שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה נהג מגריט לצייר גברים חסרי פנים במגבעות?
הצייר הבלגי רנה מגריט (René Magritte) הוא מגדולי הציירים במאה ה-20 ומהחשובים שבציירים הסוריאליסטיים, מי שצייר על-מציאות, או דימויים מהלא-נודע או התת-מודע האנושי, בהעמידו זה לצד זה עצמים של יום יום, אך בצורות מפתיעות, מוזרות ולא אפשריות.
כמי שלמד לצייר כבר בגיל 12, הוא הרבה לצייר אשליות, כמעט אמיתיות בדיוקן, אבל בלתי אפשריות במציאות. כמו כל הציירים הסוריאליסטיים הוא הרבה לבלבל את הצופה ביצירתו ולגרום לו לאי-נוחות מסוימת, בשל העובדה שציוריו היו מושלמים אבל לא הגיוניים.
בציור "בנו של אדם" משנת 1964, מציג רנה מגריט שילוב של נושאים שלא פעם שולבו בציוריו - איש עם מגבעת ותפוח ירוק. רבים מציוריו יכללו בדרכים שונות את התפוח, את האנשים עם החליפות השחורות והמגבעות או את שניהם.
במשך 55 שנה היה מגריט נשוי לרעייתו ז'ורז'ט, שאותה אהב מאד. הם חיו ביחד עד יום מותו על שניהם ועל אהבתם כתב הזמר האמריקאי פול סיימון שיר מרגש בשם "רנה וז'ורז'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה".
על אמנותו של מגריט:
http://youtu.be/DRlpD-iEnMQ
מעט מיצירותיו של רנה מגריט:
http://youtu.be/eEVOAhCEL5c
סרטון אנימציה לשיר ששר פול סיימון על הזוג רנה וז'ורז'ט מגריט:
http://youtu.be/Cot0ntEat4E
ותערוכת וידאו של מאות מציורי רנה מגריט ברצף:
https://youtu.be/7c4oyCyFmR0?long=yes
מהו גשם האנשים בציור "גולקונדה" של מגריט?
גולקונדה (Golconda) הוא הציור המפורסם של רנה מגריט (René Magritte) משנת 1953, שבו הוא צייר גשם של גברים. כמו בשאר הציורים הסוראליסטיים של מגריט ושל ציירים אחרים מהזרם הזה, גם כאן נראה הכל מציאותי, חוץ מאותם דברים בלתי אפשריים, שהם ליבו של הסוראליזם.
גשם הגברים, הצונחים מהשמיים (או שמא עולים למעלה? - מי אמר שהם נופלים מלמעלה למטה דווקא?) בחליפות שחורות זהות, הם חלק מסצנה שמזכירה חלום משונה, או דמיון. מגריט אהב את הגבר בחליפה והרבה לצייר ציורים עם דמותו הזהה. גם בחלומות אנו פוגשים לעתים שוב ושוב את אותה תמונה, עצם או אדם. לכן יש שמפרשים חלומות ומקשרים בינם לבין הרגשות והזכרונות שלנו.
אגב, לשם של הציור הזה יש סיבה. הוא מבוסס על אגדה שמגריט שמע בעבר, על עיר אינדיאנית עתיקה בשם "גולקונדה", שלפי הסיפור הייתה עיר מסתורית ומופלאה שאנשים באו אליה מהשמיים.
למעשה, שכנה העיר הזו על פסגת הר והמגיעים אליה נראו כמי שבאו מהשמיים רק מכיוון שהגיחו מתוך הערפל הכבד שסבב את העיר הגבוהה...
הנה גשם הגברים שב"גולקונדה" של רנה מגריט:
https://youtu.be/Pwk7IVrGCx0
אנימציה סוריאליסטית במיוחד על הנושא:
https://youtu.be/ZiAfA9ixtqk
כך מציירים את ה"גולקונדה" דיגיטלית (ללא מילים):
https://youtu.be/UUFnROl9hmU
עיר המבצר גולקונדה, שהיא העיר שכנראה עליה שמע מגריט:
https://youtu.be/G49Ao2aYp-4
צונחים מהשמיים:
https://youtu.be/3rpiS3scH9s
והאמן המסקרן שחקר רעיונות בדרך יחודית:
https://youtu.be/atHQpANmHCE
למה מגריט אמר עליה בציור שזו אינה מקטרת?
