שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה צריך דגל לכדור הארץ?
דגל כדור הארץ (The International Flag of Planet Earth) הוא דגל שעוצב במבט רחוק לקראת המסע המאויש הראשון לכוכב מאדים. הדגל לא מסמל מדינה מסוימת, כנהוג בדגלים המוכרים לנו, אלא את המין האנושי כולו ואת כל תושבי כדור הארץ. אם ניקח בחשבון שטכנית הירח שייך לכדור הארץ, זה יהיה הביקור הראשון של המין האנושי בכוכב אחר.
את הדגל עיצב הגרפיקאי אוסקר פרנפלדט והוא מכנה אותו "הדגל הבינלאומי של כוכב הלכת ארץ". הצבע הכחול של הדגל מתקשר לכינוי של כדור הארץ "כוכב הלכת הכחול", שהרי הארץ היא כוכב שברובו מכוסה במים. הטבעות המשתלבות לפרח, סמל החיים שעל הכוכב שלנו, מייצגות את שבע היבשות שעל כדור הארץ.
ואגב, דגל כזה יכול לייצג לדברי המעצב לא רק נסיעות לכוכבים אחרים, אלא גם לייצג את אחדות המין האנושי בתחרויות ספורט ואירועים עולמיים אחרים ואפילו לממשלה עתידית של כל כדור הארץ.
הנה סיפורו של דגל העולם כולו (עברית):
https://youtu.be/H6P-0eZEY0E?t=10s&end=1m43s
הדגל המוצע:
https://youtu.be/tF3ID8X1i3g
והערכים הנפלאים שהוא מייצג:
https://youtu.be/7_4vp2wocsw
מהו הנאום שהפך את אובמה לנשיא?
ברק אובמה, מי שלימים יהיה נשיא ארצות הברית, הוא אחד מהנואמים הטובים בהיסטוריה. מדובר באדם שהוא נואם בעל כישרון טבעי. אוראטור קוראים לאדם כזה, כלומר אדם שהוא נואם מומחה.
בקמפיינים הפוליטיים שלו נאם אובמה נאומים רבים, אבל כל המומחים מסכימים שנאום אחד היה הנאום המשפיע והחזק שנתן בחייו.
זה היה הנאום של הסנטור הצעיר אובמה, בחור שמרבית המצביעים בועידת המפלגה הדמוקרטית בשנת 2004 כלל לא הכירו ולא ידעו עליו דבר. בו הוא הציג את הניתוח שלו והדרך שבה הוא רואה את אמריקה.
אבל הוא הפליא להציג בנאום שכתב את עצמו ואת סיפורו שלו, סיפור ייחודי של בן לאב מאפריקה ולאם מאמריקה. הוא נגע בחלומות של הוריו על ארצו כמשולבים בסיפור המופלא של אמריקה עצמה וכעוברים מהוריו שלו אל שתי בנותיו.
הוא אמר שם, בין השאר, את המשפט המכונן:
#"זו הגאונות האמיתית של אמריקה. אמונה. אמונה בחלומות פשוטים, התעקשות על ניסים קטנים. ואחיי האמריקנים, דמוקרטים, רפובליקנים, עצמאיים, אני אומר לכם הלילה: יש לנו עוד עבודה לעשות!"
("That is the true genius of America, a faith. A faith in simple dreams an insistence on small miracles. And fellow Americans, Democrats, Republicans, Independents, I say to you tonight: We have more work to do.").
בנאום הזה הוא הצליח למשוך את תשומת לב הבוחרים האמריקאים ולהפוך מאלמוני שחור למתמודד רלוונטי במרוץ לנשיאות, מי שיתחיל שנתיים אחר-כך מירוץ שבו יהפוך למתמודד שינצח ברוב מוחץ ויהפוך לנשיא, מהנערצים שאמריקה ידעה.
