTc
על גרמניה, הבירה המתוכננת של הרייך השלישי, שהבטיחה להאפיל על כל בירות העולם:
https://youtu.be/bipnOS8ahlE?long=yes
סרט תיעודי על מה שעשה למען גרמניה הנאצית (עברית):
https://youtu.be/sMhgvb-HbhQ?long=yes
על "הארכיטקט של הרשע" - אלברט שפר:
https://youtu.be/qe4cEK-jH_0?long=yes
וסרטון תיעודי על מי שניהל את העבדות העצומה בגרמניה הנאצית:
https://youtu.be/_eqk24it02M?long=yes
מהי גרמאניה שהיטלר תכנן לבנות?
גרמאניה (Germania) הייתה חלומו האדריכלי של היטלר להקים את בירת הרייך בן אלף השנים. הוא היה חלק מכוונתו של היטלר להחזיר את העם הגרמני לימיו הגדולים.
היטלר, פשיסט, מגלומן ובאופן כללי לא שפוי לחלוטין, לא הסתפק בתכניות המלחמה שלו. הוא רצה לשנות את ברלין, בירת גרמניה, שלא הייתה בעיניו מספיק גרמנית. היא הייתה פתוחה מדי, מלוכלכת, רעשנית, "מזוהמת" בבני עמים שהוא לא החשיב מבחינת הגזע ובנויה בצורה שלא מכבדת שלטון כמו זה שהוא תכנן.
הוא רצה בירה מפוארת שתתאים לאימפריה שלו. לכן הוא חיפש מישהו שיבין אותו ויממש את החזון שלו. קראו לו אלברט שפר והוא היה לאדריכל שסייע לו בתחומים שונים של האדריכלות הנאצית. הוא היה עתיד במלחמה להיות שר החימוש שלו, אבל כרגע הוא היה האיש שמונה להוציא את תכניותיו אלה לפועל.
התכנית הייתה להשלים את בניית הבירה גרמאניה עד שנת 1950. היא אמורה הייתה לכלול בין השאר את ארמון הפיהרר ואת "ההיכל הגדול" - הבניין הגדול בעולם, שיאפשר ל-150 אלף איש להצכנס לעצרות ואירועי ענק. בשביל לבנות את גרמאניה תכנן היטלר להרוס 25 אלף דירות ולפצות את בעליהם, למעט היהודים שבהם.
הנה חלומות גרמאניה של היטלר ובכירי השלטון הנאצי:
https://youtu.be/2k9VKjfffs4
סיפורו של אלברט שפר, אדריכל גרמאניה ומי שלימים יהיה שר החימוש היעיל של הנאצים:
https://youtu.be/wDd6kHaFfzU
בואו לראות את התכניות של גרמאניה וארמון הפיהרר המתוכנן:
https://youtu.be/Vbuf20xmPKo
וכך הייתה גרמאניה אמורה להיראות למבקרים בה:
https://youtu.be/dOXmrVR00RI?long=yes
מה אפיין את האדריכלות הנאצית?
בעת שלטונו על גרמניה, הטירוף הנאצי לא פסח על האדריכלות שלה. אחת התשוקות הגדולות של היטלר הייתה האדריכלות. כשגילה את מי שיהיה האדריכל שלו, אלברט שפר, היטלר ראה בו את מי שיוכל להגשים את חזונו האדריכלי לרייך השלישי ולשלטון בן אלף שנים שהוא תכנן.
שוב ושוב פצחו היטלר והאדריכל שלו אלברט שפר, בבניית מיזמי ענק מגלומניים וחסרי פרופורציות לכל מה שנבנה עד אז בגרמניה ובעולם כולו.
אחת הדוגמאות המובהקות לאדריכלות הזו היא הטרמינל שבנו בנמל התעופה של ברלין - טמפלהוף, בניין המשרדים הגדול בעולם.
אבל היו מיזמים נוספים כאלו, כמו המלון שעל האי רוגן, שתוכנן להיות הבניין הגדול בעולם ומן הסתם גם בית המלון הגדול בתבל. כך גם תוכנן אולם-העם שתוכנן במסגרת פרויקט "גרמאניה" של ברלין ושתוכנן להכיל בתוכו מאות אלפי בני אדם.
היו האוטוסטרדות הארוכות והראשונות מסוגן בעולם, שנפרשו על פני גרמניה והקומפלקס מרובה ההזיות שתוכנן בעיר נירנברג, מתחם ענק של מבנים ופרויקטים אימתניים שנועדו לפאר את הרייך השלישי.
האדריכלות הנאצית מתאפיינת בכמה מרכיבים חוזרים. - מהגודל המוגזם, המונומנטלי, דרך הקווים הניאו-קלאסיים הנקיים, המעט מקושטים, וכמובן - הסימטריה הברורה, לא פעם מעיקה ולא במקרה, של המבנים הנאציים.
המגלומניה הנאצית לא החמיצה שום הזדמנות לבזבז כסף על מיזמי ראווה שיציגו את הרייך השלישי כשליט העולם ונעלה על האומות כולן.
כנהוג אצל היטלר, כל המבנים תוכננו ברוח העיצובית של האדריכלות הנציונל-סוציאליסטית, מה שאומר מבני פאר עצומי ממדים המקטינים את האדם, עם הניחוח הברוטליסטי, שזה אומר בפשטות הרבה בטון. הרעיון היה לגרום למבקרים ממדינות אחרות להכיר בגדולתו של הרייך הגרמני ובהיותו השלטון הגדול והחזק בעולם...
לאחר המלחמה ואחרי ששופצו, שימשו לא מעט בונקרים ומבנים נאציים שונים בברלין בירת גרמניה כגלריות ומוזיאונים, כמועדוני לילה ומקומות בילוי, תמיד הפוכים לרוח הנאצית ובמכוון.
ואגב, מרבית המיזמים האדריכליים, הגדולים והיומרניים כל כך, לא הושלמו מעולם. במרביתם נעצרה הבנייה בזמן מלחמת העולם השנייה ומסיבות מובנות לא רצה איש מהמנצחים שהביסו את הנאצים להמשיכם בייעודם המקורי.
הנה רוח האדריכלות הנאצית:
https://youtu.be/Vbuf20xmPKo
כמה מהמבנים המגלומניים שתכנן היטלר לסיים בשנת 1950:
https://youtu.be/uSrfp_uJiik
התכנית של היטלר על גרמאניה שרצה לבנות בברלין:
https://youtu.be/2k9VKjfffs4
אחד ממפעלי הבנייה הנאציים הוא המלון הגדול בעולם שבנה באי רוגן לצורכי תעמולה:
https://youtu.be/JRBkfW9LOIQ
מקומות בברלין אז והיום:
https://youtu.be/zEkbYT5Bji0
בסופו של דבר האדריכלות הזוועתית ביותר שלהם הייתה הבולטת ביותר - מחנות ההשמדה כמו אושוויץ ובירקנאו:
https://youtu.be/449ZOWbUkf0
מהו שדה התעופה הנאצי שהפך לפארק?
הטירוף הנאצי לא פסח על האדריכלות של גרמניה. שוב ושוב פצחו היטלר והאדריכל שלו אלברט שפר, בבניית מיזמי ענק מגלומניים וחסרי פרופורציות לכל מה שנבנה עד אז בגרמניה ובעולם כולו. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא הטרמינל האימתני שבנו בנמל התעופה של ברלין - טמפלהוף (Tempelhof).
רשמית הפך המקום לשדה התעופה טמפלהוף, מראשוני שדות התעופה בעולם, כבר ב-1923. זאת על אף שכבר ב-1897 השתמש בו חלוץ ספינות האוויר דוד שוורץ כבסיס להמראה הראשונה בהיסטוריה של ספינת אוויר ו-12 שנה אחר-כך קבע בו אורוויל רייט, אחד משני האחים רייט, חלוצי התעופה, שיא עולמי בטיסת גובה.
בשיא עידן ספינות האוויר, נחת בטמפלהוף בשנת 1930 הגראף צפלין, לאחר שחצה את האוקיינוס האטלנטי. תושבי שכונת טמפלהוף, צאצאים של הטמפלרים, השתוללו מהתלהבות...
אבל העידן הנאצי הפך את המקום הצנוע למפורסם בעולם כולו. המגלומניה הנאצית לא החמיצה גם שדות תעופה ובשנת 1941 השלימו בו הנאצים את בניית המבנה הגדול בעולם - הטרמינל של טמפלהוף, בניין בצורת קשת באורך של 1.2 קילומטר ושטח של 258 אלף מטרים רבועים.
