האוֹדִיסֵיאָה (Odyssey) היא אפוס, סיפור ארוך שנכתב על ידי הומרוס היווני, ב-24 ספרי קלף בתקופת הזוהר של יוון העתיקה, שהחוקרים ממקמים בסביבות המאה ה-8 לפני הספירה.

באודיסיאה מתואר מסעו הביתה של גנרל יווני בשם אודיסיאוס, לאחר הקרב שבו כבש הצבא היווני את העיר טרויה. המסע בחזרה הביתה ארך 10 שנים שלמות ובמהלכו חווה אודיסאוס חוויות רבות.

לאחר תום הקרב בטרויה, חייב אודיסאוס למצוא את דרכו לאיתקה שביוון, שם ממתינה לו פלופוני אשתו. בדרך עם אנשיו, הם חווים חוויות אינספור, ביניהן מאבק בקיקלופים, עמידה בפיתוי של הסירנות המזמרות, לכידה על ידי הנימפה קליפסו והיסחפות על גבי דוברה בלב ים.

בתום מסעו הארוך ועתיר ההרפתקאות של אודיסאוס הביתה, הוא מגלה שאשתו פנלופי עדיין ממתינה לו ושהיא דחתה 108 מחזרים שניסו במהלך השנים לשכנע אותה במות בעלה ובקשו לשאתה לאשה.

סיפור האודיסיאה שלקוח מהעולם הפגאני, של עבודת האלילים היוונית, חלחל לעולם הנוצרי והפך לאחד החשובים בתרבות המערבית.

האודיסיאה והתיאורים העשירים והנועזים שבו, הציתו את דמיונם של סופרים לאורך מאות שנים ושל תסריטאים במאה האחרונה. הם הרבו להדהד אותה בסיפוריהם ולקחו אותה לכל תקופה אפשרית ולכל פינה בתבל, כולל החלל החיצון (בסרט "אודיסיאה בחלל 2001" של סטנלי קובריק).


הנה סיפור האודיסאה (מתורגם):

https://youtu.be/8Z9FQxcCAZ0


תקציר האודיסאה מהמיתולוגיה היוונית:

http://youtu.be/xAj2KVSpQKM


דיון על המסע וכיצד ניתן לבדוק לפיו את האודיסיאה (מתורגם):

http://youtu.be/CVo225pUaSA


האודיסיאה באנימציה פשוטה:

http://youtu.be/PglAFdKSJ_M


הסבר על האודיסיאה:

http://youtu.be/Hjq31Xk1MZ8?t=2m43s&end=3m51s


על הומרוס, כותב האיליאדה (עברית):

https://youtu.be/BQPu9qVh_WM


סיפור האודיסאה כולה:

http://youtu.be/kSRucHuNHP4?long=yes


והרצאת וידאו על האודיסאה (מתורגם):

https://youtu.be/MS4jk5kavy4?long=yes

ה"שיר לסירנה" (Song to the Siren), מתוך "Starsailor", אלבומו השישי מ-1970 של טים באקלי, הוא אחד השירים העצובים והמרים ביותר בתולדות הפופ.

כתיבת השיר לא רמזה על הדרמה הגדולה שהוא יתרום לעולם. איך שבאקלי קיבל את מילות השיר החדש מלארי בקט, שותפו הנאמן לכתיבה, הוא התיישב ליד שולחן במטבח והלחין אותו.

השיר הזה מפוצץ בכאב, סבל וכמיהה. זו קינת אהבה נואשת ועצובה, שיופיה מתעתע ומתחרה רק באפילתה. זו הגאונות של בקט, בדמותו את האהבה הנואשת להתרסקות ספינת המלחים מהמיתולוגיה היוונית, כשהם מתקרבים אל האי שעליו יושבות הסירנות המיתולוגיות ושרות. למדו על הסיפור בתגית "סירנה, האודיסיאה היוונית".