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה הנאום של אובמה בועידת המפלגה הדמוקרטית ב-2004 וניתוח שלו:
http://youtu.be/OFPwDe22CoY
וכאן הוא עונה תשובה גאונית ודעתנית על המבקרים שאמרו עליו שרק במילים הוא טוב:
http://youtu.be/LgrL5NO07lI
ועדיין גם אובמה חושב תוך כדי נאום.. רק נואמים מצויינים יכולים להיות כל כך לא מושלמים. הנה יותר מ-7 דקות של השהיות מביכות, מתוך שלל נאומים:
http://youtu.be/Qp0hU1THjuc
והנאום המיתולוגי של ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור, שאי אפשר שלא להשוותו אליו:
https://youtu.be/I47Y6VHc3Ms
מה הייתה הסליחה של רואנדה?
סליחת רואנדה (Rwanda's forgiveness) היא סליחה עממית נדירה בין חלקי העם המסוכסכים ברואנדה, לאחר שבוצע ברואנדה טבח (Rwanda's genocide), רצח עם, מאורגן ועצום. בכל זאת ובאופן די נדיר בהיסטוריה של האומות, העדיפו הנפגעים ומשפחותיהם לסלוח ובכך לאפשר לרואנדה לשקם את המדינה.
הכל מתחיל כשבלב אפריקה, במדינה הקטנה רואנדה, התרחש אחד האירועים הטרגיים ביותר בהיסטוריה המודרנית. במשך 100 ימים בלבד, בין אפריל ליולי 1994, נרצחו כ-800,000 בני אדם באכזריות חסרת תקדים.
כדי להבין כיצד הגיעה מדינה שלמה לשפל כה נורא, עלינו לחזור אחורה בזמן ולבחון את השורשים העמוקים של הסכסוך.
רואנדה, כמו מדינות אפריקאיות רבות, סבלה מהשלכות הקולוניאליזם. תחת השלטון הבלגי, ההבדלים בין שתי הקבוצות האתניות העיקריות - הוטו (Hutu) וטוטסי (Tutsi) - הועצמו והפכו למכשיר שליטה. הבלגים העדיפו את המיעוט הטוטסי, העניקו להם תפקידי מפתח ויצרו מערכת תעודות זהות אתניות שחיזקה את ההפרדה בין הקבוצות.
עם עזיבת הבלגים ב-1962, הרוב ההוטו תפס את השלטון. שנים של דיכוי ואפליה כלפי המיעוט של הטוטסי הובילו לגלי פליטים ולהקמת תנועות מחתרת, ביניהן החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF) באוגנדה. מתחים אלו, בשילוב עם משבר כלכלי חריף ותעמולת שנאה מתוזמרת, יצרו חבית חומר נפץ שחיכתה לניצוץ.
הניצוץ הגיע ב-6 באפריל 1994, כאשר מטוסו של הנשיא ג'ובנאל האביארימנה, בן ההוטו, הופל בעת נחיתה בקיגאלי (Kigali). זהות מפילי המטוס נותרה שנויה במחלוקת, עם האשמות הדדיות בין קיצוני הוטו ל-RPF. אך ללא קשר למבצעים, האירוע שימש כתירוץ לתחילתו של מסע הרג מתוכנן היטב.
תוך שעות ספורות, החלו מחסומי דרכים לצוץ ברחבי קיגאלי. מיליציות הוטו, ובראשן האינטרהמווה הידועה לשמצה, החלו ברציחות שיטתיות של טוטסי ושל הוטו מתונים. הרצח התפשט במהירות מהבירה לכל רחבי המדינה, כשהוא מונע על ידי תעמולת שנאה ברדיו ובעיתונות המקומית.
במשך שבועות, נרצחו אלפים מדי יום. שכנים הפכו נגד שכנים, מורים נגד תלמידים, ואפילו כמרים וכוהני דת לקחו חלק בטבח. הקהילה הבינלאומית, שזה עתה ספגה כישלון מהדהד בסומליה, נמנעה מהתערבות משמעותית. כוח שמירת השלום הקטן של האו"ם שהיה במקום קיבל הוראות שלא להתערב ונותר חסר אונים אל מול הזוועות.