כנהוג אצל היטלר, הבנייה של המבנה הענקי של טמפלהוף הייתה בסגנון הארכיטקטוני (אדריכלי) האופייני לנאצים, ברוח ברוטליסטית שתוכננה בידי אדריכל העל שלו, אלברט שפר ובהחלטה ברורה להפגין גם כאן את העליונות הארית של גרמניה הנאצית. מלמטה לא ברורים ממדיו של הבניין העצום, אבל מבט מהאוויר מדגים את גודלו.
מה שמדהים הוא שבמהלך מלחמת העולם השנייה לא הפציצו בעלות הברית את שדה התעופה הענקי, ביודען שהוא עתיד לשרת אותן לאחר הנצחון. הצבא האמריקאי אכן השתמש בו רבות במהלך המלחמה הקרה, כדי להתגבר על המצור שהטילו הסובייטים על מערב העיר ב-1948 ולהעביר אספקה לעיר ברלין. אגב, ילדי ברלין כינו את מטוסי האספקה הללו, שהנחיתו אליהם סוכריות ושוקולדים בכינוי "מפציצי הממתקים".
בשנת 2010, שנתיים אחרי שנסגר שדה התעופה טמפלהוף מכיוון שהפריע לתושבי ברלין, הוא נפתח מחדש כפארק ציבורי. מסלולי מטוסים הפכו לשבילי ריצה ונסיעה על אופניים והשטחים שביניהם הפכו לכרי דשא ענקיים ונעימים. תושבי העיר אף הצביעו נגד תכנית בינוי ענקית מסביבו, כדי להשאירו מקום כפרי נעים ואוורירי, טבע בתוך העיר.
כך חזר מה שהתחיל כשדה אימונים וצעדות של חיילי פרידריך השני מלך פרוסיה, להיות פארק תוסס וחופשי לתושבי ברלין, מקום של פסטיבלים והתכנסויות המונים, פיקניקים וחווייה של טבע בעיר ההומה.
הנה סיפורו של טמפלהוף כמחנה פליטים מסוריה:
https://youtu.be/kTSt8xkX_fE
טמפלהוף בימי הנאצים שנת 1938:
https://youtu.be/PyIXixXwies
מצגת וידאו עם תמונות מהטרמינל הנטוש:
https://youtu.be/58Zx1F8jC8U
כך נחתו בטמפלהוף קצת לפני שנסגר:
https://youtu.be/NEtqCVkyH8M
בוחנים בערוץ ההיסטוריה האם יתכן שהיטלר ברח דרך טמפלהוף לארגנטינה:
https://youtu.be/SuD9n5-9qHg
וכך טמפלהוף נראה היום:
https://youtu.be/y1-wDSMHD0k
מה הייתה קתדרלת האור הנאצית?
הליכטדום (Lichtdom), קתדרלת האור (Cathedral of Light) הנאצית, הייתה מעין קתדרלה מדומה שהנאצים יצרו מזרקורים נגד מטוסים.
התעמולה הנאצית, חייבים להודות, הייתה תעמולה יעילה להחריד. מנהיגי הנאצים לא חסכו בכסף, ברעיונות יצירתיים וביישומים טכנולוגיים, על מנת לשכנע את הציבור בגדולתם של הרייך השלישי והרעיונות הנאציים.
אחת מההמצאות הללו הייתה "קתדרלת האור". הנאצים, שלא אהדו את הכנסייה, חיפשו תחליף לרושם שיצרה הקתדרלה אצל המאמין הנוצרי. רוב מפעלי הבנייה שלהם נועדו להיות גדולי וכה מרשימים שהגרמני הפשוט ישתכנע שיש לו כאן עניין עם תנועה גדולה מהחיים...
על אף שהאדריכלות שלה הייתה מדומה, "קתדרלת האור" הייתה רעיון של אלברט שפר, האדריכל הנאצי. בכינוס הנאצי של 1937 הוא הציג מעין קתדרלה מדומה שנוצרה מ-134 זרקורים נגד מטוסים, שהאירו מהקרקע אל עבר השמיים. באמצעות האור הם יצרו אשלייה של עמודי-תמך עצומי ממדים, שהמראה שלהם היה מלא הוד ומזכיר את המקדשים הקלאסיים, אבל בגדלים עצומים של כ-7 קילומטרים.
האשלייה שסיפקה קתדרלת האור הייתה בדיוק מה שהנאצים רצו שיחשבו על המשטר שלהם - הנה שלטון שמצליח באמצעות הטכנולוגיה הגרמנית, להתעלות על כל מה שהיה לפניו, הנה התחליף לדת ובתפקיד אלוהים יש את הפיהרר. הכוונה הייתה לשדר ששלטון כזה ישרוד זמן רב ואף ישלוט בעולם ועל כל מי שרוצה להנות בחייו להצטרף ולא להתנגד לו...
לני ריפנשאל, בימאית הבית של היטלר, תיעדה בסרט "אולימפיה" את האולימפיאדה של 1936, כשקתדרלת האור מופיעה בשיאה.
מצגת וידאו של "קתדרלת האור", מתוך סרט תעמולה נאצי:
https://youtu.be/KW3l8Pj4JBA
הנאציזם ידע לנצל את אפקט האור, כאן בלפידים שנושאים חיילים:
https://youtu.be/EDzfupUAE00
טקס הפתיחה של "האולימפיאדה הנאצית" ברלין 1936 בו כיכב טריק ה"ליכטדום" של אלברט שפר:
https://youtu.be/HDnmMK9s8Gk?long=yes
וסיפורה של קתדרלת התאורה:
https://youtu.be/cvVLEjIlNCM?long=yes
כיצד תכנן היטלר לעצב את נירנברג?
היטלר בחר בנירנברג להיות העיר הגרמנית המייצגת של שלטון הרייך השלישי. מיקומה במרכז גרמניה והעובדה שהיא שמרה על המראה שלה מתקופת הרייך הראשון (האימפריה הרומית הקדושה), הפכה את העיר בעיניו למתאימה.
ביחד עם האדריכל הבולט של הנאצים ואיש אמונו, אלברט שפר, שקד הדיקטטור המגלומן על קומפלקס נאצי בנירנברג, אוסף של מבני ענק שיהפכו את הביקור בנירנברג לחווייה מהממת ורבת רושם למבקר הגרמני ולמופע עוצר נשימה של גדולה גרמנית ונאצית, לאורחים מחו"ל.
הקומפלקס הנאצי שתוכנן בנירנברג כלל מבנים ומתחמי ענק מגלומניים כמו הלויטפולד ארנה, אולם קונגרסים עצום ומרהיב ל-50 אלף איש, דרך הזהב שתשמש למצעדים, שדה הצפלין והטריבונה לנאומי היטלר שהספיק לשמש בפועל לטקסי הענק הנאציים, אצטדיון עירוני עם פודיום לפיהרר ולא רחוק ממנו האיצטדיון הגרמני הגדול בעולם שיכיל 400 אלף צופים, מגרש מצעדים צבאיים, מוקף ב-24 מגדלים ענקיים מסביב ומחנות מגורים לכמויות האדם העצומות שהתכוונו הנאצים לארח בהתכנסויות שלהם.
היטלר בחר בנירנברג לקיום טקסי הראווה שלו:
https://youtu.be/QWDrd-1yA5A
שדה הצפלין והאצטדיון העירוני שבהם התקיימו הכינוסים הנאציים:
https://youtu.be/FVmRd0GfiN8
הלויטפולד ארנה, אולם הקונגרסים הלא-גמור היום:
https://youtu.be/2wUZUALWANs
סיור במוזיאון שנמצא בו היום:
https://youtu.be/CFI1wjbZibU
צילומים של חלק מהמבנים הללו - אז והיום:
https://youtu.be/y7p_OqKjI4k
אתרים נאציים בנירנברג:
https://youtu.be/Vglf2sxEs3M
ביקור באתרי הבנייה הנאציים בנירנברג:
https://youtu.be/49WgVYKxH_U
וסרט מקיף על התכניות המגלומניות שהיו להיטלר לגבי העיר:
https://youtu.be/G6oNC7j5P-w?long=yes
מהו המלון הענק שהיטלר בנה למשפחות תומכיו?
אחת השיטות הנאציות שבהן נקט המשטר הנאצי כדי לייצר אהבה אצל ההמונים כלפיו הייתה לעטוף אותם בטוב ולהפוך את הנאצים למיטיבי העם. הם יצרו מה שכינה ההיסטוריון גץ אלי "דיקטטורה של הסכמה".
הנאצים עשו זאת על ידי הקמת ארגון שייסדו ונקרא "כוח באמצעות שמחה". מטרתו הייתה לתת הטבות לאזרחים הנאצים של גרמניה וכך לצרף עוד ועוד גרמנים לשורותיהם.