אגב, מסכנת אותן סירנות נולד שמה של הצפירה בתרבות המערבית, "סירנה" - לאותה קריאת אזהרה ממשהו מסוכן מאוד.

נחזור לשיר עצמו.

האהובה הטרופה, כמו הספינה הטרופה במיתולוגיה, היא דימוי מרתק שהופך את השיר היפה הזה לעמוק ודרמתי במיוחד. באקלי מוסיף על הטקסט הנהדר של בקט את המלודיה המלנכולית שלו וזועק לשמיים כאב.

טים באקלי היה רק בן 28, כשמת ממנת יתר של סם ההירואין. בלילה אחד איבד העולם מוסיקאי ומבצע מצוין שהקליט 9 תקליטים משמעותיים ואף חלוציים מבחינה אמנותית. המיתוס שלו נשאר, אבל אתם - הייו חכמים ואל תעשו סמים!

אחרי זה בא גם הביצוע של להקת "This Mortal coil", שיצא 10 שנים אחרי מותו של היוצר. שם הלהקה באנגלית לקוח משייקספיר. פירושו המילולי של הביטוי "This Mortal coil" הוא "הפתיל בן האלמוות". אבל משמעותו היא בעצם "עול החיים הזה", הקשיים האינסופיים שביום יום ואתגריו...

הביצוע של הלהקה הזו נפלא, בדרכו המסתורית ובשירה המצמררת והקסומה של הסולנית אליזבת פרייזר. ובדיוק את הגרסה הזו של "דיס מורטל קויל" בחר גאון הקולנוע דיוויד לינץ' לסרטו "כביש אבוד".

במשך השנים יצאו עוד גרסאות רבות של "השיר לסירנה". עוד מהמיוחדות שבהן היא זו של רוברט פלנט, סולנה של להקת "לד זפלין" עליה השלום. האזינו גם לו. הוא נהדר.


הנה טים באקלי שר את "שיר לסירנה" בביצוע מרטיט:

https://youtu.be/vMTEtDBHGY4


הביצוע של This Mortal Coil בהופעה חיה:

https://youtu.be/SuwfsS5-iM8


והביצוע המרטיט של רוברט פלנט ל"6666":

https://youtu.be/sqOHGXyajxM

הומרוס (Odysseus) הוא גדול המשוררים של יוון העתיקה וללא ספק אחד המשוררים החשובים והמשפיעים ביותר בתרבות המערבית.

הוא מזוהה כמחבר של שתי יצירות אפיות מונומנטליות ביוונית העתיקה: "האיליאדה" ו"האודיסיאה", שנכתבו ככל הנראה במאה ה-8 לפני הספירה. ראו בתגית "איליאדה" או בתגית "אודיסיאה".

למרות מעמדו המרכזי, קיימת אי-ודאות רבה לגבי זהותו ואף קיומו של הומרוס כאדם בודד. חוקרים רבים מטילים ספק האם היה דמות היסטורית אמיתית או שמא שמו מייצג מסורת שירה אוראלית שהתפתחה לאורך דורות. זוהי "שאלת הומרוס" המפורסמת בספרות הקלאסית.

המסורת היוונית העתיקה תיארה את הומרוס כמשורר עיוור שחי באיוניה (כיום מערב טורקיה). שבע ערים שונות טענו להיות מקום הולדתו, מה שמדגיש את חשיבותו התרבותית. עם זאת, אין ראיות היסטוריות מוצקות לתמוך בפרטים אלה.

"האיליאדה" מספרת על אירועים במהלך מלחמת טרויה, בעוד "האודיסיאה" מתארת את מסעו של אודיסאוס בחזרה הביתה לאחר המלחמה. שתי היצירות הללו היו מרכזיות בחינוך והתרבות היוונית העתיקה, והשפעתן ניכרת עד היום בספרות, אמנות ותיאטרון המערבי.