בזמן שהעולם עמד מנגד, ה-RPF, בהנהגתו של פול קגאמה, פתח במתקפה צבאית מהגבול עם אוגנדה. ככל שכוחות ה-RPF התקדמו, כך גברו הרציחות בשטחים שעדיין היו בשליטת הממשלה.
ב-4 ביולי 1994, כ-100 ימים לאחר תחילת הטבח, כבש ה-RPF את קיגאלי וסיים למעשה את רצח העם. במהלך תקופה זו טבחו בני ההוטו בבני הטוטסי ורצחו כ-800 אלף איש.
אך סיום הלחימה היה רק תחילתו של תהליך ארוך ומורכב של שיקום ופיוס, לאחר הטרגדיה שקרעה את רואנדה לגזרים. ממשלת מעבר הוקמה, עם פסטור ביזימונגו, הוטו מתון, כנשיא וקגאמה מהטוטסי כסגן נשיא. האתגרים היו עצומים: מאות אלפי פליטים, כלכלה הרוסה, ומרקם חברתי קרוע לגזרים.
הממשלה החדשה נקטה בגישה ייחודית לטיפול בפושעים ובקורבנות. במטרה לקדם צדק ופיוס ברמה המקומית, הוקמו 6 "כפרי פיוס". שוכנו בהם גם הרוצחים שביקשו סליחה, לצד קרובי הנרצחים שאיבדו את יקיריהם. השלטונות ברואנדה החליטו להוכיח שריפוי וסליחה הם הכרחיים ואפשריים והם החליטו להשתמש בשיטה מסורתית.
כדי לרפא את המדינה מפצעיה, הופעלה מערכת המשפט "גאצ'אצ'ה". הפושעים-רוצחים הוזמנו להודות במעשיהם ולבקש סליחה, בעוד הקורבנות קיבלו עידוד לסלוח להם. במקביל, הושקעו על ידי המדינה המון מאמצים בחינוך לאחדות לאומית ולטשטוש ההבדלים האתניים בין הטוטסי להוטו בשיח הציבורי.
רק ב-2003, כמעט עשור לאחר רצח העם, התקיימו הבחירות הראשונות, שבהן נבחר קגאמה לנשיא. גם אם היו עדיין פה ושם טענות לפגיעה בחופש הביטוי ולדיכוי האופוזיציה, עברה רואנדה תחת הנהגתו של קגאמה שינוי דרמטי.
השינוי הזה הניב צמיחה כלכלית מרשימה ושיפור ניכר בתחומי הבריאות והחינוך.
30 שנה לאחר הטרגדיה, בשנת 2024, רואנדה ממשיכה להתמודד עם צלקות העבר. בעוד שהמדינה התקדמה באופן מרשים בתחומים רבים, האתגר של יצירת חברה מאוחדת ודמוקרטית אמיתית עודנו קיים ולא הסתיים.
האסון של רואנדה הוא עדות קשה לסכנות של השנאה האתנית ולתוצאות של האדישות הבינלאומית. אך הסליחה ברואנדה היא הוכחה ליכולת האנושית לסלוח ולבנות עתיד משותף גם עם מי שפגעו, מתוך הבנה שרק כך ניתן לעצור ולהתאושש מהזוועות הכי קשות ולבנות עתיד חדש וטוב יותר למי שנשארו.
הנה סיפורו של הטבח ברואנדה (מתורגם):
https://youtu.be/MF7EbUGlaOU
עדות על רצח שני ההורים במהלך ימי הטבח:
https://youtu.be/5GdVtATYePA?si=taldJTgL7GJBAZYJ
מרואיינים משני הצדדים מספרים על הסליחה ברואנדה:
https://youtu.be/jT3RADnbMks
והרצאת טד שלמה על הסליחה העצומה של המדינה הקרועה:
https://youtu.be/uZaDrPdcXSw?long=yes
אחדות
דגל כדור הארץ (The International Flag of Planet Earth) הוא דגל שעוצב במבט רחוק לקראת המסע המאויש הראשון לכוכב מאדים. הדגל לא מסמל מדינה מסוימת, כנהוג בדגלים המוכרים לנו, אלא את המין האנושי כולו ואת כל תושבי כדור הארץ. אם ניקח בחשבון שטכנית הירח שייך לכדור הארץ, זה יהיה הביקור הראשון של המין האנושי בכוכב אחר.