כדי לשחד את האזרחים להצטרף למפלגה הנאצית הוציא הארגון הנאצי הזה משפחות גרמניות, תומכות הנאציזם כמובן, לקרוזים חינם ועל חשבון המפלגה. כך נהג השלטון להפעיל לחץ על הורים מילדיהם, שהתחננו שיצטרפו גם הם למפלגה וכך גם הם יוזמנו לשיט מהנה בקרוזים הנאציים על ספינות הפאר.
לאור התוצאות המצויינות של הקרוזים, שכמובן שימשו גם לתעמולה אנטישמית ונאצית, הקים הרייך בשלב מסוים גם מלון ענקי, באי רוגן שבצפון גרמניה. האי הזה היה מיועד לחופשות חינם לתומכי המשטר.
המלון, מלון 'פרורה' (Prora) שמו, אמור היה לארח כמובן רק את מי שתמכו במפלגה. כך השיגו הנאצים הכרת תודה של המשפחה המבלה ומצד שני "סייעו לשאר להבין" שרק הצטרפות למפלגה תאפשר להם לשרוד, ליהנות מכל הטוב הנאצי ולהיטיב עם משפחתם.
את אתר הנופש היוקרתי הורה היטלר לבכירי המפלגה הנאצית לבנות כבר ב-1936. כמו תמיד אצל הפיהרר המגלומן, גם כאן חזר החזון המטורף של מפעל אדריכלי שאין כמותו, או במילותיו של היטלר "מקום הנופש הימי הגדול ביותר שנבנה אי פעם".
לשם כך יצרה המפלגה הנאצית ארגון בשם "כוח באמצעות שמחה", שהבטיח מקום נופש לפועלים הגרמנים. במקום זה יוכלו לנוח עם משפחתם למשך מספר ימים ולהירגע, לפני שיחזרו לעבודתם. כמו כל מבנה שהנאצים תכננו, גם מלון פרורה היה מגלומני. הוא היה באורך של כמעט 4.5 קילומטרים - הבניין הארוך בעולם ותוכנן להלין בו-זמנית 20 אלף איש!
הפיהרר המגלומן אדולף היטלר לא זכה לראות את חזונו מתממש. כמו רבים ממפעלי הראווה האדריכליים שלו, גם בנייתו של המלון האימתני הזה הופסקה עם תחילת מלחמת העולם העולם השנייה. המבנה ניזוק קשות, הן על ידי הצבא הסובייטי שכבש אותו והן לאחר המלחמה, בידי צבא גרמניה המזרחית ששלט במתחם.
האי רוגן והעיירה פרורה, ששימשו למטרות של רוגע ונופש עוד במאה ה-18, ארחו אז בעלי הון שבאו לרחוץ בחופי האי הציורי, כבר אז אחד מיעדי הנופש הפופולאריים של גרמניה. המסורת הזו התחדשה גם אחרי התבוסה במלחמת העולם השנייה, כשגרמנים רבים המשיכו לנפוש בהם.
כ-9,000 עובדים בנו את המלון, במשך 3 שנים רצופות ולא סיימו את הבניה. תכנן אותו בסגנון מודרניסטי האדריכל קלמנס קלוץ. הוא אף זכה עליו בפרס הגדול ביריד העולמי שהתקיים בפאריס בשנת 1937. בניגוד לאלברט שפר, האדריכל שהיה חביבו של הפיהרר, תכנן קלוץ מבנה מודרניסטי, שלא תאם באופן מלא את האדריכלות הנאצית ואת הזיות הרייך השלישי של היטלר וכנופייתו.
כנראה שגם בזכות זאת, הצליח קלוץ להגיע לשלב מתקדם מזה של מפעלי בנייה נאציים אחרים, שחלקם החלו לפניו, אך הלכו והסתבכו ביישום של העיצוב הניאו-קלאסי, הנציונל-סוציאליסטי ההזוי.
יותר מ-70 שנה מהמלחמה עברו עד שהתחדשה בנייתו של המלון העצום. הבונים הם יזמים פרטיים שקנו את השטח, כדי להפוך את חלקו שהושלם לדירות נופש יוקרתיות.
הנה סיפורו של המלון הנאצי פרורה:
https://youtu.be/ugfMbsETLsg
מצגת וידאו עם עוד פרטים על המלון המגלומני של היטלר:
https://youtu.be/ke66Jo26HLI
מצגת וידאו של המלון:
https://youtu.be/QhGVeQ0kzVc
ממעוף הרחפן:
https://youtu.be/dFK8JNdSYWY
החידוש של המלון הנאצי הענקי למתחם דירות יוקרה:
https://youtu.be/JRBkfW9LOIQ
וסיור בחלקי המלון ההרוסים והמחודשים שבו:
https://youtu.be/fsbbcc3hCnk?long=yes
איך פעל גאון השריון הגרמני גודריאן?
הוא היה המפקד הצבאי היחיד שלא חשש להתעמת ולעמוד בפני היטלר. גאון צבאי, פורץ דרך, מוצרט של הלוחמה המודרנית ומפקד שלא הסכים להתעללות של חייליו בחפים מפשע. ומנגד, בואו בכל זאת לא נשכח ונזכיר - האיש היה מצביא גרמני, בזמן במלחמת העולם השנייה.
קראו לו גודריאן, בשבילכם גנרל היינץ גודריאן (Heinz Guderian). הוא עמד בפני הפיהרר היטלר ללא חשש, מהשלב בו הפיהרר הגרמני היה בשיא כוחו ועד שנתן את ההוראה להשאיר אדמה חרוכה בגרמניה המובסת ולא להותיר דבר למנצחים.
היינץ וילהלם גודריאן היה גאון שריון, שבמלחמת העולם השנייה, בתור גנרל בצבא הגרמני, פיתח את שיטת "אגרוף השריון", שיטת לוחמה שעמדה בלב "מלחמת הבזק", הבליצקריג הכובש והמנצח שהפגין כוח חסר תקדים במלחמת העולם השנייה.
שיטת ה"בליצקריג", הייתה שיטת תקיפה מהירה, שבה שטף צבא גרמניה את אירופה, כבש אותה במהירות שאיש לא חווה לפני כן. קראו עליה אם תרצו בתגית "בליצקריג".
שיטת הבליצקריג התאפשרה בזכות העובדה שבניגוד לצרפת ובריטניה, פיתחה גרמניה סביב הטנקים את אסטרטגיות הלחימה העיקרית שלה, מה שהפך את הלחימה של הצבא הגרמני ליעילה הרבה יותר. וההמצאה האסטרטגית החדשנית הזו הייתה כולה גודריאן.
למעשה, כמעט כל מה שהוצג בתחילת המלחמה כגאונות הצבאית של הפיהרר ובתור "ניצחונותיו של היטלר" במלחמת העולם השנייה, הייתה פרי הגאונות ותוצאה של עבודתו המיומנת של גודריאן.
גם בכיבוש צרפת דרך הארדנים נוצלה גאוניותו של גאון השריון הגרמני והמפקד המבריק הזה, חובה לומר, לא היה רק הוגה צבאי מבריק, אלא גם מפקד שטח מעולה. בפלישה לצרפת גודריאן הוא מפקד הקורפוס ה-19 וכהוגה שיטת הבליצקריג לכיבוש מהיר, הוא מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה לעומק השטח הצרפתי.
מבלי למצמץ הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק, בדרך ללכידת כמעט כל הצבא הבריטי המרוכז שם. קראו על כך בתגית "דנקרק".
#דרכו וסופו
אלה השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהטנק הוא כלי חדש במערכה והצבאות באירופה עדיין לא ממש מבינים איך להשתמש בו כמו שצריך. בשנת 1922, מקבל הקצין הצעיר היינץ גודריאן (Heinz Guderian) משימה בצבא הגרמני: לחקור איך אפשר לשלב טנקים בצבא.
גודריאן המבריק היה פתוח לרעיונות חדשים. הוא קרא בעיון את מה שכתבו הוגי צבא באנגליה וצרפת, קצינים שהבינו שהעולם אחרי המלחמה משתנה במהירות. הם כתבו שטנקים לא צריכים להיות סתם עזרה לחיילי הרגלים (הרגלים), אלא צריכים לפעול כיחידות עצמאיות. המטרה שהם קבעו להם הייתה להיכנס עמוק לשטח האויב ולעקוף אותו מהצדדים, תוך שהם מחליפים את "מלחמת חפירות", סוג הלוחמה הסטטית שקטלה רבים כל כך במלחמת העולם הראשונה (ראו בתגית "מלחמת החפירות").