בשיר "איך קוראים לאהבה שלי" של יהודה פוליקר, שמהדהד במאבק להחזרת החטופים בעזה, מופיעה השורה של יעקב גלעד: "זה לא האש זה הגפרור, זה לא מקטרת זה ציור".
האמירה הזו מתוך השיר מתייחסת לציור של הסוריאליסט הבלגי הנודע, הצייר רנה מגריט.
זה ציור מעניין. רנה מגריט מצייר מקטרת הכי ריאליסטית שאפשר ואז רושם מתחתיה "זוהי לא מקטרת", ובצרפתית Ceci n'est pas une pipe. אבל כשזוכרים שמדובר באחד הסוריאליסטים החשובים בזרם הסוריאליטי אז נזכרים שבזרם הזה מה שמציאותי הרבה פחות חשוב ממה שלא.
שמו הרשמי של ציור המקטרת המפורסם כל כך של מגריט הוא "בגידת הדימויים" (The Treachery of Images). ואכן, הסוריאליזם הבלגי מאוד התעניין באשליות ובקשר הלא מובן מאליו שבין הדימוי המצויר למציאות. הניגוד הוא כמובן הסוריאליזם הצרפתי שהרבה יותר קידש את החלומות. זוכרים את סלבדור דאלי?
מגריט הרבה לעסוק בקשר שבין עצמים לייצוג שלהם. ציור המקטרת הזה צויר בשנת 1929. מגריט אמר אז בהתרסה: "נסו לפטם אותה בטבק!" והתכוון לכך. הוא הראה בכך שגם ייצוג כה ריאליסטי של עצם הוא רק ייצוג. הרי אי אפשר באמת לעשן בעזרת הציור או לפטם אותו בטבק, גם אם הוא ממש דומה למקטרת אמיתית. אזכל ניסיון לפטם או לעשן נדון לכישלון...
מגריט ניסח זאת אז שאם היה מוסיף לציור, כמו שנהוג במוזיאונים, את הכיתוב "מקטרת" - הרי שהיה משקר. העיקרון הזה נוסח שוב ושוב לגבי דימויים, ובציטטה יפה של הסמיולוג ויליאם ג'ונס הוא אמר ש"המילה 'כלב' לא יכולה לנבוח"...
הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו גרס שבהצגת הפרדוקס הזה הכריח מגריט את המתבונן ביצירה לחשוב על מושג ה"מציאות".
אגב, בשנת 1966 מגריט שב להציג את המקטרת הזו, בציור בו מופיע כן ציירים, שעליו ציור "בגידת הדימויים", ולצדו מקטרת נוספת. המקטרת המצוירת, כמה מגריט, דומה יותר למקטרת מאשר זו האמיתית...
הציור מוצג היום במוזיאון האמנות המחוזי של העיר לוס אנג'לס, בקליפורניה.
הנה ציור המקטרת של מגריט:
https://youtu.be/k4zKGE6UkVI
ניתוח היצירה:
https://youtu.be/w702yvnip_w
"בגידת הדימויים" הוא הכוכב של התערוכה:
https://youtu.be/JZI_MJg9nKo
וחפשו איפה מוזכר הציור בשיר המקסים והעצוב של פוליקר (עברית):
https://youtu.be/IFTqY7LpdIg
מהו הסוריאליזם?
משמעותו של זרם הסוריאליזם (Surrealism) באמנות ובמיוחד היא "מעל למציאות", כלומר אמנות על-מציאותית. זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.
במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, ולהשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.
התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה של ההגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור
הושפע הסוריאליזם מאד מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.
הבולטים בזרם זה הם סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.
מהו הסוראליזם?
https://youtu.be/MrA-KANY4X8
הזרם הסוריאליסטי:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
כך נולד זרם הסוריאליזם:
http://youtu.be/Dd6ahj6k4_4
דאלי מזוהה אצל רבים כסוריאליסט המושלם:
https://youtu.be/a9OOOd0RFZk
מצגת וידאו עם מגוון יצירות סוריאליסטיות:
http://youtu.be/wGT0GTdDlco
הציורים הסוראליסטיים של רנה מגריט:
https://youtu.be/nE-pR8qwzl4
הסוריאליזם המצרי של סוף שנות ה-30:
https://youtu.be/yabE7Lj8Bbs
סרט תיעודי על התנועה הסוריאליסטית:
https://youtu.be/_tw51Eh9vcw?long=yes
וה-AI של 2025 יודע לייצר סרטונים סוראליסטיים כמו זה:
https://youtu.be/kV23ltzghpM?long=yes
מי היה אמן הסוריאליזם רנה מגריט?