חשיבותו של הומרוס נובעת לא רק מהסיפורים עצמם, אלא גם מהטכניקה הפואטית המתוחכמת, השפה העשירה והתובנות העמוקות על הטבע האנושי שמופיעות ביצירותיו. הוא נחשב למייסד המסורת האפית המערבית ומקור השראה לדורות של יוצרים.

למרות הויכוחים סביב זהותו, השפעתו של הומרוס על התרבות המערבית נותרה עצומה, והיצירות המיוחסות לו ממשיכות להיות נלמדות, מתורגמות ומעובדות עד ימינו.


הנה הומרוס מציג את עצמו בקצרצר (עברית):

https://youtu.be/hpAI_ITaFD0


על דמותו וסביבתו של הומרוס (עברית):

https://youtu.be/BQPu9qVh_WM


יצירות הפאר שלו האיליאדה והאודיסיאה היוונית:

https://youtu.be/5T_oJGxaHHY


סיפורו של הומרוס:

https://youtu.be/lWQnurVQYWw?long=yes


והרצאת וידאו על האודיסיאה של הומרוס (עברית):

https://youtu.be/ZMp9fLbqxgQ?long=yes

השיר "Firth of Fifth" של להקת ג'נסיס (Genesis) הוא יצירת פאר של רוק מתקדם, שכבר שמה עצמו הוא שילוב שנון, מסתורי ומחוכם בין "שפך הנהר" לבין משמעות פילוסופית שנבהיר בהמשך.

יש בשם גם פירוש מוסיקלי, של "הראשונה מהחמישית" או מהחמישיות, לצד טוויטס מעניין לכשעצמו על שמו של מפרץ "Firth of Forth", כלומר שפך הנהר פורת' בסקוטלנד.

השיר-יצירה הזה הוא ללא ספק אחד השירים המופלאים של ג'נסיס, להקת הרוק המתקדם שבסוונטיז לא חדלה לרגע לייצר שירים בלתי נשכחים, יצרה יצירות קלאסיות בתולדות הרוק והעלתה את רמת הפרוגרסיב לרמה חסרת תקדים של תחכום ועומק.

פותח את השיר סולו פסנתר מרהיב, בנגינתו של הקלידן האגדי והמלחין של מרבית שירי הלהקה באותה תקופה, טוני בנקס. בהמשך השיר יחזור המוטיב מהקטע הנהדר, כשהוא מנוגן בסינתסייזר ואח"כ בסולו גיטרה של משורר הגיטרה של הלהקה, סטיב האקט.

יש כאן מקום לכל אחד מהם. אם פאר היצירה של ג'נסיס נפתח בסולו פסנתר מרהיב ביופיו של בנקס, בהמשך השיר יופיע גם סולו חליל מרטיט של פיטר גבריאל עצמו, הסולן והמנהיג של ג'נסיס באותה תקופה. בין לבין ילטף האקט בגיטרה שלו ויביא לשיא את פסגת הרוק הזו, כשפיל קולינס, עדיין לא ממש זמר, מתופף ורוכש את מעמדו כהר נישא ביחידות הקצב של הרוק בשנות ה-70. השיר גם יסתיים באיזכור נמוג של סולו הפסנתר הפותח. זו יצירת פאר של ממש.

לירית, כדאי לשים לב למילים שכתב פיטר גבריאל, מי שכתב אז את מרבית הטקסטים לשירי הלהקה. גם אחרים כתבו פה ושם, אבל המילים של השירים שגבריאל כתב היו טובות פי כמה משל חבריו. מוסכם כיום שמעבר ליכולותיו כזמר ומבצע אגדי, גבריאל הוא משורר רוק של ממש, שניצב בשורה אחת עם גדולי כותבי הרוק דוגמת ג'ים מוריסון ואפילו בוב דילן.