צבאות בריטניה וצרפת לא ממש אימצו את הרעיונות האלה, למרות שהם באו מהן. אבל גודריאן הבין אותם ולחץ לאמץ אותם. הוא שילב את הידע החדש הזה עם הידע שלו על מכשירי קשר ויצר דרך לחימה חדשה לגמרי. תכניתו שילבה תנועה רבה של טנקים יחד, בשטח רחב, כשהם מתקשרים אחד עם השני ופועלים במהירות ובשיתוף פעולה עם כוחות אחרים, כמו רגלים וחיל אוויר. לדרך הזו יקראו בגרמניה מלחמת בזק או "בליצקריג" (Blitzkrieg).
זה לא היה קל. גודריאן נאלץ להילחם שנים ארוכות כדי לשכנע קצינים בכירים בגרמניה שטענו שטנקים לא חשובים. באמצע שנות ה-30, גודריאן נותן סקירה להיטלר והאחרון מתלהב מאוד ואומר: "זה בדיוק מה שאני צריך".
ההתרשמות הזו, בשילוב עם ההתעלמות של מההגבלות שהטילו עליהם אחרי המלחמה הראשונה, מביאה ב-1935 להקמה של שלוש דיוויזיות שריון ראשונות בגרמניה. גודריאן קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה השנייה. באותה תקופה הוא כתב ספר שנקרא "שריון, היכון!" ("אכטוּנג פאנצֶר!"). בספר הוא מציג לעולם את הרעיונות שלו ומראה כיצד הטנקים הגרמנים יכולים להיות טובים הרבה יותר משל האויב.
כשפורצת מלחמת העולם השנייה, עוזרת העבודה של גודריאן מאוד לגרמניה. בשלב הזה הוא מפקד בכיר של הקורפוס ה-19 ומוביל אותו בפלישה לפולין ובהמשך גם לצרפת.
בפלישה לצרפת, הוא הוביל את הטנקים שלו במהירות מדהימה עמוק לתוך שטח האויב, כשהוא מנתק את כוחות צרפת ובריטניה בצפון צרפת מהעורף שלהם. על ההצלחות האלה, הוא קיבל את אות הכבוד "צלב הברזל".
בהמשך המלחמה הוא מקבל פיקוד על כוח טנקים גדול יותר (קבוצת הפאנצר השנייה, שהפכה לארמיית הפאנצר השנייה). במבצע הפלישה לברית המועצות (ראו בתגית "מבצע ברברוסה"), הכוח שלו מתקדם רחוק מאוד, אבל נבלם לקראת מוסקבה. בשלב הזה הייתה לו מחלוקת קשה עם היטלר. גודריאן רצה להמשיך לכיוון מוסקבה כי חשב שזה היעד הכי חשוב, אבל היטלר התעקש לפנות דרומה, לעיר סטאלינגרד. בדיעבד יאמר גודריאן שההחלטה הזו של היטלר היא הסיבה העיקרית להפסד הגרמני במלחמה כולה.
בסוף שנת 1941, גודריאן נחשב בעיני היטלר לקצין שלא תמיד ציית לפקודותיו. בשלב מסוים הוא מורה לכוח שלו לסגת כדי שלא לאבד יותר מדי חיילים. זה מרגיז מאוד את היטלר וגודריאן מועבר מתפקיד פיקוד פעיל.
אחרי שהגרמנים הפסידו בקרב חשוב בסטלינגרד, גודריאן מוחזר לתפקידו. בפברואר 1943 הוא ממונה למפקח הכללי על כוחות השריון. אחר כך ביולי 1944 הוא כבר משמש כראש המטה הכללי של הצבא הגרמני. מםקד הצבא.
בספרו "זכרונותיו של חייל", הוא כתב שהוא לא ביצע פקודות אכזריות של הנאצים. לקראת סוף המלחמה והתקרבות הצבא האדום לניצחון הוא אף ניסה לעזור ולמנוע את מימוש הפקודה של היטלר להרוס את כל התעשייה והתשתיות של גרמניה.
במרץ 1945 ואחרי ויכוחים קשים נוספים עם היטלר, גודריאן סיים את תפקידו כראש המטה הכללי.
לאחר המלחמה, גודריאן נחקר בקשר למשפטי נירנברג, אך הוא עצמו, מעולם לא הועמד לדין פורמלי. למרות המחאות של צרפת וברית המועצות, הוא לא הואשם בפשעי מלחמה. ההתנהגות שלו במלחמה נחשבה ל"רגילה ומקובלת יחסית לחייל מקצועי".
גודריאן תרם המון לא רק לפיתוח השריון בגרמניה, אלא לפיתוח השריון בכל העולם. צבאות רבים, כולל צה"ל, ראו את רעיונותיו ואימצו אותם. הוא עצמו האשים את ההנהגה הפוליטית, ובעיקר את היטלר, בהפסד במלחמה ונפטר בגרמניה בשנת 1954.
הנה סיפורו של גודריאן:
https://youtu.be/kqY7nIIfFlI
תמונותיו בזמן המלחמה:
https://youtu.be/DNYSHOGkVwc
סרט תיעודי על הבליצקריג וטנקי הפנצר שתכנן:
https://youtu.be/QRDowR7xXc4?long=yes
וכמה מסודות ההצלחה של גודריאן, גנרל פנצר:
https://youtu.be/s1M1To0d08k?long=yes
אלברט שְפֵּר (Albert Speer) היה דמות מרתקת ומורכבת בהיסטוריה של גרמניה הנאצית. מי שייוודע לימים בתור "האדריכל של היטלר" נולד ב-19 במרץ 1905 למשפחה אמידה בעיר מנהיים וגדל בסביבה של מעמד בינוני-גבוה.
למרות שאביו ואף סבו היו אדריכלים מצליחים, שאף אלברט בתחילה ללמוד מתמטיקה. אך לבסוף הוא נכנע ללחץ המשפחתי ופנה ללימודי אדריכלות באוניברסיטאות בקרלסרוהה, מינכן וברלין.
חייו של שפר לפני עלייתו של הנאציזם היו שגרתיים למדי. הוא היה אדריכל צעיר ושאפתן שניסה לבסס את הקריירה שלו בתקופה של משבר כלכלי קשה בגרמניה. בשנת 1931, אחרי ששמע את היטלר נואם בברלין, הצטרף למפלגה הנאצית – צעד שיישנה את מהלך חייו באופן דראמטי.
המפגש המשמעותי של שפר עם היטלר התרחש ב-1933, כאשר הוזמן לשפץ את משרדי המפלגה הנאצית בברלין. עבודתו הרשימה את היטלר עד כדי כך שהוא מינה את שפר לאדריכל של המפלגה. היטלר, שבצעירותו חלם להיות אדריכל, מצא בשפר שותף לחזון הגרנדיוזי שלו לשינוי פני גרמניה. הקשר ביניהם התחזק והפך לאחת ממערכות היחסים הקרובות ביותר שהיו להיטלר עם אדם כלשהו.
שפר תכנן וניהל את הבנייה של הכינוסים המפלגתיים המפוארים בנירנברג, שהפכו להפגנות כוח מרשימות. אחד הפרויקטים המפורסמים ביותר שלו היה "קתדרלת האור" – מיצג אור ענק שבו 152 זרקורים נגד מטוסים יצרו עמודי אור אנכיים אל השמיים, יוצרים אפקט של "היכל" עשוי מאור. האפקט הויזואלי היה מרהיב וחידש את השימוש בתאורה כאלמנט ארכיטקטוני.
השאיפה הגדולה ביותר של שפר והיטלר הייתה תכנון מחדש של ברלין ל"גרמאניה" (Germania) – בירת העולם הנאצית העתידית. התכנית כללה שדרה מרכזית עצומה שבקצה הדרומי שלה תעמוד קשת ניצחון ענקית, פי 3 מגודלו של שער הניצחון בפריז, כשבקצה הצפוני שלה הוא תכנן אולם עצום בעל כיפה שיכול להכיל 180,000 איש. רוב התכנית, שניתן להכיר בתגית "גרמאניה", לא יצאה לפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בפברואר 1942 חל מפנה דרמטי בקריירה של שפר. לאחר מותו של פריץ טודט (Fritz Todt), שר החימוש הנאצי, מינה היטלר את שפר לתפקיד זה. שפר הוכיח את עצמו כמנהל יוצא דופן, כשלמרות ההפצצות של בעלות הברית הוא הצליח להגדיל בצורה משמעותית את תפוקת החימוש של גרמניה. הצלחתו הייתה כה גדולה שהוא כונה "הקוסם" ו"הנס הכלכלי של היטלר".