את הדגל עיצב הגרפיקאי אוסקר פרנפלדט והוא מכנה אותו "הדגל הבינלאומי של כוכב הלכת ארץ". הצבע הכחול של הדגל מתקשר לכינוי של כדור הארץ "כוכב הלכת הכחול", שהרי הארץ היא כוכב שברובו מכוסה במים. הטבעות המשתלבות לפרח, סמל החיים שעל הכוכב שלנו, מייצגות את שבע היבשות שעל כדור הארץ.
ואגב, דגל כזה יכול לייצג לדברי המעצב לא רק נסיעות לכוכבים אחרים, אלא גם לייצג את אחדות המין האנושי בתחרויות ספורט ואירועים עולמיים אחרים ואפילו לממשלה עתידית של כל כדור הארץ.
הנה סיפורו של דגל העולם כולו (עברית):
https://youtu.be/H6P-0eZEY0E?t=10s&end=1m43s
הדגל המוצע:
https://youtu.be/tF3ID8X1i3g
והערכים הנפלאים שהוא מייצג:
https://youtu.be/7_4vp2wocsw
ברק אובמה, מי שלימים יהיה נשיא ארצות הברית, הוא אחד מהנואמים הטובים בהיסטוריה. מדובר באדם שהוא נואם בעל כישרון טבעי. אוראטור קוראים לאדם כזה, כלומר אדם שהוא נואם מומחה.
בקמפיינים הפוליטיים שלו נאם אובמה נאומים רבים, אבל כל המומחים מסכימים שנאום אחד היה הנאום המשפיע והחזק שנתן בחייו.
זה היה הנאום של הסנטור הצעיר אובמה, בחור שמרבית המצביעים בועידת המפלגה הדמוקרטית בשנת 2004 כלל לא הכירו ולא ידעו עליו דבר. בו הוא הציג את הניתוח שלו והדרך שבה הוא רואה את אמריקה.
אבל הוא הפליא להציג בנאום שכתב את עצמו ואת סיפורו שלו, סיפור ייחודי של בן לאב מאפריקה ולאם מאמריקה. הוא נגע בחלומות של הוריו על ארצו כמשולבים בסיפור המופלא של אמריקה עצמה וכעוברים מהוריו שלו אל שתי בנותיו.
הוא אמר שם, בין השאר, את המשפט המכונן:
#"זו הגאונות האמיתית של אמריקה. אמונה. אמונה בחלומות פשוטים, התעקשות על ניסים קטנים. ואחיי האמריקנים, דמוקרטים, רפובליקנים, עצמאיים, אני אומר לכם הלילה: יש לנו עוד עבודה לעשות!"
("That is the true genius of America, a faith. A faith in simple dreams an insistence on small miracles. And fellow Americans, Democrats, Republicans, Independents, I say to you tonight: We have more work to do.").
בנאום הזה הוא הצליח למשוך את תשומת לב הבוחרים האמריקאים ולהפוך מאלמוני שחור למתמודד רלוונטי במרוץ לנשיאות, מי שיתחיל שנתיים אחר-כך מירוץ שבו יהפוך למתמודד שינצח ברוב מוחץ ויהפוך לנשיא, מהנערצים שאמריקה ידעה.
נאומים איקוניים נוספים בתגית "נאומים מפורסמים".