הצייר הבלגי רנה מגריט (René Magritte) הוא מגדולי הציירים במאה ה-20 ומהחשובים שבציירים הסוריאליסטיים, מי שצייר על-מציאות, או דימויים מהלא-נודע או התת-מודע האנושי, בהעמידו זה לצד זה עצמים של יום יום, אך בצורות מפתיעות, מוזרות ולא אפשריות.
כמי שלמד לצייר כבר בגיל 12, הוא הרבה לצייר אשליות, כמעט אמיתיות בדיוקן, אבל בלתי אפשריות במציאות. כמו כל הציירים הסוריאליסטיים הוא הרבה לבלבל את הצופה ביצירתו ולגרום לו לאי-נוחות מסוימת, בשל העובדה שציוריו היו מושלמים אבל לא הגיוניים.
בציור "בנו של אדם" משנת 1964, מציג רנה מגריט שילוב של נושאים שלא פעם שולבו בציוריו - איש עם מגבעת ותפוח ירוק. רבים מציוריו יכללו בדרכים שונות את התפוח, את האנשים עם החליפות השחורות והמגבעות או את שניהם.
במשך 55 שנה היה מגריט נשוי לרעייתו ז'ורז'ט, שאותה אהב מאד. הם חיו ביחד עד יום מותו על שניהם ועל אהבתם כתב הזמר האמריקאי פול סיימון שיר מרגש בשם "רנה וז'ורז'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה".
על אמנותו של מגריט:
http://youtu.be/DRlpD-iEnMQ
מעט מיצירותיו של רנה מגריט:
http://youtu.be/eEVOAhCEL5c
סרטון אנימציה לשיר ששר פול סיימון על הזוג רנה וז'ורז'ט מגריט:
http://youtu.be/Cot0ntEat4E
ותערוכת וידאו של מאות מציורי רנה מגריט ברצף:
https://youtu.be/7c4oyCyFmR0?long=yes
גולקונדה (Golconda) הוא הציור המפורסם של רנה מגריט (René Magritte) משנת 1953, שבו הוא צייר גשם של גברים. כמו בשאר הציורים הסוראליסטיים של מגריט ושל ציירים אחרים מהזרם הזה, גם כאן נראה הכל מציאותי, חוץ מאותם דברים בלתי אפשריים, שהם ליבו של הסוראליזם.
גשם הגברים, הצונחים מהשמיים (או שמא עולים למעלה? - מי אמר שהם נופלים מלמעלה למטה דווקא?) בחליפות שחורות זהות, הם חלק מסצנה שמזכירה חלום משונה, או דמיון. מגריט אהב את הגבר בחליפה והרבה לצייר ציורים עם דמותו הזהה. גם בחלומות אנו פוגשים לעתים שוב ושוב את אותה תמונה, עצם או אדם. לכן יש שמפרשים חלומות ומקשרים בינם לבין הרגשות והזכרונות שלנו.
אגב, לשם של הציור הזה יש סיבה. הוא מבוסס על אגדה שמגריט שמע בעבר, על עיר אינדיאנית עתיקה בשם "גולקונדה", שלפי הסיפור הייתה עיר מסתורית ומופלאה שאנשים באו אליה מהשמיים.
למעשה, שכנה העיר הזו על פסגת הר והמגיעים אליה נראו כמי שבאו מהשמיים רק מכיוון שהגיחו מתוך הערפל הכבד שסבב את העיר הגבוהה...
הנה גשם הגברים שב"גולקונדה" של רנה מגריט:
https://youtu.be/Pwk7IVrGCx0
אנימציה סוריאליסטית במיוחד על הנושא:
https://youtu.be/ZiAfA9ixtqk
כך מציירים את ה"גולקונדה" דיגיטלית (ללא מילים):
https://youtu.be/UUFnROl9hmU
עיר המבצר גולקונדה, שהיא העיר שכנראה עליה שמע מגריט:
https://youtu.be/G49Ao2aYp-4
צונחים מהשמיים:
https://youtu.be/3rpiS3scH9s
והאמן המסקרן שחקר רעיונות בדרך יחודית:
https://youtu.be/atHQpANmHCE
בשיר "איך קוראים לאהבה שלי" של יהודה פוליקר, שמהדהד במאבק להחזרת החטופים בעזה, מופיעה השורה של יעקב גלעד: "זה לא האש זה הגפרור, זה לא מקטרת זה ציור".