עם זאת, הצלחותיו של שפר באו במחיר אנושי נורא. תחת ניהולו, השתמש המשטר הנאצי במיליוני עובדי כפייה ואסירי מחנות ריכוז, שעבדו בתעשיית החימוש. מאוחר יותר, שפר ניסה לטעון שלא ידע על התנאים המזעזעים והמוות ההמוני, טענה שנשללה על ידי היסטוריונים.
לקראת סוף המלחמה, כאשר היה ברור שגרמניה מפסידה במלחמה, היטלר הורה להרוס את כל התשתיות שנותרו בגרמניה - פקודה שנודעה כ"פקודת נירון" (Nerobefehl) ומטרתה הייתה להותיר "אדמה חרוכה", לאחר הנסיגה הגרמנית, כדי שהאויב לא יוכל להשתמש במשאבים הללו.
שפר התנגד לפקודה בגלוי וניסה לסכל אותה, פעולה שנחשבה למעשה בגידה במשטר הנאצי.
לאחר המלחמה, הוא נשפט במשפטי נירנברג. בניגוד לרוב הנאשמים האחרים, הוא לקח אחריות חלקית על פשעי המשטר הנאצי ונידון ל-20 שנות מאסר בכלא שפאנדאו (Spandau) בברלין, שם ריצה את עונשו במלואו עד 30 בספטמבר 1966.
עם שחרורו מהכלא הוא פרסם את זיכרונותיו, שכתב בשנות המאסר שלו. הספרים "בתוך הרייך השלישי" (Inside the Third Reich) ו"שפאנדאו: היומן הסודי" (Spandau: The Secret Diaries) הפכו לרבי מכר עולמיים.
לאחר שחרורו חי שפר חיים שקטים יחסית ונהנה מקריירה של סופר ומרואיין מבוקש, בנושאים הקשורים לתקופה הנאצית. ב-1 בספטמבר 1981, במהלך ביקור בבריטניה הוא מת בלונדון, בגיל 76.
אלברט שפר נותר דמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה. מצד אחד, הוא היה האדריכל שעיצב את הסגנון הנאצי המונומנטלי ומנהל יעיל שסייע להאריך את המלחמה. מצד שני, הוא הציג את עצמו כטכנוקרט ו"נאצי הגון" שלא היה מודע לזוועות המשטר והוקסם מכוחו של היטלר - תדמית שרבים טוענים שהיא מניפולטיבית ולא מדויקת.
באופן פרדוקסלי ועל אף שלא השתתף ברציחות ובמנגנון ההשמדה הנאצית, אחריותו הלא-ישירה של שפר לרצח של מיליונים כבדה הרבה יותר מזו של מרבית הנאצים האחרים. זאת מפני שבכשרונו הניהולי ותוך מילוי תפקידו כשר החימוש בשנים האחרונות של המלחמה, הוא ייעל את פיתוח וייצור הנשק לצבא הגרמני.
בכך הוא האריך משמעותית את המלחמה הקטלנית ואפשר את המשך פעולתו של מנגנון ההשמדה הנאצי.
הנה סיפורו של אלברט שפר:
https://youtu.be/QCesi7c2vFw
קדימון לסרט קולנוע עליו (עברית):
https://youtu.be/fb5Mv2sdbFs
השלב בו מבין שר החימוש שפר שגרמניה הנאצית הובסה במלחמה:
https://youtu.be/95dDf0Q7v3U
דבריו של שפר בסוף הקריירה שלו - מילים אחרונות במשפטי נירנברג בהם נידון ל-20 שנות כלא:
https://youtu.be/Q11-PYT1LTc
על גרמניה, הבירה המתוכננת של הרייך השלישי, שהבטיחה להאפיל על כל בירות העולם:
https://youtu.be/bipnOS8ahlE?long=yes
סרט תיעודי על מה שעשה למען גרמניה הנאצית (עברית):
https://youtu.be/sMhgvb-HbhQ?long=yes
על "הארכיטקט של הרשע" - אלברט שפר:
https://youtu.be/qe4cEK-jH_0?long=yes
וסרטון תיעודי על מי שניהל את העבדות העצומה בגרמניה הנאצית:
https://youtu.be/_eqk24it02M?long=yes
גרמאניה (Germania) הייתה חלומו האדריכלי של היטלר להקים את בירת הרייך בן אלף השנים. הוא היה חלק מכוונתו של היטלר להחזיר את העם הגרמני לימיו הגדולים.
היטלר, פשיסט, מגלומן ובאופן כללי לא שפוי לחלוטין, לא הסתפק בתכניות המלחמה שלו. הוא רצה לשנות את ברלין, בירת גרמניה, שלא הייתה בעיניו מספיק גרמנית. היא הייתה פתוחה מדי, מלוכלכת, רעשנית, "מזוהמת" בבני עמים שהוא לא החשיב מבחינת הגזע ובנויה בצורה שלא מכבדת שלטון כמו זה שהוא תכנן.
הוא רצה בירה מפוארת שתתאים לאימפריה שלו. לכן הוא חיפש מישהו שיבין אותו ויממש את החזון שלו. קראו לו אלברט שפר והוא היה לאדריכל שסייע לו בתחומים שונים של האדריכלות הנאצית. הוא היה עתיד במלחמה להיות שר החימוש שלו, אבל כרגע הוא היה האיש שמונה להוציא את תכניותיו אלה לפועל.
התכנית הייתה להשלים את בניית הבירה גרמאניה עד שנת 1950. היא אמורה הייתה לכלול בין השאר את ארמון הפיהרר ואת "ההיכל הגדול" - הבניין הגדול בעולם, שיאפשר ל-150 אלף איש להצכנס לעצרות ואירועי ענק. בשביל לבנות את גרמאניה תכנן היטלר להרוס 25 אלף דירות ולפצות את בעליהם, למעט היהודים שבהם.
הנה חלומות גרמאניה של היטלר ובכירי השלטון הנאצי:
https://youtu.be/2k9VKjfffs4
סיפורו של אלברט שפר, אדריכל גרמאניה ומי שלימים יהיה שר החימוש היעיל של הנאצים:
https://youtu.be/wDd6kHaFfzU
בואו לראות את התכניות של גרמאניה וארמון הפיהרר המתוכנן:
https://youtu.be/Vbuf20xmPKo
וכך הייתה גרמאניה אמורה להיראות למבקרים בה:
https://youtu.be/dOXmrVR00RI?long=yes
בעת שלטונו על גרמניה, הטירוף הנאצי לא פסח על האדריכלות שלה. אחת התשוקות הגדולות של היטלר הייתה האדריכלות. כשגילה את מי שיהיה האדריכל שלו, אלברט שפר, היטלר ראה בו את מי שיוכל להגשים את חזונו האדריכלי לרייך השלישי ולשלטון בן אלף שנים שהוא תכנן.
שוב ושוב פצחו היטלר והאדריכל שלו אלברט שפר, בבניית מיזמי ענק מגלומניים וחסרי פרופורציות לכל מה שנבנה עד אז בגרמניה ובעולם כולו.
אחת הדוגמאות המובהקות לאדריכלות הזו היא הטרמינל שבנו בנמל התעופה של ברלין - טמפלהוף, בניין המשרדים הגדול בעולם.
אבל היו מיזמים נוספים כאלו, כמו המלון שעל האי רוגן, שתוכנן להיות הבניין הגדול בעולם ומן הסתם גם בית המלון הגדול בתבל. כך גם תוכנן אולם-העם שתוכנן במסגרת פרויקט "גרמאניה" של ברלין ושתוכנן להכיל בתוכו מאות אלפי בני אדם.
היו האוטוסטרדות הארוכות והראשונות מסוגן בעולם, שנפרשו על פני גרמניה והקומפלקס מרובה ההזיות שתוכנן בעיר נירנברג, מתחם ענק של מבנים ופרויקטים אימתניים שנועדו לפאר את הרייך השלישי.
האדריכלות הנאצית מתאפיינת בכמה מרכיבים חוזרים. - מהגודל המוגזם, המונומנטלי, דרך הקווים הניאו-קלאסיים הנקיים, המעט מקושטים, וכמובן - הסימטריה הברורה, לא פעם מעיקה ולא במקרה, של המבנים הנאציים.
המגלומניה הנאצית לא החמיצה שום הזדמנות לבזבז כסף על מיזמי ראווה שיציגו את הרייך השלישי כשליט העולם ונעלה על האומות כולן.