הנה הנאום של אובמה בועידת המפלגה הדמוקרטית ב-2004 וניתוח שלו:
http://youtu.be/OFPwDe22CoY
וכאן הוא עונה תשובה גאונית ודעתנית על המבקרים שאמרו עליו שרק במילים הוא טוב:
http://youtu.be/LgrL5NO07lI
ועדיין גם אובמה חושב תוך כדי נאום.. רק נואמים מצויינים יכולים להיות כל כך לא מושלמים. הנה יותר מ-7 דקות של השהיות מביכות, מתוך שלל נאומים:
http://youtu.be/Qp0hU1THjuc
והנאום המיתולוגי של ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור, שאי אפשר שלא להשוותו אליו:
https://youtu.be/I47Y6VHc3Ms
סליחת רואנדה (Rwanda's forgiveness) היא סליחה עממית נדירה בין חלקי העם המסוכסכים ברואנדה, לאחר שבוצע ברואנדה טבח (Rwanda's genocide), רצח עם, מאורגן ועצום. בכל זאת ובאופן די נדיר בהיסטוריה של האומות, העדיפו הנפגעים ומשפחותיהם לסלוח ובכך לאפשר לרואנדה לשקם את המדינה.
הכל מתחיל כשבלב אפריקה, במדינה הקטנה רואנדה, התרחש אחד האירועים הטרגיים ביותר בהיסטוריה המודרנית. במשך 100 ימים בלבד, בין אפריל ליולי 1994, נרצחו כ-800,000 בני אדם באכזריות חסרת תקדים.
כדי להבין כיצד הגיעה מדינה שלמה לשפל כה נורא, עלינו לחזור אחורה בזמן ולבחון את השורשים העמוקים של הסכסוך.
רואנדה, כמו מדינות אפריקאיות רבות, סבלה מהשלכות הקולוניאליזם. תחת השלטון הבלגי, ההבדלים בין שתי הקבוצות האתניות העיקריות - הוטו (Hutu) וטוטסי (Tutsi) - הועצמו והפכו למכשיר שליטה. הבלגים העדיפו את המיעוט הטוטסי, העניקו להם תפקידי מפתח ויצרו מערכת תעודות זהות אתניות שחיזקה את ההפרדה בין הקבוצות.
עם עזיבת הבלגים ב-1962, הרוב ההוטו תפס את השלטון. שנים של דיכוי ואפליה כלפי המיעוט של הטוטסי הובילו לגלי פליטים ולהקמת תנועות מחתרת, ביניהן החזית הפטריוטית הרואנדית (RPF) באוגנדה. מתחים אלו, בשילוב עם משבר כלכלי חריף ותעמולת שנאה מתוזמרת, יצרו חבית חומר נפץ שחיכתה לניצוץ.
הניצוץ הגיע ב-6 באפריל 1994, כאשר מטוסו של הנשיא ג'ובנאל האביארימנה, בן ההוטו, הופל בעת נחיתה בקיגאלי (Kigali). זהות מפילי המטוס נותרה שנויה במחלוקת, עם האשמות הדדיות בין קיצוני הוטו ל-RPF. אך ללא קשר למבצעים, האירוע שימש כתירוץ לתחילתו של מסע הרג מתוכנן היטב.
תוך שעות ספורות, החלו מחסומי דרכים לצוץ ברחבי קיגאלי. מיליציות הוטו, ובראשן האינטרהמווה הידועה לשמצה, החלו ברציחות שיטתיות של טוטסי ושל הוטו מתונים. הרצח התפשט במהירות מהבירה לכל רחבי המדינה, כשהוא מונע על ידי תעמולת שנאה ברדיו ובעיתונות המקומית.
במשך שבועות, נרצחו אלפים מדי יום. שכנים הפכו נגד שכנים, מורים נגד תלמידים, ואפילו כמרים וכוהני דת לקחו חלק בטבח. הקהילה הבינלאומית, שזה עתה ספגה כישלון מהדהד בסומליה, נמנעה מהתערבות משמעותית. כוח שמירת השלום הקטן של האו"ם שהיה במקום קיבל הוראות שלא להתערב ונותר חסר אונים אל מול הזוועות.
