שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך בונים עוגב כנסייתי?
אורגן כנסייתי הידוע, בעברית כעוגב כנסייתי ענק (Pipe Organ) הוא כלי נגינה שבבסיסו מערכת צינורות (Pipes) אקוסטית המפיקה צלילים באמצעות זרימה של אוויר.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר, מה שמסביר מדוע בנייה של עוגב כנסייתי כזה היא תהליך מורכב שמחייב מומחיות בתחומים רבים וזמן רב.
הצינורות הללו, העשויים לרוב מסגסוגות מתכת או עץ מיוחד, נבדלים זה מזה בגודלם וצורתם כדי להפיק טווח צלילים עשיר. הצינור הגדול ביותר בעוגבים ענקיים עשוי להגיע לאורך של עד 19.5 מטרים ולקוטר של כמעט מטר, בעוד הקטן ביותר אורכו כסנטימטר בודד.
תכנון העוגב מתחיל בבחירת מיקום מתאים בכנסייה. האקוסטיקה של המבנה היא קריטית להצלחת הפרויקט. במבנים גותיים בעלי תקרות גבוהות וקירות אבן, הד הצליל יוצר עושר הרמוני מיוחד, מה שמסביר מדוע התכנון צריך להיות מאוד מדויק ולכלול חישובים רבים, של זמני ההדהוד של הצלילים ואופן התפשטות הצליל במרחב.
מה שמאפשר את הזרמת האוויר לצינורות העוגב היא מערכת אספקת האוויר שלו. אם בימי קדם השתמשו במפוחים ידניים שהופעלו באופן ידני, על ידי עוזרי הנגן, כיום משתמשים במנועים חשמליים המזרימים אוויר למיכל אגירה בלחץ קבוע. מיכל זה, המכונה "נאד הרוח" (Wind Reservoir), מספק את האוויר לצינורות השונים בלחץ אחיד.
הצינורות עצמם מאורגנים כולם בקבוצות הנקראות רגיסטרים (Registers). כל רגיסטר מייצג צבע צליל שונה, כמו צלילי חליל, חצוצרה או מיתר. עוגב ענק יכול להכיל בין 20 ל-100 רגיסטרים שונים, כשאלה מקנים לו את עושר הצליל האדיר שלו. הצינורות מסודרים על גבי תא עץ מיוחד שמכיל שסתומים. תפקיד השסתומים הללו הוא לווסת את זרימת האוויר.
מפעילים את העוגב מקלדות ומתגים (כפתורים בולטים) המחוברים לצינורות באמצעות מערכת מכנית מורכבת או חשמלית. בעוגבים מודרניים משולבות לרוב מערכות ממוחשבות לתכנות מראש של שילובי צלילים. עוגב גדול יכול להכיל עד 5 מקלדות ידיים (Manuals) שונות, בנוסף למקלדת רגליים שמורכבת מפדלים (Pedals) ומנגנת את הבאסים, הצלילים הנמוכים ביותר.
חזית העוגב, המכונה "ארון", באנגלית "קייס" (Case), היא לרוב יצירת אומנות בפני עצמה. בוני עוגבים מסורתיים עובדים עם אומנים ומעצבים ליצירת חזית מפוארת המשתלבת באדריכלות הכנסייה. עבודות העץ המורכבות והגילופים העדינים הם סממן היכר של עוגבים היסטוריים וכמובן שגם אותם לוקח זמן רב להכין.
תהליך בניית העוגב מסתיים בכיוון הכלי. כמו בכיוון פסנתרים, זוהי פעולה שדורשת אוזן מוסיקלית מעולה וניסיון רב של מומחה. הוא מכוונן כל צינור בנפרד, תוך התחשבות באקוסטיקה הייחודית של המבנה. תהליך זה לבדו עשוי להימשך חודשים ארוכים.
בכל התהליך הזה ישנו צירוף של מומחים רבים הבונים עוגבים כנסייתיים כמו אלה שבכנסיות והקתדרלות הגדולות ביותר. כיום יש אורגנים חשמליים, שבהם עושים שימוש בכנסיות קטנות או בכנסיות של קהילות פחות מבוססות. אך הצליל הנפלא של העוגבים האקוסטיים הוא עדיין הנחשב יותר.
כך בונים את העוגב הכנסייתי:
https://youtu.be/imyI0mlzDmQ
כך מנגנים בו זמנית על הקלידים והדוושות:
https://youtu.be/XSgKF-DYRNA
התוצאה היא מוסיקה נפלאה כמו הכוראל פרלוד, הזה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/xhpnkqsfmTs?t=7s
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
אומנות
אורגן כנסייתי הידוע, בעברית כעוגב כנסייתי ענק (Pipe Organ) הוא כלי נגינה שבבסיסו מערכת צינורות (Pipes) אקוסטית המפיקה צלילים באמצעות זרימה של אוויר.