כנהוג אצל היטלר, כל המבנים תוכננו ברוח העיצובית של האדריכלות הנציונל-סוציאליסטית, מה שאומר מבני פאר עצומי ממדים המקטינים את האדם, עם הניחוח הברוטליסטי, שזה אומר בפשטות הרבה בטון. הרעיון היה לגרום למבקרים ממדינות אחרות להכיר בגדולתו של הרייך הגרמני ובהיותו השלטון הגדול והחזק בעולם...
לאחר המלחמה ואחרי ששופצו, שימשו לא מעט בונקרים ומבנים נאציים שונים בברלין בירת גרמניה כגלריות ומוזיאונים, כמועדוני לילה ומקומות בילוי, תמיד הפוכים לרוח הנאצית ובמכוון.
ואגב, מרבית המיזמים האדריכליים, הגדולים והיומרניים כל כך, לא הושלמו מעולם. במרביתם נעצרה הבנייה בזמן מלחמת העולם השנייה ומסיבות מובנות לא רצה איש מהמנצחים שהביסו את הנאצים להמשיכם בייעודם המקורי.
הנה רוח האדריכלות הנאצית:
https://youtu.be/Vbuf20xmPKo
כמה מהמבנים המגלומניים שתכנן היטלר לסיים בשנת 1950:
https://youtu.be/uSrfp_uJiik
התכנית של היטלר על גרמאניה שרצה לבנות בברלין:
https://youtu.be/2k9VKjfffs4
אחד ממפעלי הבנייה הנאציים הוא המלון הגדול בעולם שבנה באי רוגן לצורכי תעמולה:
https://youtu.be/JRBkfW9LOIQ
מקומות בברלין אז והיום:
https://youtu.be/zEkbYT5Bji0
בסופו של דבר האדריכלות הזוועתית ביותר שלהם הייתה הבולטת ביותר - מחנות ההשמדה כמו אושוויץ ובירקנאו:
https://youtu.be/449ZOWbUkf0
הטירוף הנאצי לא פסח על האדריכלות של גרמניה. שוב ושוב פצחו היטלר והאדריכל שלו אלברט שפר, בבניית מיזמי ענק מגלומניים וחסרי פרופורציות לכל מה שנבנה עד אז בגרמניה ובעולם כולו. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא הטרמינל האימתני שבנו בנמל התעופה של ברלין - טמפלהוף (Tempelhof).
רשמית הפך המקום לשדה התעופה טמפלהוף, מראשוני שדות התעופה בעולם, כבר ב-1923. זאת על אף שכבר ב-1897 השתמש בו חלוץ ספינות האוויר דוד שוורץ כבסיס להמראה הראשונה בהיסטוריה של ספינת אוויר ו-12 שנה אחר-כך קבע בו אורוויל רייט, אחד משני האחים רייט, חלוצי התעופה, שיא עולמי בטיסת גובה.
בשיא עידן ספינות האוויר, נחת בטמפלהוף בשנת 1930 הגראף צפלין, לאחר שחצה את האוקיינוס האטלנטי. תושבי שכונת טמפלהוף, צאצאים של הטמפלרים, השתוללו מהתלהבות...
אבל העידן הנאצי הפך את המקום הצנוע למפורסם בעולם כולו. המגלומניה הנאצית לא החמיצה גם שדות תעופה ובשנת 1941 השלימו בו הנאצים את בניית המבנה הגדול בעולם - הטרמינל של טמפלהוף, בניין בצורת קשת באורך של 1.2 קילומטר ושטח של 258 אלף מטרים רבועים.
כנהוג אצל היטלר, הבנייה של המבנה הענקי של טמפלהוף הייתה בסגנון הארכיטקטוני (אדריכלי) האופייני לנאצים, ברוח ברוטליסטית שתוכננה בידי אדריכל העל שלו, אלברט שפר ובהחלטה ברורה להפגין גם כאן את העליונות הארית של גרמניה הנאצית. מלמטה לא ברורים ממדיו של הבניין העצום, אבל מבט מהאוויר מדגים את גודלו.
מה שמדהים הוא שבמהלך מלחמת העולם השנייה לא הפציצו בעלות הברית את שדה התעופה הענקי, ביודען שהוא עתיד לשרת אותן לאחר הנצחון. הצבא האמריקאי אכן השתמש בו רבות במהלך המלחמה הקרה, כדי להתגבר על המצור שהטילו הסובייטים על מערב העיר ב-1948 ולהעביר אספקה לעיר ברלין. אגב, ילדי ברלין כינו את מטוסי האספקה הללו, שהנחיתו אליהם סוכריות ושוקולדים בכינוי "מפציצי הממתקים".
בשנת 2010, שנתיים אחרי שנסגר שדה התעופה טמפלהוף מכיוון שהפריע לתושבי ברלין, הוא נפתח מחדש כפארק ציבורי. מסלולי מטוסים הפכו לשבילי ריצה ונסיעה על אופניים והשטחים שביניהם הפכו לכרי דשא ענקיים ונעימים. תושבי העיר אף הצביעו נגד תכנית בינוי ענקית מסביבו, כדי להשאירו מקום כפרי נעים ואוורירי, טבע בתוך העיר.
כך חזר מה שהתחיל כשדה אימונים וצעדות של חיילי פרידריך השני מלך פרוסיה, להיות פארק תוסס וחופשי לתושבי ברלין, מקום של פסטיבלים והתכנסויות המונים, פיקניקים וחווייה של טבע בעיר ההומה.
הנה סיפורו של טמפלהוף כמחנה פליטים מסוריה:
https://youtu.be/kTSt8xkX_fE
טמפלהוף בימי הנאצים שנת 1938:
https://youtu.be/PyIXixXwies
מצגת וידאו עם תמונות מהטרמינל הנטוש:
https://youtu.be/58Zx1F8jC8U
כך נחתו בטמפלהוף קצת לפני שנסגר:
https://youtu.be/NEtqCVkyH8M
בוחנים בערוץ ההיסטוריה האם יתכן שהיטלר ברח דרך טמפלהוף לארגנטינה:
https://youtu.be/SuD9n5-9qHg
וכך טמפלהוף נראה היום:
https://youtu.be/y1-wDSMHD0k
אלברט שפר
הליכטדום (Lichtdom), קתדרלת האור (Cathedral of Light) הנאצית, הייתה מעין קתדרלה מדומה שהנאצים יצרו מזרקורים נגד מטוסים.
התעמולה הנאצית, חייבים להודות, הייתה תעמולה יעילה להחריד. מנהיגי הנאצים לא חסכו בכסף, ברעיונות יצירתיים וביישומים טכנולוגיים, על מנת לשכנע את הציבור בגדולתם של הרייך השלישי והרעיונות הנאציים.
אחת מההמצאות הללו הייתה "קתדרלת האור". הנאצים, שלא אהדו את הכנסייה, חיפשו תחליף לרושם שיצרה הקתדרלה אצל המאמין הנוצרי. רוב מפעלי הבנייה שלהם נועדו להיות גדולי וכה מרשימים שהגרמני הפשוט ישתכנע שיש לו כאן עניין עם תנועה גדולה מהחיים...
על אף שהאדריכלות שלה הייתה מדומה, "קתדרלת האור" הייתה רעיון של אלברט שפר, האדריכל הנאצי. בכינוס הנאצי של 1937 הוא הציג מעין קתדרלה מדומה שנוצרה מ-134 זרקורים נגד מטוסים, שהאירו מהקרקע אל עבר השמיים. באמצעות האור הם יצרו אשלייה של עמודי-תמך עצומי ממדים, שהמראה שלהם היה מלא הוד ומזכיר את המקדשים הקלאסיים, אבל בגדלים עצומים של כ-7 קילומטרים.
האשלייה שסיפקה קתדרלת האור הייתה בדיוק מה שהנאצים רצו שיחשבו על המשטר שלהם - הנה שלטון שמצליח באמצעות הטכנולוגיה הגרמנית, להתעלות על כל מה שהיה לפניו, הנה התחליף לדת ובתפקיד אלוהים יש את הפיהרר. הכוונה הייתה לשדר ששלטון כזה ישרוד זמן רב ואף ישלוט בעולם ועל כל מי שרוצה להנות בחייו להצטרף ולא להתנגד לו...
לני ריפנשאל, בימאית הבית של היטלר, תיעדה בסרט "אולימפיה" את האולימפיאדה של 1936, כשקתדרלת האור מופיעה בשיאה.