בזמן שהעולם עמד מנגד, ה-RPF, בהנהגתו של פול קגאמה, פתח במתקפה צבאית מהגבול עם אוגנדה. ככל שכוחות ה-RPF התקדמו, כך גברו הרציחות בשטחים שעדיין היו בשליטת הממשלה.
ב-4 ביולי 1994, כ-100 ימים לאחר תחילת הטבח, כבש ה-RPF את קיגאלי וסיים למעשה את רצח העם. במהלך תקופה זו טבחו בני ההוטו בבני הטוטסי ורצחו כ-800 אלף איש.
אך סיום הלחימה היה רק תחילתו של תהליך ארוך ומורכב של שיקום ופיוס, לאחר הטרגדיה שקרעה את רואנדה לגזרים. ממשלת מעבר הוקמה, עם פסטור ביזימונגו, הוטו מתון, כנשיא וקגאמה מהטוטסי כסגן נשיא. האתגרים היו עצומים: מאות אלפי פליטים, כלכלה הרוסה, ומרקם חברתי קרוע לגזרים.
הממשלה החדשה נקטה בגישה ייחודית לטיפול בפושעים ובקורבנות. במטרה לקדם צדק ופיוס ברמה המקומית, הוקמו 6 "כפרי פיוס". שוכנו בהם גם הרוצחים שביקשו סליחה, לצד קרובי הנרצחים שאיבדו את יקיריהם. השלטונות ברואנדה החליטו להוכיח שריפוי וסליחה הם הכרחיים ואפשריים והם החליטו להשתמש בשיטה מסורתית.
כדי לרפא את המדינה מפצעיה, הופעלה מערכת המשפט "גאצ'אצ'ה". הפושעים-רוצחים הוזמנו להודות במעשיהם ולבקש סליחה, בעוד הקורבנות קיבלו עידוד לסלוח להם. במקביל, הושקעו על ידי המדינה המון מאמצים בחינוך לאחדות לאומית ולטשטוש ההבדלים האתניים בין הטוטסי להוטו בשיח הציבורי.
רק ב-2003, כמעט עשור לאחר רצח העם, התקיימו הבחירות הראשונות, שבהן נבחר קגאמה לנשיא. גם אם היו עדיין פה ושם טענות לפגיעה בחופש הביטוי ולדיכוי האופוזיציה, עברה רואנדה תחת הנהגתו של קגאמה שינוי דרמטי.
השינוי הזה הניב צמיחה כלכלית מרשימה ושיפור ניכר בתחומי הבריאות והחינוך.
30 שנה לאחר הטרגדיה, בשנת 2024, רואנדה ממשיכה להתמודד עם צלקות העבר. בעוד שהמדינה התקדמה באופן מרשים בתחומים רבים, האתגר של יצירת חברה מאוחדת ודמוקרטית אמיתית עודנו קיים ולא הסתיים.
האסון של רואנדה הוא עדות קשה לסכנות של השנאה האתנית ולתוצאות של האדישות הבינלאומית. אך הסליחה ברואנדה היא הוכחה ליכולת האנושית לסלוח ולבנות עתיד משותף גם עם מי שפגעו, מתוך הבנה שרק כך ניתן לעצור ולהתאושש מהזוועות הכי קשות ולבנות עתיד חדש וטוב יותר למי שנשארו.
הנה סיפורו של הטבח ברואנדה (מתורגם):
https://youtu.be/MF7EbUGlaOU
עדות על רצח שני ההורים במהלך ימי הטבח:
https://youtu.be/5GdVtATYePA?si=taldJTgL7GJBAZYJ
מרואיינים משני הצדדים מספרים על הסליחה ברואנדה:
https://youtu.be/jT3RADnbMks
והרצאת טד שלמה על הסליחה העצומה של המדינה הקרועה:
https://youtu.be/uZaDrPdcXSw?long=yes