האמירה הזו מתוך השיר מתייחסת לציור של הסוריאליסט הבלגי הנודע, הצייר רנה מגריט.
זה ציור מעניין. רנה מגריט מצייר מקטרת הכי ריאליסטית שאפשר ואז רושם מתחתיה "זוהי לא מקטרת", ובצרפתית Ceci n'est pas une pipe. אבל כשזוכרים שמדובר באחד הסוריאליסטים החשובים בזרם הסוריאליטי אז נזכרים שבזרם הזה מה שמציאותי הרבה פחות חשוב ממה שלא.
שמו הרשמי של ציור המקטרת המפורסם כל כך של מגריט הוא "בגידת הדימויים" (The Treachery of Images). ואכן, הסוריאליזם הבלגי מאוד התעניין באשליות ובקשר הלא מובן מאליו שבין הדימוי המצויר למציאות. הניגוד הוא כמובן הסוריאליזם הצרפתי שהרבה יותר קידש את החלומות. זוכרים את סלבדור דאלי?
מגריט הרבה לעסוק בקשר שבין עצמים לייצוג שלהם. ציור המקטרת הזה צויר בשנת 1929. מגריט אמר אז בהתרסה: "נסו לפטם אותה בטבק!" והתכוון לכך. הוא הראה בכך שגם ייצוג כה ריאליסטי של עצם הוא רק ייצוג. הרי אי אפשר באמת לעשן בעזרת הציור או לפטם אותו בטבק, גם אם הוא ממש דומה למקטרת אמיתית. אזכל ניסיון לפטם או לעשן נדון לכישלון...
מגריט ניסח זאת אז שאם היה מוסיף לציור, כמו שנהוג במוזיאונים, את הכיתוב "מקטרת" - הרי שהיה משקר. העיקרון הזה נוסח שוב ושוב לגבי דימויים, ובציטטה יפה של הסמיולוג ויליאם ג'ונס הוא אמר ש"המילה 'כלב' לא יכולה לנבוח"...
הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו גרס שבהצגת הפרדוקס הזה הכריח מגריט את המתבונן ביצירה לחשוב על מושג ה"מציאות".
אגב, בשנת 1966 מגריט שב להציג את המקטרת הזו, בציור בו מופיע כן ציירים, שעליו ציור "בגידת הדימויים", ולצדו מקטרת נוספת. המקטרת המצוירת, כמה מגריט, דומה יותר למקטרת מאשר זו האמיתית...
הציור מוצג היום במוזיאון האמנות המחוזי של העיר לוס אנג'לס, בקליפורניה.
הנה ציור המקטרת של מגריט:
https://youtu.be/k4zKGE6UkVI
ניתוח היצירה:
https://youtu.be/w702yvnip_w
"בגידת הדימויים" הוא הכוכב של התערוכה:
https://youtu.be/JZI_MJg9nKo
וחפשו איפה מוזכר הציור בשיר המקסים והעצוב של פוליקר (עברית):
https://youtu.be/IFTqY7LpdIg
משמעותו של זרם הסוריאליזם (Surrealism) באמנות ובמיוחד היא "מעל למציאות", כלומר אמנות על-מציאותית. זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.
במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, ולהשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.
התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה של ההגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור
הושפע הסוריאליזם מאד מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.
הבולטים בזרם זה הם סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.