היצירה נכללת באלבום האולפן של ג'נסיס "Selling England by the Pound". באלבום הזה כמעט כל שיר עוסק ברקבון של החברה האנגלית באותה תקופה, כמו שתפס אותה פיטר גבריאל. ועדיין, בשני השירים "Firth of Fifth", ו"The Cinema Show" מחליפים רמזים ורעיונות של מיתולוגיה ואמונה את העיסוק החברתי.


#משמעות תוכן השיר
השיר נפתח בביקורת מסוימת על התנהגות האדם שנכנע לחיים בצל האלוהים ומאמין בו במקום לחפש את האמת שבחוץ.

בדימוי הפותח מדומה האדם לעדר כבשים, שלמרות שהדרך לצאת מהדיר היא ברורה ופתוחה, הן מעדיפות להשאר בדיר, דיר שבעצם מהווה את כל עולמן. בדימוי שכאן, ממש כמו הבחירה של הכבשים להשאר בדיר, אין מי שרואה את הדרך הפתוחה וברורה ליציאה מהדת ומאמונה באל ואכן יוצא. אלוהים הוא הדיר במשל והאמונה בו היא הבחירה להישאר בדיר.

היציאה מהדיר והעידוד של ג'נסיס לצאת ממנו היא מעין המלצה לבחור במדע, במקום הדת הסוגרת. היא נרמזת גם באמצעות התייחסות בשיר לספינה של אודיסאוס, המשייטת אל ים החירות, בסיומה של מלחמת טרויה. מדובר ב"אודיסיאה", יצירתו המיתולוגית של הומרוס היווני. כמו פיתויי הסירנות בדרכו של אודיסאוס לחופש בביתו שבאיתקה, כך הקושי לעזוב את הדת ולבחור בים המדע מלא הספקות.

בסוף הטקסט נשפך הנהר לים, כמו במפרץ "Firth of Forth" בסקוטלנד בו מצוי שפך הנהר פורת'. מכאן יובן גם שמו של השיר כולו Firth of" Fifth".

אבל כאן גם מתחברים הרעיונות שהועלו קודם בשיר. כי הן הכבשים שנשארו בדיר והן האדם שבחיק הדת, ממתינים כולם לרועה שיוציא אותם לחירות וחופש - הכבשים מהדיר והאדם מהדת, כמו הנהר שנשפך לים, אחרי שנפטון, האל, גבה ממנו עוד נפש.

כך שכול השיר עוסק ביחסים שבין אדם לאל ובין האל לעולם שהוא יצר. עיסוקו בבחירות שעושה האדם המאמין וההמתנה שלו לגאולה שלא תגבה ממנו את המחיר, אותו מחיר שמשלם מי שמוותר על כלא האמונה ומחיריו ויוצא אל ים החופש והחירות המאיים, מפתה ומסוכן, אך חופשי ומאפשר.


הנה גרסת סטיב האקט, הגיטריסט ששומר על הגחלת המדויקת להפליא של ג'נסיס בסאונד עכשווי וברמה:

https://youtu.be/x1ptsP6Upsc


קליפ עם ביצוע של ג'נסיס:

https://youtu.be/q0V3EpqCcPM


השיר בהופעה חיה של ג'נסיס ב-1974:

https://youtu.be/WasuhTXHZvw


קאבר סולו מרגש על פסנתר, של צעירה בשם פלורה:

https://youtu.be/I3-BevscSSM


פיל קולינס עם ג'נסיס בפתיח מרהיב של הגיטריסט דריל סטורמר מול חצי מיליון איש:

https://youtu.be/gsIC3TvzLXE?long=yes

אז האם טרויה הייתה אכן קיימת? - התשובה היא כן. האם כל התיאור של הומרוס באיליאדה מדויק? - כנראה שלא, אבל זה בעיקר מכיוון שבתקופתו לא ממש כתבו היסטוריה אלא סיפרו סיפורים. התיעוד ההיסטורי המדעי והמפורט, המחויב לדיוק קפדני של תיעוד, זה שאנו מכירים בימינו, הוא עניין צעיר הרבה יותר.