מצגת וידאו של "קתדרלת האור", מתוך סרט תעמולה נאצי:
https://youtu.be/KW3l8Pj4JBA
הנאציזם ידע לנצל את אפקט האור, כאן בלפידים שנושאים חיילים:
https://youtu.be/EDzfupUAE00
טקס הפתיחה של "האולימפיאדה הנאצית" ברלין 1936 בו כיכב טריק ה"ליכטדום" של אלברט שפר:
https://youtu.be/HDnmMK9s8Gk?long=yes
וסיפורה של קתדרלת התאורה:
https://youtu.be/cvVLEjIlNCM?long=yes
היטלר בחר בנירנברג להיות העיר הגרמנית המייצגת של שלטון הרייך השלישי. מיקומה במרכז גרמניה והעובדה שהיא שמרה על המראה שלה מתקופת הרייך הראשון (האימפריה הרומית הקדושה), הפכה את העיר בעיניו למתאימה.
ביחד עם האדריכל הבולט של הנאצים ואיש אמונו, אלברט שפר, שקד הדיקטטור המגלומן על קומפלקס נאצי בנירנברג, אוסף של מבני ענק שיהפכו את הביקור בנירנברג לחווייה מהממת ורבת רושם למבקר הגרמני ולמופע עוצר נשימה של גדולה גרמנית ונאצית, לאורחים מחו"ל.
הקומפלקס הנאצי שתוכנן בנירנברג כלל מבנים ומתחמי ענק מגלומניים כמו הלויטפולד ארנה, אולם קונגרסים עצום ומרהיב ל-50 אלף איש, דרך הזהב שתשמש למצעדים, שדה הצפלין והטריבונה לנאומי היטלר שהספיק לשמש בפועל לטקסי הענק הנאציים, אצטדיון עירוני עם פודיום לפיהרר ולא רחוק ממנו האיצטדיון הגרמני הגדול בעולם שיכיל 400 אלף צופים, מגרש מצעדים צבאיים, מוקף ב-24 מגדלים ענקיים מסביב ומחנות מגורים לכמויות האדם העצומות שהתכוונו הנאצים לארח בהתכנסויות שלהם.
היטלר בחר בנירנברג לקיום טקסי הראווה שלו:
https://youtu.be/QWDrd-1yA5A
שדה הצפלין והאצטדיון העירוני שבהם התקיימו הכינוסים הנאציים:
https://youtu.be/FVmRd0GfiN8
הלויטפולד ארנה, אולם הקונגרסים הלא-גמור היום:
https://youtu.be/2wUZUALWANs
סיור במוזיאון שנמצא בו היום:
https://youtu.be/CFI1wjbZibU
צילומים של חלק מהמבנים הללו - אז והיום:
https://youtu.be/y7p_OqKjI4k
אתרים נאציים בנירנברג:
https://youtu.be/Vglf2sxEs3M
ביקור באתרי הבנייה הנאציים בנירנברג:
https://youtu.be/49WgVYKxH_U
וסרט מקיף על התכניות המגלומניות שהיו להיטלר לגבי העיר:
https://youtu.be/G6oNC7j5P-w?long=yes
אחת השיטות הנאציות שבהן נקט המשטר הנאצי כדי לייצר אהבה אצל ההמונים כלפיו הייתה לעטוף אותם בטוב ולהפוך את הנאצים למיטיבי העם. הם יצרו מה שכינה ההיסטוריון גץ אלי "דיקטטורה של הסכמה".
הנאצים עשו זאת על ידי הקמת ארגון שייסדו ונקרא "כוח באמצעות שמחה". מטרתו הייתה לתת הטבות לאזרחים הנאצים של גרמניה וכך לצרף עוד ועוד גרמנים לשורותיהם.
כדי לשחד את האזרחים להצטרף למפלגה הנאצית הוציא הארגון הנאצי הזה משפחות גרמניות, תומכות הנאציזם כמובן, לקרוזים חינם ועל חשבון המפלגה. כך נהג השלטון להפעיל לחץ על הורים מילדיהם, שהתחננו שיצטרפו גם הם למפלגה וכך גם הם יוזמנו לשיט מהנה בקרוזים הנאציים על ספינות הפאר.
לאור התוצאות המצויינות של הקרוזים, שכמובן שימשו גם לתעמולה אנטישמית ונאצית, הקים הרייך בשלב מסוים גם מלון ענקי, באי רוגן שבצפון גרמניה. האי הזה היה מיועד לחופשות חינם לתומכי המשטר.
המלון, מלון 'פרורה' (Prora) שמו, אמור היה לארח כמובן רק את מי שתמכו במפלגה. כך השיגו הנאצים הכרת תודה של המשפחה המבלה ומצד שני "סייעו לשאר להבין" שרק הצטרפות למפלגה תאפשר להם לשרוד, ליהנות מכל הטוב הנאצי ולהיטיב עם משפחתם.
את אתר הנופש היוקרתי הורה היטלר לבכירי המפלגה הנאצית לבנות כבר ב-1936. כמו תמיד אצל הפיהרר המגלומן, גם כאן חזר החזון המטורף של מפעל אדריכלי שאין כמותו, או במילותיו של היטלר "מקום הנופש הימי הגדול ביותר שנבנה אי פעם".
לשם כך יצרה המפלגה הנאצית ארגון בשם "כוח באמצעות שמחה", שהבטיח מקום נופש לפועלים הגרמנים. במקום זה יוכלו לנוח עם משפחתם למשך מספר ימים ולהירגע, לפני שיחזרו לעבודתם. כמו כל מבנה שהנאצים תכננו, גם מלון פרורה היה מגלומני. הוא היה באורך של כמעט 4.5 קילומטרים - הבניין הארוך בעולם ותוכנן להלין בו-זמנית 20 אלף איש!
הפיהרר המגלומן אדולף היטלר לא זכה לראות את חזונו מתממש. כמו רבים ממפעלי הראווה האדריכליים שלו, גם בנייתו של המלון האימתני הזה הופסקה עם תחילת מלחמת העולם העולם השנייה. המבנה ניזוק קשות, הן על ידי הצבא הסובייטי שכבש אותו והן לאחר המלחמה, בידי צבא גרמניה המזרחית ששלט במתחם.
האי רוגן והעיירה פרורה, ששימשו למטרות של רוגע ונופש עוד במאה ה-18, ארחו אז בעלי הון שבאו לרחוץ בחופי האי הציורי, כבר אז אחד מיעדי הנופש הפופולאריים של גרמניה. המסורת הזו התחדשה גם אחרי התבוסה במלחמת העולם השנייה, כשגרמנים רבים המשיכו לנפוש בהם.
כ-9,000 עובדים בנו את המלון, במשך 3 שנים רצופות ולא סיימו את הבניה. תכנן אותו בסגנון מודרניסטי האדריכל קלמנס קלוץ. הוא אף זכה עליו בפרס הגדול ביריד העולמי שהתקיים בפאריס בשנת 1937. בניגוד לאלברט שפר, האדריכל שהיה חביבו של הפיהרר, תכנן קלוץ מבנה מודרניסטי, שלא תאם באופן מלא את האדריכלות הנאצית ואת הזיות הרייך השלישי של היטלר וכנופייתו.
כנראה שגם בזכות זאת, הצליח קלוץ להגיע לשלב מתקדם מזה של מפעלי בנייה נאציים אחרים, שחלקם החלו לפניו, אך הלכו והסתבכו ביישום של העיצוב הניאו-קלאסי, הנציונל-סוציאליסטי ההזוי.
יותר מ-70 שנה מהמלחמה עברו עד שהתחדשה בנייתו של המלון העצום. הבונים הם יזמים פרטיים שקנו את השטח, כדי להפוך את חלקו שהושלם לדירות נופש יוקרתיות.
הנה סיפורו של המלון הנאצי פרורה:
https://youtu.be/ugfMbsETLsg
מצגת וידאו עם עוד פרטים על המלון המגלומני של היטלר:
https://youtu.be/ke66Jo26HLI
מצגת וידאו של המלון:
https://youtu.be/QhGVeQ0kzVc
ממעוף הרחפן:
https://youtu.be/dFK8JNdSYWY
החידוש של המלון הנאצי הענקי למתחם דירות יוקרה:
https://youtu.be/JRBkfW9LOIQ
וסיור בחלקי המלון ההרוסים והמחודשים שבו:
https://youtu.be/fsbbcc3hCnk?long=yes
הוא היה המפקד הצבאי היחיד שלא חשש להתעמת ולעמוד בפני היטלר. גאון צבאי, פורץ דרך, מוצרט של הלוחמה המודרנית ומפקד שלא הסכים להתעללות של חייליו בחפים מפשע. ומנגד, בואו בכל זאת לא נשכח ונזכיר - האיש היה מצביא גרמני, בזמן במלחמת העולם השנייה.