מהו הסוראליזם?
https://youtu.be/MrA-KANY4X8
הזרם הסוריאליסטי:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
כך נולד זרם הסוריאליזם:
http://youtu.be/Dd6ahj6k4_4
דאלי מזוהה אצל רבים כסוריאליסט המושלם:
https://youtu.be/a9OOOd0RFZk
מצגת וידאו עם מגוון יצירות סוריאליסטיות:
http://youtu.be/wGT0GTdDlco
הציורים הסוראליסטיים של רנה מגריט:
https://youtu.be/nE-pR8qwzl4
הסוריאליזם המצרי של סוף שנות ה-30:
https://youtu.be/yabE7Lj8Bbs
סרט תיעודי על התנועה הסוריאליסטית:
https://youtu.be/_tw51Eh9vcw?long=yes
וה-AI של 2025 יודע לייצר סרטונים סוראליסטיים כמו זה:
https://youtu.be/kV23ltzghpM?long=yes
מגריט
#
הצייר הסוריאליסטי הנודע רנה מגריט (Rene Magritte) היה אמן בלגי שהפך לאחת מהדמויות המרכזיות בתנועת הסוריאליזם במאה ה-20. האמן הבלגי נודע ביצירותיו מעוררות המחשבה והמרתקות ויזואלית וברעיונות הייחודיים שהכניס לכל ציור ועבודת אמנות שיצר. הסוריאליזם שלו משתלב עם סיפור חייו ומעניין לראות כיצד הוא קשור ומשתלב שוב ושוב באמנות שלו.
רנה מגריט נולד בעיירה הקטנה לסיין (Lessines) בבלגיה ב-21 בנובמבר 1898, לאביו לאופולד (Léopold) שהיה חייט וסוחר טקסטיל ולאמו רג'ינה (Régina) שיצרה כובעים.
חייו האישיים סומנו בטרגדיה מוקדמת שהשפיעה על יצירתו לאורך כל דרכו. כשרנה הצעיר הוא בן 14, אמו רג'ינה (Régina) התאבדה אמו, מסיבה לא ברורה, בטביעה בנהר הסמברה (Sambre). האירוע יבוא לידי ביטוי ברבות מיצירותיו של מגריט הבוגר, כולל "הרוצח המאוים" משנת 1926 ו"ההמצאה הקולקטיבית" ב-1934.
האירוע הטראומטי הזה יצר אצלו אובססיה לחידות הקיום ולפערים בין המציאות לבין הדמיון. הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנויות היפות בבריסל, אך האמנות הקלאסית שלמד שם לא סיפקה אותו. הוא חוקר ומצייר בסגנונות כמו אימפרסיוניזם, קוביזם ועוד, אך בשנות ה-20 של מגריט מגלה את הסוריאליזם הצרפתי ובמיוחד את יצירותיו של ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico).
הוא היה מוקסם מהיכולת לשלב אלמנטים מוכרים בדרכים לא הגיוניות, וכך פיתח את הסגנון הייחודי שלו. בניגוד לסוריאליסטים אחרים כמו סלבדור דאלי (Salvador Dalí) שהתמקדו בחלומות ובתת-מודע, מגריט העדיף לחקור את האופן שבו השפה והמציאות מתייחסות זו לזו.
עד אז הוא עיצב לפרנסתו פרסומות ואייר ספרים, כתבי עת, כרזות וחוברות תווים. אך ב-1926 מגריט עוזב את הפרסום ומתרכז באמנות בלבד. בשנות ה-30, וכדי לשרוד בתקופת השפל הכלכלי, ישוב מגריט ויפתח משרד פרסום, עם אחיו פול.
השאיפה שלו היא להגיע למציאות שמעבר לנראה באמצעות שבירת המוסכמות של הצגת המציאות. באופן מודע לחלוטין מגריט משנה את התכונות, הצורה והתפקיד של עצמים מוכרים. רואים זאת היטב ביצירות שיבואו מכאן, כמו "הזמן שקפא" מ-1939 ו"החדר הקשוב" שהוא יצייר ב-1953.
בכדי להראות את המסתורין שמאחורי היום-יום יוצר האמן האייקוני את עבודותיו הבוגרות, תוך שילוב וניגוד קבוע בין סגנונו הריאליסטי והמצבים הבלתי אפשריים שהוא מתאר. בציוריו הוא הולך וחוקר מחדש את הקשר שבין המראה לדימוי. ביטוי נהדר לכך רואים בציורו המפורסם "הבגידה בדמויות" (The Treachery of Images) מ-1929, בו הוא מצייר מקטרת עם הכתובת "זו לא מקטרת" בצרפתית. בכך הוא מדגיש שציור המקטרת אינו מקטרת אמיתית. הציור הזה הפך למייצג הטוב ביותר של השאלות הפילוסופיות שהעסיקו את מגריט.