עוגב כנסייתי אחד יכול להכיל 5,000 צינורות ויותר, מה שמסביר מדוע בנייה של עוגב כנסייתי כזה היא תהליך מורכב שמחייב מומחיות בתחומים רבים וזמן רב.
הצינורות הללו, העשויים לרוב מסגסוגות מתכת או עץ מיוחד, נבדלים זה מזה בגודלם וצורתם כדי להפיק טווח צלילים עשיר. הצינור הגדול ביותר בעוגבים ענקיים עשוי להגיע לאורך של עד 19.5 מטרים ולקוטר של כמעט מטר, בעוד הקטן ביותר אורכו כסנטימטר בודד.
תכנון העוגב מתחיל בבחירת מיקום מתאים בכנסייה. האקוסטיקה של המבנה היא קריטית להצלחת הפרויקט. במבנים גותיים בעלי תקרות גבוהות וקירות אבן, הד הצליל יוצר עושר הרמוני מיוחד, מה שמסביר מדוע התכנון צריך להיות מאוד מדויק ולכלול חישובים רבים, של זמני ההדהוד של הצלילים ואופן התפשטות הצליל במרחב.
מה שמאפשר את הזרמת האוויר לצינורות העוגב היא מערכת אספקת האוויר שלו. אם בימי קדם השתמשו במפוחים ידניים שהופעלו באופן ידני, על ידי עוזרי הנגן, כיום משתמשים במנועים חשמליים המזרימים אוויר למיכל אגירה בלחץ קבוע. מיכל זה, המכונה "נאד הרוח" (Wind Reservoir), מספק את האוויר לצינורות השונים בלחץ אחיד.
הצינורות עצמם מאורגנים כולם בקבוצות הנקראות רגיסטרים (Registers). כל רגיסטר מייצג צבע צליל שונה, כמו צלילי חליל, חצוצרה או מיתר. עוגב ענק יכול להכיל בין 20 ל-100 רגיסטרים שונים, כשאלה מקנים לו את עושר הצליל האדיר שלו. הצינורות מסודרים על גבי תא עץ מיוחד שמכיל שסתומים. תפקיד השסתומים הללו הוא לווסת את זרימת האוויר.
מפעילים את העוגב מקלדות ומתגים (כפתורים בולטים) המחוברים לצינורות באמצעות מערכת מכנית מורכבת או חשמלית. בעוגבים מודרניים משולבות לרוב מערכות ממוחשבות לתכנות מראש של שילובי צלילים. עוגב גדול יכול להכיל עד 5 מקלדות ידיים (Manuals) שונות, בנוסף למקלדת רגליים שמורכבת מפדלים (Pedals) ומנגנת את הבאסים, הצלילים הנמוכים ביותר.
חזית העוגב, המכונה "ארון", באנגלית "קייס" (Case), היא לרוב יצירת אומנות בפני עצמה. בוני עוגבים מסורתיים עובדים עם אומנים ומעצבים ליצירת חזית מפוארת המשתלבת באדריכלות הכנסייה. עבודות העץ המורכבות והגילופים העדינים הם סממן היכר של עוגבים היסטוריים וכמובן שגם אותם לוקח זמן רב להכין.
תהליך בניית העוגב מסתיים בכיוון הכלי. כמו בכיוון פסנתרים, זוהי פעולה שדורשת אוזן מוסיקלית מעולה וניסיון רב של מומחה. הוא מכוונן כל צינור בנפרד, תוך התחשבות באקוסטיקה הייחודית של המבנה. תהליך זה לבדו עשוי להימשך חודשים ארוכים.
בכל התהליך הזה ישנו צירוף של מומחים רבים הבונים עוגבים כנסייתיים כמו אלה שבכנסיות והקתדרלות הגדולות ביותר. כיום יש אורגנים חשמליים, שבהם עושים שימוש בכנסיות קטנות או בכנסיות של קהילות פחות מבוססות. אך הצליל הנפלא של העוגבים האקוסטיים הוא עדיין הנחשב יותר.
כך בונים את העוגב הכנסייתי:
https://youtu.be/imyI0mlzDmQ
כך מנגנים בו זמנית על הקלידים והדוושות:
https://youtu.be/XSgKF-DYRNA
התוצאה היא מוסיקה נפלאה כמו הכוראל פרלוד, הזה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:
https://youtu.be/xhpnkqsfmTs?t=7s
והיכרות לעומק עם העוגב:
https://youtu.be/JeB3JnKp8To?long=yes