קראו לו גודריאן, בשבילכם גנרל היינץ גודריאן (Heinz Guderian). הוא עמד בפני הפיהרר היטלר ללא חשש, מהשלב בו הפיהרר הגרמני היה בשיא כוחו ועד שנתן את ההוראה להשאיר אדמה חרוכה בגרמניה המובסת ולא להותיר דבר למנצחים.
היינץ וילהלם גודריאן היה גאון שריון, שבמלחמת העולם השנייה, בתור גנרל בצבא הגרמני, פיתח את שיטת "אגרוף השריון", שיטת לוחמה שעמדה בלב "מלחמת הבזק", הבליצקריג הכובש והמנצח שהפגין כוח חסר תקדים במלחמת העולם השנייה.
שיטת ה"בליצקריג", הייתה שיטת תקיפה מהירה, שבה שטף צבא גרמניה את אירופה, כבש אותה במהירות שאיש לא חווה לפני כן. קראו עליה אם תרצו בתגית "בליצקריג".
שיטת הבליצקריג התאפשרה בזכות העובדה שבניגוד לצרפת ובריטניה, פיתחה גרמניה סביב הטנקים את אסטרטגיות הלחימה העיקרית שלה, מה שהפך את הלחימה של הצבא הגרמני ליעילה הרבה יותר. וההמצאה האסטרטגית החדשנית הזו הייתה כולה גודריאן.
למעשה, כמעט כל מה שהוצג בתחילת המלחמה כגאונות הצבאית של הפיהרר ובתור "ניצחונותיו של היטלר" במלחמת העולם השנייה, הייתה פרי הגאונות ותוצאה של עבודתו המיומנת של גודריאן.
גם בכיבוש צרפת דרך הארדנים נוצלה גאוניותו של גאון השריון הגרמני והמפקד המבריק הזה, חובה לומר, לא היה רק הוגה צבאי מבריק, אלא גם מפקד שטח מעולה. בפלישה לצרפת גודריאן הוא מפקד הקורפוס ה-19 וכהוגה שיטת הבליצקריג לכיבוש מהיר, הוא מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה לעומק השטח הצרפתי.
מבלי למצמץ הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק, בדרך ללכידת כמעט כל הצבא הבריטי המרוכז שם. קראו על כך בתגית "דנקרק".
#דרכו וסופו
אלה השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהטנק הוא כלי חדש במערכה והצבאות באירופה עדיין לא ממש מבינים איך להשתמש בו כמו שצריך. בשנת 1922, מקבל הקצין הצעיר היינץ גודריאן (Heinz Guderian) משימה בצבא הגרמני: לחקור איך אפשר לשלב טנקים בצבא.
גודריאן המבריק היה פתוח לרעיונות חדשים. הוא קרא בעיון את מה שכתבו הוגי צבא באנגליה וצרפת, קצינים שהבינו שהעולם אחרי המלחמה משתנה במהירות. הם כתבו שטנקים לא צריכים להיות סתם עזרה לחיילי הרגלים (הרגלים), אלא צריכים לפעול כיחידות עצמאיות. המטרה שהם קבעו להם הייתה להיכנס עמוק לשטח האויב ולעקוף אותו מהצדדים, תוך שהם מחליפים את "מלחמת חפירות", סוג הלוחמה הסטטית שקטלה רבים כל כך במלחמת העולם הראשונה (ראו בתגית "מלחמת החפירות").
צבאות בריטניה וצרפת לא ממש אימצו את הרעיונות האלה, למרות שהם באו מהן. אבל גודריאן הבין אותם ולחץ לאמץ אותם. הוא שילב את הידע החדש הזה עם הידע שלו על מכשירי קשר ויצר דרך לחימה חדשה לגמרי. תכניתו שילבה תנועה רבה של טנקים יחד, בשטח רחב, כשהם מתקשרים אחד עם השני ופועלים במהירות ובשיתוף פעולה עם כוחות אחרים, כמו רגלים וחיל אוויר. לדרך הזו יקראו בגרמניה מלחמת בזק או "בליצקריג" (Blitzkrieg).
זה לא היה קל. גודריאן נאלץ להילחם שנים ארוכות כדי לשכנע קצינים בכירים בגרמניה שטענו שטנקים לא חשובים. באמצע שנות ה-30, גודריאן נותן סקירה להיטלר והאחרון מתלהב מאוד ואומר: "זה בדיוק מה שאני צריך".
ההתרשמות הזו, בשילוב עם ההתעלמות של מההגבלות שהטילו עליהם אחרי המלחמה הראשונה, מביאה ב-1935 להקמה של שלוש דיוויזיות שריון ראשונות בגרמניה. גודריאן קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה השנייה. באותה תקופה הוא כתב ספר שנקרא "שריון, היכון!" ("אכטוּנג פאנצֶר!"). בספר הוא מציג לעולם את הרעיונות שלו ומראה כיצד הטנקים הגרמנים יכולים להיות טובים הרבה יותר משל האויב.
כשפורצת מלחמת העולם השנייה, עוזרת העבודה של גודריאן מאוד לגרמניה. בשלב הזה הוא מפקד בכיר של הקורפוס ה-19 ומוביל אותו בפלישה לפולין ובהמשך גם לצרפת.
בפלישה לצרפת, הוא הוביל את הטנקים שלו במהירות מדהימה עמוק לתוך שטח האויב, כשהוא מנתק את כוחות צרפת ובריטניה בצפון צרפת מהעורף שלהם. על ההצלחות האלה, הוא קיבל את אות הכבוד "צלב הברזל".
בהמשך המלחמה הוא מקבל פיקוד על כוח טנקים גדול יותר (קבוצת הפאנצר השנייה, שהפכה לארמיית הפאנצר השנייה). במבצע הפלישה לברית המועצות (ראו בתגית "מבצע ברברוסה"), הכוח שלו מתקדם רחוק מאוד, אבל נבלם לקראת מוסקבה. בשלב הזה הייתה לו מחלוקת קשה עם היטלר. גודריאן רצה להמשיך לכיוון מוסקבה כי חשב שזה היעד הכי חשוב, אבל היטלר התעקש לפנות דרומה, לעיר סטאלינגרד. בדיעבד יאמר גודריאן שההחלטה הזו של היטלר היא הסיבה העיקרית להפסד הגרמני במלחמה כולה.
בסוף שנת 1941, גודריאן נחשב בעיני היטלר לקצין שלא תמיד ציית לפקודותיו. בשלב מסוים הוא מורה לכוח שלו לסגת כדי שלא לאבד יותר מדי חיילים. זה מרגיז מאוד את היטלר וגודריאן מועבר מתפקיד פיקוד פעיל.
אחרי שהגרמנים הפסידו בקרב חשוב בסטלינגרד, גודריאן מוחזר לתפקידו. בפברואר 1943 הוא ממונה למפקח הכללי על כוחות השריון. אחר כך ביולי 1944 הוא כבר משמש כראש המטה הכללי של הצבא הגרמני. מםקד הצבא.
בספרו "זכרונותיו של חייל", הוא כתב שהוא לא ביצע פקודות אכזריות של הנאצים. לקראת סוף המלחמה והתקרבות הצבא האדום לניצחון הוא אף ניסה לעזור ולמנוע את מימוש הפקודה של היטלר להרוס את כל התעשייה והתשתיות של גרמניה.
במרץ 1945 ואחרי ויכוחים קשים נוספים עם היטלר, גודריאן סיים את תפקידו כראש המטה הכללי.
לאחר המלחמה, גודריאן נחקר בקשר למשפטי נירנברג, אך הוא עצמו, מעולם לא הועמד לדין פורמלי. למרות המחאות של צרפת וברית המועצות, הוא לא הואשם בפשעי מלחמה. ההתנהגות שלו במלחמה נחשבה ל"רגילה ומקובלת יחסית לחייל מקצועי".
גודריאן תרם המון לא רק לפיתוח השריון בגרמניה, אלא לפיתוח השריון בכל העולם. צבאות רבים, כולל צה"ל, ראו את רעיונותיו ואימצו אותם. הוא עצמו האשים את ההנהגה הפוליטית, ובעיקר את היטלר, בהפסד במלחמה ונפטר בגרמניה בשנת 1954.
הנה סיפורו של גודריאן:
https://youtu.be/kqY7nIIfFlI
תמונותיו בזמן המלחמה:
https://youtu.be/DNYSHOGkVwc
סרט תיעודי על הבליצקריג וטנקי הפנצר שתכנן:
https://youtu.be/QRDowR7xXc4?long=yes
וכמה מסודות ההצלחה של גודריאן, גנרל פנצר:
https://youtu.be/s1M1To0d08k?long=yes