ואגב, מגריט אהב להפתיע את אורחיו בצורות יצירתיות. מספרים זפעם הוא הזמין חברים לארוחת ערב מפוארת והגיש להם מנה אלגנטית מכוסה בבד לבן. כשהם הרימו את הבד הם גילו שתחתיו מונחת מקטרת אמיתית על הצלחת, בהתאמה לציור המפורסם שלו.
מגריט נהג לאמץ שמות ליצירותיו מספרים, סרטים ומיצירות מוסיקליות. לא פעם הוזמנו חבריו הסופרים לסייע לו לבחור יחדיו שם לציור. הקשר הבולט בין הכותרת לדימוי החזותי, שאפיין בתחילה את התמונות הסוריאליסטיות הראשונות שלו הלך בשנות ה-30 והתרופף.
אחרי מלחמת העולם השנייה, ב-1947-1948, מגריט פיתח סגנון חדש שכונה "תקופת ואש" (Vache Period). הוא מתחיל לצייר בצבעים בהירים ועליזים במתכוון פרובוקטיבי וגס, כמעט כתגובה נפשית לזוועות המלחמה. אחרי התקופה הזו הוא חזר לסגנונו הסוריאליסטי הקלאסי.
רוב חייו חי מגריט חיים בורגניים לגמרי, בבית פרברי פשוט בבריסל. הוא התחתן עם ז'ורז'ט ברג'ר (Georgette Berger) שהכיר בגיל 15. בניגוד לדימוי השכיח של האמן הבוהמי, מגריט נהג לטעון שהוא איש עסקים רגיל שעובד באמנות. את הטענה הזו הוא חיזק בחליפות שהוא לבש, כשהוא נראה כמו אחד מ"האנשים במגבעת" שהופיעו שוב ושוב בציוריו וסימנו את "הבורגני הקטן". הדיכוטומיה והניגוד הללו, בין חייו הרגילים לאמנות הלא-רגילה שהוא יצר, הפכה לחלק מהמיתוס של מגריט.
הנושאים המרכזיים ביצירותיו כוללים גברים בכובעי קערה שמסתירים את פניהם בעננים או בתפוחים, שמיים המלאים בעננים במקומות בלתי צפויים, ואובייקטים שמתעתעים בעין.
הסדרה "האימפריה של האור" (Empire of Light) מציגה בתים בלילה מתחת לשמיים של יום, סדרה של 27 ציורים שיצר בין שנות ה-40 ל-60, שחוזרת על הנושא הזה במספר גרסאות.
בשנת 1956 מגריט יוצא מעט מהציור הבלעדי. הוא מצלם מספר סרטים קצרים ובעלי אופי סוריאליסטי קומי. בשנתו האחרונה הוא מפסל פסלי שעווה שהתבססו על דמויות מתוך ציוריו. שישה מהם יעברו בברונזה אחרי מותו, כמו בציור "מאדאם רקאמייה", 1967.
מגריט נפטר ב-1967 מסרטן הלבלב, הותיר אחריו מורשת אמנותית שהשפיעה על אמנות פופ, קונספטואלית ופוסט-מודרנית. המוזיאון מגריט בבריסל מכיל את האוסף הגדול ביותר של עבודותיו, הציבור יכול לראות כיצד האמן הצניע הזה שינה את התפיסה שלנו על המציאות והייצוג.
כל מבט ביצירותיו הגדולות מעניק לנו הזדמנות לחקור את הפרטים שבציוריו המיוחדים, להבין את הסמליות שמאחוריהם ולהעריך כיצד השפיעה גישתו פורצת הדרך על עולם האמנות המודרני.
הכירו אותו ואת ציוריו הידועים בתגית "רנה מגריט".
מי היה רנה מגריט?
https://youtu.be/AwHtFjbVz9M
סיפורו של הצייר רנה מגריט:
https://youtu.be/4iWgiUkSw_A?