מכל מקום, עד לסיומה של המאה ה-19, רבים האמינו שטרויה ומלחמת טרויה היו סיפור טוב, פרי דמיונו של הומרוס. למעשה, זו הייתה הדעה המקובלת.

היינריך שלימן היה סוחר גרמני, פיקח, ערמומי ומי שראה בעצמו ארכיאולוג, אך לכל היותר היה חובב ארכיאולוגיה, ניסה בשלהי אותה מאה לבחון אם טרויה אכן היתה קיימת.

מי שגדל בבית עני וכבר בגיל 14 הפך לשוליה של חנווני, שימש בחייו הצעירים גם מלח באונייה באוקיינוס האטלנטי, נער שליח ובהמשך מנהל חשבונות באמסטרדם. אך את עיקר הונו הוא עשה ברוסיה, בספסרות בלתי חוקית לתעשיית המלחמה של רוסיה במלחמת קרים.

נחזור לטרויה.

שלימן, בעל כשרון מופלא לשפות, קרא בקפדנות את ה"איליאדה", האפוס הארוך והמרהיב שכתב הומרוס על המלחמה בה. הוא האמין שהתיאורים באיליאדה אפשרו לו לשחזר את מיקומה המשוער של העיר, בה נערכה המלחמה המתוארת בכתביו של הומרוס.

עם יוזמה רבה, לא מעט מזל והרבה שכל והגיון בריא, שלימן הצליח לחפור ולגלות במקום לא פחות מ-9 שכבות של טרויה. זו הייתה ללא ספק טרויה. כל שכבה בה הייתה מתקופה אחרת בתולדות העיר.

באחת מהשכבות, זו שהייתה קרוב לוודאי מתקופת מלחמת טרויה, הוא מצא אוצר ענקי, מאגר מוטמן, עתיר זהב ותכשיטים, כמעט חסר תקדים בתולדות הארכיאולוגיה עד אותם ימים.

החפירות המוצלחות של שלימן בטרויה היו לתגלית דרמטית שזכתה לפרסום אדיר. שלימן פרסם בעיתונות שלל סיפורים מהמבצע. לא פעם הוא תיבל את האמת בלא מעט גוזמה, בדיות ועלילות מדמיונו העשיר. אבל אלה לא זו בלבד שלא הפריעו, אלא הלהיבו את הקוראים ברחבי אירופה והקסימו אותם.

כך הפך שלימן את התגלית שלו לנושא שיחה מרכזי באותם ימים. בקרב הציבור השתוו חשיפת טרויה וגילוי האוצר לפחות לחשיפתה של העיר פומפיי. יש אומרים שגילוי טרויה האפיל אפילו על גילוי קבר תות אנך אמון במצרים, עם האוצרות שבו.

כי בואו נזכור שטרויה נקשרה עם מלחמה מפורסמת ועתירת דמיון, המערבת רומנטיקה, יצרים וגבורה - על הלנה היפה, על אכילס ועל סוס העץ המפורסם. תוכלו לקרוא עליה בתגית "מלחמת טרויה".

אגב, לסקרנות הציבורית סביב גילויי טרויה והפרסומים הרבים בעיתונות האירופית, תרמו גם צילומים של סופיה שלימן, אשתו היפהפיה הרוסית של שלימן, כשהיא עוטה את מה שהוא מיתג בתור "תכשיטי הלנה היפה".

אז היה שם אוצר והייתה טרויה והיה גרמני שמצא אותם. לאחר שקיבל אזרחות כבוד של בירת גרמניה, העביר שלימן את האוצר למוזיאון ברלין והוא הוצג בו כחצי מאה.

מכל מקום, את המוזיאון הציפו מאז מבקרים רבים. לא רק סיפורם של גיבורי מלחמת טרויה, אכילס, הקטור והלנה היפה, נגע לליבם. הם הוקסמו לא מעט גם מהסיפורים של שלימן, אמן המילים והפרסום העצמי ומהעובדה שגרמני חדור אמונה, הצליח לפצח תעלומה בת אלפי שנים ולהגיע אל העיר האבודה מהאגדות.