הזרם הסוריאליסטי שבו הוא היה מהמרכזיים:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
ציוריו הגדולים, מ"גולקונדה" עם גשם הגברים בחליפות ועד "גילוי האש" המפורסם:
https://youtu.be/yt0QBUNIbjE
בציור "בגידת הדימויים" מ-1929 הוא כותב "זו לא מקטרת" ומחדד מחדש את הקשר בין המראה לדימוי:
https://youtu.be/k4zKGE6UkVI
שיר שהקדיש לזוג מגריט ענק הפופ פול סיימון:
https://youtu.be/0vDAubIlYOs
ולמה אמר מגריט שאין להאמין למה שרואים?
https://youtu.be/xMrKd54z1wM?long=yes
הצייר הסוריאליסטי הנודע רנה מגריט (Rene Magritte) היה אמן בלגי שהפך לאחת מהדמויות המרכזיות בתנועת הסוריאליזם במאה ה-20. האמן הבלגי נודע ביצירותיו מעוררות המחשבה והמרתקות ויזואלית וברעיונות הייחודיים שהכניס לכל ציור ועבודת אמנות שיצר. הסוריאליזם שלו משתלב עם סיפור חייו ומעניין לראות כיצד הוא קשור ומשתלב שוב ושוב באמנות שלו.
רנה מגריט נולד בעיירה הקטנה לסיין (Lessines) בבלגיה ב-21 בנובמבר 1898, לאביו לאופולד (Léopold) שהיה חייט וסוחר טקסטיל ולאמו רג'ינה (Régina) שיצרה כובעים.
חייו האישיים סומנו בטרגדיה מוקדמת שהשפיעה על יצירתו לאורך כל דרכו. כשרנה הצעיר הוא בן 14, אמו רג'ינה (Régina) התאבדה אמו, מסיבה לא ברורה, בטביעה בנהר הסמברה (Sambre). האירוע יבוא לידי ביטוי ברבות מיצירותיו של מגריט הבוגר, כולל "הרוצח המאוים" משנת 1926 ו"ההמצאה הקולקטיבית" ב-1934.
האירוע הטראומטי הזה יצר אצלו אובססיה לחידות הקיום ולפערים בין המציאות לבין הדמיון. הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנויות היפות בבריסל, אך האמנות הקלאסית שלמד שם לא סיפקה אותו. הוא חוקר ומצייר בסגנונות כמו אימפרסיוניזם, קוביזם ועוד, אך בשנות ה-20 של מגריט מגלה את הסוריאליזם הצרפתי ובמיוחד את יצירותיו של ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico).
הוא היה מוקסם מהיכולת לשלב אלמנטים מוכרים בדרכים לא הגיוניות, וכך פיתח את הסגנון הייחודי שלו. בניגוד לסוריאליסטים אחרים כמו סלבדור דאלי (Salvador Dalí) שהתמקדו בחלומות ובתת-מודע, מגריט העדיף לחקור את האופן שבו השפה והמציאות מתייחסות זו לזו.
עד אז הוא עיצב לפרנסתו פרסומות ואייר ספרים, כתבי עת, כרזות וחוברות תווים. אך ב-1926 מגריט עוזב את הפרסום ומתרכז באמנות בלבד. בשנות ה-30, וכדי לשרוד בתקופת השפל הכלכלי, ישוב מגריט ויפתח משרד פרסום, עם אחיו פול.
השאיפה שלו היא להגיע למציאות שמעבר לנראה באמצעות שבירת המוסכמות של הצגת המציאות. באופן מודע לחלוטין מגריט משנה את התכונות, הצורה והתפקיד של עצמים מוכרים. רואים זאת היטב ביצירות שיבואו מכאן, כמו "הזמן שקפא" מ-1939 ו"החדר הקשוב" שהוא יצייר ב-1953.
בכדי להראות את המסתורין שמאחורי היום-יום יוצר האמן האייקוני את עבודותיו הבוגרות, תוך שילוב וניגוד קבוע בין סגנונו הריאליסטי והמצבים הבלתי אפשריים שהוא מתאר. בציוריו הוא הולך וחוקר מחדש את הקשר שבין המראה לדימוי. ביטוי נהדר לכך רואים בציורו המפורסם "הבגידה בדמויות" (The Treachery of Images) מ-1929, בו הוא מצייר מקטרת עם הכתובת "זו לא מקטרת" בצרפתית. בכך הוא מדגיש שציור המקטרת אינו מקטרת אמיתית. הציור הזה הפך למייצג הטוב ביותר של השאלות הפילוסופיות שהעסיקו את מגריט.
ואגב, מגריט אהב להפתיע את אורחיו בצורות יצירתיות. מספרים זפעם הוא הזמין חברים לארוחת ערב מפוארת והגיש להם מנה אלגנטית מכוסה בבד לבן. כשהם הרימו את הבד הם גילו שתחתיו מונחת מקטרת אמיתית על הצלחת, בהתאמה לציור המפורסם שלו.
מגריט נהג לאמץ שמות ליצירותיו מספרים, סרטים ומיצירות מוסיקליות. לא פעם הוזמנו חבריו הסופרים לסייע לו לבחור יחדיו שם לציור. הקשר הבולט בין הכותרת לדימוי החזותי, שאפיין בתחילה את התמונות הסוריאליסטיות הראשונות שלו הלך בשנות ה-30 והתרופף.
אחרי מלחמת העולם השנייה, ב-1947-1948, מגריט פיתח סגנון חדש שכונה "תקופת ואש" (Vache Period). הוא מתחיל לצייר בצבעים בהירים ועליזים במתכוון פרובוקטיבי וגס, כמעט כתגובה נפשית לזוועות המלחמה. אחרי התקופה הזו הוא חזר לסגנונו הסוריאליסטי הקלאסי.
רוב חייו חי מגריט חיים בורגניים לגמרי, בבית פרברי פשוט בבריסל. הוא התחתן עם ז'ורז'ט ברג'ר (Georgette Berger) שהכיר בגיל 15. בניגוד לדימוי השכיח של האמן הבוהמי, מגריט נהג לטעון שהוא איש עסקים רגיל שעובד באמנות. את הטענה הזו הוא חיזק בחליפות שהוא לבש, כשהוא נראה כמו אחד מ"האנשים במגבעת" שהופיעו שוב ושוב בציוריו וסימנו את "הבורגני הקטן". הדיכוטומיה והניגוד הללו, בין חייו הרגילים לאמנות הלא-רגילה שהוא יצר, הפכה לחלק מהמיתוס של מגריט.
הנושאים המרכזיים ביצירותיו כוללים גברים בכובעי קערה שמסתירים את פניהם בעננים או בתפוחים, שמיים המלאים בעננים במקומות בלתי צפויים, ואובייקטים שמתעתעים בעין.
הסדרה "האימפריה של האור" (Empire of Light) מציגה בתים בלילה מתחת לשמיים של יום, סדרה של 27 ציורים שיצר בין שנות ה-40 ל-60, שחוזרת על הנושא הזה במספר גרסאות.
בשנת 1956 מגריט יוצא מעט מהציור הבלעדי. הוא מצלם מספר סרטים קצרים ובעלי אופי סוריאליסטי קומי. בשנתו האחרונה הוא מפסל פסלי שעווה שהתבססו על דמויות מתוך ציוריו. שישה מהם יעברו בברונזה אחרי מותו, כמו בציור "מאדאם רקאמייה", 1967.
מגריט נפטר ב-1967 מסרטן הלבלב, הותיר אחריו מורשת אמנותית שהשפיעה על אמנות פופ, קונספטואלית ופוסט-מודרנית. המוזיאון מגריט בבריסל מכיל את האוסף הגדול ביותר של עבודותיו, הציבור יכול לראות כיצד האמן הצניע הזה שינה את התפיסה שלנו על המציאות והייצוג.
כל מבט ביצירותיו הגדולות מעניק לנו הזדמנות לחקור את הפרטים שבציוריו המיוחדים, להבין את הסמליות שמאחוריהם ולהעריך כיצד השפיעה גישתו פורצת הדרך על עולם האמנות המודרני.
הכירו אותו ואת ציוריו הידועים בתגית "רנה מגריט".
מי היה רנה מגריט?
https://youtu.be/AwHtFjbVz9M
סיפורו של הצייר רנה מגריט:
https://youtu.be/4iWgiUkSw_A?
הזרם הסוריאליסטי שבו הוא היה מהמרכזיים:
https://youtu.be/fH1uXlm9qoQ
ציוריו הגדולים, מ"גולקונדה" עם גשם הגברים בחליפות ועד "גילוי האש" המפורסם:
https://youtu.be/yt0QBUNIbjE
בציור "בגידת הדימויים" מ-1929 הוא כותב "זו לא מקטרת" ומחדד מחדש את הקשר בין המראה לדימוי:
https://youtu.be/k4zKGE6UkVI
שיר שהקדיש לזוג מגריט ענק הפופ פול סיימון:
https://youtu.be/0vDAubIlYOs
ולמה אמר מגריט שאין להאמין למה שרואים?
https://youtu.be/xMrKd54z1wM?long=yes