אגב, במהלך מלחמת העולם השנייה נעלם האוצר. כיום הוא נמצא במוזיאון סנט פטרבורג ברוסיה. נחשו מי לקחו אותו לשם? - כי מאז ומתמיד רוסיה טענה שאוצרות טרויה שייכים לה. הנימוק הרוסי מעניין - בזכות האזרחות הלאומית שנתנה לשלימן בשהותו בה, עת נישא ובנה בה משפחה, עם אשתו הרוסיה ושלושת ילדיו.


כך גילה היינריך שלימן את טרויה העתיקה, שאכן נכבשה ונשרפה (מתורגם):

https://youtu.be/gQbZX9JEQsQ


סיפור החפירות שלו בטרויה ומפעל חייו:

https://youtu.be/4kMQs2ALA94


המסכה של אגממון - מתגליותיו הגדולות:

https://youtu.be/1PKOiYY9SPA


מלחמת טרויה שהתרחשה בה ושממצאיו של שלימן חיזקו:

https://youtu.be/DtzNby7PB9k


ואוסף הממצאים של שלימן:

https://youtu.be/QHO8qvDo2vY

באודיסיאה היוונית אהבו יצורים אגדיים שמחברים בין איברים של בעלי חיים שונים.

סירנות, למשל, הן בנות ים השוכנות בים. יש להן גוף של ציפור וראש של אשה. הן בעלות קול נעים ומראֶה של אשה, אבל קולותיהן הנפלאים משמשים אותן למטרה רעה, כיוון שמי שצולל בעקבות שירתן היפה של הסירנות, לא נשאר בחיים.

הסירנות נהגו לשבת על אי שהיה מוקף בסלעים ובצוקים גבוהים. הן ישבו על סלע והירבו לזמר בקולן המופלא שירים יפים להפליא.

אך שירת הסירנה הייתה קטלנית. מלחים ששטו בים ושמעו את שירת הפיתוי הזכה והמיוחדת שלהן, התפתו לא פעם לשוט לעבר הסירנות. הסלעים שעל החוף גרמו תמיד לספינות לטבוע במעמקי הים. המלחים היו טובעים עם הספינות ומי שהעדיפו לקפוץ מהן ולשחות אל החוף, מתו בדרכם אליו.

על שם הסירנות המיתולוגיות נקראים צופרי האזעקות "סירנות". ממש כמו הסירנות מהאיים שבמיתולוגיה, מסמנות הצפירות הללו בימינו סכנה.

אגב, לפי המיתוס היו 3 סירנות. אבל הומרוס סיפר באודיסאה, סיפור המסע של אודיסאוס הביתה, על שתיים בלבד.


הנה מיתוס הסירנות - מול בנות הים שבהמשך ההיסטוריה יככבו בים:

https://youtu.be/7HkjrLpcWOs


הסיפור של הסירנות והקשר לסירנות המודרניות, שמחוללות אזעקות במלחמה:

https://youtu.be/aUBNj60iH84


שיר שמנסה להציג את מה שהסירנות שרו לאודיסאוס:

https://youtu.be/LtiPgvTRrdk


הסירנות מהסרט של האחים כהן "אחי, איפה אתה?" שסיפורו מתבסס על האודיסיאה:

https://youtu.be/zInUijUqJd8


טים באקלי ב"שיר לסירנה" המפורסם שכתב ושזכה להרבה ביצועים יפים:

https://youtu.be/vMTEtDBHGY4


והסירנות בין יצורים נוספים מהמיתולוגיה היוונית:

https://youtu.be/9zgBfW2UZrs?t=1m26s&end=2m14s

גבר, אישה, יופי, מסתורין, פיתוי, תשוקה וסודות אפלים - כל סרט פעולה או ריגול משתמש בחומרים הללו. הפילם נואר, אותו סגנון מיתולוגי של סרטי בילוש בשחור לבן, עשה מהם קריירה.

אבל קחו רגע דמות ענוגה, של אישה יפה וסקסית, שקשה לעמוד בפניה, אישה שמצד אחד היא נשית כמו הנשים בציורים של בוטיצ'ילי ומצד שני היא עצמאית ולא תלויה בגבר, ונחושה להשיג את מטרותיה, לרוב הן להפיל את הגיבור ברשת ובתככים ולשעבד אותו לקסמיה. זוהי ה"פאם פאטאל" (Femme fatale) או הפאם פטאל.

דמיינו דמות של ערפדה נשית ומינית, עם תאבון אפל להרוס גברים ולמצוץ את חייהם והצלחתם.

הפאם פאטאל, בעברית "אישה קטלנית", היא מושג המייחס לנשים מסוימות את היכולת להפעיל את קסמיהן על גברים. כשמפעילה אישה הורסת שכזו את קסמיה על הגבר, היא יכולה להביא לנפילתו ואף למותו.

כי גברים לפי האמונה העממית, מתפתים לנשים כאלה כמו זבובים. אם בשל יופיין ותכונותיהן ואם בשל מניפולציות ומזימות מכוונות מצידן, שהביאו להתאהבות שכזו.


#תולדותיה של הפאם פאטאל
את מוטיב האישה המפתה גבר ומביאה לאובדנו, מתחילה כבר חוה, שעליה ועל הנגיסה המפורסמת בתפוח נכתב בספר בראשית "נברא שטן עמה". אחריה הרסו את הגברים שלהן מדיאה בתיאטרון, דלילה את שמשון, שלומית שדרשה את ראשו של יוחנן המטביל, הלנה היפה שהביאה מלחמה על טרויה ופנדורה שפתחה את תיבת השדים.

יש עוד שפעלו לבד, אבל לפעמים הנשים הללו באות בקבוצות, כמו במקרים המיתולוגיים של המדוזות הקטלניות או הסירנות המפתות את יורדי הים בשירת המוות שלהן.

מהפולקלור והדתות ועד לאמנות, ספרות, קומיקס או קולנוע - ניתן למצוא ביטויים לנשים שכאלה כמעט בכל מקום, תקופה או הקשר תרבותי בעולם. אבל כמושג, הושרשה הפאם פאטאל בתרבות המערבית רק במאה ה-19.

במאה ה-20, בסרטי הפילם נואר ההוליוודיים של שנות הארבעים, נוצר ממש סגנון איפור שהותאם לפאם פאטאל של סרטי הפילם נואר. היות ואלה היו בעיקר סרטי שחור-לבן, עם שימוש מרובה בהצללה והארה ממוקדת, איפרו בהם את השחקניות כך שהאיפור ידגיש את הנשיות שלהן, בדגש על אזור השפתיים והעיניים ותוך הימנעות ברורה מצבעוניות מרובה.

על שמראה הפאם פאטאל, שנוצר בסרטי הפילם נואר השתמש במסקרה מודגשת, באייליינר שחור ועבה מעל העפעף, סומק מתון ושפתון כהה או אדמדם.


הנה דימויים של נשות פאם פאטאל:

https://youtu.be/OFgvkvjVN5Y


דמויות של נשות "פאם פאטאל" בקולנוע:

https://youtu.be/eUpIbZuWl6Q


השיר "פאם פאטאל" של לו ריד בביצוע של אורלי זילברשץ (עברית):

https://youtu.be/-3baw2_Z-PE


ניקו ו"מחתרת הקטיפה" בשיר המקורי של לו ריד:

https://youtu.be/NziBR8I4c48


לארה קרופט מ"טומב ריידר":

https://youtu.be/8ndhidEmUbI


וסיפורה של הפאם פאטאל:

https://youtu.be/tTBTOtfdn9M?long=yes